הקלישאה אומרת שבית הוא המקום שנמצא בו הלב.

והחיים לפעמים שולחים אותנו לחפש אותו (את הלב) שנים ארוכות.. בחלק מהמקרים ארוכות מדי...

אדם חסר בית הוא אדם שקירות ליבו פרוצים ואינם מקיימים עבורו את הבטחת ההתקשרות הראשונית - להיות מוגן בידי אימו.

שנים ארוכות.. לא רכות..

שוטטתי אנה ואנה בחיפוש אחר מקום.

טופפתי יחפה דרך מסדרונות ארוכים - גבוהים ומעוטרים

דלתות רבות ואף אחת מהן לא היתה לביתי.

חיפשתי את הפתח לשם דרך עיניהם .. אך הן לרוב היו ריקות

חללים עצומים בתוכם החזירו לי את הד קריאתי.

בתוך זרועות מתאוות כמהתי למצוא את נחמתי - ומאום.

והרבה שנים של כלום.

לא הפסקתי לצעוד- לא הפסקתי להתבונן לתוכם

יודעת שאם הוא קיים בדמיוני

יתממש יום אחד למציאות חיה.

וכך היה.

יום אחד.. כך היו כך היה..

במילים די פשוטות אבל מרגיש כמו אגדה

הוזמנתי לחדר לא גדול לא קטן

הוא התהווה בשבילי -

למקום המושלם.

בבית שלי

המון חדרים

חלקים קרובים

חלקם עוד לא קיימים.

אבל הבית -

- הוא קיים

ואני -

- הנני שם.