הדרך הטובה ביותר לטפל בגלאוקומה היא גילוי מוקדם, מכיוון שתסמינים של פגיעה בראייה מעידים על נזק בלתי הפיך שכבר נגרם לראייה.

כדי לזהות גלאוקומה משתמשים רופאי העיניים במספר בדיקות:

טונומטריה – בדיקה שגרתית המודדת את הלחץ התוך עיני – גורם הסיכון העיקרי אצל חולי גלאוקומה. ניתן למדוד לחץ תוך עיני בעזרת אור סגול או באמצעות זרם אוויר.

בדיקת חדות ראייה – בדיקת ראייה שגרתית (זיהוי צורות ומספרים על לוח בדיקה)

בדיקת שדה ראייה – בדיקה המודדת את הראייה הצדדית – שולי שדה הראייה, שהם הראשונים להיפגע מגלאוקומה.

הרחבת אישונים – הזלפת טיפות המרחיבות את האישון ומאפשרות לרופא תצפית טובה יותר על פנים העין – על עצב הראייה ובדיקה מעמיקה יותר של נזק אפשרי.

סורק ממוחשב – סריקה ממוחשבת של הרשתית באמצעות סורק (הנפוץ ביותר הוא OCT) הנותן תמונה אמינה ומדויקת של הרשתית ושל עצב הראייה ומאפשר השוואת כמות סיבי העצב למצב אצל אדם בריא וגם מעקב אחרי המחלה – באמצעות השוואת הסריקות לסריקות קודמות.

הסריקה היא הליך קצר ובטוח, ללא קרינה, ללא מגע עם הקרנית וללא כל נזק לעין והיא האמצעי המדויק ביותר להערכת מצב הרשתית ועצב הראייה.

מצלמה – מצלמה מיוחדת המצלמת תמונה תלת ממדית של עצב הראייה ומשמשת לצורך מעקב אחרי התפתחות המחלה באמצעות השוואת הצילומים לצילומים קודמים.

לקריאה נוספת על אבחון גלאוקומה

לקריאה נוספת על טיפול בגלאוקומה