0

0 תגובות   יום רביעי, 11/2/15, 12:48

בזמן האחרון התלמידים שלי לא מפסיקים להדביק אותי, הוירוסים חוגגים אצלנו בכיתה. לא מספיק מאוורר, לכולם קר, אנחנו יושבים צפופים, הילדים עושים אפצ'י זה על זו בלי אפילו לכסות את הפה עם היד או לבקש סליחה וככה בקלות אני נדבקת. בהתחלה זה היה כאב גרון אחר כך נזלת בלי פוסקת, המשיך לשפעת קשה של צמרמורות ופרכוסים - כבר חשבתי ללכת לבית חולים מרוב שראיתי כוכבים. עכשיו יש לי סתם ברונכיט ואני אומרת סתם כי אם זה לא לפחות דלקת ריאות, ההורים מצפים שאני אבוא, שחלילה הילדים לא יסבלו את המחליפה שלי. לא שהיא כזאת גרועה, פשוט הם צריכים יציבות. אז במצב הזה, התשוש והמפורק שלי, אני מגיעה לבית הספר, מעולפת למחצה אבל עם נכונות ללמד ולהנחיל ידע. רק שאין לי כוח לצעוק וקשה לי גם לדבר ונדמה לי שהילדים נבהלים מהשיעולים המטורפים שלי - לכו תסבירו להם שההורים שלהם התעקשו שאגיע. אני לא רואה לזה סוף, אולי כשהאביב יגיע - כל הוירוסים יתחלפו באלרגיות לפריחה וארגיש טיפה יותר טוב. 

דרג את התוכן: