כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על הכל וכדורגל

    חומרים אישיים, תרבות ישראלית, הייטק וכדורגל.
    המציאות ומה שהיא יכולה היתה ליהיות.

    ארכיון

    0

    הפנסיונר

    8 תגובות   יום רביעי, 11/2/15, 16:38

    הרוב בחדר היו בגילאי שישים- שבעים ואם לא, אז הם נראו כאלה.

     

    היא נראתה דווקא נחמד.

     

    התפתחה שיחה.

     

    היא שאלה אותו: "מה אתה עושה?"

     

    פעם היה עונה שהוא עבד בהי-טק כשלושים וחמש שנה. היום הוא לא חייב להרשים, רק לשעשע את עצמו.

    "אני פנסיונר!"

     

    "מה אתה אומר? לא הייתי מנחשת"

     

    אחרי מחמאה כזאת הוא מתחיל להשתחרר "את יודעת מההי-טק יוצאים לפנסיה יותר מוקדם"

     

    "ואיך אתה מעביר את היום?"

     

    הוא יכול היה לספר על הבלוג, על הברידג', על ההתנדבויות, על הספורט, אבל היום הוא מנסה דרך אחרת.

    "הילדים שלי מציעים לי פרויקטים."

     

    "איזה פרויקטים?" היא שאלה כמעט באינסטינקט, ציפתה למשהו כמו בילוי עם נכדים.

     

    "עכשיו יש לי פרויקט לבדוק את חמש עשרה השווארמות הטובות בארץ!"

     

    "אתה צוחק?"

     

    "לא, לא. זו הולכת להיות המומחיות שלי"

     

    "בגילך? זה לא הכי בריא"

     

    הוא מתחיל ליהנות "למה? חלבונים עם ירקות וטחינה. אם נוותר על הצ'יפס ונתעלם מהפיתה, אני רואה בזה צמחונות משופרת!"

     

    נראה היה שהיא באמת מתעניינת.

    הוא המשיך "בכלל, המחקר יהיה מאוד מקיף, כולל נסיעות מטבריה עד אילת."

     

    היא המשיכה להסתכל עליו, מתקשה לגבש דעה.

     

    הוא פרש את זה כהתעניינות "רוצה להצטרף?"

     

    היא עדיין לא החליטה אם הוא פשוט מדי, או מתוחכם מידי, היא מתקשה לקבוע עמדה, לא רצתה להפסיד את האופציה. היא השפילה מבט לבטן, אולי לא בטן של ספורטאי צעיר, אבל גם לא כזו של אכלן כפייתי של  שווארמה.

    עכשיו היא בנקודת החלטה, הלחץ מוציא ממנה את המקסימום, אתגרה אותו  "תנסה  לשכנע אותי!"

     

    הוא מתחיל קצת עם רקע גאופוליטי: "תראי שווארמה זו תרבות, שורשים, היא חלק מהמזרח התיכון ומי יודע השווארמה עוד תתרום ליחסים יותר טובים עם טורקיה"

     

    פתאום דמיינה את עצמה עם פיתה ביד. כאלו הקשיב למחשבותיה, שמעה אותו אומר "אפשר גם עם בגט או בצלחת".

     

    היא פונה אליו "בעמידה?"

     

    "מה פתאום? היום יש שווארמה עם כורסאות" .

    הוא זיהה איזה היסוס אצלה "אם לא תנסי לו תדעי"

     

    היא מרגישה על סף של תהום "חייבים לשים עמבה?"

     

    חייך,  "אני כבר שנים לא מוסיף עמבה!"

     

    "אז קבענו?"

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/3/15 13:36:
      נעם, ממש נהנתי מהסיפור הקצר שלך שעובר יפה כפינגפונג בין השניים. מעלה חיוך מהורהר. נחמד מאוד
        14/2/15 12:56:
      הבעיה עם שווארמה שאני לא מת עליה. פרט לזה אתה אתה כותב מעולה
        12/2/15 14:46:
      * כתוב מקסים, ממש עושה חיוך
        12/2/15 14:32:
      טעם כתיבתך הוא קסם ממכר.
        12/2/15 08:58:
      לקוראי וחברי ה"מודאגים", אני רק קצת משתעשע בכתיבה (באישור העורכת) בדרך לחגוג (היום) שלושים וחמש שנות נשואין בסוף שבוע בים המלח.
      מה שמיקי אמר.
        12/2/15 01:53:
      ומה אשתך אומרת על זה, נועם ????
        11/2/15 21:25:

      אין גיל לחיזור.

      נהניתי.  כרגיל.