כן חברים, זה אני בתמונה. רמת גן, ספטמבר אלפיים. מצלמה עם פילם, שמיכה ישנה, שמש סתווית מכבידה עפעפיים.
אמא וגיורא על המיטה, ענף אקליפטוס נושק לחלון. ברקע נעימה קלאסית שקטה, פש רובץ על גג הארון.
מאז עברנו כמה דירות, אני צמחתי, פש התרחב. במקומה באו והלכו אחרות, לפעמים הוא אפילו כמעט התאהב.
עכשיו 2008, וחורף. השמיכה עברה איתנו לכאן. לפעמים, כשסוער וקר לי בעורף, מתכרבל ונזכר בימי רמת גן.
גון. |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה גוריות מתוקה היתה לו!!!!!!!!!
עכשיו ככה נראה הגור הפנימי שלו.
עושה חם בלב. ונעים נעים.
אוי ואבוי, רמת גן - כל כך לא שיק!
זה מזכיר לי את טופי שלי, שהבאתי אותו כגור בן יומו מאס.או.אס. חיות, ואחרי חודשיים אמא שלי ביקרה אותי ופתאום הוא נכנס לסלון, אז היא אומרת לי: מי זאת החתולה הזאת?
- איזו חתולה? אמרתי.
- החתולה שבהריון שיש לך.
וזה היה טופי החמוד כמובן, הגור הקטן והזעיר שהתנפח לממדים מבהילים והוא שוקל היום עשרה קילו בלי עין רעה - מה שמזכיר לי פתאום נפיחויות פומפוזיות אחרות, שלא לומר נפיחות.
אבל לא אומר.
אומר רק להתראות.
ריגשת, גון.
וכמובן שאבוא לבקר.
צר לי שאיני חורזת היום.
אבל אני בטוחה שיש משוררים אחרים שייטיבו לעשות זאת ממני, בטעם ובכישרון.
אויש..אין כמו גורי חתולים לטשטש לי את הדיכאון.
אני חייבת לשים תמונות של שני הענקיים שלי. בילי הגינגי ונושקה הנמרה.
הצדיק והמטורללת.
וכמובן כלבי הנאמן שאיתי כבר 10 שנים.
ואין אין כמו גורים גינגים.
יפה.
כל מה שיש לי מרמת גן זה את גבעת נפוליאון.
יופי. הזכרת לי.
מממממקסיםםם
נוסטלגי וצובט כהלכתו.
גלי
מילקי מציעה לך חברות
אני מרשה לעצמי להמר,
ולהגיד ש- אם זה הקצב,
עד אלפיים ועשר תראה כמו נמר,
"איה גיורא?" ישאל פש בעצב.
מסכן!! אז הוא מדוכא מילדות!
אצלנו זה היה ההפך. תינתין הגורה התעללה במאמא השחורה והגדולה שאף פעם לא הבינה מה זה מה קרה עכשיו....
הוא באמת גור מתוק לתפארת
אבל לדעתי היום הוא פאר היצירה!
איזה יצורים מתוקים, לא יאמן!
בני הדודים של פש וגון התקנאו ומיהרו לפשפש (או לגנגן) באלבום התמונות:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=319849
תודה רבה למגיבים והמככבים.
עוד הצצה קטנה אל העבר:
חמוד ותמים היית לפני שנים
פערת עיניך למראה העולם
כל זה לפני שפש היכה בך בלי רחמים
והבנת שהעולם זה מקום די מטומטם
זו החריזה המקסימלית שלי בשעה זו של הערב
אפצה אותך בכוכבית ירקרקה
א קוצ'ו קוצ'ו קו! א קוצ'ו קוצ'ו קו! איזה מאמי! למות ! מתוק קטן!
אם כי,כמובן, גם עכשיו אתה מאוד שרמנטי.
ברור שעוד כשהיה קטן
גון בכישרון כתיבה חונן
ומה הפלא, מָרָנָן -
כשבעליו כזה פייטן?!
ממש מעשה שטן.
מזכיר נשכחות....אח, הימים שצ'ופ היה מתכרבל בכף ידי.....
איזה קסם.
קטן הייתי אדמוני ומתוק!
לא ידעתי שאגיע רחוק
עד תל אביב העיר הנותנת
טונה, חטיף, אדניות ושמנת
עם פש וגיורא גדלתי לתפארת
ואשמח לפגוש באמא אחרת...
לא ממש יצא מוצלח, אבל זה מההתרגשות!!