ימים של גשמים, הזדמנות להתבונן ביסוד המים מנקודת מבט נוספת.
א לַמְנַצֵּחַ עַל-שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד.
ב הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים. כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ:
ג טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד;
בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.
ד יָגַעְתִּי בְקָרְאִי, נִחַר גְּרוֹנִי: כָּלוּ עֵינַי. מְיַחֵל, לֵאלֹהָי.
(תהילים פרק ס"ט)
פרוש מאת הרב שוקרון מתוך הספר "הנפש אשר בתהילים". "הרי המים הם המחיים את האדם כמו שהם יכולים להטביע את האדם. כמו אותה אש שיכולה להיות לטובה וגם לרעה כך גם הרוח והעפר
כולם הם יסוד קיום העולם. ורוח הנפש היא המרחפת ומשוטטת בין כל היסודות. כאשר מקום משכנה בתוך יסוד העפר ממנו בנוי האדם החי מן המים הרבים בתוכו. אשר במידת התנהגותו אם בדרך השקט אז המים בתוכו יהיו שקטים ורגועים
וזורמים ואם דרכו ברעש אז המים כמעט ויטבעו אותו. כאשר יגיעו מים עד נפש המושפעת בדרכי בחירתו של האדם לטוב או לרע". ושוב אנו מטיילים ומתבוננים ביקום הקטן והנפלא שלנו, שקיים ביקום הגדול
ומתמקדים הפעם ביסוד המים, שנמצא באזור הבטן הזו שמרגישה, שמובילה
את שמחת החיים, את יצר החיים, הרגישות, החושניות,
הזרימה והתשוקה ומחפשים את הדרך להוביל ולהתמיר את האנרגיה הזו למעלה
לעבר בית החזה והגרון באיזון, ברכות ובאהבה ולהפוך את היצר ליצירה. ככל שתהיה הבטן רכה יותר, משוחררת יותר, לא פוחדת להכיל ולקבל לתוכה
את העבודה על העצמה מתוך הרכות, כך נוכל להיתמך בשורשים שלנו
הנמצאים קומה מתחת באזור האגן ולהוביל בשליטה, בהנעה ובהנאה
את הזרימה כלפי מעלה. המים העוברים דרך האש הנמצאת באזור הסרעפת,
הופכים לאוויר ולרוח המפעילה ומבטאה את רחשי ליבנו ונשמתנו. מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת־הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ; שיר השירים פרק ח' פסוק ז'.
באהבה אילת אובלס
"דרך הקול"
www.derechakol.co.il
| 