הרצל והיער

רצה המקרה ובמוצאי ט"ו בשבט עברנו ליד יער חולדה (יער הרצל). בהחלטה רגעית החלטנו להיכנס. הפנייה התאימה לט"ו בשבט ככפפה ליד – שכן יער חולדה הוא "היער הציוני הראשון". סיפור המעשה הוא על בנימין זאב הרצל שנסע ברכבת הטורקית מיפו לירושלים והביט בהרי הטרשים הקרחים שבדרך. "אוי ואבוי" חשב הרצל לעצמו. כיצד יהודים אירופאים יוכלו לעמוד בתנאים הללו. מכאן נוסף לחזון הציונות של הרצל נספח ירוק: ליער את הארץ כדי להפוך את הלבנט לקצת יותר אירופאי. בקונגרס הציוני השני יוסדה הקרן הקיימת לישראל, שבין היתר אימצה את החזון הירוק של הרצל – וחוות הניסיונות הראשונה של קק"ל שבה החלה מהפכת היעור – היא היא אותו יער חולדה. לעתים להיסטוריה יש אירוניה מכיוון שהצאצא המפורסם ביותר של "החולדאים" הוא ראש עיריית תל אביב, אחד האנשים המזוהים ביותר בארץ עם "מהפכת הנדל"ן האפורה".

אגדת השרון

השידפון של נופי ארצנו לא נוצר בשבעת ימי הבריאה אלא שייך לתופעה אקולוגית הנקראת מדבור (אזור ההופך למדברי). למין האנושי יש מניות לא מבוטלות בתופעת המדבור. כנראה שהתרומה המרכזית של האנושות להיווצרות מדבריות קשורה בבירוא יערות – תופעה שמוכרת לנו מיערות הגשם בדרום אמריקה. אפס אין צורך להרחיק כל כך כדי לגלות את התופעה המאיימת. האזור בו אני מתגורר נקרא "שרון" והוא נקרא כך (וסליחה מראש מחבר הכנסת בדימוס פלאטו שרון) משום שמשמעות המילה שרון בעברית עתיקה היא – יער!!! ואכן אזור השרון (כמו אזורים נוספים בארץ) התאפיין ביער אלונים עבות. הסיבות להעלמות יערות קשורה במישרין אלינו. האדם בירא יערות על מנת לפנות לו שטחי מחייה, וכדי להשתמש בעצים. לכך כמובן אפשר להוסיף את השרפות. אם נחזור לסיפור של ארצנו, תרומה ניכרת להיכחדות האלונים נזקפת לזכותה של הרכבת הטורקית (אותה רכבת שבה נבט חזון היעור של הרצל), שכן אותם אלונים פרנסו את כבשן הקטרים של אותה רכבת.

למרבה השמחה קץ האלונים בשרון פינה מקום לעצים אחרים. בתחילת דרכה שילבה הציונות את החקלאות כמרכיב מרכזי בחזון – אולי על מנת שבהשפעת הצמחים עמנו יכה שורש ויחדל להיות עם נודד. כך קרה שבאדמות הגאולות של השרון לבלבו מאות אלפי עצי הדר. במקרה הכביש הסמוך לביתי נקרא בשם "כביש ההדר" על שם הפרדסים שהכביש חצה. לאחרונה נוסף לכביש כיכר תנועה ובתוכו ניטע עץ תפוז – כמצבה חיה לנוף שהקיף פעם את הכביש.

תפילת העצים

ואולי הכמיהה הזו לעצים היא עוד דוגמה להתנשאות אירופית. התנשאות שרואה את עצמנו כ"וילה בג'ונגל". התנשאות שמטרתה לשפץ את ה"וילה" ולהפכה לנווה מדבר אירופי בתוך הלבנט? אולי משבחרנו להתגורר באזור מדברי, עלינו להסתגל אליו במקום לנסות לאקלם אותו אלינו? זה הזמן לספר על אחד מפלאי הטבע. המשוואה הידועה שאזור מרובה מים זוכה לכמות גדולה של צמחיה עובדת גם בכיוון ההפוך, אזור מרובה צמחיה זוכה לכמות גדולה יותר של משקעים.

ההנחה המוזרה הזו הגיעה לאחר מחקר של אזור המדבור הגדול בעולם – דרום הסהרה (המכונה גם סהל). ניתוח עננים של מפות לווין באזור, וכן ניתוח של רמת המשקעים גילו – שיש קשר בין כמות הצמחייה לכמות הגשמים. באזורים בהם התמעטה כמות הצמחייה, קטנה בהתאמה רמת המשקעים. באזורים בהם שוקמה הצמחייה רמת המשקעים עלתה. ההבדל ברמת המשקים בין אזור חשוף לאזור ירוק הגיעה עד ל-30 אחוז.

הממצאים המוזרים הללו מעלים שאלות. האם העצים משדרים את הצימאון שלהם לאטמוספירה והעננים יודעים לקלוט את השדר? האם בדומה לרבנינו גם העצים מתפללים לגשם (רק בהצלחה קצת יותר מרובה)? החוקרים הציעו תשובה חלקית לתפילת העצים. העצים מצננים במקצת את האזור בו הם צומחים. הצינון נגרם גם משום שהם מחזירים פחות אור מאשר הקרקע החשופה, גם משום שהם מעלים את הלחות, וגם משום שמיליארדי עלים פועלים כמו צלעות קירור. להפרש הקטן בטמפרטורה יש שתי השלכות: הראשונה נובעת מהעובדה שאויר חם עולה למעלה – כך קורה שבאזור הירוק (הצונן יותר) פחות אויר עולה למעלה, דבר היוצר הפרשי לחצים בין האזור הצונן לאזור החם יותר. הפרש הלחצים גורם לנטייה של אויר לנוע לעבר האזור הקריר. ההשלכה השנייה היא שעל מנת שענן יהפוך לגשם המים צריכים להפוך מגז לנוזל – תהליך שנגרם על ידי קור. לכן הצינון היחסי פועל כמו אות שמגביר את הסבירות לירידת גשם.

משל האילן

קשה להזכיר נטיעות, תפילה לגשם ועצים מבלי להיזכר בתנא המפורסם חוני המעגל שהתפרסם ביכולתו המופלאה להוריד גשמים. אגדה מפורסמת אחרת הקשורה באותו חוני היא שהוא ראה אדם זקן נוטע חרוב. "מדוע לנטוע עץ שאתה לא תזכה להנות מפרותיו" שאל חוני. "כדי שבני ונכדי יהנו מהפרות" ענה האיש. הסיפור על חשיבות נטיעת עץ גם אם לא תזכה מפרותיו, הוא כמובן בגדר משל, שיכול להתאים גם למעשים אחרים מלבד נטיעת עצים.

נדמה לי שבאותו אופן אפשר להתייחס גם לאהבת העצים שהציונות הביאה עמה. אהבה שהתבטאה במשפט המפורסם של דוד בן גוריון "אם המדינה לא תחסל את המדבר, עלול המדבר לחסל את מדינת ישראל". לפעמים לנוכח צחיחותו של האזור, נטיעת עצים נראית כמעשה חסר משמעות, כמעשה שאינו יכול להניב פרות, כמעשה של מי שאינו מבין את האזור. אם למישהו המשפטים הללו נשמעים מוכרים הרי שהם ממש העתק הדבק מהתחום הפוליטי. לעתים נראה שניסיונות לדו קיום שלא לומר שלום הם חסרי משמעות, חסרי אחריות (ויש מי שיאמר מסוכנים) באזור רווי השנאה שלנו. זה הזמן להיזכר שוב בפלא הטבע שהתגלה בסהל – נטיעת עצים עוזרת לגשם לרדת. לכן למרות שנטיעת עץ בודד נראית כחסרת משמעות, יש לה בהחלט כוח. אם לאמץ את הדימוי, למרות הסביבה רווית השנאה, לכל ניסיון של דו קיום יש משמעות -הרי אם אנו לא נחסל את המדבר המדבר עלול לחסל אותנו.