זה כבר קרה פעמיים. אני מתלבטת ומתחבטת בשאלה זו אחרת ולפתע מקבלת תשובה. פעמיים מאותו מקור ופעמיים אחרי שאני נפגשת עם חברתי היקרה עדנה. במסגרת חגיגות היובל של יום הולדתי "נפרע " אתמול שובר מתנה נוסף: ארוחת בוקר עם חברתי עדנה ב"גלריה של אלמוג". בית קפה בסגנון קיטש אנגלי סטייל מיכל נגרין עם הרבה סיבות לכך שחברתי נועה מלכתחילה המליצה עליו. אתמול היה מזג אויר זועף, השמים קדרו הרוח צלפה והאויר התמלא באבק סמיך שהפך את הכל ליותר מלנכולי וערפילי.אולם לא אחת כמוני נרתעת ממזג אויר שכזה. אדרבא ואדרבא ! מבחינתי דווקא במזג אויר כזה יש לנוע, לצאת, לא לתת לנפש שקוע אלא להתמלא באנרגיות של כוחות הטבע החזקים שבחוץ. מקושטת ונרגשת פגשתי את עדנה שגם היא התלבשה בחגיגיות לכבוד הארוע. וכדרכנו בקודש אנחנו מדברות בלי הפסקה. אומנם הבופה שהוצע היה מפתה אולם השיחה יותר. בכל חברות מעבר לאהבה לחיבה ולהנאה ישנה גם פונקציונליות. אינטרס משותף שמהווה את הדבק בחברות.אצל עדנה ואצלי זאת הכנות, הידיעה שאנחנו יכולות לומר הכל מבלי לחשוש, אנו מאד פתוחות ומשתפות. וכך בפעם שניה אני משתפת אותה במחשבותי. בפעם הקודמת התלבטתי עד כמה זה נכון להפוך את עולמי לורוד יותר בעיני אפילו שבמקביל באופן רציונלי ברור לי שהוא לא כך... עדנה מקשיבה ואומרת למה לא? מה רע בזה? עשי מה שטוב לך. ולמחר אני מקבלת מייל , לא אישי כמובן, אבל שנפתח במילים בסגנון " תמר שלום ערב ראש השנה האזרחית החדשה הוא זמן טוב לקבל החלטות כמו לראות את העולם במשקפים ורודים זה רק יותר נעים ושמח". המייל נשלח אליי במערכת דיוור של ניסים אמון נזיר זן בודהיסטי שאני מאזינה לו ומנסה לאמץ את תורתו. אתמול אני ממשיכה בהתלבטות ומספרת לעדנה על מחשבותי לגבי המילה ביקורת. בהיותי מחונכת במערב ,ענין של שליטה בחיינו והעברת ביקורת על מעשינו וחיי אחרים היא די ענין שבשיגרה ואפילו ערך שאנו מעודדדים ומחנכים אליו. אני לא מתכוונת למושג הלא ברור "ביקורת בונה" ששמעתי רבות בבית הספר אלא לעובדה שאנו מבקרים את מעשינו כל העת. בודקים ומנסים לברר מה עשינו טוב או לא?שופטים ומעריכים התנהגויות ותוצאות כל העת. בהרצאתו אומר אמון שכאשר אנו תיירים בחופשה אנו נהנים בחול או בארץ כי אנו לא מניחים לביקורת להשתלט עלינו ולפתע הכל הופך לחוויות קסומות, האוכל הנופים האנשים החום הקור הפקקקים הצפיפות הכל מתואר בפינו כאקזוטי מיוחד שונה למרות שבבית אנו יוצאים מדעתנו בדיוק מאותם דברים.אם נשכיל לחיות את חיינו כאילו אנו תיירים כל הזמן נבין שחבל לבזבז זמן יקר על"ראיה אובייקטיבית-" ללא משקפים ורודים ועל ביקורתיות. וחבל לתעל אנרגיות על וכחנות ושפיטה .חיינו יכולים להיות מלאים ושמחים יותר ואנו נפנה מקום ואנרגיות לרגשות ומחשבות נעימים יותר. אין טעם בביקורתיות. ואני מקשיבה ולא ממש מבינה. איך ביקורת הפכה לדבר רע? האם לא בזכותה שיניתי מעט את אורח חיי ואני יותר מאושרת מכך? ואז תוך כדי שיחה עם עדנה אני מבינה שהמילה שאני מחליפה בטעות בביקורת היא מודעות. מודעות על המעשים שעשינו ,דברים שנאמרו ,רגשות שהוצגו ,היא פעולה חשובה לכל אורך חיינו אבל היא אינה ביקורת. אל לנו לבלבל בין ביקורת לבקרה. חשוב להיות בבקרה על חיינו אבל ביקורת משמעותה שיפוט והערכה. מי שם אותנו לשפוט כל הזמן ובמה זה יועיל לנו? לבקר את התנהגותנו להיות במודעות לחיינו זה אורח חיים בריא . לשפוט ממש לא ! להצביע על פגמים במערכת מבלי לעשות כלום לתקנה, או על אנשים זה ממש לא תורם. לבקר ולשנות או להחליט על התנהגות מודעת בתגובה דבר שונה. והיום בבוקר אני שוב מדוורת במייל שמדבר על תרגול. על כך שכמו כל דבר בחיים יש להתאמן גם על המודעות שלנו ועל כך שכדאי להדליק קטורת כדי שריחה יהווה תזכורת לאופן שבחרנו לחיות בו. שנזכור לדבר עם עצמנו עם אובנו להקדיש זמן למחשבות והתבוננות אישית לגופנו וליבנו. המודעה של היום הגיעה אליי כתשובה ברורה להתלבטות שלי. כן זה בסדר שאת מתלבטת כי כל החיים צריך לתרגל אופן חשיבה חיובי וורוד יותר וגם כן כדאי לנקות את הבית לאוורר מהאבק של אתמול להדליק קטורת ולהמשיך הלאה ליום קסום. אום שנטי אום לכולכם |