רבקה אוספת את כוסית הערק, וצלוחית קטנה של של זיתים עם כדורי בשר קטנטנים. גם היום הלך מסעוד לשוק, גם היום חזר בלי מצב רוח ובלי עבודה . מסעוד אהב את המאחיה והמאחיה אהבה אותו . רבקה מביטה בעצב בכוסית הערק הריקה ובצלוחית שמסעוד שלה לא נגע . רבקה חושבת איך לדבר עם מסעוד שלה , ועד שהיא חוככת בדעתה, מסעוד כבר עושה צעדיו מחוץ לדירת השיכון הזעירה.

פאני השכנה מגיעה , ורבקה שופתת מים על הפרימוס ומוציאה עלי נענע טריים שהביא מסעוד שלה היום מהשוק , פאני מתיישבת על המיטה ונאנחת .לקום בבוקר ולהכין צהרים ,לרוץ לעבודה בחדר אוכל של בית הספר לחזור ולהגיש ארוחה חמה לארבעת ילדיה ,לכבס ולתלות ,להשלים ולהפריד בין זאטוטיה הנצים, ולאסוף כח לערב בו יגיע שלמה שלה בהסעה מדימונה . רק מעט מנוחה לוורידה המתנפחים בשוקיה, מחפשת מנוחה אצל פאני שכנתה.לא מקנאה פאני ברבקה,רבקה עקרה ועם כל הקושי במרוץ הבלתי נגמר של עבודה -ילדים-בעל- בית , שמחה פאני בחלקה על הילדים אשר חנן אותה הא-ל.

רבקה בוכה לפאני "מה אני אעשה עם מסעוד שלי, כל היום מסתובב בלי עבודה בלי פרנסה, הכל הולך לערק" ,ופאני ספק מעודדת ספק משתתפת בצערה ממשיכה "כל עוד יש ילדים, הבעל מסתער על כל עבודה ולא בוחל שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל למסעוד שלך , מה יש לו בחיים? , במרוקו הייתה לו חנות, היה לו כבוד,וכאן , מה יש לו ? ”.

המילים הישירות חותכות כמו מסמרות בבשרה של רבקה, רבקה יודעת שהדברים הקשים שהיא שומעת נכונים , קשה לרבקה לקבל אותם. רבקה מוזגת תה מהביל לכוסות הזכוכית, ממתקת אותו בכפית אחת לה ושתי כפיות לפאני , ומגישה את הכוס לשכנתה . חם בקיץ של באר-שבע ואין כמו כוס תה מהבילה להפיג במעט את החום. רבקה גומעת לגימה ארוכה ונאנחת .אולי החום נפוג מעט ,החור בלב לא נסגר אף פעם.

אם ימי השבוע היו קשים לרבקה, ערב שבת היה קשה מנשוא , כל הבתים בשכונה מלאו ניחוחות תבשילים לכבוד שבת המלכה. החצרות מלאו בילדים שהחליפו מחלצותיהם לבגדי שבת ויצאו לשחק בגינה הגדולה שממול לדירת השיכון של רבקה. למרות הפצרות של אחיותיה ושכניה ביכרה רבקה לעשות את סעודות השבת במחיצתו של בעלה , ולא להתארח אצלם. ממתינה הייתה לשבת אחר הצהריים, שעה שהתכנסו אצלה אחיותיה וגיסתה וכמה מאחיינים הרבים שהיו לה .שעות אלה הסבו לה קורח רוח מרובה . בשעה זו רבקה הייתה נוטלת ממתקים מהצנצנת שעמדה על המדף בקיתון ששימש לה מטבחון, ומחלקת את הסוכרייה לכל ילד .רבקה נושקת כל אחד על לחיו,וממלמלת את הפסוק "בן פורת יוסף , בן פורת עלי עין " או "אחותנו את היי לאלפי רבבה" .

מסעוד מהלך ברשות הרבים , לא היה רץ לדרכו כאותם הנוהגים בשיגעון ולא היה כופף קומתו כבעלי חטוטרת, אלא מסתכל היה כלפי מטה כמי שעומד בתפילה, ומהלך בשווה כאדם שהוא טרוד בעסקיו.מחשבות רבות טורדות את רוחו של מסעוד ,

וזיכרונות מהעבר מציפים את ליבו כמה כבוד חלקו לו במרוקו , כילד , כף רגלו מעולם לא דרכה על הדרך המובילה מבית אביו במלאח לחנות התבלינים שניהל בשוק ,משרתו הערבי היה מעמיס אותו על גבו ומוליכו ממקום למקום. כמה מילות ברכה וחנופה מילאו את הסמטה בה שכנה חנותו בשוק עת קרב אליה מפיהם של העובדים הערביים, איך התקבצו לעת המנחה כל סוחרי השוק בבית הכנסת,ופצחו יחד "למנצח על הגיתית לבני קרח מזמור מה ידידות משכנותיך.." .

נזכר מסעוד בשיחות החברים ,בחדשות אותן חלקו ביניהם . בימים הטובים שהיו מנת חלקו , וגם בימים קודרים מאלה שהחלו להתענן תכופות גם בצפון אפריקה . כועס היה על עצמו, מדוע בז לכל האנשים שהזהירו אותו כי ימים רעים עתידים לבוא על יהודי מרוקו. לא הועילו להם הפצרותיהם של שלחי המוסד לעלייה , ועמד בעקשנותו להמשיך לפקוד את חנות התבלינים כמכבר הימים . איך בבת אחת נשבר מטה לחמו וכבודו. איך נאלץ להיפטר מהחנות בעשירית מכפי שוויה האמיתי.מיישר מסעוד את הז'קט שתלוי על שכמו, סורק את כותנתו,שרבקה שלו כה עמלה לגהץ ולעמלן. אף אם לקחו לו את כל אושרו,את הכבוד לא ייקחו ממנו שהרי "כל תלמיד חכם שיש לו רבב על בגדו חייב מיתה''.

נכנס מסעוד למכולת של פנחס. על חזיתה שלט גדול של קריסטל ובצידה הניח פנחס שולחן מפורמייקה ושני כסאות. לוקח מסעוד בקבוק בירה ופנחס מחכה לתשלום. מתיישב מסעוד על הכסא ואומר לפנחס "תרשום " , ופנחס מתוסכל עונה:"מה תרשום, אתמול אמרת תרשום , שבוע שעבר אמרת תרשום , וממה אני אחיה? " . משיב לו מסעוד בנחת: , מה אני בורח? מחר נקבל קצבה נשלם לך" . יודע פנחס כי קשה לו למסעוד חברו, ורק בגלל שפאני שלו סיפרה לו כמה קשה לרבקה של מסעוד עם השתייה לו מצא אמתלא להזכיר לחברו את החוב. לוקח פנחס גם הוא בירה מהמקרר ומתיישב ליד מסעוד. גומאים הם את הבירות שלהם ושותקים.

החמה שוקעת ואט אט חוזרים פועלי השכונה לבתיהם. שלמה יורד מההסעה ושם פעמיו לביתו, בדרך יעבור דרך המכולת של פנחס יקנה חצי כיכר לחם שחור, חבילת מרגרינה שפינחס יחתוך עבורו, ויעטוף לו אותה בנייר אריזה חום,כמה גביעי לבניה ובקבוק חלב. ברגעים אלה יתעדכן בחדשות מהטרנזיסטור שהתקבצו סביבו החברים כל יום בדיוק בשעה חמש. יתענגו שוב ושוב על קולו של הקריין המכריז "קול ישראל מירושלים, השעה חמש והרי החדשות ועיקרן תחילה". יתעכב מעט כדי לשמוע מהחדש בשכונה, יסרב בנימוס לכוס קפה שיציע לו פנחס. וימהר לביתו לילדיו ולפאני שלו. דקות מעטות לפני כן יישמע קולה של פאני מהדהד בשכונה:- “רחמים, אליהו ציונה בואו הביתה, עוד מעט אבא מגיע". ואנו ילדי השכונה נפנים כי תם זמן המשחק ואוטוטו שאר ההורים יקראו גם לנו לסיים משחק מחבואים תופסת או קלאס,ולשוב הביתה. מן העבר השני של הרחוב, אשמע את אמי קוראת לי לא לשכוח לעבור במכולת ולהביא את המצרכים שהשאירה שם כי ידיה כשלו מלסחוב את כל הקניות. אחי ואני נכנסנו למכולת של פנחס. “איפה הקניות של אמא שלי? - שואל אחי. פנחס פונה להוציא את הקניות אותן החביא תחת הדלפק. שמעון שהתיישב ליד מסעוד, קורא לנו -"אתם הילדים של מרים,גרים בבלוק של הדתיים?” ואנו מהנהנים בביישנות. ושמעון ממשיך - “זוכר מסעוד, שעבדנו בבנין" – ופנה אלינו- “אני עשיתי את היסוד של הבית שלכם", אבל מבטאו המרוקאי גרם למשפט זה להישמע באוזננו "אני עשיתי את השוד של הבית שלכם". די התפלאנו מי זה הטיפוס המפחיד הזה שמתגאה בפנינו על שוד שעשה בביתנו.ולשמחתנו פנחס חזר עם המצרכים, ואנו מיהרנו לאוספם ולהסתלק מהמכולת.