היה היה אדם בעל אידאולוגיה. אידאולוגיה שגרמה לי להאמין באדם מסוים שהוא יכול לעשות כל שירצה.

אותו אדם נלחם, כתב, הגיב וניסה להפיל שלטון אכזר.

הוא כעס על אותם הבוחרים שבחרו במנהיג האכזר, בגלל מראה היופי של השליט. 

אותו אדם עבד שעות רבות, יומם וליל כדי להוציא את המיטב לכיסו, בגלל המחסור שלו השליט האכזר גרם.

הערצתי אותך אדם יקר, על אותה האידאולוגיה שבערה בתוכך. הערצתי אותך על החריצות במטרה. 

אבל אז קרה דבר ומשהו השתנה.

כבר לא אותו בחור בעל מטרה גדולה, כבר לא אותו אדם חדור מטרה. היום אתה עוד אחד משחקני הפוליטיקה שרק טוענים לשינוי. 

התחברת לאותו שליט אכזר ששנאת כל כך במשך שנתיים ארוכות, אותו שליט שרק רצית להפיל מהשלטון, על אף שלא היה מעולם שליט באמת. התחברת לאדם שלא מגיע לו לזכות בבחירות הבאות, ובוא נהיה כנים לרגע, התחברת לאדם שהולך להפסיד שנית. 

אני מתגעגעת לאותו אדם שהיית. אותו אדם שהיה בעל אידאולוגיה לשנות את העולם, על אף שידעת שזה לא יהיה קל, והיה איזה ספק בחוסר הצלחה.

אבל אני האמנתי במי שאתה ושתגיע רחוק, כי אדם עם אידאולוגיה כמו שלך זה אדם שבאמת רוצה לשנות.

התגעגעתי לאדם שהיית, שהיה כותב ומספר על כל אשר חווה, אהבתי את מה שהיה לך לכתוב.

היום אנחנו כבר לא מתראים. ואני לא מתכוונת למפגש של פנים מול פנים. היום אנחנו כבר לא נתקלים בכתיבה אחד של השניה.

החלטתי לכתוב אולי יום יבוא ותתקל בבלוג, לעולם לא נתקלת בכתיבה שלי, כתיבה מהסוג הזה לפחות. למען האמת החלטתי להתחיל לכתוב בגללך. אולי יום יבוא ותהיה לי כתיבה טובה כמו שלך.

בפרצופך אני כבר לא אתקל יותר לעולם, אז אם אפשר לפחות בכתיבתך...