אני רוצה לראות את פניהם של ביבי ומיס פיגי ברגע שבו ייודע להם שמספר חברי הכנסת של הליכוד שנבחרו לכנסת ה-21 הוא חד ספרתי.

אני רוצה לראות את טקסי פרס ישראל וחידון התנ"ך הבינלאומי ביום העצמאות הקרב עלינו לטובה  -  נטולי ביבי ומיס פיגי.

אני רוצה לראות את פניו של אופיר אקוניס כשהוא מאפסן את חליפות השר שרכש (ארמני כמובן, לא פחות) לאחר הבחירות.

אני רוצה לראות באחת מישיבות מליאת הכנסת ה-21 את אחד מהרשימה הבאה יושב ביציע האורחים של הכנסת: דני דנון או יריב לוין או יובל שטייניץ או גילה גמליאל או אופיר אקוניס. כמובן, הייתי נהנה מאד מאד לראות שם גם את זאב אלקין אבל זה בלתי אפשרי. 

אני רוצה לראות את עשר השניות הראשונות של הפגישה הראשונה בין ביבי לשטייניץ אחרי הפסד הליכוד בבחירות. זה עשוי להיות סוחט דמעות קולנועי.

אני רוצה לראות את מיס פיגי נטולת משרתים, מה היא עושה עם חמת הזעם הפוקדת אותה אחרי בקבוק יין.

אני רוצה לראות אם ביבי יופיע בתקשורת אחרי מפלתו בבחירות.

אני רוצה לדעת אם "ישראל היום" ימשיך להופיע אחרי מפלתו של ביבי בבחירות ולראות את פניו של ביבי ברגע שיודע לו ששלדון אדלסון איבד בו עניין.

אני רוצה לראות בתקשורת, אחרי מפלת הליכוד בבחירות את הכותרת הבאה: " משפחת נתניהו החלה לשלם בעצמה את הוצאותיה."

אני רוצה לראות בתקשורת ידיעה שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין  ומבקר המדינה יוסף שפירא יצאו לגמלאות. ותפקיד היועץ המשפטי לממשלה הופרד מתפקיד ראש התביעה הכללית.

אם רצונותיי אלה, או חלק מהם יתגשמו  -  אדע שישראל נמצאת בדרך להבראה מהמדמנה המוסרית בה השקיע אותה ביבי.