כבר מזה כמה ימים אני מוצאת את עצמי נחשפת לסרטים, מאמרים ובכלל סיפורים מאנשים, ולכולם יש את אותה הבעיה.

כולם מפחדים לחשוף את רגשותיהם.

גברים שמפחדים להתחיל שיחה עם נשים, שיש סיכוי שמחבבות אותך כגבר יותר ממה שאתה חושב.

נשים שמפחדות להיפתח בפניי גברים שרוצים אותן

כולם רוצים זוגיות, כולם רוצים לאהוב ולהיות נאהבים, אבל כולם באותה מטבע מפחדים מהסירוב.

ואני שואלת למה לא? למה לא לנסות? מי יודע מה יקרה. עדיף לחיות עם המה היה קורה אם ו... ? כל החיים.

אנשים מתביישים לדבר, לחשוף, וכשהצד השני לא רואה פעילות הוא ממשיך הלאה.

אז תנו לי לספר לכם משהו כל הפחדנים, אני בחורה שבמשך תקופת הרבע עשור שבו אני חיה הסתפקתי להתאהב פעמיים, ולחבב פעם אחת גברים בצורה שגרמה לי ללכת אליהם ולחשוף את ריגשותיי בפינהם. זה לא היה קל אבל זה קרה.

3 פעמים קיבלתי סירוב שפעמיים מתוכם היה כן רוצים לנסות, אבל לא באמת קרה כלום.

פעם אחת הייתה באמת כנות.

אז איבדתי 2 ידידים שאולי אף פעם לא באמת היינו קרובים, ואותו אחד שהיה כנה איתי לא באמת היינו בקשר אף פעם.

בכל אופן לפעמים בכל זאת עדיף לדעת ולהפסיד ידיד טוב, מאשר לתת לזה להתפספס.

לפחות כשמנסים יודעים.

אהבה זה לא דבר פשוט, וכדי להגיע לזוגיות שכולם חולמים עליה, לפעמים צריך לעשות מאמץ ולשבור את הביישנות.

אני לא מפסיקה להתייאש, ולאלמוג, יריב ומיכאל שאמרו לי לא, כנראה שצריך לבוא משהו יותר טוב.

לאנשים הכי מצליחים בעולם אמרו יותר את המילה לא מאשר את המילה כן.

אם אתם באמת אוהבים מישהו, תעשו עם זה משהו, גם אם יכול להיות ותקבלו את המילה לא!

ואם זה לא הולך אז גם משחררים כשצריך.

אתם יודעים מה אומרים נכון?

מי שמתבייש, מתייבש.