ביקור פוטין במצרים וחתימת הסכם סחר ושיתוף פעולה לבניית כור גרעיני בין שתי המדינות. בכל מקום אפשרי בפוליטיקה הבינלאומית, פוטין הכניס אצבע לעינו של אובמה. במשבר שיצר פוטין באוקראינה המערב מטפל עם אנגלה מרקל ופרנסואה הולנד. הכישלונר הסדרתי אובמה איננו בשום מקום רלוונטי. ארצות הברית הייתה פעם מנהיגת העולם החופשי - אובמה חיסל את מעמדה זה. בבחירות לפני 6 שנים הוא הציע לבוחר האמריקני "שינוי" ובחרו בו. הוא רק לא סיפר לאמריקנים שהשינוי יהיה לרעתם.

לנו היה טוב יותר כשמצרים, המדינה הערבית החשובה ביותר הייתה ידידתה של ארה"ב וקבלה ממנה סיוע כספי וצבאי. לו היה לנו מנהיג חכם הוא היה צופה פני דברים ומשתמש בהשפעה שהייתה פעם לישראל בארצות הברית ומונע את ניתוק היחסים בין מצרים לאמריקנים (באשמת אובמה, כמובן) - לטובתה של ישראל.

אבל גם לנו, אויה, יש כעת את ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה אי-פעם לישראל, איש לא הגון, שעוסק רק בטובתו האישית, וכמובן נרדם בשמירה ולא ניסה אפילו למנוע את ההתקרבות בין רוסיה העוינת את ישראל ומצרים. בכל מקום שביבי דרך שם לא צמח יותר דשא עבור ישראל.

כעת הנושא החשוב ביותר בלשכת ראש הממשלה הוא נאומו בקונגרס, שמיום ליום הופך לפארסה צפויה, כישלון צפוי שינאם מול מושבים ריקים או שהאמריקנים יתעשתו ויבטלו את הזמנתו לנאום בקונגרס. ישראל, לא ביבי - כי הוא ימצא כבר סיבה שקרית לביטול הזמנתו - תינזק ביחסיה עם ארצות הברית.

כמה אהבלים (אין אחרים) בסביבתו של ביבי מנסים למצוא לביבי סולם כדי שירד מהעץ הגבוה שאליו טיפס. אבל זו משימה בלתי אפשרית כי ביבי כבר שרף כל סולם אפשרי. הוא סגר את הדלת הפתוחה לארצות הברית ובלע את המפתח.

לו לא הייתי ישראלי, הייתי צוחק לאידו של האהבל היהיר המרוכז בעצמו. אבל אני ישראלי ואידו  של ביבי הוא גם אידי.

והגרוע מכל הוא שמסתמנת אפשרות שהוא ירכיב ממשלה אחרי הבחירות. חכמינו העתיקים התייחסו גם למצב כזה וטבעו את המטבע הלשונית: "אוי לרשע ואוי לשכנו."