מיומנו של מישקה
קורותיו מסמרי הפרווה של חתול ג'ינג'י מטורף וחובב שחייה אולימפית.
פוסטים אחרונים
- בתיה אפולו 26/10/18
- בוקר טוב 4/4/11
- פוסט בלתי ירוק בעליל או למה אני אוהב לפעמים לעשות אמבטיה 11/12/10
- "סטארט אפ " היסטרי 19/7/10
- מצעד הגאווה 2010- sex in the city - פוסט צבעוני מצולם 11/6/10
- חוכמה שלאחר מעשה ? 31/5/10
ארכיון
הגנות או בעייה סוציאלית
כבר די הרבה זמן אני מתלבט בשאלה הבאה.
מדוע ולמה כשאני רואה בחיים, ברחוב , בסרט תיעודי , בסרט בדיוני (ואפילו לפעמים בסרט אנימציה ) - - -- בעל חיים סובל: חולה ,פצוע או מת אני לא עומד בזה , למה אני מרגיש אחריות אישית על כל כלב/חתול ברחוב .?? ולמה לעזאזל אני לא חש את אותו הדבר ובטח שלא באותה עוצמה בנוגע לבני אדם ?? מה חסר אנשים סובלים ? ברור שלא. האם אני מעדיף בעלי חיים על אנשים ?
לפעמים בטוח ,אבל ברוב הזמן בכל זאת אני מעדיף אנשים !! ההסבר היחיד שמצאתי, על מנת שלא אוגדר באופן סופי כסוציופט, הוא שלגבי אנשים מצאתי עם הזמן דרך לפתח שיריון והגנות על מנת שהכאב והסבל של הזולת יגיעו אלי דרך מסננות ומרככים ולא במלוא עוצמתם. זו לפעמים הדרך לשרוד וברור לי שלא לכולם יש הגנות שכאלה . ונותרת השאלה למה דווקא בעניין החיות לא הצליח לי ,הרי ברור שהבחירה אינה בחירה מודעת ו/ או רצונית ? |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ידעתי!
זו כנראה הסיבה שבגללה הגעתי ל"קפה".
תמיד חיפשתי אנשים שמרגישים כמוני ומצאתי מעטים.
כאן ,אתם.....
אני מרגישה בדיוק כמוך וכמו האחרים המגיבים לך.
ליבי נחמץ במלוא מובן המילה כשאני רואה בעלי חיים סובלים.
במיוחד חתולים.יש לי שריטה רצינית.
אני אמפטית לסיבלם של בני אדם,אך הנשמות הקטנות/גדולות! של חברינו בעלי החיים,הן שפורתות לי על המיתר.
אנחנו כנראה באנו מאותו מקור וזה נמצא אצלנו בגנים.
פעם לפני ש"חזרתי בתשובה" בענין בעלי חיים, חשבתי שאנשים שתורמים ודואגים לבעלי חיים (ולא לבני אדם) הם אנשים מתייפיפים, לא אנושיים ושחיים בטעות אחת גדולה.
היום אני יודעת שדווקא אנשים שאמפטיים לבעלי החיים ועושים זאת במקרים רבים ללא תמורה וללא הוקרה מצידם, הם הם האנשים הראויים..
אני כל כך שמחה שגיליתי את האור בנושא הזה.
ואולי כי בילדותינו היו סביבנו אנשים שסבלם היה אמיתי
ובשנים האחרונות עם התפתחות תעשיית השנור- הציבורית והפרטית
עם קבצני קבלן בצומת רוקח
וילדי סרסורים בני דודינו בצמתי הבין עירוניים
גם אם רצינו להיות אנשים טובים באמצע הדרך שמושיטים יד לכל כואב ואביון
איבדנו את היכולת להבחין בין חסר אמיתי למתחזה
ובכדי שלא לאבד את צלם עצמנו הקשחנו לבב ?
מזמינה אותך לקרא את
http://cafe.themarker.com/view.php?t=318487
גם אני .
לא חשבתי על זה אבל כשקראתי את המשפט שלך,
זה "התיישב" לי נכון.
כן, זה אולי סוג של דיוקן עצמי :)
גם אני ככה עם בעלי חיים, לא עומדת בסבל שלהם,
רואה חובה לעצמי לדאוג לבית לכל כלב או חתול עזוב או נטוש.
אני חושבת שהסיבה היא לא אדישות לבני אדם, אני אוהבת אנשים,
אבל הסיבה שאני נותנת לעצמי היא שלאנשים דואגים או לפחות אמורים לדאוג
בכל מיני מוסדות ורשויות.
בעלי חיים הם יצורים סוג ב' או ג', מעט אנשים דואגים להם באמת.
לכן החלטתי להיות חלק מאותם מעטים.
אני גם תורמת כסף לעמותות בעלי חיים יותר מאשר למטרות אחרות.
כבר אמרו לי שזה "לא יפה", אבל זו החלטה מודעת.
כוכב ממני וגם קישור לציור שלי של חתול :)
קודם כל המון תודה , בעניין הרישום אני מודה ,ולעניין ההסבר ,הגם שוודאי שעניין זה תורם יותר ממשהו לתחושה אני עדיין מחפש הסבר אם בכלל יש יותר מלא.
חיבוק חזק ותודה (הוכחה שבכל זאת ,לפעמים ,אני אוהב גם אנשים).
ההסבר של נורית מתקבל גם על דעתי.
(ואתה גם מישקה הנמר ~ מזדהה עם החיות)
..והציור, הציור המיוחד הזה, אתה ציירת ~ נכון ?
#))))))))))))))))))
((((((((((((((((#
ק ב ל ח י ב ו ק מ מ נ י
ו..* גם
כי אנשים, גם אם הם סובלים, הם יכולים לדבר בעד עצמם (אלא אם אלו ילדים קטנים ואז הם משולים לחיות)
לחיות, אין את הפריבילגיה הזו, הם לא יכולות להתגונן, להגיד.