כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    עבד עברי צריך לקבל יחס של מלך - פָּרָשַׁ­ת מִשְׁפָּטִים

    0 תגובות   יום שישי , 13/2/15, 08:11

    ­בס"ד

    עבד עברי צריך לקבל יחס של מלך
    פָּרָשַׁ­ת מִשְׁפָּטִים 


    ביאור עשר הדיברות

    [רש"י] על פתיחת הפרשה [שמות כ"א א'] " ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". "ואו" מוסיף על עניין ראשון. מה אלה מסיני אף אלה מסיני. פירוש הדבר שפרשת משפטים מהווה את ההמשך של מעמד הר סיני.

    [רבי אליהו מזרחי] לשיטתו של רבי ישמעאל נאמרה פרשת משפטים בקולות וברקים בדיוק כמו מעמד הר סיני. ואם זה נאמר כך, אז זה היה גם בפסוק [שמות י"ט ב'] "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר" אותה אחדות שהיה במעמד הר סיני, אותה אחדות הייתה גם בפרשת משפטים.

    [אורח חיים הקדוש] חולק על דבריו ואומר שהפרשה הזאת לא נאמרה בקולות וברקים, אבל רש"י [מסכת תענית כ"א ב'] כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן, הייתה השכינה בהר וכל המצוות נתנו בקולות ובלפידים כיום קבלת עשרת הדיברות.
    [הרמב"ן] פרשת משפטים מהווה את ההמשך למעמד הר סיני והיא בעצם פירושם של עשרת הדיברות. ההסבר מתחיל, מיד לאחר שהתורה מסיימת את מעמד הר סיני. בפרק כ' י"ט מתחילה התורה לעסוק בביאור עשרת הדיברות. [שמות כ' י"ח] "ויאמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" זה ההמשך של הדיברה הראשונה "אנכי השם אלקיך". [כ' י"ט] "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם". זה המשך של הדיברה.
    [כ' ב'] "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". עם סיום עשרת הדברות מתחילה התורה לבאר את עשרת הדיברות. הציווי הבא, אסור לבנות את המזבח עם ברזל [שמות כ' כ"א] "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" [רש"י {בשם חז"ל במכילתא}] שהברזל מקצר חיוו של האדם ואילו המזבח מאריך חיוו של האדם. לכן התורה מצווה לא לבנות את המזבח מברזל. [שמות כ' כ"ב] "ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו". אם הרמב"ן אומר ששני הפסוקים הראשונים עוסקים ב"אנכי" ו"'לא יהיה לך" אפשר לחבר את שתי המצוות הנוספות שנמצאות ממול "לא תרצח"  ו"לא תנאף". התורה אוסרת לבנות את המזבח עם ברזל כיוון שהוא מקצר חיי אדם. מכאן יש לנו קשר ללא תרצח. ומאשר לא תגלה ערותך עליו, יש לנו חיבור ללא תנאף. "והנה תמצא שכל פרשת משפטים בעצם מהווה הסבר לעשרת הדיברות. אם אומרת לך התורה שאסור לעבוד עבודה זרה, מסבירה התורה בפרשת משפטים ביתר הרחבה [שמות כ"ב י"ט] " זבח לאלקים יחרם בלתי להשם לבדו". לאדם שמקריב קרבנות, אסור להקריב קרבנות, אלא, רק להקב"ה. במצוות כיבוד אב ואם, אומרת התורה [שמות כ"א ט"ו] "ומכה אביו ואמו מות יומת". יש לנו הסבר על כיבוד אב ואם. לא תרצח [שמות כ"א י"ב] "מכה איש ומת מות יומת" [שמות כ"א י"ג] "ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה". אם אדם הרג בשוגג, הוא יכול לנוס לעיר מקלט. הדיברה השביעית היא "לא תנאף". [הרמב"ן] התורה ומרחיבה את העניין של "לא תנאף". לא דווקא עם אשה אלא מרחיבה את זה [שמות כ"ב י"ח] " כל שכב עם בהמה מות יומת". הדיברה השמינית "לא תגנוב" מרחיבה את ההסבר [ שמות כ"א ט"ז] "וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת". והנה תמצא בפרשה זו ארבע אבות נזיקין ודיני ד' שומרים ורבים רבים עניינים שקשורים לממונות. מה זה? כי כולם כנגד "לא תחמוד". והדיברה העשירית כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון, יחשוב שהוא שלו, יחמדהו וייקחהו לעצמו, אם אדם לא ידע, מה שייך לו ומה לא שייך לו. הוא חושב שאם מישהו הזיק לו, אז מותר לו לקחת את הרכוש שלו, אז ממילא, הוא חומד את הדברים של מישהו אחר. כל העניינים האלו, כולם סעיפים של "לא תחמוד". לפיכך [שמות כ"א א'] "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" משפטים ישרים, ינהיגו אות בניהם ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין.

     

    למה התורה פותחת בעבד עברי?

    [הרמב"ן] אם פרשת משפטים זה המשך של מעמד הר סיני, והיא באה לבאר את עשרת הדיברות, אז למה התורה פותחת בעבד עברי? מה קשור עבד עברי לעשרת הדיברות? תתחיל במשהו שמחבר אותך לעשרת הדיברות. תתחיל לדבר על "עבודה זרה" למשל. כך צריכה להיות הפתיחה. מסביר: התחיל המשפט הראשון בעבד עברי. מפני שיש בשילוח העבד בשנה השביעית זכר ליציאת מצרים הנזכר בדבור הראשון. בדיברה הראשונה כתוב: "אנכי השם אלקיך" לא כתוב: "אשר בראתי שמים וארץ". כתוב: "אנכי השם אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". כאן מוזכר העניין של עבד. לכן הפרשה פתחה בעניין של עבד עברי. כמו שאמר בו [דברים ט"ו ט"ו] "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך השם אלקיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום". וכאן התורה מצווה על מצוות הענקה. [דברים ט"ו י"ד] "העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך השם אלקיך תתן לו". זה מצוות הענקה. ויש בה עוד זכר למעשה בראשית כשבת. כי השנה השביעית לעבד שבתון ממלאכת אדוניו כיום השביעי. ויש בה עוד שביעי בשנים שהוא היובל. כי השביעי נבחר בימים (לעיל כ' ו') ובשנים (לקמן כ"ה ד') ובשמטות (שם פסוק ח'), והכול לעניין אחד: זה גם מזכיר את העניין של השבע. שישה ימים ברא הקב"ה את העולם ובשביעי הוא שבת. וגם נצטווינו על שמיטה. שש שנים לעבוד ובשביעית לשבות. העבד: שש שנים יעבוד ובשביעית משתחרר. והוא סוד ימות העולם מ"בראשית" (בראשית א' א') עד "ויכלו" (שם ב' א'). ולכן המצווה ראויה להקדים אותה שהיא נכבדת מאד. רומזת דברים גדולים במעשה בראשית. ולכך החמיר בה הנביא מאד בנושא של שחרור עבדים, ואמר, "אנכי כרתי ברית את אבותיכם מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו ואיש את שפחתו" (ירמיה ל"ד י"ג - י"ד), וגזר בעבורה הגלות אדם שלא משחרר עבדים מתחייב חובת גלות בדיוק כמו שמיטה. כי עבד עברי הוא המשך של הדיברה הראשונה: "אנכי השם אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". לכן, התורה פתחה בעניין של עבד עברי.


    הציווי על שחרור עבדים ניתן עוד במצרים

    [ירושלמי, מסכת ראש השנה ג' ה'] בהפטרה שנקרא בע"ה בשבת זו, מזהיר הנביא ירמיהו לשחרר עבדים. [ירמיהו ל"ד י"ג – י"ד] "כה אמר השם אלקי ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוצאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר", "יד מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר יימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את אזנם".

    ביום שהקב"ה הוציא אותנו מארץ מצרים, הוא ציווה אותנו על שחרור עבדים. כל אחד שואל את עצמו: היכן כתוב: ביום שהוציא אותנו הקב"ה מארץ מצרים, ציווה אותנו על שחרור עבדים? למדנו שביום הוציאנו מארץ מצרים ציווה אותנו על: קידוש החודש, ברית מילה, פסח. זה מה שהוא ציווה אותנו. לא מופיע (לכאורה) בשום מקום לשחרר עבדים. המצווה הראשונה שנצטוו ישראל הייתה: שחרור עבדים. עוד לפני הציווי על קידוש החודש. עוד לפני הציווי על קרבן פסח. עוד לפני הציווי על ברית מילה. נצטוו שנה קודם לכן על שחרור עבדים. היכן זה נימצא? [וארא ו' י"ג] "וידבר השם אל משה ואל אהרן וַיְצַוֵּם אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" מה יש לצוות את בני ישראל? תצווה את פרעה מלך מצרים. ועל מה ציוום?
    [רבי שמואל בר יצחק {על פרשת שילוח עבדים}] הוא ציווה אותם לשחרר עבדים. דהיינו, אמר הקב"ה למשה רבנו: לפני שאתה הולך לפרעה ואומר לו לשחרר עבדים, תוציא הנחייה שעם ישראל יתחייב בפניך לשחרר עבדים כשיגיעו לארץ ישראל. קבלת ההתחייבות לפני שחרור עבדים. לפני שמצווים את פרעה לשחרר את ישראל.

    [הגאון רבי חיים שמולביץ זצ"ל] שואל מה כל כך דחוף לצוות את בני ישראל לשחרר עבדים עכשיו? יבואו לארץ ישראל, אז יצוו אותם לשחרר עבדים. תשובתו: יש להביא לזה כמה וכמה סימוכין: מאוד קשה לבן אדם לשחרר עבד. אנחנו לא כ"כ יודעים מה זה לשחרר עבדים. אבל להבדיל, כאשר לבן אדם יש בבית אישה שעוזרת לו. שמסייעת בטיפול בבית. אשתו לא בבית (עובדת או נסעה), הוא מביא אישה שתעשה את כל עבודות הבית. נניח שהיא עובדת אצלו כבר שבע שנים. היא מכירה את הבית על כל פרטיו. היכן החולצות. חומרי הניקוי וכו'. הכול היא מכירה. אחרי שבע שנים, אם הוא צריך לשחרר אותה, לוקח לפחות חצי שנה לחפוף עוזרת חדשה. עכשיו תארו לעצמכם שיש לו עבד שש שנים. אחרי שהתרגלתם אחד לשני, מאוד קשה לו להיפרד. לכן בשעה שהיו במצרים והיו עבדים, דווקא באותה שעה שהם הרגישו מה זה עבדים. והם רצו אז לצאת לחופשי, אז זה היה הזמן הכי טוב לצוות על שחרור עבדים.

    השבע לא יבין את הרעב

    [רבי מאיר שמחה מדווינסק] באה אליו אלמנה אחת והתלוננה שאין לה כסף להסיק את הבית. בחוץ שלושים מעלות מתחת לאפס, הילדים רועדים מקור. הבטיח הרב לעשות לה מגבית. הלך הרב לאחד העשירים דפק על הדלת. פתח לו העשיר, לבוש בחלוק דקיק. והנה הוא  רואה את גדול הדור בפתח, התרגש העשיר והזמין את הרב להיכנס. אמר לו הרב: לא. אני לא נכנס. המגפיים שלי מטונפים בבוץ אני לא הולך להרוס לך את השטיחים. תן לי להגיד לך חידוש על פרשת השבוע ואני הולך. התחיל לספר לו את החידוש והעשיר בינתיים רועד מקור שהרי היה עוטה רק חלוק הדקיק. לאחר שסיפר לו את החידוש, והאריך מאוד בכך, אמר לו הרב: עכשיו, אני רוצה לזכות אותך במצווה חשובה מאוד. יש אלמנה אחת שזקוקה לכסף עבור הסקה. בבית יש לה שלוש ילדים קטנים שקופאים מקור. אז אם תוכל לתת לה מגבית למשך שנה תבוא עליך הברכה. אמר לו אותו עשיר: כבוד הרב, למה לא אמרת מההתחלה?! ונתן לו סכום הגון. אמר לו הרב: אם הייתי אומר לך את זה מההתחלה, היית פוטר אותי בכמה מעות וחוזר לחום התנור שלך. כי היה לך עדיין חם עוד מהבית ולא היית מרגיש את הקור כמו עכשיו. ואילו עתה שהרגשת מה זה קור בוודאי שתיתן.  מתי הזמן לדבר? דווקא בשעה שנמצאים במצב הקשה הזה שאתה נמצא בעבדות. זה הזמן לדבר על שחרור עבדים.

     

    עבד הוא היחידי בתורה שנקרא בשם עברי

    עבד עברי שמכרו בית דין, מקבל את השם הזה "עברי" אף אחד אחר לא מקבל את השם הזה. תפתחו כל פרשת משפטים פסוק אחרי פסוק: [שמות כ"ב ד'] "כי יבער איש שדה או כרם וגו'."  לא כתוב כי יבעיר עברי שדה או כרם. [שמות כ"ב ו'] "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים" לא כתוב כי יתן עברי אל רעהו. כתוב איש. המקום היחידי שבן אדם נקרא בשם עברי, מאז מתן תורה, בכל התורה כולה, הוא רק עבד עברי, לא תמצא עברי בשום מקום. לפני מתן תורה תמצא את זה על ימין ועל שמאל. הראשון הוא אברהם העברי וכו' האחרון שנקרא [שמות ז' ט"ז] "ואמרת אליו השם אלקי העברים שלחני אליך וגו'." המילה עברי מופיע מספר בראשית עד פרשת וארא בכל מיני וריאציות. מה כתוב כי תקנה עבד עברי. זה השם שמופיע. למה? למה הוא נקרא בשם עבד עברי, מה זה השם הזה?! שמשה רבנו מגיע אל פרעה אומר לו: "אלקי העברים נקרא עלינו." ממתן תורה ואלך, לא תמצאו את השם עברי יותר, היכן הוא נמצא? במקום אחד עבד עברי.

    [רבנו בחיי] למה השם עברי נשאר אצל העבד העברי? מתחיל לבאר בהרחבה גדולה שני חומרות: א. העניין של גנב שנתפס בגנבתו. ב. אדם שאומר [שמות כ"א ה'] "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי" הוא מדבר עליו בדברי הפלגה על כך שהוא מרד בהקב"ה, שהוציא אותו מארץ מצרים, מבית עבדים, ומוכן להיות עבד של אדם ולא עבד של הקב"ה. כי התנכר אל האדון העליון יתברך שמו, שר זהירו בקבלת התורה מעבדות זולתו והוא פורק ממנו עתה עול מצוותיו. הוא אומר: אהבתי את אדני ולפי דעתי, מפני זה לא נאמר כי תקנה עבד ישראל או כי תקנה ישראל לעבד? כי ישראל הוא השם הנכבד שניתן להם במתן התורה [שמות י"ט ג] " ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו השם מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" זה שם שניתן במעמד הר סיני. והוא לא עושה מה שנצטוו במעמד הר סיני. [ויקרא כ"ה נ"ה] "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני השם אלקיכם" לכן לא ראוי שיקרא בשם ישראל, אלא נקרא בשם היחס שהיה להם לפני מתן תורה. בשם "עברי".

    [חמדת הימים {מצטט את רבנו בחיי}] השם "ישראל" הוא שם קדוש. שנאמר, [ירמיהו ב' ג'] "קדש ישראל להשם ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם השם". זה שם קדוש וזה הלך וחילל שמכר את עצמו לעבד. חילל את השם ישראל ולכן לא ניתן לו השם "ישראל", אלא ה"עברי". למה התורה פותחת במצוות עבד עברי ולא הוא נקרא בשם עברי? כי תקנה עבד עברי. טעם להתחלת כל הדינין בשלוח העבד חפשי לשש, לפי שהדברות מתחילין "אנכי השם אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". אמר כאן: כשם שהיית עבד וחפשה נתן לך כי פדיתיך מבית עבדים, כך תקרא דרור וחפשי לעבדך, הנמכר לך בגנבתו.

     

    עבד "עברי", כי אחז בדרכי אבותיו של אברהם

    כי גם אתם נמכרתם בגניבת יוסף שמכרוהו השבטים ונתגלגל הדבר שירדו בעטיו למצרים לבית עבדים. ואעפ"כ יצאתם לחופשי כן גם אתם לרבות עבדכם תשלחו חפשי. גם עם ישראל נמכר לעבדים, היכן נמכרנו? מכרנו את יוסף לעבד ועם ישראל ירד למצרים להיות עבדים. ומ"ש לשון "עברי" ולא נאמר "אחיך" או "ישראל" וכן (ראה ט"ו י"ב) נאמר כי יימכר לך אחיך העברי או העברייה. לפי שכל זרע אברהם היו מעבר הנהר ושם עובדי ע"ז היו אבותינו מעולם. ואחר שנכנסו בצל כנפי השכינה נקראו בשם ישראל. וזה החוטא שנמכר בגניבתו, נקרא בשם "עברי" כי אחז דרכי אבותיו של אברהם.
    [מגלה עמוקות] למה התורה קוראת לו: "עבד עברי"? כי פרשה משפטים, פתחה בעבד עברי להודיע שגלות מצרים הייתה בגלל יוסף הצדיק ולכן פתח ב [שמות כ"א ב'] "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחופשי חנם" נקרא לראשונה בתורה היכן? אצל יוסף הצדיק [בראשית ל"ט י"ד {אשת פוטיפר בנסותה להגן על מעשיה הרעים נגד יוסף הצדיק}] "ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול" השם "עבד עברי" ניתן ליוסף הצדיק והיות ויוסף הצדיק היה בבית הכלא עשר שנים ועוד שנתיים ועוד שנה בבית פוטיפר = שלוש עשרה שנים. לכן אומרת התורה: לשחרר את העבד שש שנים ובשנה השביעית יצא. היות והשם ההתחלתי של "עבד עברי" ניתן ליוסף ותחילת גלות מצרים הייתה בגלל יוסף, לכן נקראים כל העבדים בשם "עבד עברי" כמובן עבדים שנמכרו בגנבתם לא במוכר עצמו. כי שם לא מופיע "עבד עברי".

     

    ירידת מצרים הייתה כדי לגאול את העם

    בסוף פרשת משפטים, שהיא סופה של מעמד הר סיני. מעמד הר סיני הוא הסוף של גלות מצרים. כל הירידה למצרים, הייתה כדי להביא אותנו אל הגאולה כדי להגיע ל [שמות ג' י"ב] "ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". הירידה למצרים החלה בגלל זוהמת הנחש. אמר הקב"ה, אי אפשר להיות במעמד הר סיני עם זוהמת הנחש, כמה זמן זה לוקח? ארבע מאות שנה עם עבודות פרך.

    [גמרא במסכת שבת קמ"ו] אומות העולם שלא היו במעמד הר סיני, לא היו בשעבוד מצרים. לכן, ה"ערב רב" לא היה שם ולכן יתרו לא היה שם. הזוהמה של הנחש התנקתה באמצעות שעבוד מצרים ולכן אברהם גם לא ביקש הנחה. ניקוי של הזוהמה הזאת לוקח ארבע מאות שנים. קושי השעבוד השלים. ממה התחיל השעבוד? עם ישראל ירד למצרים, אומרים חז"ל: בגלל שנאת חינם [לשון חז"ל שנאת אחים).

    [גמרא במסכת שבת דף י'] לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל ב' סלעים מילת וכו' נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" הגלגול היה בגלל חטא אדם הראשון. אבל, איך התחיל "המנוע" לזוז? התחיל משנאת אחים. האחים מקנאים ביוסף. מוכרים אותו למצרים. והם יורדים למצרים לשבור שבר. יעקב אבינו יורד עם השבטים. וכך מתחיל השעבוד, ממכירת יוסף.


    שני חטאים לא כופרו ולא יכופרו עד ביאת המשיח

    [משך חכמה, פרשת אחרי מות] שני חטאים לא כופרו ולא יכופרו עד ביאת המשיח:

    א. מכירת יוסף. ב. חטא העגל. ולכן בכל תפילה ביום הכיפורים, לפני שאנו מסיימים את הברכה, אנו אומרים: "כי אתה סלחן לישראל ומֹחלן לשבטי ישֹרון". מה זה סלחן לישראל ומֹחלן לשבטי ישֹרון?  ישראל זה שבטי ישֹרון. כי אתה סלחן לישראל: על חטא העגל. ומֹחלן לשבטי ישֹרון: על מכירת יוסף.

    הכפרה על זה בכל שנה ושנה: הכהן הגדול ביום הכיפורים היה מכפר על שני העוונות האלה. הוא היה מוריד מימד נוסף מהחטא הזה. התיקון השלם יהיה רק בבואו של משיח.

     

    למה משה סרב ללכת לגאול את ישראל?

    פרשת שמות, היא הפרשה הראשונה בשובבי"ם. ופרשת משפטים, היא הפרשה שמסיימת את תקופת השובבי"ם. הקב"ה נגלה למשה רבנו בסנה ואומר לו ללכת לגאול את ישראל ממצרים.

    [חז"ל] שבעה ימים מדבר איתו הקב"ה [שמות ד' י'] "ויאמר משה אל השם בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי". הקב"ה מפתה את משה רבנו בסנה, ללכת לגאול את ישראל. אומר משה: ריבֹנו של עולם ,אני לא מבין, שהיית צריך להציל את לוט מסדום, שלחת את מיכאל המלאך, שרצית להעביר מסר להגר, שלחת חמישה מלאכים. ריבֹנו של עולם לגאול את עם ישראל ממצרים אתה שולח אותי? תשלח מלאך למה אותי?!

    משה רבנו לא רוצה ללכת והקב"ה משכנע אותו שבעה ימים, עד ששואל אותו הקב"ה: תגיד, מה מציק לך?! משה רבנו אומר לו [שמות ד' י"ג] " שלח נא ביד תשלח" כל מי שתשלח, חוץ ממני, זה טוב. [הרמב"ן] כולם מתאימים יותר ממני. איזה ענווה של משה רבנו. הוא לא רצה לבוא לעם ישראל ולהגיד: הקב"ה שלח אותי לגאול אתכם. אם אתה אומר שאותך שלח הקב"ה. זה כבר לא ענווה. משה רבנו לא מוכן להגיד "אני שליחו של הקב"ה לגאול אתכם" מי שתשלח חוץ ממני, זה יותר טוב. אומר משה: מציק לי שאהרון אחי, הוא המנהיג במצרים מאז שעמרם אבי נפטר, עכשיו אתה שולח אותי להדיח אותו מההנהגה?! לא רוצה. אמר לו הקב"ה: אהרון אחיך מחכה רק שתבוא. הוא ישמח. אמר משה- אם הוא ישמח אז אלך.

    [הגאון רבי ירוחם ממיר, דעת חכמה] חז"ל אומרים על משה רבנו "אוהב כסף לא ישׂבע כסף". כינויי גנאי מכוער להגיד למישהו "חולה כסף". שמעתם פעם על מחלה כזאת?
    לא מזמן הלך הרב ליהודי אחד, בקיצור יהודי עשיר בקנה מידה עצום. התקשרתי אליו בבוקר ושאלתי אותו אם אני יכול לבוא אליו לחתום? ענה לי לא. אני נמצא באירופה. תבוא בשעה שבע למשרד. אני נוחת בשלוש. הוא התקשר למשרד בשלוש, לוודא שהוא נחת, ואכן הודיעו לו שהוא נחת. הוא הגיע בשבע כמו שקבעו. הוא נכנס למשרד. הוא כבר היה שם. הוא אמר לו: אתה בטח עייף מאוד. ענה לו כן. אבל, עוד כמה שעות אני שוב ממריא. לא חבל בשביל מה נחתת? שאלתי אותו? ענה לו: היינו צריכים לחתום על כמה חוזים ולכן באתי ומחר בבוקר אני שוב נוסע. אמר לו: תסביר לי, אתה בחור בן שבעים וחמש. אתה עשיר בשביל בני הנינים שלך. בשביל מה אתה עוד עובד? ענה לו: (בלי בושה), הוא עם כיפה וציצית, אני ח ו ל ה  כ ס ף. אמר לו: כתוב בחז"ל שכל המבקר את החולה לוקה באחד משישים מחוליו, אני מקווה, אמר לו, שאחד מהשישים מהחולי שלך ייתפס פה בשקית. לא עזר לי שום דבר, המחלה הייתה כל-כך חזקה שאפילו מאמר חז"ל כזה לא רפא אותה. "אוהב כסף לא ישׂבע כסף'" לא מצאת משפט אחר רק את זה ועוד על משה רבנו?! כן. על משה רבנו זה נאמר "אוהב מצוות לא ישבע מצוות" אז תגיד ישר אוהב מצוות לא ישבע מצוות.
    דע לך: כל אדם יש לו תכונה של "אוהב כסף" יהודי ושאינו יהודי. אפשר לנתב אותה לכסף ואפשר לנתב אותה לכיסופים לערגה לקב"ה. משה רבנו ניתק את עצמו מאהבה לכסף, משה רבנו אוהב מצוות, לא כסף. שכולם לוקחים את ביזת מצרים, משה לא מתעסק בזה, מה הוא לוקח? עצמות. את עצמות יוסף. הוא העביר את זה לכיסופים להקב"ה. עליו נאמר אוהב כסף לא ישבע כסף. מהיכן לומדים את זה? מהפסוק שמופיע בפרשת דברים [דברים ד' מ"א] "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש" שואלת הגמרא: בשביל מה הוא מבדיל שלוש ערים בעבר הירדן? כל זמן שאין ערים שבארץ ישראל קולטות, אין ערים שבעבר הירדן קולטות. אז בשביל מה אתה מבדיל את שלשת הערים? "אוהב כסף לא ישבע כסף" אוהב מצוות. עוד מצווה, עוד רבע מצווה. זה משה רבנו.

    [הרמב"ם {ביאורו למשנה באבות (ד' ב')}] "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה" מי זה רץ למצווה קלה כבחמורה? זה משה רבנו.

    [רבי ירוחם ממיר] יש למשה רבנו חמש מיליון מצוות ברגע, פדיון שבויים (החפץ חיים אומר שיצאו חמש מיליון ממצרים). לשחרר חמישה מיליון אנשים. אומר הקב"ה למשה: לך תגאל את ישראל ממצרים, חמישה מיליון מצוות. אומר לו משה רבנו: לא. אני לא הולך. למה? אהרון אחי יפגע, חמש מיליון זכויות מול עבירה אחת. שמה אהרון יפגע. אפשר אבל לפצות אותו. תגיד לו שלא התכוונתי לפגוע בו. הקב"ה אמר לי לגאול את ישראל. אז אני הלכתי. לא. זה נקרא אוהב מצוות. היכן אוהב המצוות שלך? שואל רבי ירוחם ממיר.

     

    משה שוקל את ציווי השם

    [דעת שרגא] משה רבנו אומר [שמות ד' י"ג] " שלח נא ביד תשלח" כל מי שתשלח יהיה יותר טוב ממני. למה? [הרמב"ן] כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות. והסבה למשה בכל הסרבנות הזאת ענותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה. שלא היה מוצא את לבו להתגדל ולדבר אל המלך ושיתפאר לאמר: "השם שלחני" ולא על ישראל להוציאם ממצרים ולהיות עליהם מלך. אני לא מבין: זה המקום לענווה? עכשיו נהיית עניו?
    [גמרא בגיטין] ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את בית המקדש (בחוסר היכולת שלו להחליט). זה זמן לענווה? שחמישה מיליון נמצאים במצרים וסובלים? אומרים לך: תקפוץ על המציאה. אל תגיד: אני לא מתאים. אמרת לי לעשות אני מתאים גם מתאים. יש זמנים שאין לענווה מקום.
    אם הקב"ה אומר לך ללכת, מה אתה אומר לו שאתה לא הולך?! כי אהרון אחי ייפגע? אתה לא יודע שזה נמצא בכלל החשבון? הקב"ה לא יודע שאהרון ייפגע? הוא כן יודע. ואף על פי כן תלך.
    שתי תשובות בדבר: א. [המאור שבתורה, פרשת שמות] ב. [שפתי חיים, שמות ס"ד {רבי חיים פרידלנדר}] שניהם אומרים את אותו יסוד בצורה קצת שונה: (בספר הוא מבאר את זה הרבה יותר בהרחבה) שהקב"ה מצווה על פלוני מצווה מסויימת, הוא מצווה אותו ואומר לו: מר פלוני, אני מצווה אותך! אבל אל תשכח שיש גם את התורה. שאני מצווה אותך, אתה צריך לבדוק, האם על כף המאזניים הכול נמצא בתוך התורה או לא. זה במסגרת הניסיון של אותו מר פלוני. כדי להסביר את הדברים הוא מביא ראיה נפלאה ע"י פסוק בנביא: הקב"ה אומר לשמואל ללכת ולמשוך את שאול למלך. הוא הולך ואומר לו מאסתי בשאול אני רוצה שתמשוך את דוד למלך. אומר שמואל להקב"ה: [שמואל א' ט"ז ב'] "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני". אמר הקב"ה לשמואל: "ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי" אל תגיד שאתה הולך למשוח אותו, תגיד שאתה הולך לזבוח קרבן ושם תמשוך אותו. אני לא מבין: הוא אומר לך ללכת למשוח אותו , מה אתה אומר לו הוא יהרוג אותי?! אז יהרוג אותך אז מה קרה?! אמר הקב"ה אתה צודק. תיקח עגלת בקר כדי שהוא לא יהרוג אותך. [גמרא במסכת פסחים] לומדת מכאן הלכה:  "שלוחי מצווה אינם ניזוקים. לא בהליכתם ולא בחזרתם". אבל, במקום שההיזק מצוי שם, לא אומרים שלוחי מצווה אינם ניזוקים. מאיזה פסוק לומדת את זה הגמרא? [א' ט"ז ב'] "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני". במקום שההיזק מצוי לא הולכים. הקב"ה אומר לך ללכת. נכון. אבל הקב"ה אמר שבמקום סכנה, לא הולכים. זאת אומרת, שאם הקב"ה אומר לך משהו, אתה צריך להכניס את כל התורה על כף מאזניים. אמר משה רבנו: הקב"ה אמר לי ללכת לגאול את ישראל. אבל באותה תורה כתוב: בפרשת השבוע [שמות כ"ב כ"א] "כל אלמנה ויתום לא תענון", "כ"ב אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו"

    [רש"י] כל אלמנה ויתום לא תענון. הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כֹח ודבר מצוי לענותם. כלומר אסור לענות אף אחד. אומר משה: הקב"ה אומר ללכת. אבל, בצד השני יש לך את אהרון שהוא יצטער. ללכת למרות שאני מצער אותו או לא? אם הקב"ה, יגיד לי לך, למרות שהוא מצטער, אני הולך. אבל, אם הוא יגיד לי ההיפך. אסור לי ללכת. הנקודה היא אם משה רבנו ילך או לא. זה נקודת הניסיון של משה רבנו. יתכן, אם משה רבנו היה הולך והיה מוכן לדרוך על אהרון, הוא לא היה מנהיג. זה גופא היה הניסיון שלו. אם הוא יצער את אהרון או לא.

     

    כל ימי הוויכוח היו ניסיון למשה

    מה פתאום חשב משה רבנו שזה ניסיון? מה פתאום הוא חשב שאסור לו ללכת? כי אם אמרנו שתחילת הירידה למצרים התחילה בשנאת אחים, אמר משה רבנו: שנאת אחים זה הסיבה לרדת למצרים. למה ירדנו? נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים כי האחים שנאו את יוסף. אמר הקב"ה: אם האחים שונאים אחד את השני, אי אפשר לעשות מעמד מתן תורה, כי במתן תורה צריך להיות כאיש אחד בלב אחד. בלי זה, אי אפשר לקבל את התורה. אמר משה רבנו: אני הולך לגאול את ישראל ממצרים לקראת מתן תורה, ובדרך אני אדרך על מישהו?! ועוד מי? אח שלי. כל הירידה למצרים הייתה בשנאת אחים. הגאולה תהיה בשנאת אחים?! לא ייתכן דבר כזה. שהקב"ה יגאל את ישראל בזה שאח דורך על אח?! לא יכול להיות. שואל משה רבנו: כשאמרת לי ללכת, מונח בחשבון גם פגיעה באח שלי?! אמר לי אין פגיעה. [שמות ד' י"ד] "גם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו".

    [כלי חמדה, {רבי שמואל לנידאו, רבה של ארם צובה}] בדרשה שהוא שמע מרבי שלמה אלקבץ בצפת [דברים כ"ו ו'] "וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה" מה זה? היה צריך לומר: וירעו לנו המצרים. הם הפכו אותנו להיות רעים. למה? כי ידע פרעה, שכל זמן שיש שנאת אחים הם לא יצאו מכאן, הם ירדו מכאן בגלל שהם מכרו את יוסף. הכול התחיל בגלל ב' סלעים. הם לא יצאו מכאן עם תהיה שנאת אחים. אז מה הוא עשה? הוא לקח שרי מיסים מעם ישראל. [האורח חיים הקדוש] למה? כדי שיריבו אחד עם השני. אתה לוקח ממני מיסים?! מה רצה פרעה להרוויח? לסכסך את ישראל אחד בתוך השני. אומרת התורה וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים – הם הפכו אותנו להיות רעים.

    אז איך נגאלים?
    בשִעבוד שהיה במצרים. כשפרעה הכביד עליהם את העול, זה הביא לאהבת אחים. [חז"ל] עם ישראל יצא ממצרים מאוחד באהבה שאין כמוה.
    [הש"ך על התורה] יהודי שגמר לעשות את מכסת הלבנים שלו, הוא גמר את מכסת הלבנים שלו והלך לעזור לחבר שלו. ובזכות זה הם נגאלו. בזכות שעזרו אחד לשני. בכך, עם ישראל תיקן את שנאת האחים.

    [בבאר יוסף, פרשת בשלח] [שמות י"ג,י"ח] "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים". מה זה: אחד מחמש, אחד מחמישים, אחד מחמש מאות? [תרגום יונתן בן עוזיאל] על הפסוק: "וְכָל חַד עִם חַמְשָׁא טַפְלִין סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם". עם ישראל, כל אחד יצא עם חמישה ילדים ממצרים? כל אישה ילדה במצרים שישה בכרס אחד. אז מה זאת אומרת, יצאה עם חמישה ילדים ממצרים? [תרגום ירושלמי] מזוינים במידות/במצוות טובות יצאו ממצרים.  שואל [הבאר יוסף] תירוץ עצום: אם במכת חושך, מכל חמישה יהודים, אחד יצא וארבע מתו. מה עושים עם הילדים של אלו שמתו במכת חושך? כל אישה, ילדה במצרים שישה בכרס אחד. עשרים וחמש שנות פוריות נותנות מאה וחמישים ילדים, כל אחד עם בית-ספר. מאה וחמישים ילדים. יש לך ארבע מבוגרים שמתו, כל אחד השאיר מאה וחמישים ילדים. מה עושים איתם? יוצא שש מאות ילדים בלי אבא. כל אחד מבני ישראל אימץ ארבע משפחות של אחרים. כמה חסד. כמה אהבה מונחת ביציאת מצרים. אומר הקב"ה [ירמיה ב' ב'] "הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" החסד שעשיתם אחד עם השני. אני זוכר לכם עד עצם היום הזה. כך מסבירים רבותינו את עניין יציאת מצרים.

    [חז"ל] על הפסוק [שיר השירים ח' א'] "מ י יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי" מראשית הבריאה כל אח שונא את אח שלו. קין את הבל. ישמעאל את יצחק. עשו את יעקב. השבטים את יוסף. היחידים שאוהבים אחד השני הם משה ואהרון שנאמר (תהלים קל"ג, א') " שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". משה רבנו לא מוכן ללכת לגאול את ישראל, אם חס וחלילה אהרון אחיו יפּגע.

     

    עבד כי ימלוך?

    [הרב ברוך רוזנבלום] שנים רבות אני מסתובב עם שאלה שאני לא מוצא לה תשובה והיא פשוט מנקרת לי כל הזמן את הראש: מצוות עבד עברי שאיתה פותחת הפרשה, היא מצווה מאוד משונה. אדם גנב, שימו לב, אך ורק גנב. מה קורה לבן-אדם שהזיק לחבר שלו. נכנס לו ברכב ויש לו יגואר ששווה חצי מיליון דולר, עשה לו תאונה ואין לו ביטוח. לא צד שלישי ולא עשירי. הלך הרכב טוטאל-לוסט. צריך לשים לו חצי מיליון דולר, אבל אין לו גרוש על הנשמה. לא מוכרים אותו לעבד. בשום פנים ואופן לא. הדין הוא רק למי שגנב, ואין לו מהיכן לשלם. מוכרים אותו בגנבתו.
    [גמרא במסכת קידושין כ' ב'] כי טוב לו עמך. עמך במאכל עמך במשתה ועמך בשינה. שלא תהיה אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, שלא תהיה אתה שותה יין ישן והוא חדש , שלא תהיה אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן. אם אתה בא הביתה ויש לך לחם פרוס משלשום ומישהו הביא בגט חדש מהמאפיה. כרגע. אתה אומר לעבד תעשה טובה, יש שם חצי לחם, קח לך משם שלוש פרוסות ,כדי שלא ייזרק לפח. אומרת התורה אתה תיקח את הלחם הזה ואת הבגט תיתן לעבד. זה מה שהיה בזמן הגמרא , בֹא נתרגם את זה למה שקורה היום:

    כדי לקנות עבד צריך המון כסף. למה? כי אתה צריך לשלם לזה שגנבו ממנו מזומן לכל השש שנים. אז אם הבן-אדם מרוויח חמשת אלפים ש"ח לחודש, צריך לשלם 5000*12 חודשים *6 שנים = 360,000 ש"ח. צריך לשלם עבור העבד. מזומן מראש לשש שנים. למי יש סכום כזה מזומן?! אברך הוא לא. ודאי שלא. מי זה? כנראה יהודי שב"ה יש לו הרבה כסף, או מה שניקרא חולה כסף. אבל, הוא צריך להיות גם בעל אוריאן, כי מי שיש לו הרבה כסף, לא מחזיק גנב בבית. אז מי זה צריך להיות? הוא צריך להיות אדם שיש לו הרבה כסף והוא צריך להיות בעל יראת שמים, שמוכן לעשות מעשה חונכות של גנב אצלו בבית. משלם 360,000 ש"ח. קונה את הגנב ובאותו יום מתקין מצלמות בכל הבית, מה שבטוח. שלא יגנוב לו משהו מהבית. ליתר בטחון. ב"ה חולף ראש השנה, סוכות והנה מגיע חנוכה, יש לו בבית חנוכייה ,שהילדים קנו לו לרגל חמישים שנות נישואין. חנוכייה מטר וחצי גובה ,שלא יצטרך להתכופף. ברבו. ב"ה חנוכייה יפה ומפוארת כמו שאדמו"רים מדליקים. הוא חוזר מתפילת ערבית. והנה הולכים להדליק נרות בחנוכייה. כל המשפחה מתאספת. העבד עומד ושואל תגיד יש לך עוד כזאת חנוכייה? אמר לו, לא, זה עולה 50,000$ מהיכן יהיה לי עוד אחד?! אומר לו העבד, אז תיגש הצידה, אני מדליק בחנוכייה הזאת. שואל בעל הבית: אז עם מה אני מדליק? אומר לו העבד יש לי כוסיות של גרבר, נשׂים לך שמן. נשׂים על החלון ותדליק. מגיע חג הפסח. יש לו קערה מפוארת עם כל הסימנים, מכסף אמיתי. שם את כל הסימנים במתקן המפואר. שואל העבד תגיד: יש לך עוד מתקן כזה? עונה לו: לא. אמר לו העבד: אז תן לי, אני עורך את הסדר.
    ראיתם פעם עבד שיהיה מוכן לעזוב מקום כזה? למה שיעזוב? הוא מדליק חנוכייה. בטח כולם מצלמים אותו, כזאת חנוכייה מפוארת. ככה מטפלים בגנב?! מה הולך כאן?! כל אחד ניסה להגיד לי תירוץ, עד היום לא מצאתי תירוץ שמשביע את דעתי. השבוע ראיתי מדרש. והמדרש הזה תפס את עיניי ואולי שם מונח הסוד.

     

    חוזרים לפרשת מקץ

    בא נחזור חזרה לפרשות מקץ, וישב ויגש. הפרשיות שעוסקות בירידת יוסף למצרים. יוסף יורד למצרים. האחים מוכרים אותו לישמעאלים, סוחרים ולפוטיפר. יושב בכלא שתיים עשרה שנים ועוד שנה בבית פוטיפר. מתמנה למשנה למלך. שׂובע, רעב. האחים מגיעים למצרים. אומר יוסף: צריך לטפל בהם כדי לתקן את מה שעשו לי. האחים יושבים בבור. אומרים האחים: מידה כנגד מידה. אנחנו זרקנו את יוסף לבור. עכשיו אנחנו זרוקים בבור. חולפים שלושה ימים, מוציא אותם מהבור. אומר לשמעון אתה נשאר כאן! הם יוצאים. הוא אומר למנשה: תשים כסף בפי אמתחותיהם. לכולם תשים למטה כסף ועל זה תבן. ללוי תשים למעלה כסף למטה תבן. [בראשית מ"ב כ"ז] "ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו" נבהל. מה אתה נבהל? כולם פתחו את השקים. נכון, לכולם היה כסף. אבל למטה, ורק לך למעלה. [חז"ל] למה דווקא לו הוא שם למעלה את הכסף? כיון שלוי היה שותף לזרוק את יוסף לבור. [בראשית ל"ז י"ט] "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא" מי אמר? שמעון עם לוי. אומר יוסף: הוא צריך לקבל טיפול יותר משל שאר האחים. כי הוא היה שותף איתו. כשהוא מוצא את הכסף, הוא לא יודע שאצל שאר האחים זה נמצא למטה. מי יודע, הוא אומר, אולי רק עליי "התלבשו". האחים הגיעו לארץ ישראל. פותחים את השקים. רואים שלכולם יש כסף. אז הוא נרגע. הם חוזרים למצרים עם בנימין. אומר להם הממונה שעם יוסף, רבותי, אתם מוזמנים לארוחת צהריים. [בראשית מ"ג י"ח] "וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו" הולכים לקחת אותנו לעבדים, מגיע לנו, מכרנו את יוסף לעבד. אנחנו הולכים להיות עבדים. כולם עבדים חוץ מבנימין. הוא לא שייך לעבדות,. הוא לא בא עם כסף. אומר יוסף למנשה: בבקשה תשים את הגביע באמתחת בנימין. הוא רץ אחריהם. אומר להם: רבותי, למה גנבתם את הגביע?! הם עונים: אנחנו גנבנו את הגביע?! חס וחלילה, מי שגנב את הגביע ימות וכולנו נהיה לעבדים. אומר יוסף: אף אחד לא ימות. אנחנו ניקח את זה שנמצא הגביע בידו והוא יהיה לעבד והשאר ישוחררו למקומם. לפני שפותחים את השקים, אומרים לו האחים: רגע, יש לנו קל וחומר. אנחנו החזרנו את הכסף. נכון, אומר יוסף. אבל יש שניים שאין להם קל וחומר. שמעון שהיה בכלא, ובנימין שהוא חדש. [בראשית מ"ד י"ב] "ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן". האחים קורעים את הבגדים כולם. אמרו לו: כולנו נהיה עבדים. רק תשחרר את בנימין. אמר להם בסדר. לא קרה כלום. אנחנו מטפלים בגנב ואתם תעלו בשלום אל אביכם. הוא גנב. השאר לא גנבים.

     

    חוקי התורה לא חלים במצרים?!

    כולם בלחץ חוזרים בחזרה ליוסף הצדיק [בראשית מ"ד י"ח] "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה". יהודה מתחנן אליו. והדברים מוכרים. במדרש כתוב דבר אחד: [מדרש רבה, פרשת ויגש, אות צ"ג] אמַר רבי סימון בנימוסות שלנו כתיב (שמות כ"ב ב') "אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו". בתורה שלנו כתוב את מי מוכרים לעבד? מי שאין לו, הוא יש לו, אז למה אתה צריך אותו כעבד?! "בנימוסות שלנו כתיב". תגיד יהיה כתוב: עכשיו. לא כתוב שום דבר בנימוסין. יש שאלה הרבה יותר קשה: אדם עומד למשפט בארץ ישראל. אומר העו"ד לשופט האדם הזה הוא נתין מחו"ל. שם החוק שונה לגמרי. יגיד לו השופט אם שם הוא היה עובר את העבירה, אז ששם ישפטו אותו. אבל הוא עבר כאן את העבירה. ולכן אני שופט אותו לפי החוקים של המדינה. בנימוסין שלנו כתוב, מה זה מעניין?! כתוב בתורה אם אין לו ונמכר בגנבתו. מה רוצה כאן רבי סימון? מונח כאן יסוד חשוב ביותר. פשוטם של דברים: בא אני רוצה להסביר לך את החוקים שלנו. התורה נותנת דרך שיקום לגנב. אם אין לו ונמכר בגנבתו. אחד שיש לו וגונב הוא לא בר שיקום. אחד שאין לו. נמכר בגנבתו. אבל אחד שיש לו ולמרות זאת גונב, אז הוא לא בר שיקום. זה מחלה. מה אתה צריך אחד כזה אצלך בבית?! זה פשוטם של דברים. כנראה, (אומר הרב) האחים אמרו לעצמם, אם הגביע היה נמצא אצל כל אח אחר – מגיע לנו. כי מכרנו את יוסף לעבד. מגיע לנו שיכניסו לנו את הגביע ונשב כולנו. מכולם פה אחד לא ראוי להיות עבד – בנימין. כי אנחנו כולנו חטאנו בעוון של מכירת יוסף. אם בנימין לא מגיע לו - בְּנִימוּסוֹת שֶׁלָּנוּ כְּתִיב (שמות כ"ב ב') "אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו" אנחנו מוכרים עבד בגלל המכירה של יוסף. על זה שאמר יוסף (בראשית מ' ט"ו) "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור". אם אין לו ונמכר בגנבתו – נמכר בגנבתו בגלל יוסף. העבד העברי הראשון. אבל אומר יהודה ליוסף: בנימין הוא לא שייך לעניין. יש לו זכויות. אין לו את החובות של "גנבת". הוא לא חייב לאף אחד שום דבר. יוצא שכל התביעה שהייתה כאן, הייתה בגלל מכירת יוסף. לכן פותחת התורה בעבד עברי. במצווה הראשונה.

     

    יוסף היה העבד בעברי הראשון

    [המגלה העמוקות] ולמה קוראים לו עברי? כי כל הנושא של מכירת עבד עברי מתחיל מהעבד העברי הראשון. "הביא לנו איש עברי לצחק בנו" זה תחילת העבד עברי. משם זה מתחיל. ממילא התיקון הגדול שלנו, אם תחילת הגלות התחילה בגלל שנאת אחים. אומר משה רבנו אני לא מתכוון ללכת ולפגוע באח שלי. מעמד הר סיני לא יוכל להיות בפגיעת אחים. כי מעמד הר סיני צריך להיות כאיש אחד בלב אחד. פרשת משפטים, היא ההשלמה של מעמד הר סיני. גם היא מדברת על העניין של ההשלמה. של מעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד. בקולות וברקים, כאיש אחד בלב אחד. למה? כי פרשת משפטים, המסיימת את ימי השובבי"ם. התחילה שלה הייתה בירידת יוסף למצרים [שמות א' ו'] "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" והסיום שלה הוא ביציאת בני ישראל מתוקנים מכל העוונות של שנאת חינם בזה שמשה ואהרון. [חז"ל] [שיר השירים ח' א'] "מי יתנך כאח לי וגו'." כולם מאוחדים.
    הפרשה שלנו פותחת בנושא של עבד עברי. אומרת התורה: עבד עברי מקבל יחס של מלך. אם יש לך מיטה אחת. הוא לוקח. אם יש לך אוכל טרי, הוא לוקח. למה? כדי לכפר על מה שלקחנו את אח שלנו  יוסף הצדיק. ומכרנו אותו לעבד. איך נתקן את זה? ביחס הטוב, שניתן לכל עבד, שנמצא אצלנו בבית. נהפוך כל עבד לאדון. בזה נתקן את מכירת יוסף. פרשת משפטים. פרשה של בין אדם לחברו.


    יזכנו הקב"ה לראות בחבר שלנו את הטוב שבו ולא את החיסרון ובזכות זה
    נזכה לגאולה השלמה במהרה אמן ואמן.

     

    דברים בשם אומרם: 

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש, הרב שניאור אשכנזי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט" א, הרב אורי זהר שליט"א, הרב הרצל חודר שליט"א, הרב יצחק בצרי שליט"א,

     

    מקורות:

     ויקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין