להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1003 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3018 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2479 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1340 צפיות
פוסטים אחרונים
רודף העפיפונים
לא מזמן סיימתי לקרוא את ספרו המרתק של חאלד חוסייני – "רודף העפיפונים". הספר מספר על אמיר וחסן, שני ילדים שנולדו בקאבול בירת אפגניסטן בשלהי שנות השישים. אמיר הוא בנו של איש עסקים מכובד, וחסן הוא בנו של עלי – המשרת העובד בבית משפחתו של אמיר לאחר שהתייתם מהוריו שמצאו את מותם בתאונת דרכים טראגית. למרות שינקו משדיה של אותה מינקת, השניים גדלים יחד בעולמות שונים, ספק חברים, ספק אדון ומשרת, וגורלותיהם נשזרים זה בזה, עד שאחד מהם בוגד בחברו, ואילו האחר, מוכיח כי נאמנותו לרעהו חשובה לו אף יותר מחייו.
שיחת טלפון מידיד משפחה מחזירה את אמיר חזרה לאפגניסטן שנים אחר-כך, בעת שלטון האימים של הטליבאן, כאשר אמיר הוא סופר אמריקני מכובד. החזרה לארץ מולדתו שהיא עתה מדינה הרוסה, ענייה ונתונה לשלטון אימים – מציבה בפניו משימה מסוכנת המאלצת אותו לעמוד שוב מול עברו, ממנו טרם ידע מנוח ואשר הציף בו זיכרונות שעינו אותו במשך שנים לא מעטות.
הספר העלה לתודעתי רגעים לא מעטים מחיי העבר שלי, רגעים שהדחקתי לאורך השנים ובכל פעם שבה עלה לו זיכרון מארכיון העבר שלי – הייתי מתכנס בתוך תוכי ומזיע כאילו חזרתי אחורה בזמן אל אותן תקופות לא פשוטות, וחייתי שוב כאסיר באותו בית הכלא הנפשי שיצרתי לעצמי.
בדומה לאמיר שהתקשה כל כך להביט אל עברו, כך גם אני הייתי עסוק בניסיונות מתישים לרמוס את עברי ולהחביא תחת השטיח את אותם מראות עבר עגומים. למרות שחלפו המון שנים מאז, אני עדיין מוצא את עצמי שבוי בדמעות אותן יצרו ילדי בית הספר בעודם אומרים את כל אשר על לבם, מושיטים אצבע ומלגלגים בקול על צורת הליכתי. זיכרון נוסף בו אני נלכד - מחזיר אותי אל ימי התום בהם נחשפו חלק מחבריי לאהבתם הראשונה. החיבוק שראיתי, הליטוף, הנשיקה, הפרפרים מעוררי הקנאה, הסודות הכמוסים בהם שיתפו אותי ואשר חשפו בפניי סיפורים מחדר המיטות, כל אלו היו יכולים להוציא מכיסי את כל ההון שבעולם ולו רק שגם אני אהיה זה שאזכה לשתף את חבריי בהתנסות המינית הראשונה שלי, התנסות שתגיע המון שנים לאחר מכן. ארכיון העבר שלי מחזיר אותי בין היתר אל ימי ההתבגרות בהם אפשרתי לחבריי לבחור אותי במקום שאני אהיה זה שאבחר אותם. כל כך חסר ביטחון הייתי עד כי נגררתי בעל כורחי למקומות בהם מעולם לא אהבתי להיות אבל גם מעולם לא העזתי לקחת יוזמה ולהיות זה שיקבע את המקום בו השתוקקה נפשי להימצא.
לפעמים יוצא לי לשמוע על אנשים הכמהים לחזור אל אותו הגיל בו הרשו להם הוריהם להשתובב ערומים על החול הלח שבשפת הים, ללא מחשבות על המחר, ללא דאגות, ללא חובות מחיי היום יום, ללא חסכים ועכבות, פשוט להיות שם עם הדלי, הכף, המגרפה, וארמון החול שתשטוף הגאות שעות ספורות לאחר מכן. בשמחה הייתי מצטרף לאותה כמיהה וחוזר לגיל התמימות בו הייתי מוגן מכל פגע, אלא שבניגוד לכולם – היתה זו ילדות בה זחלתי על ארבע כשגופי הימני פרפר שלא מרצונו וראשי היה מוטה כדרך טבע לצד ימין.
למרות הרצאותיי הרבות וגישת החיים הבריאה אותה אימצתי, לפעמים גם אני נוטה לשכוח את העובדה הפשוטה שלעברי יש חלק נכבד והכרחי ביצירת המקום בו אני נמצא כיום. חאלד חוסייני, בסיפורו על אמיר וחסן – הזכיר לי שלולי עברתי את שעברתי בחיי – לא הייתי זוכה להגיע למעמד אליו הגעתי, בין אם חומרי הוא ובין אם רוחני. עברי בנה אותי, לימד אותי, עיצב לי אישיות, ביגר אותי, חישל אותי אך יותר מכל - אפשר לי לבחור אלו מהדברים אני לוקח עמי לעתידי כלקחים בונים, ואלו אני משאיר במחסן הזיכרונות בתור אבני דרך אותן הייתי חייב לעבור על מנת להבין את מהות קיומי. עם סיום הקריאה של רב המכר האיכותי הזה, נחשפתי לדבר נוסף שהדהד במוחי ללא שליטה. בשעה שאמיר פחד כל כך מעברו ומהאנשים שאילצו אותו לבגוד בחברו, אני הייתי האדם שחשש מהעובדה שהדמות בה בגדתי היתה דמותי שלי.
תובנה : בין יתר שיעורי החיים שלמדתי ממוריי הרוחניים, ישנו משפט שאומר : "הפסיקו להיות שבויים בעברכם והתחילו כבר עכשיו בעבודת האדריכלות של עתידכם...". אין ספק שיש המון אמת ותבונה במשפט הזה אך ייתכן וחלק מכם יצטרך לאזור אומץ ולשוב אל עברו על מנת ללמוד יותר, להבין מס' דברים, אולי גם למחול, ולסגור מעגל אותו השאיר פתוח לפני כך וכך שנים. העבר כבר חתום ונעול והדרך היחידה בה יכול הוא להשפיע על חייכם היא בכך שתעניקו לו לגיטימציה. התענגו על הזיכרונות הטובים וקחו את הלקח מהזיכרונות הפחות טובים. זכרו שאין זה נכון לטאטא את עברכם תחת השטיח משום שהאדם שהפכתם להיות – הגיע למקום בו הוא נמצא בזכות אותו עבר, בין אם מתוק הוא ובין אם מר. |
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
החלטתי להתחיל לקרוא את כל הפוסטים שלך מההתחלה ועד... (טוב לא קבעתי לי סוף)
רודף העפיפונים הינו ספר חזק ומעצים כל אחד יכול לצמוא את עצמו נסחף לתוך זיכרונות העבר והיכן שהוא הוביל את עצמו בזכות אותו העבר.
המשפט "הפסיקו להיות שבויים בעברכם והתחילו כבר עכשיו בעבודת האדריכלות של עתידכם..." נכון עם כי לא היית מי שאתה היום ללא עברך על כל הטינה על כל המחשבות למה אני כןו או למה אני לא ומדוע מגיע לי.
בזכות הכוחות ששאבת הצלחת להתרומם ולהרים אחרים- אין למחוק את העבר, אבל אין להיות שבויים בו.
יקרה ש-את,
אם את מסכימה איתי הרי שאין ממני מאושר.
לא מזמן ראיתי את הסרט יחד עם עדי (שעליה כתבתי את "נתיבי החיים"). אין ספק שקשה לדחוס ספר עבה ואיכותי לשעה וחצי של סרט, אבל בהחלט יכולתי למצוא את עצמי חוזר אחורה אל ימי ילדותי ושנות התבגרותי....והאמת...לא הייתי מחליף שום רגע לו היתה ניתנת לי האפשרות. משום שאם הייתי מחליף - רוב הסיכויים שלא הייתי כותב כאן עכשיו.
שבת שלום בייבי. חיבוק ענק. }{
אייל יקירי,
נפלא כתבת. כרגיל....
"עברי בנה אותי, לימד אותי, עיצב לי אישיות, ביגר אותי, חישל אותי אך יותר מכל - אפשר לי לבחור אלו מהדברים אני לוקח עמי לעתידי כלקחים בונים, ואלו אני משאיר במחסן הזיכרונות בתור אבני דרך אותן הייתי חייב לעבור על מנת להבין את מהות קיומי. "
בהחלט מסכימה שכל מה שאנו עוברים - הינו עוד שיעור
ועוד לקח לחיינו, להחליט אם שמים את זה בתרמיל חיינו כעוד כלי לעתיד
או להשאיר בקופסת עברנו.
לפעמים במבט לאחור אנו רואים כי היינו נוהגים אחרת כיום במצב מסוים
אך כנראה שכך היינו צריכים לנהוג על מנת ללמוד מזה. גם כשלפעמים זה
העציב והכאיב לנו.
והספר - מדהים. גרם לי לבכות ממש...
תודה על הפוסט הנוגע.
חיבוק גדול אליך
}{
שבת שלום ידידי,
גם אני ראיתי את הסרט והתרגשתי לא פחות מהקריאה. איני מרמז על "לשכוח את העבר" משום שיש לו חלק עצום וחשוב במי שנהיינו בגללו ואולי בזכותו. אני כן אומר שצריך להביט אליו ללא חשש, לסקר את אותם אירועים ולהבין שאם הם לא היו קורים - לא היינו נמצאים במקום בו אנו נמצאים כיום, יהיה המקום אשר יהיה.
רק מי שמסוגל להביט ללא חשש אל עברו - מסוגל יהיה לעצב את עתידו כפי שראה אותו בעיני רוחו.
תודה על מילותיך וברוך בואך.
אייל נכנסתי לרשומה הזאת שמטיילת לה ברקע בעמוד הראשי שלך.
כמי שאהב כל כך את הספר וגם ראה את הסרט ולא התאכזב ממנו, אני פשוט הרגשתי צורך להגיב.
גם אני הזדהיתי עם אמיר כל כך אבל לא בקטע של לשכוח את העבר (כי בזה אני דווקא לא מצטיין) אלא בכל מה שליווה אותו וכל ההתנהלות שלו מול העולם.
והשחקן ששיחק אותו - מדהים!
מילים כדורבנות.
תודה על מילותייך.
יום נעים והמשך שבוע פורה,
אייל.
היי לך
הסיבה שקוראים לעבר עבר, היא, כי הוא עבר.
ניתן ללמוד לקחים אבל לא צריך לחטט בפחדים
ובמשקעים מהעבר מכיוון שאנו מעצימים ומגדילים אותם.
בעצם אם נחשוב על ההווה
אז אחרי שניה שהוא הווה הוא בעצם כבר עבר.
בואו נלך קדימה ונחשוב איך עושים עתיד טוב יותר.
המון תודה יקירה. על מי שהנך.
סופ"ש נעים,
יולי.
ללמוד מהעבר
לחיות בהווה
להביט קדימה
כל הכבוד איש אמיץ