מדליקה עוד ג'וינט בסיכול רגליים על הכורסא האהובה עלי בטלוויזיה סדרה אחת מיני רבות שמקהה חושיי וקר לי קצת, למרות שיש חימום, בקצות אצבעותיי החורף הזה נדמה פתאום קשה מדי
עוד מישהו שהכרתי, לא באמת הכרתי והלך שיחה תפלה שיחה ריקה על משמעות חיי לאן כולם נעלמים לאן כל זה מוביל ומי אני בכלל החורף הזה נדמה פתאום קשה מדי
בחוץ החברות יוצאות לאיזה בר החיים ממשיכים כאילו כלום כהרגלם ורק אצלי בדלי סיגריות נערמים בתלוליות הבוקר כה רחוק ואין למי לבוא בטענות
שמה דיסק במערכת משהו שיעורר ת'בלוטות לכלום לא מתחברת גם לא לעצמי לא מצליחה לבכות ואימא בטלפון שואלת "מה יהיה אתך בסוף?" מממ... אני לא יודעת עוד לא אבדה תיקווה אם בארץ מתוקנת אולמרט ראש הממשלה אז אפילו לי יש עוד סיכוי להשיג שלווה
שלוש בבוקר מחכה להארה שמשהו כבר יקרה יעיר אותי מהתרדמה ליבי לא פעם כמו שצריך מאז הייתי נערה מתי יבוא איזה אחד כמוני משוגע אידיאליסט, מעיין אופטימי-פסימיסט ויצטרף אלי אל הכורסא. |