16-01-2015

מצפור געש  למצפה רמון. 

מרחק 15 ק"מ

זמן – 4 שעות

חפץ – מכלול מכני חלוד. 

שיר - הולך במישור ונהנה

דרגת קושי – מענגת.

מזג האוויר – נהדר.

מוקדם בבוקר, התעוררנו בחאן השיירות ושמנו פעמינו בבוקר יום שישי למצפה רמון.

המרכז המסחרי שקק חיים. קונים, ספקים וכל מיני. נכנסנו לסופרמרקט עיירת המדבר הדרומית, והצטיידנו בזיתים, מעדני חלב, לחם ונשנושים. התיישבנו על שולחן בית קפה, שטרם נפתח ולעסנו את ארוחת הבוקר, מתבוננים בעוברים ובשבים.  המשכנו עד לבית הספר שדה הר הנגב שמדרום לעיירה, שם השארנו את המכוניות. אחד העובדים, שאל אם במקרה ראינו, שמענו או נודע לנו על גורל שלושת הריינג'רים של בית הספר, שחנו פה אתמול בלילה ונעלמו. איזו באסה.

מיודענו חיים ברגר אסף אותנו בג'יפ. לאחר חצי שעה של נסיעת שטח, הגענו למצפור געש. לא מיהרנו. יש זמן. עצרנו לכוס קפה על שפת מצוק המכתש ולתצפית על הנוף הנהדר.

מכתש רמון הוא הגדול מבין חמשת המכתשים האירוזים היחידים בעולם (כולם בנגב). היום נלך על שפת המכתש לאורך המצוקים עד לעיירה מצפה רמון. אורכו של המכתש כ-40 ק"מ  ורוחבו המרבי כ-9 ק"מ.

היווצרות המכתש, התאפשרה עקב תנאי אקלים מיוחדים ותופעות גיאולוגיות שהתרחשו אך ורק, באזור זה.

על פי הסברה, לפני יותר ממאה מיליון שנים היה פה הר בגובה חמישה קילומטרים. פנים ההר נשחק ונסחף מזרחה אל השבר הסורי אפריקאי. כך נוצר המכתש.  שכבות סלע רכות נסחפו, מתחת לשכבות קשות שהתמוטטו פנימה לתוך המכתש.  שפתי המכתש המצוקיות, פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים. קירות המצוקים הגבוהים, חושפים עידנים גיאולוגיים קדומים.

גבעות געש שבקרקעית המכתש, שרידים לפעילות געשית קדומה עוד יותר מהמכתש.

ממצפור געש, התחלנו ללכת מערבה, על דרך מישורית ונוחה. בצפון ובמערב, נחרצה הרמה בערוצונים היורדים לכיוון נחל חווה. בדרום מזרח נפרשו נופי המכתש הקסומים לרגלינו. מצפה רמון, נשקפה בדרום מערב, בנקודת הסיום של הקטע הנוכחי.

הרחק מאחוריה, בקצהו המערבי של המכתש  התנשא הר רמון. גובהו של הר רמון 1033 מטרים מעל פני הים והוא הנקודה הגבוהה ביותר בנגב.

המשכנו ללכת בשביל שהתפתל, התקרב והתרחק משפתי המכתש.

"אני הולך במישור ונהנה  

לא שבהרים נשימתי קצרה  

אבל אני אוהב ללכת בדרך אותה  

תמיד אני זוכר, אני מפיק הנאה  

כשמשהו צריך נשימה ארוכה"

כך שרנו את שירם של יונה וולך, שמעון גלבץ ואילן ווירצברג. לפני יותר מ-30  שנים יצרו יחד את האלבום  "בציר טוב". אבן דרך מקורית במוזיקה הישראלית.

כעבור שעה של צעידה נינוחה, התיישבנו לארוחת בוקר מאוחרת ולכוס תה צמחים. על הסלעים צמחו טחבים בצורות מעניינות. הגשם שירד בשבוע האחרון, הפיח בהם חיים. 

המשכנו לצעוד לאורך מישור הרוחות, עד לנקודת הפיצול של תוואי שביל ישראל הישן המגיע מעבדת, עם התוואי החדש עליו הלכנו. בדרך מצאנו מכלול חלוד שנבחר כחפץ לייצוג קטע השביל הנוכחי במוזיאון חפצי השביל המיתולוגי. 

על סלע תצפית בשפת המכתש, פגשנו איש צעיר ארוך שיער ושזוף,  עמוס לעייפה בתרמיל גדול ובו כל מה שצריך כדי ללון במדבר.

"לאן"? שאלתי.

"לעין אום סאלח" ענה.

"איפה זה" ?

"עשרים  קילומטרים מזרחה, בנחל מרזבה. מעיין מקסים שתמיד יש בו מים. שם אשן ומחר אחזור". ענה.

"למה עין אום סאלח"? שאלתי.

"אגדה. פעם היה ילד בשם סאלח, שהביא את גמליו לשתות במעיין. כשהתכופף לשתות בעצמו, קיבל בעיטה מגמל.  למים נפל וטבע. אום סאלח יצאה לחפש אחריו. כשראתה את גופתו צפה במים, החלה לבכות. דמעותיה מילאו את המעיין, שמאז שופע ונובע. גם אחרי שנים של בצורת קשה."

האיש הלך לדרכו ופינה לנו את סלע התצפית. התיישבנו מול הנוף הנהדר. עננים הצלו על המדבר ונימרו אותו בכתמי הצל.

ברוב טקס פתחנו בקבוק יין אדום שנשאנו אתנו בדיוק בשביל רגע כזה. הרמנו כוס ושתינו, לחיי השבילים שבדרך.

כשהתקרבנו למצפה רמון עברנו ב"דרך הפסלים".

לאורך השנים, נבנו כאן עשרות פסלים גדולים ומיוחדים. מרביתם מסלעי המדבר ומקצתם בבטון ובמתכת. יש כאן הרבה מקום, כך שלכל פסל מרחב טבעי וגדול סביבו. 

אחר כבוד , נכנסנו לעיירת המדבר. באצטדיון הכדורגל המקומי, ליחכו יעלים את הדשא והתבוננו בנו. היעלים, מסתובבים פה בחופשיות ולועסים כל דבר שניתן ללעיסה. 

בשנת 1951 הוקם במקום מחנה עובדים, לפועלים שעסקו בסלילת כביש 40 לאילת. בשנות החמישים הפך מחנה העובדים ליישוב ולמועצה מקומית. כדי ליצור תעסוקה לעולים החדשים ולחלוצים שיישבו את המקום, פיתחה המדינה מכרות חרסית וגבס. הקשיים היו רבים והאוכלוסייה הקבועה בעיר המבודדת, נשארה קטנה וחסרת אמצעים. במהלך שנות ה80 של המאה הקודמת נסגרה תעשיית הכרייה והמחצבים, עקב חוסר רווחיות ונטישת הממשל את הפריפריה.

מדרום לעיר נמצא מצפה הכוכבים ובו הטלסקופ הגדול בישראל. המצפה, הוקם פה בזכות השמיים הנקיים 250 ימים בשנה.

המיקום והגובה מעניקים למצפה רמון אקלים מיוחד בכל עונות השנה.

התפנית הגיעה בשנות התשעים.  תיירות מדבר התפתחה, מלונות בוטיק נפתחו. עלייה רוסית איכותית הגיעה. עם הגידול באוכלוסייה ושינוי אופי העיר, החלו להופיע במצפה, משפרי דיור ומבקשי איכות חיים.

כיום קשה להשיג דיור בעיירת תיירות המדבר, המונה כבר מעל ל5000 תושבים.

חלפנו ליד מרכז המבקרים על שם אילן ואסף רמון. המקום הוותיק, התחדש בשנת 2013 והפך למרכז הנצחה לזכר אילן ואסף רמון. חווית הביקור, משלבת בין סיפור חייו של האסטרונאוט הישראלי הראשון והיכרות עם המכתש הגדול בעולם. האדמה והחלל, השמיים והארץ.  תופעות נוף וגאולוגיה ייחודיות וגורל משפחת רמון, המעורר הזדהות והשראה.  

המשכנו  ללכת על טיילת שפת המכתש. הטיילת, נמשכת ממרכז המבקרים ועד לדרומה של מצפה רמון בואכה "הגמל".

לאורך הטיילת ספסלים, יעלים ונקודות תצפית מיוחדות.

בקצה מצפה רמון, על ה"גמל" (סלע מרשים דמוי גמל רובץ) , ישבו צעירים וניגנו בחליל שירי מדבר וחופש.

כעבור דקות אחדות, הגענו לנקודת הסיום בבית הספר שדה הר הנגב שעל שפת המכתש.

שמחים וטובי לב, חזרנו צפונה.

כבר בעבדת התחילו לרדת גשמי ברכה שנמשכו בכל סוף השבוע.

תם עוד יום טיול בשביל ישראל.