13-2-2015

מצפה רמון לחניון גוונים.

מרחק 20.5 קילומטרים.

משך – חמש וחצי שעות.

מזג האוויר – רוחני.

דרגת קושי –  בריאה ועסיסית.  

חפץ – שרביט גוונים.

שיר – "משמרת לילה" של להקת בנזין.

בתשע בבוקר הגענו לבית הספר שדה "הר הנגב", שליד מצפה רמון. עברו כבר שלוש שעות מאז שיצאנו מהבית ועד שהקפצנו רכבים ועד שהגענו לנקודת ההתחלה.

זהו הקטע החד יומי הדרומי ביותר, שניתן לקום בבוקר במרכז הארץ, לצאת לטייל ולחזור ביום אחד. דרומה מכאן, זה כבר עניין המצריך לינה.

מעלינו נפרשו שמי תכלת נקיים מאופק ועד אופק. לרגלינו, השתרעו נופי מכתש רמון מרהיבי הצבעים. רוח מערבית חזקה, הפרה את הפסטורליות, בגובה יותר מאלף מטרים מעל פני הים. רוח חזקה כל כך, המקשה על התנועה והדיבור. במרפסת התצפית של בית הספר שדה, מצאנו מחסה והתיישבנו לכוס קפה ולארוחת בוקר.

השיר "משמרת לילה" של להקת בנזין הופיע, כדי להתניע את היציאה לדרך ונבחר לייצג את קטע השביל.

יצאנו מהפשפש הקטן, שבגדר והתחלנו לרדת בשביל תלול שהתפתל על דופן המכתש. ירדנו הפרשי גבהים של 350 מטרים מרום שפת המכתש לקרקעית. טוב שלא בחרנו לעלות.

לאחר חצי שעה הגענו לאפיק נחל רמון, מצאנו שם חגיגת פריחה מיוחדת. השנה, ירדו פה הרבה גשמים ואפילו שלגים. אפשר לראות את הירק והפריחה בכל מקום. כמה מהפרחים הצטלמו היטב.

מוריקה מבהיקה.

נץ חלב דק עלים.

ספסל אבן קדום ועץ שיטה הזמינו אותנו להפסקת מים, תמרים ושקדים. אי אפשר היה לסרב.

להרכב המצומצם של חבורת השביל ,נוספו שני אורחים, סנדי וניק. בגלגולה הקודם, הייתה סנדי סוכנת מוסד, שלכדה מרגלי אטום.

כיום, מתפקדת סנדי בתור כלבת בית חמודה ולא ממושמעת.

ניק, רק בן ארבע, פסיכופת עם טירוף בעיניים, ניסה לאתגר אותה בתחילת הדרך וזכה לנזיפות ולנביחות. חיש קל הבינו הכלבים את רעיון השביל והתמקמו כחוליית סיור מיומנת, בראש החבורה.

המשכנו ללכת מזרחה בערוץ נחל רמון. הנחל מנקז את רוב שטחי המכתש. ונקרא בערבית "ואדי א-רומן", ככל הנראה על שם הרומאים, שצעדו ושמרו על דרך הבשמים העוברת במכתש. מכתש הרומאים? האם עלינו לנהוג כמו ברומא?

מפאת האיחור בזמנים ויתרנו על הביקור בגבעת ה"פריזמות" ובקניון הצבעים. 

השביל פנה לצפון מערב ואנחנו המשכנו מזרחה, בערוץ הנחל. שיירת ג'יפים עמוסת מטיילים, הופיעה ממול.

התצפית מ"למטה" על גדות המכתש מרשימה מאד. יפה לראות שקו המצוק נותר טבעי, ו"נקי" מבניינים, אנטנות ושאר יצירי אדם. אחרי קילומטר וחצי הגענו לעץ שיטה ובחזרה לתוואי שביל ישראל. סלע גדול הזדקר מתוך ערוץ הנחל המתחתר סביבו. המקום שקק מטיילים, ג'יפים וחבורות שביליסטים כמונו שעצרו להפסקה ולקפה ולסיפורי שבילים, טיולים ומדבר.

מכאן פנינו דרומה לכיוון "שן רמון", מחדר מגמתי שפרץ דרך שכבות הסלע ויצר הר כהה ובולט המזדקר בקיר המכתש הדרומי. צידי הדרך סומנו באבנים, כדי להראות לרכבי השטח איפה מותר ואיפה אסור לנסוע. על אף הסימון, ניכרו בשטח קוליסים של פושעים סביבתיים. בשנים האחרונות גדל מאד מספר רכבי השטח בארץ - ג'יפים, אופנועים וטרקטורונים. למרבית הצער חלק מהם נהוגים בידי אנשים הבוחרים לתת פורקן ליצריהם ולהשחית את השטח.

העלייה לשן רמון תלולה אך קצרה יחסית. שינסנו מותניים והעפלנו אל ההר שצבעו חום אדמדם. פסגת שן רמון ממוקמת על שלוחת "סכין" ארוכה ותלולה היא שפת המכתש הדרומית.

התצפית מהפסגה, מרהיבה לארבע כנפות שמים. המכתש מצפון, במערב, הר רמון שפסגתו מתנשאת לגובה 1033 מטרים (הגבוהה ביותר בנגב).

בדרום נחל נקרות ונחל גוונים, במזרח, הר גוונים והר טריז הגובלים את המכתש מדרום.

משן רמון ירדנו בשביל היוצא מהמכתש דרומה לכיוון נחל נקרות. כעבור כמה דקות פגשנו טור מטיילים גדול שהתעכבו בירידה התלולה. המטיילים טיפסו בזהירות על המצוק. חלק מהם היו מותשים ונראה היה כי צפויה לנו המתנה ארוכה.

"תראו איזה גב מים יפה" הצביעה אישה חביבה, שהמתינה במאסף טור המטיילים. שמענו בקולה, וירדנו לראות את גב המים היפה.

שם גילינו שהשביל בכלל עובר סמוך אליו.

יתדות קבועות בסלע סייעו לנו לעקוף את טור המטיילים האיטי ולהמשיך למטה בלי להתעכב.

בנחל נקרות פנינו מזרחה. מצפון לנו הזדקרו קירות המכתש התלולים - מצוקי הר טריז. השביל נצמד לתחתית המצוקים וכעבור חצי שעה הגענו לקיר האמוניטים.

הקיר הינו סלע גיר קדום, שעליו אפשר לראות עשרות מאובנים מרשימים של אמוניטים. האמוניטים היו יצורים ימיים קדמוניים בצורת שבלולים גדולים. בעבר היו פה הרבה יותר מאובנים. במהלך השנים,  נעלמו רבים מהם בסיוע מטיילים חמדנים.

מקיר האמוניטים המשכנו מעט מזרחה ושוב טיפסנו בעליה תלולה אל "הקיר" הדרומי של המכתש.

הרוח התחזקה והטמפרטורות החלו לצנוח. בפסגה קיבלנו תצפית נוספת על מרחבי המכתש ועל הר גוונים. מזרחה מאתנו נראה "מפער גוונים" ופתחת נחל גוונים אליה מועדות פנינו. האזור נחשב לגן עדן עבור גיאולוגים.

תצורות סלעים, קירות שהתרוממו, סלעים מעידנים שונים, נמצאים פה זה בצד זה ומושכים חוקרים מכל העולם.

כאן מצאנו אתר מחקר משולט ומסומן המתאר את  תקופת הטריאס, שהחלה לפני  250 מיליון שנים והסתיימה לפני 200 מיליון שנים.

ירדנו בשביל לכביש 40 היוצא מהמכתש דרומה.

חצינו את הכביש והמשכנו בתוך נחל גוונים בדרך עפר נוחה המתאימה לכל רכב.

בצד הדרך פגשנו רכב תקוע ולידו קבוצת ילדים משחקים מחבואים בתוך מסולעת כהה.

כעבור שלושה קילומטרים הגענו לחניון לילה נחל גוונים, נקודת הסיום של הקטע הנוכחי. מצאנו את הרכב מחכה לנו ללא פגע וגם את "שרביט גוונים" – מיפרק מוט אוהל, שנבחר לחפץ המייצג את קטע השביל הנוכחי, במוזיאון חפצי שביל ישראל ההולך ומתמלא.

שמחים וטובי לב, הפלגנו הביתה. ארבעה גברים ושני כלבים סחוטים מיום טיול וקסמי מדבר.