הורי התגרשו מעט לאחר שמלאו לי 14 חורפים. היתה זו פרידה מתבקשת לאחר שנים לא מעטות בהן ניתן היה להבחין בכעס, מתח, מרירות, עצב, חוסר חדוות חיים, תקשורת לקויה ועוד דברים המאפיינים מערכת זוגית כושלת.

מסיבות אישיות, בחרתי להישאר עם אבי בבית ילדותי אשר בעכו. אמי ואחותי הצעירה ממני ב-8 שנים, עברו לקריות ולאחר מכן לחיפה. מעט לאחר עזיבתה של אמי, נוצר בינינו קרע לא מבוטל אשר הלך והתרחב עם השנים. פתאום מצאתי את עצמי בבית שומם, מתחיל להפנים את ההשלכות של אותם גירושים, מתחיל להתרגל אט אט לסטטוס המשפחתי החדש, סטטוס שמאלץ אותי לכבס ולתלות כבסים, לגהץ, לבשל, להחליף מצעים, לנקות ולהשתדל שהבית יהיה מסודר שהרי ואחרי הכל - כבר אין מגע של אם בבית. פתאום אני מתחיל לקלוט שדברים שעד היום היו בגדר "מובן מאליו", לפתע הפכו להיות לגמרי לא מובנים מאליהם. המרק החם שחיכה לי ביום חורף קר וסגרירי - כבר לא הונח על השולחן עם שובי מבית הספר, והבגדים המגוהצים שהיו מקופלים ומסודרים כמו חיילים בארון – נצברו לערימה בה הייתי נוגע אחת לשבוע.

בשנים שיבואו לאחר מכן, אראה את אחותי אחת לשבוע, ובבית אמי אנהג לשהות בסופי שבוע אחת לשבועיים. אותו נער שהיה רגיל לחמימות המוכרת, התקשה להבין את הצעד בו נקטה אמו, הצעד שקרע את משפחתו ואשר הפך את נעוריו לקשים יותר ממה שהיו. רוב שנות הילדות ונעוריה של אחותי חלפו להן כהרף עין ומבלי שאקח בהן חלק. משבוע לשבוע ראיתי כיצד היא גודלת, מתבגרת, מצטיינת והופכת לאישה קטנה בעלת אישיות ראויה להערצה. הזמן שיחלוף ירחיב ויגדיל את הקרע הסמוי ביני לבין אמי עד שהמילה "אמא" תהפוך עבורי למילה מכנית בעלת 3 הברות : א  מ  א .

המהפך הקיצוני שעברתי בדרא"פ גרם לי להביט על החיים בצורה אחרת, כמו גם לשנות את קו מחשבתי בנוגע לדברים שהיו אצלי בגדר "קיבעון מחשבתי". לאט לאט הבנתי שאמי היתה חייבת לעשות את מה שעשתה על מנת לאפשר לנו חיים טובים יותר. במחשבה לאחור, כאשר אני נזכר באותם רגעים בהם נזקקתי לעזרה בשיעורי הבית ולא קיבלתי את הסובלנות הדרושה – אני מבין שהוריי, שהיו מלאי כעס, מתח ומרירות – לא באמת יכלו להעניק לי את אותה תמיכה מתבקשת. תובנה נוספת אליה הגעתי במהלך אותו המסע, הצביעה על זכותה הלגיטימית של אמי בבעל שיהיה בראש ובראשונה חבר, מאהב, איש שיחה, איש הקשבה, פרטנר שיפרגן ושייקח חלק בהצלחותיה, אדם שיהיה שותף בהגשמת חלומותיה, ובעיקר יהיה האחד שישלים אותה ויגרום לחיוך להתרחב על פניה כאילו היה זה תו קבוע עמו באה לעולם. בחודשים שיבואו לאחר שובי מאותו חבל ארץ פראי, אזכה להכיר את אמי כפי שלא הכרתיה מעולם.

ביום שני, ה- 29/05/06, קיימתי הרצאה בפני מורות בבית הספר היסודי "גורדון" בכפר סבא. לאחר לא מעט הרצאות, חשבה אמי שהגיע הזמן שגם היא תזכה להיות נוכחת באחת מהרצאותיי. לאחר נכונותה ואישורה של מנהלת בית הספר, הצטרפה אמי יחד עם בעלה לערב מרגש במיוחד, ערב בו צפתה בי לראשונה מספר ומעביר את מסריי לרבים וטובים. במהלך כל ההרצאה יכולתי להבחין בדמעות שהציפו את עיניה, אחרי הכל, הילד הקטן שלה הפך שלא מול עיניה לגבר אשר למד דבר או שניים על החיים, וכאשר הגעתי לחלק המדבר על הגירושים ועל השלכותיהם, היא יצאה ממקום ההרצאה וחזרה מס' דקות לאחר מכן. לקראת סיום ובשלב השאלות, היא מצאה את עצמה עומדת מופתעת במרכז חדר המורות, משיבה על שאלותיהן ולוקחת חלק פעיל באותה שליחות מרגשת.

למחרת היום טלפנתי לבעלה ושאלתי לשלומה כמו גם על תחושותיה. באותה שיחה שמעתי את מה שכמהה נפשי לשמוע מהיום בו עזבה : "רוב הנסיעה צפונה היא הכתה על חטא והצטערה על שלא נאבקה לקחתך עמה יחד עם אחותך....לו יכלה, היתה משלמת כל הון שבעולם על מנת להחזיר את הגלגל אחורה..."  שניות ספורות לאחר ניתוק השיחה - ידעתי שהושלם לו מעגל המחילה.

משהו לישון עליו :

לכל אדם הדרך שלו לספוג את הקדושה שמקרין יום הסליחות. בעוד מס' ימים ייכנס לו יום הכיפורים התשס"ח. אלה ימים של חשבון נפש, ימים של תשובה, ימים של מחשבה, ימים של סיכום השנה שחלפה. חשבו על האנשים בהם פגעתם, על האנשים אותם אכזבתם, על ההבטחות שלא קיימתם ועל שאר ידידים הראויים להתנצלותכם. אלה ימים טובים להשאיר את האגו בצד, להתעלות מעל מי שהנכם, להרים טלפון לחבר אמת, לעמית לעבודה, לקפוץ לקרוב משפחה ולבקש סליחה. המחווה הברוכה הזו תגרום לכם להרגשה טובה ולרוממות נפש.

למחילה יש כוח עצום, האמינו לבן שלמד להכיר את אמו מחדש ולאהוב אותה כפי שלא אהב מעולם.

גמר חתימה טובה ושנה ברוכה בתובנות והגשמות אישיות. (נוצר ב-18/09/07)