. . . אבל בכל זאת הוא הציג רק חלק מהדילמה שבה נתון הבוחר הישראלי ולא את כולה. 

ראשית צריך להפנים - וזו לא מליצה ריקה מתוכן - שגל החורבות המוסרי, הריקבון המוסרי, שהשליט כאן בנימין נתניהו הוא הנושא העיקרי, החשוב ביותר להמשך קיומה של ישראל. כן, ממש כך. לכן ברור כשמש וללא עוררין הוא שגם החלפתו של נתניהו על ידי סוסו של קאיוס קליגולה הוא טוב יותר מאשר המשך שלטונו של נתניהו. לכל המאפיינים המוסריים שהשליט כאן ביבי, נוספו בימים האחרונים המאפיינים הפשיסטיים שביבי מוכן לנקוט כדי להישאר בשלטון. מה שהוא עשה לפרס ישראל הוא אונס ברוטלי של אוזורפטור המוכן לעשות כל מעשה נבלה כדי להישאר בשלטון, וגם אויביה המושבעים של ישראל יהפכו עולמות כדי לבצע פיגוע טרור קרוב למועד הבחירות כדי להטות את כפות המאזניים לטובת נתניהו, כי הם מבינים שביבי עושה את הנזקים שהם לא מסוגלים לעשות לישראל. תגובתו של יהודה ויינשטיין, בעבר עורך דין של ביבי שנוטה כעת לעשות לו הנחות, הייתה הכרח שאפילו הוא לא רצה להתעלם ממנו, והוציא לביבי כרטיס אדום כשהכריח אותו להחזיר את השופטים של פרס ישראל שביבי פיטר.

התמונה של הרצוג שדרוקר צייר במאמרו ביד אומן היא מדויקת. אבל מה שדרוקר שכח אולי הוא שלבני משלימה את הרצוג בחסרונותיו ושלטון שניהם, אולי זמני עד שישראל תבריא מהאסון של שלטון ביבי, הוא הכרחי. ומה שחשוב  ובולט ביחסים שבין השניים הוא האמון שהם רוחשים זה לזו וחוסר האגו מצד שניהם, הוא מה שמבטיח שלטון סביר עד שיתבלט מנהיג הגון לישראל. זאת ועוד: לוותיקים שבינינו זכורה ההתלבטות (ולא רק של בן גוריון) על כישוריו של לוי אשכול, עליו השלום, להנהיג את ישראל ובדיעבד התברר שהוא היה ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לישראל מעולם. 

ותובנה אחרונה: אין, לא היה ולא יהיה גרוע לישראל יותר מביבי.