כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (10)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/10/15 17:36:

    פירוק התערוכה במרכז בגין

     

    ''

     

    אפילו בהמתנה להסעה לא הפסיקה הגברת להיות שקועה בקריאה

     

    ''

     

    וכן אפילו כשהצטופפה ברכב היא המשיכה להתרכז אך ורק בקריאה ועיון בספר עם דפי הרשת

     

    כשכמובן לרגלי המשולבות נעלי העקב האדומות...

      23/8/15 08:56:

    ''

      30/7/15 17:37:

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן ט"ו באב

     

    החג הכי שמח בשנה

    ט"ו באב

    משדר בטחון שאכן מסתדרים חלקי הפאזל בתסריט האלוקי,

    אולי רק ריבון העולמים רואה את התמונה השלמה...

    אך אנו נאחזים באמונה שלמה

    שהכל לטובה ואפילו דברים שרגע נראים מעצבנים

    עומדים בסופו של דבר להסתדר על הצד הנפלא...

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן ט"ו באב

     

     

    המקור לחג ט"ו באב מופיע במשנה בסוף מסכת תענית,

    בה מתואר החג כיום טוב השווה במעמדו ליום הכיפורים:

     

    ''
    "אמר רבן שמעון בן גמליאל:

    לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים,

    שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שא[ו]לים,

    שלא לבייש את מי שאין לו –

     

    ובנות ירושלם יוצאות וחולות [=מחוללות] בכרמים.

    ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור,

    וראה מה את בורר לך...


    – משנה תענית ד, ח (על פי כתב יד קאופמן)

     

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן ט"ו באב

      23/7/15 18:25:

    צטט: .D.S 2015-07-22 20:19:06

     

    לכאורה במרדף אחרי הזכרון כולם מחפשים

    אחר האושר החמקמק

    האם יתכן שנמצא אותו דווקא ביצירות אמנות?

     

    מה מחפש נזיר בודהיסטי בכנס פורום כלכלי בדאבוס?

    לפי הספר "תעשיית האושר" 

    הנזיר, בדיוק כמו גם "מנהלי אושר" בחברות עסקיות

    משקפים מגמה מתפתחת 

    של גילוי עניין גובר באפשרות למדוד

    כיצד אנשים מרגישים

    רק כדי לנצל זאת אחר כך

    לצרכים פוליטיים, דתיים או עסקיים...

     

    חוקרי מוח בשירות תעשיית הצריכה

    מקווים לגלות את "כפתור הרכישה" במוחנו,

    תועמלני תעשיית התרופות

    עמלים לבסס מבחינה מחקרית

    את ההבטחה לרכישת מוצריהם היקרים.

     

    מבול הספרות והמחקר בנושא האושר בשנים האחרונות

    מוכיח שבשעה שמחצית האוכלוסייה מתאמצת להיות מאושרת, 

    השאר מתאמצים למדוד ולקמת את הצליחה לעמוד במשימה.

    סורקי מוח מתוחכמים תרים אחר מרכזי האושר שבמוחנו

    כתחליף לתחושה סובייקטיבית פשוטה: "כן, אנו מאושרים כרגע."

     

    דוח האושר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

    באנגליהמצא

    שקיימים אזורים בהם אזרחים מאושרים במיוחד.

    נמצא למשל לצבע הירוק השפעה מבורכת על האושר,

     

    התברר שכמה שיותר ירוק - יותר אושר

    נמצא שהגרים באזורים מרוחקים

    הנהנים מנופים עוצרי נשימה 

    מובילים בטבלת האושר...

    אז אם נתלה סביבנו יצירות של כל הירוק עד -

    אולי נהייה פשוט יותר מאושרים?

     

    אינטואיטיבית, רובנו מבינים שעושר אינו מביא לאושר,

    הגם שהוא קונה נוחיות רבה.

    אנו גם יודעים מניסיוננו

    שרגעים רבים שהסבו לנו הנאה גדולה

    דרשו אמצעים צנועים בלבד,

    וחלק נכבד מהם לא היו כרוכים כלל בהוצאה כספית.

    אך כמה מוזר, אף שכולנו חשים שאין בעושר ערובה לאושר

    אנו חייבים, ממש חייבים, לבדוק את העניין בעצמנו.

     

    מנגנון השחיקה ההדוניסטית דומה לווסת חום

    הדואג למיזוג או חימום החדר

    בטמפרטורה קבועה בתנאי חום וקור משתנים.

    על פי תפישה זאת,

    לכל אחד מאתנו "וסת אושר" אישי שמגדיר את רמת האושר

    שממנה נהנה במהלך רוב שנות חיינו

     

    תוכלו לחסוך אולי את המשימה המתסכלת

    של צבירה, אגירת נכסים ושמירה עליהם,

    אם תהיו מוכנים בכנות לוותר על מדד ההשוואה.

    אלפי אנשים שהועמדו בפני הדילמה 

    בחרו בעולם

    שבו הם משתכרים יותר בהשוואה לאחרים,

    וויתרו על העולם שבו ירוויחו אולי יותר כסף,

    אך יפסידו בהשוואה האכזרית - כי הקנאה

    מונחת בבסיס החברה האנושית.

     

    איננו משווים את עצמנו לביל גייטסים

    ולא ליצחק (מי שיצחק אחרון) תשובות של העולם,

    אלא לכ-150 איש ואישה בלבד: מכרים, בני משפחה,

    חברים לספסל הלימודים בבית הספר היסודי או באוניברסיטה,

    מי ששירתו אתנו בצבא, שותפים לפעילות ספורטיבית וכו'.

    כמאה וחמישים הוא מספר הקשרים החברתיים המרבי

    שאנו יכולים להכיל מבחינה קוגניטיבית ורגשית

    וכלפיהם אנו מודדים את ערכנו בשוק.

     

    קמרון מרלו, סוציולוג הבית של פייסבוק, טוען באקונומיסט  

    כי מספר החברים הממוצע

    של בעלי חשבונות בפייסבוק הוא 120.

     

    הפילוסוף ברטראנד ראסל הכיר היטב את הטבע האנושי,

    כשקבע: "קבצנים אינם מקנאים במיליונרים,

    הם מקנאים בקבצנים אחרים - שיש להם יותר".

    הסופר השנון גור וידאל ידע גם להוסיף:

    "בכל פעם שחבר שלי מצליח, משהו קטן בתוכי מת".

     

    נכסים כלכליים מוגבלים בהשפעתם על אושרנו

    בגלל אופיים הארעי.

    הכל נמוג ומתפוגג בגלל ההסתגלות המהירה לשינויים בכלל,

    וזכייה בנכסים כלכליים חדשים בפרט.

     

    העלאת השכר האחרונה הופכת חיש קל

    לבסיס להעלאת השכר הבאה,

    ובריח ריפוד העור במכונית היוקרה שרכשנו נגוז.

    תופעת השחיקה מאזנת אירועים רגשיים מרוממי נפש

    או אסוניים ודיכאוניים במיוחד

    ומחזירה אותנו לרמת האושר האישית שלנו.

     

     "וסת אושר" אישי מגדיר את רמת האושר

    שממנה נהנה במהלך רוב שנות חיינו.

    זכייה בפרס גדול תשפר את תחושותינו לזמן מה,

    אך בתוך שנה, פחות או יותר

    נתייצב מחדש ברמת האושר הבסיסית שאליה כוילנו.


    זוהי גם הרמה שאליה נשוב בחלוף תקופה דומה

    בעקבות פציעה טראומטית בתאונת דרכים

    (רק אובדן עבודה או מותו של בן זוג

    דורשים תקופת הסתגלות ארוכה יותר).

    התופעה תוארת במקרים רבים כמסלול ריצה

    שאנו חייבים לרוץ עליו כדי להצליח

    לקיים רמת אושר קבועה.

     

    מחקרים מייחסים 50 אחוז מרמת האושר לגורמים גנטיים, 

    לכן שיפור מצבך מחייב להחליף את הוריך הביולוגיים.

    שורה של גורמים נסיבתיים, כגון גיל, מצב משפחתי,

    הפרופיל הסוציו-דמוגרפי, עיסוק, אינטליגנציה,

    מראה חיצוני ואמונה,

    אחראים יחדיו לכיול העדין של עשרה אחוזים

    של קיבולת האושר שלנו.

     

    מהם 40 האחוזים הנותרים?

    על אלו גורמים שמשפיעים על אושרנו יש בכוחנו להשפיע?

    אנליסט ג'יימס מונטייר בבנק ההשקעות DKW,

    העדיף בדוח התקופתי לסיכום הרבעון השני

    לחלק ללקוחות טיפים כיצד להגביר את אושרם,

    במקום לחלק תובנות כלכליות.

     

    היועץ הבהיר במסמך החתרני שניסח

    כי רווחי ההון

    שהם עשויים להפיק מהעצות הכלכליות שלו

    לא ישפרו בהכרח את אושרם.

    ברור שהאנליסט האמיץ הזה אינו עובד עוד בבנק,

    אך אולי כמה מעצותיו ראויות ליישום בתוספת עצות נוספות שלוקטו .

    מהספר "האם שימפנזים חושבים על פרישה" (כנרת, זמורה-ביתן, 2007).

     

    אז הנה עשרת הכללים לאושר שנמצאים כולם בשליטינו;


     

    1 - להפנים את התובנה כי אושר אינו נובע מהצלחה כלכלית;

     

    לא זו בלבד שעושר אינו קונה אושר - בשל מנגנון ההשוואה ההרסני

    הטבוע בנו,

    תמיד נצליח לאתר אדם עשיר יותר להשוות את עצמנו אליו,

    בגלל השחיקה ההדוניסטית, הדואגת לווסת כל התעלות רגשית

    בעקבות הצלחה כלכלית - עצם האמונה שהצלחה חומרית מביאה לאושר,

    מחבלת בו.

     

    מחיר החומרנות,

    בחינת הקשר בין אושרם של תלמידי מִנהל עסקים לחומריותם.

    גילתה כי הנוטים למדוד את ערכם במונחים חומריים של כסף

    ופרסום - מדווחים על רמות נמוכות יותר של הגשמה עצמית,

    גם כאשר הם מצליחים לעמוד ביעדים שהציבו לעצמם.

    לעומת זאת, סטודנטים

    שמעדיפים התפתחות עצמית ומעורבות בקהילה

    מצליחים להגשים את מטרותיהם,

    הם מדווחים על רמת הגשמה עצמית גבוהה יותר.

    הסתבר שחומרנות ובידוד חברתי - הולכים ביחד.

     

    אנשים בודדים נוהים בכפייתיות אחר נכסים חומריים,

    וההפך - חומרנים חשופים יותר לסיכוני הבדידות.

    חומרנים, מתברר, גם מפתחים ביתר קלות

    הפרעות אישיות כמו פרנויה, נרקיסיזם,

    חרדה ובעיות קשב.

     

    בסרט המאויר שהפיקה אוניברסיטת נוקס,

    שבה מכהן קאסר כפרופסור לפסיכולוגיה.

    קאסר נאה דורש ונאה מקיים - הוא מתגורר בצניעות עם אשתו,

    שני ילדיו וכמה בעלי חיים באזור כפרי במדינת אילינוי. 

     

    קאסר הצביע על מחיר חברתי נוסף שמשלמים החומרנים:

    הם נתפשים תחרותיים יותר, מניפולטיביים, אנוכיים וחסרי אמפתיה.

    אנשים נעשים חומרנים בגלל מסרים שקיבלו מהורים, חברים או המדיה,

    אך גם בגלל חוסר ביטחון, דחייה וחרדות כלכליות.

     

    ניתוח השוואתי בין מחקרים

    על פני תקופה ממושכת יחסית (עד 12 שנים),

    הבהיר כי חומרנות פוגעת באושר

    ומחריפה דיכאון וכאבים פיסיים.

    בה בעת דיווחו המוגדרים "חומרנים"

    כי הם מתנסים פחות בחוויות נעימות

    ומרוצים פחות מחייהם.

     

     

    2 - ליישם את הקריאה - השקיעו בחוויות ולא בנכסים

     

    בכל הנוגע לאושר, לחוויות כמה יתרונות מובהקים על פני נכסים.

    בראש ובראשונה, הן מושפעות פחות מהשחיקה ההדוניסטית.

    לפיכך, הַעדיפו מופע על פני בגד,

    וטיול לחו"ל על פני תכשיט או שעון אופנתי.

     

    לחוויות יתרון חשוב נוסף: אנו יכולים לשפץ אותן במוחנו,

    כאשר אנו משחזרים אותן שוב במועד מאוחר יותר.

    והחשוב מכול - זהותנו מורכבת

    מאוסף החוויות שצברנו (ומה שאנו זוכרים מהן),

    ולא מאוסף נכסינו.

    בניגוד למה שפרסומאים רבים מקווים

    שנאמין, איננו מה שאנחנו קונים. 

    ואם כבר החלטתם לרכוש נכסים, אז במחילה,

    רכישות קטנות המותאמות לאירועים חיוביים בשגרת חייכם,

    במקום רכישה גדולה אחת

    שההנאה ממנה ממילא תתפוגג במהירות

    תחת אבן הרחיים חסרת הרחמים של השחיקה ההדוניסטית.

     

     

    3 - לאמץ פעילות גופנית ומוחית

     

    מעטים הגורמים שהקונצנזוס עליהם בקרב החוקרים הוא כה רחב.

    די במאמץ גופני מתון כדי לשחרר למחזור הדם אנדורפינים,

    אותם כימיקלים המיוצרים במוחנו ומוכרים ביכולתם לסייע בשיכוך כאב,

    בפריקת מתחים ואף בהתגברות על דיכאון קל.

    חומרים אלה דומים במבנה שלהם לסם מורפין,

    אלא שמקורם טבעי -- הגוף עצמו.

     

    לפעילות גופנית סדירה שורת השפעות חיוביות על בריאותנו,

    וזו בתורה משפיעה על אושרנו.

    לכן לפעילויות בחוץ, רצוי בחוף הים או יער ירוק

    תרומה בריאותית חיובית...

     

     

    4 - להשקיע בפיתוח יחסים חברתיים;

     

    "מצוינים", ספרו מעורר ההשראה של מלקולם גלדוול (זמורה-ביתן, 2009),

    מציג את 'תעלומת רוזטו', כפר קטן במדינת פנסילבניה שבארצות הברית,

    המאוכלס במהגרים איטלקיים מכפר ציורי באיטליה שנשא אותו שם.

     

    אנשי הכפר שימרו את רוח האיטלקיות הדומה למאפיינה הקהילות היהדיות.  

    רוח של תנופה חברתית וכלכלית סחפה את הכפר המבודד להתארגנויות;

    אורגנו פסטיבלים וגינות ירק ופרי החלו לפרוח בחצרות האחוריות של הבתים,

    מזרעים ופקעות שחילק להם ביד רחבה הכומר בעל החזון.

    מוסדות קהילתיים, בתי ספר, מנזר ופארקים יצרו תשתיות חברתיות חדשות.

     

    סטיוארט וולף, מנהל הפקולטה לרפואה פנימית באוניברסיטת אוקלהומה,

    הגיע לחופשתו השנתית לחווה באזור העיירה רוזטו.

    רופא מקומי דיווח לו כי לעתים נדירות הוא נתקל בעבודתו

    באדם מתחת לגיל שישים וחמש הסובל ממחלת לב

    וולף הריח כאן סנסציה מדעית,

    ואירגן צוות מחקר לפענוח התעלומה.

     

    תחילה האמין שמדובר בהרגלי החיים והאכילה של הרוזטנים,

    אך עד מהרה גילה שארבעים ואחד אחוז מצריכת הקלוריות שלהם

    מקורה בשומנים

    וכי העדיפו יין על פני כל משקה אחר, ובכלל זה חלב.

    תושבים רבים בעיירה היו מעשנים כבדים,

    ועודף משקל היה חזון נפרץ.

    לכן התשובה לא הייתה נעוצה באורח החיים של התושבים.

     

    גם ההנחה כי מקור חוסנם הבריאותי של תושבי רוזטו הוא גנטי - נשללה.

    וולף איתר בני משפחה ותושבים של אותו הכפר

    שהתיישבו באזורים אחרים בצפון אמריקה,

    אך שיעור התחלואה שלהם היה דומה לממוצע הלאומי.

     

    גם הניסיון לגלות את התשובה באזור הגאוגרפי העלה חרס.

    הרישומים הרפואיים של תושבי שתי העיירות הסמוכות הציגו תמונה עגומה:

    שיעורי התמותה שם ממחלות לב היו גבוהים פי שלושה מאלה שברוזטו.

     

    פלא סטטיסטי נוסף השתקף בשיעור הגברים אלמנים בכפר,

    שבניגוד למוכר בכל מקום אחר, היה גבוה משיעור האלמנות

    כי הגברים חיו שנים ארוכות...

    שיעור הפשיעה היה אפס.

     

    וולף הבין שהתשובה נמצאת בעיירה עצמה.

    ואמנם, כשהסתובב בה  הבחין בתושבים המשוחחים בנינוחות

    איש עם רעהו ברחובות,

    מזמינים מדי פעם איש את רעהו לארוחה מאולתרת בחצר ביתם,

    שבו מתגוררים בדרך כלל שלושה דורות תחת קורת גג אחת.

     

    עקרות הבית זכו להערכה, והזקנים שולבו בקהילה.

    לכן וולף ייחס את שיעורי תחלואת הלב בכפר

    לחיים נטולי מתח.

    "הקהילה הייתה מגובשת מאוד, הבתים היו קרובים זה לזה,

    ואורח החיים של כולם היה פחות או יותר דומה," 

     

    המצפן החברתי

    תושבי המקום שעשו חיל לא חשו בנוח להתפאר בהצלחתם,

    והנכשלים הסתירו את מצבם בחברה שוויונית קהילתית.

     

    במילים פשוטות, תושבי רוזטו

    במחצית הראשונה של המאה הקודמת

    כמעט לא חשו בדידות או קנאה.

     

    התופעה הזמינה מעקב מחקרי צמוד.

    במחקר שנמשך חמישים שנה

    ככל שתושבי רוזטו התרחקו בהדרגה

    מהמורשת החברתית קהילתית שלהם 

    אימצו את מאפייני החברה האמריקאית,

    עלו בכפר שיעורי התחלואה,

    עד שבשנת 1971 נרשם המקרה הראשון של התקף לב

    לתושב מתחת לגיל 45.

     

    אז מה כאן החידוש הגדול ביותר למחקר האושר?

    נמצא

    שקהילה, משפחה, זוגיות - בני אדם

    לחלוק איתם בטוב וברע - תורמים

    יכולות פיתוח יחסים קרובים תורמים לרווחה האישית

    יותר מרוב הגורמים האחרים.

     

    כשיש חברות טובה,

    ובמובן מסוים גם זוגוית,

    מנוטרלת החשיפה לשחיקה הדוניסטית.

    אז הכי כדאי ליצר ולהשקיע במערכות יחסים

    טובות כדבר העיקרי שאנו זקוקים לו

    כדי להיות מאושרים.


     

    5. - תנו לגוף את המנוחה שהוא זקוק לה;

     

    האם מוטב לוותר על שעות שינה

    כדי לקדם קריירה מקצועית שתגמול כלכלי בצדה?

     

    דניאל כהנמן, חתן פרס נובל בכלכלה

    העומד מאחורי חלק גדול מהמחקר בתחום האושר,

    טוען בנחרצות שאם המבחן לבחירה בין השניים הוא אושרכם,

    הרי ששינה חשובה יותר מהעלאת שכר. 

     

    ההתפתחויות במחקר ההתנהגותי בתחום,

    מוכיחות שהמתאם בין שביעות רצון מהחיים

    ובין איכות השינה

    גבוה מהמתאם בין שביעות רצון מהחיים ובין הכנסה

    (ובעצם גם מגורמים רבים אחרים).

     

    אנשים מאושרים פעילים מאוד,

    אך מקפידים לתת לגופם את המנוחה הראויה.

    מחסור בשינה מוביל לעייפות,

    אובדן ריכוז ומצב רוח קודר.

    קיים קשר חיובי בין שינה ראויה

    לבין שיפור בזיכרון, יצירתיות,

    צמצום התלות במעוררים כקפאין

    ואפילו הרזיה בקלות רבה יותר.

     

     

    6 - שלטו בזמנכם וקבעו מטרות בנות השגה;

     

    בשנת 2004 הקים ברן אלברידג', מומחה בשיקום תעסוקתי, 

    חווה באזור האגמים באנגליה לטיפול אלטרנטיבי

    בסובלים מהפרעות מנטליות שונות,

    שרופאיהם או עובדי שירותי הרווחה

    חשבו שטיפול תרופתי אינו מתאים להם מסיבה כזאת או אחרת.

     

    הרעיון נראה פשוט: למפגש עם הטבע,

    המגיע לשיאו בחליבת פרות וגידול ירקות שיימכרו בשוק המקומי,

    חייבת להיות השפעה חיובית על שחיקה של חיי העיר הסואנים.

     

    התכנית זכתה להצלחה גדולה

    ומצב המשתתפים בתוכנית 

    הוטב מאוד.

    האם הסיבה: אווירת הטבע החופשי?

    פעילות גופנית באוויר הפתוח?

    חיבוק עצים?

     

    לא כך חושב הוגה הרעיון.

    גורם המפתח, לדעתו;

    החופש שניתן לשוהים במקום לקבוע את סדר יומם

    ואת גורלם במבנה ארגוני בעל אופי של קואופרטיב.

    לגינון, למרעה ולקציר השפעה תרפויטית מוגבלת

    ללא המרכיב המרכזי בהווַי החווה:

    השתתפות החברים בהחלטות הקובעות

    את שגרת חייהם ואת התנהלות המקום.

     

    כולנו נוטים להעריך הערכת יתר את מה שנספיק ביום אחד,

    אך, לוקים בהערכת חסר של מה שנספיק בתהליך ארוך.

    אנשים מאושרים מודעים למגבלות

    לכך וקובעים לעצמם מטרות בנות השגה גם ברמה היומית.

    הם חשים מאושרים כשהם שולטים בגורלם

    ומגשימים את המטרות היומיות שהציבו לעצמם.

     

    בתוכיכ הנפש פנימה ברור המקומם של האנדורפינים,

    אך ביציאה החוצה לריצה ביום קר במיוחד,

    נחוש סיפוק עמוק אם נשלוט בסדר היום

    גם כשתנאי מזג האוויר מפתים לוותר.

     

     

    7 - לזרום;

     

    "זרימה" היא המושג שטבע מיהאי צ'יקסנטמיהאיי,

    פסיכולוג ופרופסור למִנהל עסקים

    באוניברסיטת קלרמונט בארצות הברית.

    הזרימה היא מצב

    שבו אנו שאובים לחלוטין לפעילות שאנו עושים,

    מבלי לטבוע בה.

     

    בחווית זרימה, כל רגשותינו מגויסים לביצועה

    ואיננו מרוכזים או מסיחים את הדעת

    בדבר מלבדה.

    המצויים במצב זה

    (שאולי מזכיר מצבים דומים המתוארים בתורות דתיות)

    מדווחים על תחושה של שמחה ספונטנית והתלהבות.

     

    איזון עדין

    בין האתגר שמייצגת משימה מסוימת ובין המיומנות שלנו בביצועה:

    מיומנות גדולה מהאתגר מובילה לשעמום,

    ואילו אתגר הגדול מהמיומנות יוביל לתסכול.

     

    אין זרימה באירוח על סיפונה של יכטה פרטית באיים הקריביים,

    כאשר מתייסרים בשאלות אם אפשר לשתות כבר קוקטייל

    למרות השעה המוקדמת

    או אם בגד הים שלכם יוכתר כצעקת האופנה האחרונה.

    זרימה מושגת בסריגה ובסידור הספרייה בסוף השבוע,

    ובמבט מופתע בשעון

    בשעה שתיים לפנות בוקר כשנמצאים באמצע יצירה...

     


    8 - כבו את הטלוויזיה!

     

    יותר ויותר מחקרים מצביעים על הקשר השלילי

    שבין צפייה בטלוויזיה ובין אושר.

    במבחן ההשוואה אנו נידונים לצפות באלה שיפים מאתנו,

    נבונים מאתנו ומיומנים מאתנו בהפעלת סוגי נשק שונים.

    ואם תטענו שמשתתפי תכניות הריאליטי הם

    כביכול אנשים כמוני וכמוכם,

    תיאלצו להודות שמדי פעם מתגנבת גם אליכם המחשבה

    שאולי בכל זאת הם קצת אמיצים יותר.

     

    טים קאסר מנדב עוד תובנה - מחקריו מראים גם

    כי ככל שאנשים צופים יותר בטלוויזיה,

    כך הם הופכים חומרנים יותר.

     

    רשתות הטלוויזיה מונעות משיקולים כלכליים,

    באמצעות פרסומות.

    הדבר האחרון שעומד מאחורי כוונת מנסחי המסרים הפרסומיים

    הוא אושרנו.

    להפך, הם הרי ימכרו היטב את מוצריהם

    רק אם יצליחו לעורר בנו תחושת אומללות

    שאין דבר שעשוי לפתור אותה

    זולת צריכת המוצר שהם מקדמים.

     

    כך גם השימוש ברשתות החברתיות.

    כל חלקה טובה שלא איכלה ההשוואה לחברינו המבלים באושר

    מתכרסמת מיד על ידי הפרסומות

    המותאמות לצרכינו באזמל סטטיסטי

    מדויק ומעורר חלחלה.

     

    במחקר של קאסר עם ג'ין טוונגי,

    התברר כי רמת החומרנות שנמדדה

    בקרב תלמידי בתי ספר תיכוניים בארצות הברית

    נמצאת ביחס ישר לתקציב הפרסום בשנה שבה בגרו.

     

    על פי המחקר המעודכן לתוחלת חיינו המתארכת, 

    נבלה בממוצע יותר זמן מול הטלוויזיה מאשר במשרד.

    עדיף לבלות זמן זה בביסוס קשרים חברתיים או בפעילות גופנית.

    ואמנם, נמצא מתאם חיובי

    בין צפייה של יותר משעתיים ביום בטלוויזיה, 

    אכילה מול המסך ובין עודף משקל ובדידות חברתית. 

     

    מחקר על בסיס מדגם של 30,000 איש,

    מגלה כי מי שאינם מאושרים בחייהם

    מבלים מול המסך הקטן 30 אחוז יותר

    בהשוואה לאנשים מאושרים.

     

    בספר "אושר על פי תכנון"

    (Happiness by Design, Paul Dolan, Allen Lane, 2014),

    טוען פול דולאן, פרופסור לכלכלה

    המייעץ לממשלת בריטניה בנושא "רווחה אישית",

    כי האיזון העדין בין הנאה למשמעות

    הוא המפתח לאושר.

    צפייה בטלוויזיה,

    מהווה דוגמה מצוינת לפעילות מהנה אך חסרת משמעות.

     

    ואילו גידול ילדים, זו דוגמה,

    לפעילות לא תמיד מהנה, אבל בעלת משמעות.

    כמובן שצפיה בטלוויזיה ביחידוּת,

    מרחיקה מחברים וממשפחה מרחיקה מאושרו.

    היטיב להגדיר זאת ט"ס אליוט: "טלוויזיה היא אמצעי בידור

    שמאפשר למיליוני אנשים לצחוק יחד מאותה בדיחה

    ובכל זאת להרגיש בודדים".

     

     

    9 - התחברו למופלא;

     

    מסתבר שאנשים מאושרים נוטים להעניק מטובם לאחרים,

    תופעה שזכתה לשם Feel-Good Do-Good.

    גם ההפך הוא נכון: המעניקים לאחרים מרגישים מאושרים יותר.

    אברהם לינקולן אמר "כשאני עושה דבר טוב, אני מרגיש טוב", 

     

    חוקרים במדעי ההתנהגות מצאו כי מי שמתנדב, מציע עזרה לזולת

    או מבטא אלטרואיזם בדרכים אחרות, מרגיש טוב יותר

    וחש לא פעם את ההתעלות שחווים רבים לאחר פעילות גופנית.

    האם מדובר רק בשחרור הורמונים מיטיבים למערכת הדם

    או שמנגנון ההשוואה החברתית שוב זוקף כאן ראש?

    ההורמונים חשובים,

    אך הבה ונכיר שכאשר אנו מסייעים לאדם אחר,

    אנו מרגישים כי, לפחות בהשוואה אליו, מצבנו טוב יותר.

     

    פעולה במסגרת פרויקט המצמצם את האי-שוויון החברתי,

    מזכה בכפל נתינה חברתית.

     

     

    10 - הכירו תודה;

     

    כדאי ללמוד להכיר תודה על מה שבורכתם בו:

    משפחה, חברים, השכלה, בריאות, או פשוט חופש,

     

    חסידי הפסיכולוגיה החיובית,

    ענף חדש יחסית במדעי ההתנהגות,

    טוענים כי אם תזכרו להכיר תודה מדי ערב

    על שלושה דברים טובים

    שקרו לכם באותו יום,

    לא תזדקקו ליותר משלושה שבועות

    כדי להבחין בשינוי החיובי במצב רוחכם.

     

    אם תמנעו מנזקיה של תולעת ההשוואה החברתית

    המכרסמת בנו בכל פה,

    תוכלו להבין מדוע הודיה על מה שבורכנו בו אנו,

    ללא כל מרכיב של השוואה לאחרים,

    היא מרשם בדוק לשיפור בתחושת הרווחה האישית שלנו.

     

    אל תרדפו אחרי האושר כשלעצמו, שכן

    איננו מבחינים באושר החומק לחדר מבעד לדלת

    שהותרנו פתוחה מבלי משים",

    כדברי ג'ון בארימור.

     

    במקרים רבים אנו יודעים כי זכינו לביקור המלכותי

    רק לאחר שהאושר הביישן

    (הוא אינו נוהג להופיע כשמסתכלים לכיוונו)

    כבר הסתלק מחדרנו.

    רובנו לא יודעים מה בדיוק מסב לנו אושר,

    לכן המרדף הממוקד אחריו נדון לכישלון מראש.

     

    אם ההצלחה היא להשיג את מה שאנו רוצים,

    אז האושר הוא בעצם לרצות את מה שכבר השגנו?

    כשכבר יש לנו...

    להיזכר בו באמצעות יצירות אמנות

    שמרוות את הזיכרון באנרגיות חיוביות.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן המרגלים

     

    דרורית סן / תספרו נקודות חיוביות בכל יום ויום

    כמו המון גרגרי רימון יקרי ערך

      22/5/15 12:39:

    מה האסוציציות שעולות למראה כלי זכוכית אדום כצבע דם?

     

     

    ''

      7/5/15 23:00:

    יצירות זכוכית אמנותיות איכותיות

    הן הרבה מעבר לאסתטיקה והצבעוניות

    וגם הרבה מסך היכולות הטכניות והמיומנויות...

    הן מהוות כלי להבעת רעיונות והצגת תכנים

    נושאות מסר אמנותי ומעבירות חוויות מרגשות

    כשכל האמצעים והמטרות מתגבשים לשפה ייחודית

    בעלת משמעויות עמוקות.

     

    ''

     

    ''

     

    ''

      18/4/15 23:01:
    מדהים!
      8/2/15 07:26:
    תודה. מדהים
      7/2/15 19:56:

    אמנות מיוחדת במינה

     

    6 - עותק

      7/2/15 19:51:

    היא איננה משתמשת באף פרט שלא מחומר רשת ברזל לסוגיה

     

    8 - עותק

     

    דיוקנו של אהרון לבנה, יליד הונגריה, מורה ומנהל בית הספר בקיבוץ גבעת עוז

    0

    האמנות כסוכנת זיכרון ומפתח לאושר?

    12 תגובות   יום שבת, 7/2/15, 19:49

    בתערוכת אמנות באוניברסיטת ת"א,

    הוצגו יצירות זכוכית שלי הבוחנות הסוגיה

    מה נחרט בזיכרון האישי, המשפחתי,

    הלאומי והקולקטיבי אוניברסלי מהמונח 'שואה'

    ואלו השלכות יש לכך על חיינו כאן ועכשיו

    על אושרנו ועל חוסננו הנפשי...

     

    זכרון השואה הוא אירוע מכוננן בחיי

    העם היהודי בכלל ושל מדינת ישראל בפרט.

    פליטי השואה וניצוליה תרמו להקמת המדינה 

    ויחד עם שאר תושבי הארץ

    והעולים הרבים שהגיעו מאז 

    ייסדו ובנו אותה

    ובאומץ לב נלחמו על כינונה...

     

    זכרון השואה מהדהד באין ספור יצירות

    כמו גם בהחלטות ומהלכים לאומים ואישיים

    שעיצבו מעצבים וכנראה גם יעצבו את פני המדינה

    גורל העם היהודי ולא פעם גם את גורלנו האישי.

     

    הצייר משה קופרמן, שהיה בעצמו ניצול שואה אמר:

    "היצירה נוצרת בהווה מסוים,

    אלא שהדור לעולם

    אינו משוחרר ממטען העבר.

    תהליך זה מכניס את מימד הזמן אל תוך היצירה,

    וכך גם את ההיבט הארכיאולוגי הקשור בזיכרון.

    מה יכול להיות יותר משמעותי

    מהתכתבות

    עם הזכרונות החיים?"

     

    היצירה משמשת תיעוד ממשי וחי לעובדות...

    ואף יוצקת לתכנים מטען של תוכן חדש...

    " זוהי בנייה על הריסות

    שצצות בכל פעם מחדש".

     

    אמנות, בכל תחומי היצירה, 

    בונה מחדש מרקם זיכרון ייחודי,

    תוך מתן במה תרבותית-ערכית

    לחלקם החשוב של האמנים

    במאמץ לא לשכוח ולהנחיל ערכים...

    בתרומתם האמנותית הם מעצימים את שמירת זכרון השואה והגבורה

    ומעבירים את עוצמת החוויה כשהיא חייה ובועטת בזיכרון לנצח נצחים.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/3214189/

     

    http://cafe.themarker.com/image/3214168/

     

          יצירות של דרורית סן שטסל מהתערוכה 'זיכרון השואה והגבורה'

     

     

     

     

    ===================================================

     

     

     

    ''

     

    בתערוכה של חנה דיין במוזיאון עין חרוד

    חלק מגיבוריה שרידי שואה. מוצגים בה

    דיוקנאות של נשים וגברים, מבוגרים וצעירים.

    מוצג כאן לקט צילומים שלי המביעים את

    התרשמותי העמוקה מתערוכה על טהרת

    החומר המוזר - רשתות ברזל ונחושת.

     

     

    חנה בת ה 80 חיה בילדותה בקיבוץ חולדה

    אליו הגיעה עם קבוצה של ילדי טהרן.

    והיום חייה בקיבוץ גבעת עוז (ליד יוקנעם).

     

    חנה דיין בסטודיו

     

    האמנית החלה לעבוד ברשת ברזל 

    תחילה כקונסטרוקציה לפסלים מחומרים אחרים

    ובהמשך בחרה להתמקד ברשתות כיצירות בפני עצמן.

     

    שם התערוכה במוזיאון עין חרוד הוא 'פנים' כי

    הדיוקנאות מרשת הברזל מתחקות אחר המבט פנימה.

    נדמה שניתן לקרוא בפנים את תלאות החיים של דור

    לנסות לנחש את ההיבטים הביוגרפיים של כל פרצוף.

     

    או אולי בעצם הפסלים מרשת הברזל הם סמלים של

    'אנשי הברזל' שמכונים 'מלח הארץ' שבערוב ימיהם

    האכזבה מהחלום ושיברו

    והביקורת ניכרת בתווי פניהם?

     

    האוצר טוען שהתווים החרוטים ברשת

    הן יסודות של מוות בחיי או אולי

    מעין רמזים של החיות שטמונה בתוך המוות...

     

    ''''

     

    1 - עותק

     

       דיוקן המנציח את תמונת האב של חנה דיין זאב וולף הייבלום  

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין