כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    מה לחטא העגל ולמכירת יוסף? - פרשת כי תשא

    0 תגובות   יום שני, 2/3/15, 22:50

    ­בס"ד

    מה לחטא העגל ולמכירת יוסף?
    פרשת כי תשא

     

    שורש העברות שבין האדם למקום

    עוסקת הפרשה, בתחילתה, בעניין של מחצית השקל, שמן המשחה, הכיור, הקטורת , אבל הנושא המרכזי, שנמצא בפרשת כי תשׂא, זה חטא העגל. [גמרא, מסכת סנהדרין ק"ב א] אמר ר' יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם, שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר [שמות ל"ב ל"ד] "ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם". כל צער שיש ליהודי כאן בעולם הזה, בפרט, ולכלל ישראל, בכלל, יש בו משהו מחטא העגל. בחטא העגל, שהיה בשבעה עשר בתמוז, איבדנו גם את הלוחות הראשונות. [חז"ל] אם הינו זוכים, והלוחות הראשונות היו נותרות בידנו, אז לא היינו שוכחים, היה לנו חירות ממלאך המוות, חירות מהמלכויות ואת כל זה, איבדנו בשבירת הלוחות.
    ישנם כמה חטאים שמלווים אותנו עד עצם היום הזה ובכל שנה ושנה מזדככים מעט, עד שנגיע לתיקון השלם. הראשון הוא חטא מכירת יוסף, והשני הוא חטא עשיית העגל. חטא מכירת יוסף, הוא שורש של העבירות שבין אדם לחברו. חטא העגל, הוא שורש העבירות שבין אדם למקום. למרות שכבר קדם לו חטא אדם הראשון. אבל, הוא התכפר במעמד הר סיני. וכאשר עם ישראל חזר וחטא, אז חזר בחזרה, החטא של אדם הראשון. זה התוצאה של חטא העגל. [גמרא, מסכת עבודה זרה ה' א'] [תהלים פ"ב ו'] "א‍ני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כלכם" חשבתם שתקנתם את החטא, ותהיו בני אלמוות? [שם ז'] "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו" התוצאה שלאחר חטא העגל. צריך לדעת שבדורות הקודמים, ברגע שאומות העולם רצו לקטרג על עם ישראל, הם ניסו לפעול בשתי כיוונים: או חטא העגל, או חטא מכירת יוסף. כשהם רצו לקטרג על עם ישראל, הם תמיד חיפשו את הזמן שבו ניתן לקטרג עליהם. או בגלל שהם מכרו את יוסף (שנאת אחים), או בגלל שעשו את העגל (עבודה זרה).

     

    מה אקב לא קבה

    [מגלה עמוקות, פרשת בלק] בלק הזמין את בלעם לבוא ולקלל. הוא ניסה להניע אותו לבוא ולקלל בגלל סיבה אחת: חטא העגל. בלעם, ידע את הרגע שהקב"ה כועס. אולם, הקב"ה לא כעס כל אותם ימים שהוא ניסה לקלל. אומר בלעם לבלק (במדבר כ"ג ח) "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם השם". בלעם ניסה לקלל מצד אחד, מצד חטא העגל, אבל לא עלה בידו. לכן הוא אמר "מה אקב" בגימטרייה 103 = עגל. הוא ניסה לעורר את חטא העגל. הוא אמר "מה אקב", אני מנסה לעורר את חטא העגל, אבל לא קַבה. הקב"ה לא כועס, מה אני יכול לעשות. בפורים, ניסה המן לעורר את חטא מכירת יוסף. [אסתר ג' ח'] "ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם". הוא ניסה לעורר את הפירוד בעם ישראל. בימי הפורים, בא לידי פירעון, חלקים ממכירת יוסף. היכן זה בא לידי פירעון? [מדרש אסתר רבה פרשה ז'] כאשר האחים מכרו את יוסף, כ"ש [בראשית ל"ז כ"ה] "וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הולכים להוריד מצרימה" הם סיימו את המכירה והתיישבו לאכל.

     

    מה זה ועל מה זה

    [אסתר ג' ט"ו] "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה". "אמר רבי חנין מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יתותרון מעוהי" מי שאומר שהקב"ה מוותר, יחתכו לו את המעיים. "אבל מאריך רוחיה וגבי דידיה" הקב"ה מאריך אף. יש לו זמן. הוא יכול למשוך את הדבר מאות שנים. אבל, אין דבר כזה, שעבירה נשארת בחלל האוויר. "אמר להם לשּבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוךְ מאכל ומשׁתה, כךְ אני אעשׂה לכם, הדא הוא דכתיב: והמלך והמן ישׁבו לשתות". הזמן שחלף מאז היה כמעט שמונה מאות שנים. אבל, הכול בא לידי פירעון. מגיע המן הרשע, ועושה קנוניה ביחד עם אחשׁורושׁ, תמורת עשרת אלפים ככר כסף, להשׁמיד להרֹג ולאבד את כל היּהודים מנער ועד זקן טף ונשׁים. כששומע את זה מרדכי, הוא קורע את בגדיו ולובש שק. אסתר שומעת את זה בבית המלכות ושולחת את התךְ, הוא דניאל, לברר מה קרה. [מגילה בפרק ד' ה] "העמיד לפניה ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זּה". איזה מן שאלה זאת? היא רוצה לדעת שני דברים: א. למה קרעת את הבגדים. ב. למה לבשת שק. היא משתמשת בלשון "לדעת מה זה ועל מה זה". אפשר לומר הרבה יותר פשוט: היא רוצה לדעת למה קרעת את הבגדים ולמה אתה לובש שק. היא לא משתמשת בלשון זו. אלא היא אומרת "מה זּה ועל מה זּה".
    [גמרא מסכת מגילה ט"ו א'] אמר רבי יצחק שלחה לו: אסתר המלכה שלחה למרדכי שמא עברו ישראל, על חמשה חומשי תורה. היא רוצה לברר, על מה הגזרה שמרדכי קרע את הבגדים ולבש שק. אולי הגזרה באה, כי עם ישראל עבר על חמשה חומשי תורה. היכן נמצא שעבר על חמשה חמשי תורה? במילים: "לדעת מה זּה ועל מה זּה" דכתיב בהן (שמות ל"ב ט"ו) "מזה ומזה הם כתובים". הלוחות היו כתובים משני הצדדים והיא רוצה לדעת אם הגזרה "להשמיד להרג ולאבד" באה בגלל שעברו על הלוחות. על הלוחות, נאמר: "מזה ומזה כתובים". [מדרש אסתר רבה פרשה ח'] אמרה לו היא שולחת את התך למרדכי מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת. שמא עברו על: "זה אלי ואנוהו". בניין בית המקדש. כאן מובא ה"זה" הראשון.

     

    זה יפיל וזה ירומם

    [שרתי, בפרשת כי תשׂא {שמואל יצחק בן שרה זיסל ובן מאיר וויינבוים (הלוי)}] [מדרש ויקרא רבה פרשה ח' (בפרשת שמיני)] (תהלים ע"ה ח') "כי אלקים שפט זה ישפיל וזה ירים" הקב"ה שופט, לפעמים הוא משפיל בן-אדם, ולפעמים הוא מרומם בן-אדם. "רבי יונה בוצרי פתר קריא בישראל, בלשון זה השפלו, בלשון זה הוגבהו. בלשון זה הושפלו (שמות ל"ב א') "ירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" ר' יונה הסביר את הפסוק הזה, על עם ישראל. דבר שקשור לפרשת השבוע. בלשון הזה הושפלו ובלשון הזה הוגבהו, כי אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים. במילה "זה", יש השפלה לעם ישראל ובמילה "זה", יש רוממות לעם ישראל. שנאמר לעיל "כי זה משה האיש וגו'. לא ידענו מה היה לו" שהם עושים את העגל זה השפלה עבור עם ישראל. במחצית השקל, שנאמר (שמות ל' י"ג) "זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להשם" אז מחצית השקל, מהוה כפרה על חטא העגל. ממשיך המדרש: "ורבנן פתרין קריא באהרן, בלשון זה הושפל (שמות ל"ב כ"ד) "ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה". אם כן, המילה "זה", מסמלת את חטא העגל. ובלשון הזאת של המילה "זה" הם הושפלו וגם הורמו. הזכרנו מקודם, שבלעם ניסה לקלל את עם ישראל בעגל. ועפ"ז נוכל להבין מה שהוא אמר [במדבר כ"ב ו'] "לכה ארה לי את העם הזה וגו'." תתמקד בנושא של העגל, כדי לקלל אותם. המילה "זה", היא תורת הקללה.

    לא רק חטא העגל, מתחיל במילה "זה", גם חטא מכירת יוסף, מתחיל במילה "זה". היכן זה נמצא? חטא העגל מתחיל במילה "זה". הזכרנו [שמות ל"ב א'] "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". [נחמיה ט' י"ח] "אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלקיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות" שם לא כתוב אלה, אלא "זה". גם חטא מכירת יוסף מתחיל במילה "זה", היכן זה מתחיל? ישנם שני "זה": [בראשית ל"ז י"ט] "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא". והפעם השנייה, שהמלאך פוגש את יוסף הצדיק, שואל אותו מה תבקש? עונה לו (בראשית ל"ז,ט"ז) "ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי היכן הם רעים" [שפתי חכמים] [שם ל"ז י"ז] "ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן" זה מספרו 12. אומר לו המלאך. הם כבר לא רוצים להיות 12 "נסעו מזה". הם נסעו למקום אחר. כדי שלא תפגוש אותם. אם כן, חטא מכירת יוסף, מתחיל ב"זה" וחטא העגל, מתחיל ב"זה".

     

    הגזרה הייתה על חטא מכירת יוסף

    שואלת אסתר המלכה את מרדכי: אני רוצה לדעת אם יש גזרה להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים, תגיד לי על מה הגזרה? לדעת מה זּה? ועל מה זּה? לדעת על מה הגזרה בדיוק. על חטא העגל, או על חטא מכירת יוסף? כולנו מבינים, שאם מרדכי קרע את הבגדים ולבש שק, אין לזה שום קשר לחטא העגל. כיון שבחטא העגל, לא קרעו בגדים ולא לבשו שקים. בחטא מכירת יוסף, יעקב קרע את בגדיו ולבש שק. [שם ל"ז ל"ד] "ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים". אומר מרדכי: את שואלת למה קרעו את הבגדים, את שואלת למה לבשתי שק? זה לא קשור לחטא העגל [שמות ל"ב כ"ג] "ויאמרו לי עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". זה קשור ל [בראשית ל"ז י"ט] "הנה בעל החלמות הלזה [שם ל"ז י"ז] "נסעו מזה וגו'." אם כן, התשובה שמרדכי ענה לאסתר המלכה, "להשׁמיד להרג ולאבד", מקורה במכירת יוסף." לכן קרעתי את הבגדים, וגם לבשתי שק. כי זה בדיוק התיקון למה שהמן רצה להשיג. הוא רצה לעורר מחדש, את חטא מכירת יוסף. זה הפתיח לנושא שלנו, ובע"ה, נחזור לנושא הזה, ואז נבין בדיוק שה"זה" של חטא העגל, הוא ה"זה" של מכירת יוסף. בלי מכירת יוסף, גם לא היה חטא העגל. לכן, לא משנה לדעת "מה זּה ועל מה זה". כי שניהם, הם אותו "זה" וכשלא היה "זה" ראשון, אז, לא היה "זה" שני. אחד נוצר מהשני.

     

    מהוא חטא העגל?

    כל מפרש שתפתחו על הפרשה, מנסה להבין מה זה חטא העגל. אנשים שלפני ארבעים יום ראו את הקב"ה על הר סיני, עם פמליה של עשרים ושניים אלף מלאכי שרת. הקב"ה פתח את השמים ואת הארץ: [דברים ד' ל"ה] "אתה הראת לדעת כי השם הוא האלקים אין עוד מלבדו". עומדים אחרי ארבעים יום ורוקדים מסביב לעגל ואומרים: "זה האלקים שהוציא אותנו ממצרים". איך אפשר להבין? דור דעה. [חז"ל, בזוהר הקדוש] לא היה ולא יהיה כדור הזה. איך אפשר להבין? דור דעה שכך רוקד מסביב לעגל!? הרבה פירושים בדבר. בס"ד, ביאור חדש לגמרי, מדברי הזוהר הקדוש בפרשה

    [אבן עזרא] איך יתכן שאהרון נתן לעשות את העגל? איך יתכן שאהרון עצמו, אמר להביא עגילים? איך יתכן שאהרון בעצמו לקח את הזהב ושם אותו בתוך האש? איך יתכן שחור (בן מרים אחותו) מת ואהרון לא מת? חור עומד לפניו, אם רוצים לעשות את העגל, חור נגש קדימה והורגו אותו. למה אהרון לא ניגש ראשונה? איך אפשר לומר שאהרון פחד? יש כאלה שאומרים שפחד אהרון להיהרג והלא מתו אחריו כמה חסידים, שמסרו את נפשם על קידוש השם. הוא מציג רשימה של שאלות, הייתכן דבר כזה שהקב"ה בחר בו להיות מנהיג על ישראל? אחרי שעשה עגל? איך יתכן שמשה רבנו יורד מן ההר, (והזכרנו שבוע שעבר, שהוא ראה אותו מכה בקורנס על העגל. וכתוב שמשה רבנו התרחק מאהרון הכהן) איך יתכן, לא ציווה מיד להרוג את אהרון? כמו שנאמר [שמות ל"ב כ"ז] "ויאמר להם כה אמר השם אלקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו" ואהרון יצא נקי מכל העניין הזה. ויש אומרים, שרימו את אהרון הכהן, עשו דפוס של עגל. אמרו לו תשליך את זה לכאן ויצא עגל והוא לא הרגיש. כ"ש [שם לב כ"ד] "ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה" שמתי בתוך האש ויצא בלי כוונה. וזה אינו נכון. כי אהרון, איך בחר בו השם? אם יהיה טיפש וירמוהו פתאים, ח"ו לומר על זה. ועוד ולמה בנה להם מזבח. עשה עגל למה אתה בונה להם מזבח ועוד ציווה שיזבחו עליו עולות וזבחים. מה הולך כאן?

     

    רש"י – את העגל עשו רק ה"ערב רב"

    [רש"י] כותב, בפרשת השבוע, בארבע מקומות, שחטא העגל נעשה אך ורק ע"י "הערב רב".  

     

    מקרה ראשון

    כתוב [שם ל"ב א'] "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". כאן לא כתוב: "וירא ישראל", אלא, "וירא העם".

    [הכלי יקר] כתוב בזוהר הקדוש: כל מקום שכתוב "העם" זה "הערב רב". הרב לא נכנס ליישב את כל המקומות בתורה. ייתכן שתשמעו שיש מקומות בתורה שזה לא מסתדר. צריך לדעת, שצריך לקחת כל פסוק בתורה וללמוד אותו נכון.. כ"ש [שם י"ד ל"א] "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה השם במצרים וייראו העם את השם ויאמינו בהשם ובמשה עבדו" זה "ערב רב!?" [שם י"ג י"ז] "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה" זה "ערב רב!?" התשובה היא כן. צריך לדעת איך ללמוד את הפסוקים, וברצות השם עוד נעסוק בזה בס"ד. אם כן, בכל מקום, או ברוב המקומות, שכתוב "העם", הכוונה ל"ערב רב".

     

    למה אהרון מצווה להביא עגילים?

    אמר להם אהרון, אתם רוצים בבקשה, [שם ל"ב ב'] "ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי". אהרון הכהן מבקש מכולם להביא רק את העגילים. למה אתה לא מבקש גם טבעות, צמידים, נזם שעל האף? הוא מתמקד רק בדבר אחד: עגילים שעל האוזניים. כשאליעזר, עבד אברהם, הביא לרבקה מתנות, עגילים הוא לא הביא. הוא הביא נזם ושתי צמידים על ידיה. כאן לעגל צריכים, רק עגילים. בע"ה בהמשך נגיע לזה. (מי שרוצה, רבותינו עוסקים בנושא של העגילים בהרחבה גדולה) אומר להם אהרון: בבקשה תביאו עגילים [שם ל"ב ד'] "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"

    [רש"י] עגל מסכה. כיון שהשליכו לאוּר בכּוּר, באו מכשפי "ערב רב" שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים. אסף אהרון את כל הזהב, הדליק אותו באש, ואז באו "הערב רב" והוציאו עגל.
    ב' שאלות: א. למה הוציאו דווקא עגל? למה לא הוציאו קרוקודיל? שימפנזה? מה פתאום עגל?! [רש"י] ויש אומרים מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים [סנהדרין ק"א] והיה בידו "שם וטס". שכתב בו משה "עלה שור עלה שור" להעלות ארונו של יוסף מתוך הנילוס, והשליכו לתוך הכור, ויצא העגל.

    ב. כי מיכה השליך לתוך האש את המילה עלה שור. לשיטה הראשונה, ש"הערב רב" עשו למה עשו דווקא עגל, אין לנו כרגע מענה.

     

    מקרה שני
    [רש"י] [שמות ל"ב ד'] " ויאמרו אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" ולא נאמר אלה "אלקינו". מכאן ש"ערב רב" שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם דשעשאוהו. ואחר כך הטעו את ישראל אחריו. פעם נוספת אומר רש"י, שמי שעשה את העגל היו ה"ערב רב".

    [תנחומא, פרשת כי תשא, אות י"ט] [שמות ל"ב א'] "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר וגו'." בשש שעות נתכנסו ארבעים אלף, שעלו עם ישראל ושני חרטומי מצרים עמהם ושמותיהם יָנוּס ויָמְבָרוּס, שהיו עמהם לפני פרעה והיו עושים כל אותם כשפים שנאמר [שם ז' י"א] "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן" ונקהלו כולם על אהרון. שנאמר [שם ל"ב א'] "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". ההפגנה התחילה עם ארבעים אלף אנשים. הם באו לפני אהרון, בחלוף שש שעות. מהרגע שמשה רבנו, עפ"י חשבונם, היה צריך להגיע, והם מבקשים לעשות עגל. [שם ל"ב ז'] " וידבר השם אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים"

     

    מקרה שלישי

    [רש"י] "שחת העם", לא נאמר אלא, "עמך". "ערב רב" שקבלת מעצמך וגיירתם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו "הערב רב" הזה, הם אלו שעשו את העגל.

    [בעל הטורים] נוהג גם כמו רש"י (ל"ב כ"ב) " יאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא". "כי ברע" אותיות ע.ר.ב. ש"ערב רב" גרמו להם לעשותו.

    מקרה רביעי

    [שם ל"ד א'] "ויאמר השם אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת". "פסל לך" אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות. משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות. מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע. עמד שושבינה וקרע כתובתה. אמר: אם יאמר המלך להורגה. אומר לו עדיין אינה אשתך. בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות. נתרצה לה. אמר לו שושבינה, כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה. אמר לו המלך: אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי. כן המלך זה, הקב"ה. השפחות אלו "ערב רב". והשושבין זה משה. ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל. לכך נאמר פסל לך. אמר המלך: מי עשה את הכול? השפחות ה"ערב רב", הארוסה נקייה. עמד המלך וכתב להם לוחות שניות. להראות שהוא מוחל לעם ישראל. הוא בדק ומצא שאין בהם שום פסול. עפ"י דברי רש"י ארבע מקומות בפרשה , הכול 'ערב רב'.

    [רש"י] פעם נוספת, בפרשת בהעלותך: [במדבר י"א ד'] "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר". והאספסף. אלו "ערב רב", שנאספו עליהם בצאתם ממצרים.

    [תנחומא, כי תשא ל') אמר הקב"ה לאותו העגל, מי עשה אותך? אמר לו ה"ערב רב" שיצאו עם ישראל ממצרים, שכתוב בהם אשר בשר חמורים בשרם [ד"א , כותב הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות שהעגל הזה היה מחציו הקדמי עגל ומחציו האחורי חמור] אמר לו הקב"ה: לא אמרתי לך, לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, שהן עשו את העגל. אבל עמי לא עשו. שנאמר: ישראל לא ידע, עמי לא התבונן.

    [אור החיים הקדוש] ושואל שאלה עצומה: אם את הכול עשו "הערב רב", אז מה אתה רוצה מעם ישראל, עד היום עם ישראל סובל מחטא העגל. הם לא עשו דבר. את הכול עשו ה"ערב רב", ארבע מקומות מציין רש"י, אז מה אתה רוצה מעם ישראל? בגלל שלא מיחו בהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו.

    [גמרא במסכת שבת] שלמה המלך [מלכים א' י"א ו'] "ויעש שלמה הרע בעיני השם ולא מלא אחרי השם כדוד אביו" שלמה עשה הרע בעיני השם?! אלא, כיון שלא מיחה בנשותיו, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה. פרתו של ר' אליעזר, הייתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, פרתו של ר' אליעזר?! הייתה של שכנתו והוא פשוט לא מחה בה, לכן מעלה עליו הכתוב כאילו היא שלו. ארבע פעמים היה להם למחות. פעם ראשונה כשעשו את העגל. פעם שנייה כשהקימו את המזבח, בפעם השלישית, שהקריבו עליו קרבנות. ובפעם הרביעית שה"ערב רב" אמרו לו [שמות ל"ב ד'] "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" עם ישראל היו צריכים להגיד: שקר וכזב! אבל, אף אחד לא אמר דבר. כיון שלא מיחו, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו את העגל.

     

    כמה אנשים היו ה"ערב רב"?

    בפרשת בֹא [שמות י"ב ל"ח]  " וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד" שואלים חז"ל: כמה "ערב רב"? כתוב "ערב רב". היו מעורבים והיו הרבה. כמה? כתוב "גם" וכתוב "וגם". "ערב" "ורב". "ערב רב" מאה ועשרים ריבוא. כמה זה בעברית? מיליון ומאתיים. הרב לא יודע להגיד לכם שזה רק הזכרים, או שזה כולל, גם את נשותיהן. המדרש לא מדבר על זה. ר' עקיבא אומר מאתיים וארבעים ריבוא. זאת אומרת, שתי מיליון וארבע מאות. ר' נתן אומר שלוש מאות שישים ריבוא. כלומר, שלוש מיליון ושש מאות. עפ"י סברת הרב, כיוון שהתורה מציינת את הגברים, מבני עשרים עד שישים, אז המקבילה של זה , זה המספר בערב רב. כשהגיעו לאהרון הכהן. באו ארבעים אלף ואמרו לו: "בקשה, תעשה עגל". עפ"י שיטתו של ר' נתן, הם מייצגים שלוש מיליון ושש מאות "ערב רב" שבאו עִם עָם ישראל. תציב שלוש מיליון ושש מאות מ"ערב רב" מול שש מאות אלף גברים, שבאים לאהרון הכהן ואומרים לו: אדוני, בקשה, תעשה עגל". ארבעים אלף, שמתוכם מייצגים שלוש מיליון ושש מאות "ערב רב". שעלו ממצרים. למה קוראים להם "ערב רב". מה זה המילה הזאת? זה מצרים? אם זה מצרים, תגיד וגם מצרים עלו איתם. [רש"י, ספר נחמיה] תערובת עכו"ם. מה שנקרא בשפה שלנו מעורב ירושלמי. היו כל מיני סוגים, איזה סוגים? רש"י לא כותב. [הזוהר הקדוש, קצ"א א'] "מַאן עֵרֶב רַב. וְכִי לּוּדִים וְכוּשִׁים וְכַפְתּוֹרִים וְתוּגַרְמִים הֲווֹ, דְּקָרָאן לוֹן עֵרֶב רַב." [אבן עזרא, פרשת בֹא] מאנשי מצרים שהתערבו עמהם. כולם מצריים. הם התערבו בתוך בני ישראל, לכן הם נקראים "ערב רב".

     

    פשט חדש בנושא ה"ערב רב"

    [זוהר הקדוש, פרשת כי תשא] הוא כותב דבר נורא ואיום, פשט חדש בכל נושא "הערב רב" וממילא נבין, בע"ה, כמה וכמה דברים, שאנו עושים בכל יום. נבין עפ"י זה, את ההפטרה של השבת. ובע"ה, נוכל להתחבר ולחבר את פורים, ביחד עם העגל וביחד עם יוסף ותראו כמה הדברים נפלאים:

    דע לך: כל הערב רב, כולם זה המכשפים, החרטומים והקֹסמים, שהיו אצל פרעה. כל ה"ערב רב", שעלו ממצרים, כולם מקבוצת המכשפים שהסתובבו מסביב לפרעה. חז"ל אומרים מצרים הייתה מלאה בכישופים. כשמשה רבנו זרק את המטה ונהפך לנחש, צחקו עליו ואמרו לו: אצלנו זה הילדים לומדים לעשות סוג של כשפים כאלה. התחילו ללעוג לו. הביאו כולם מקלות ונעשו כולם נחשים. עד שהמטה של משה, לא בלע את המטות שלהם, הם לא נרגעו. כישופים, זה המרכז של מצרים. כל בתי הספר של החרטומים יצאו עִם עָם ישראל. מה קרה? אין עבודה במצרים?! במכת כינים, הם ניסו לעשות את מכת כינים ולא עלה בידיהם. מה הם אמרו? אצבע אלוקים! באותו רגע שאמרו זאת, הם דבקו בהקב"ה. אמרו למשה רבנו: אתה הוכחת לנו עכשיו, שאתם אנשי אמת. אנחנו רוצים לדבוק בעם ישראל ובך. משה רבנו, ראה בזה דבר נפלא. אם הקוסמים והחרטומים של מצרים, באים אליו, ואומרים לו: אנחנו רוצים להתגייר, משה רבנו מקבל אותם. כיון שראו הניסים והנפלאות שעשה משה במצרים, באו אל משה. משה, אנחנו רוצים להתגייר. משה הולך להקב"ה ושואל אותו: לגייר אותם? אמר לו הקב"ה: לא כדאי. אמר לו משה: ריבונו של עולם למה לא? כיון שראו הגבורות שלך והם רוצים להתגייר, יראו גבורותיך בכל יום וידעו שאין אלוהים זולתך. אמר לו משה: למה לא לקבל אותם? אני לא מבין? מה אנחנו אומרים בכל יום? ב"עלינו לשבח" בקטע שחיבר אותו "אָכָן יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" מה אנחנו אומרים בתפילת ראש השנה? "ויאתיו כל עבדיך ויברכו שם כבודך ויגידו באיים צדקך וידרשֹך עמים לא ידעֹך" אם הם רוצים להתגייר, למה לא לקבל אותם?! אומר הקב"ה למשה רבנו: לא כדאי. אותו דבר היה עם המרגלים. אמר הקב"ה למשה: [במדבר י"ג ב'] "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם", אני אומר לך שהארץ הזאת טובה. אבל, אם אתה רוצה מרגלים, תשלח לך.

    [זרע ברך, פרשת כי תשא] בביאור חטא העגל, יש ארבע ביאורים. בביאור השלישי של חטא העגל, [זוהר, פרשת וארא] פשט חדש בפסוק הזה. [שמות ט' י"א] "ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים" אני לא מבין: החרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה? מה הם מחפשים אצל משה רבנו? החרטומים לא יכולים לעמוד בפני פרעה? שם המקום שלהם. למה הם לא יכלו לעמוד? כי השחין, היה גם בתוך החרטומים וגם בתוך מצרים. למה שלא יהיה? היכן היה הדֶבֶר? גם בחרטומים וגם במצרים. היכן היה הערֹב? גם בחרטומים וגם במצרים. אז מה אתה מיידע לי כאן, השחין היה גם בחרטומים? הם לא יכלו לעמוד בפני משה. גם שתי מכות לפני כן, היה אותו דבר. תדע לך: החרטומים האלה במכת כינים, עזבו את מצרים. כולם התחילו לעמוד לפני משה. אמרו לו: אתה אבא שלנו. ורצו אחרי משה לכל מקום. הם היו בטוחים, שאם הם רצים אחרי משה רבנו, הם מוגנים מהמכות של מצרים. הם היו בטוחים, שליד משה רבנו, לא יהיה להם שחין. למה? כי הם רוצים להתגייר. [רש"י] גיירת אותם מבלי לשאול אותי. משה רבנו קירב אותם, אבל לקב"ה לא היה ניחה ליה, גיור הזה. מה עשה הקב"ה? הגיעה מכת שחין, כולם עמדו לפני משה רבנו. אמרו: אם אנחנו נהיה לידו, נהיה מוגנים. הביא הקב"ה את השחין, על החרטומים ועל מצרים. הוא רצה להראות להם: אתם רוצים להתקרב, אבל אני לא רוצה אתכם. לכן, עם כל הגיור של משה רבנו, "בשבילי אתם נחשבים עדין מצרים". ולמה זה מופיע דווקא במכת שחין? שיופיע קודם כל, במכת ערֹב.
    פשוט מאוד, כי [גמרא במסכת יבמות מ"ז] קשים גרים לישראל כספחת (שחין). עפ"ז יוצא שמשה רבנו קיבל אותם ואילו הקב"ה, לא היה מעוניין בהם. [הזוהר] אם אתה אומר לי, ש"ערב רב" פירוש הדבר שזה תערובת של כל מיני עמים: לּוּדִים, כוּשִׁים, כַפְתּוֹרִים וְתוּגַרְמִים, בסדר גמור, אז אני מבין שקוראים לזה "ערב רב". אם אתה אומר: שהכוונה היא לקוסמים והחרטומים של מצרים, למה קוראים להם בשם "ערב רב"? שיקראו להם חרטומים של מצרים.

     

    כישופים עובדים רק אחה"צ

    אני רוצה לגלות לך סוד מתורת הכישוף: כישופים לא עובדים אלא, רק משש שעות ומחצה ביום. הכישוף מתחיל לעבוד ברגע שהשמש נוטה לצד מערב. גדולי המכשפים עובדים בין שש וחצי שעות לתשע וחצי שעות ביום. שלוש שעות הם עושים את הפעולות שלהם, זה המכשפים הגדולים, כמו יָנוֹס ויָמְברוֹס. המכשפים הקטנים, עובדים מתשע וחצי שעות, עד חצות הלילה. החרטומים נצמדו למשה רבנו, לא רק בגלל "אצבע האלוקים", הם ראו דבר אחד. את כל המכות שלו משה רבנו, הוא לא עושה אחרי צהריים. מתי הוא עושה את המכות? בבוקר. אמרו החרטומים: את זה אנחנו לא יכולים לעשות. אפילו יָנוֹס ויָמְברוֹס, הגדולים, לא מסוגלים לעשות. אם כך, משה רבנו, כוחו גדול גם בבוקר. מוכרח שמשה גדול מאתנו. הלכו "הערב רב" (או הקוסמים), ונדבקו למשה רבנו.
    אם ככה, עכשיו תבין טוב מאוד, מתי באו "הערב רב" לאהרון ואמרו לו: "קום עשה לנו אלקים" ויּרא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. אומרים חז"ל מה זה: "כִּי בֹשֵׁשׁ"? שש שעות. למה אתם לא באים על הבוקר? הם מחכים עד חצי היום. מה קרה?! הם לא יכולים לעבוד. רק משש וחצי שעות של היום. רק אז הם יכולים לייצר עגלים. הם לא יכולים לפני זה. הוא לא מגיע עד שש וחצי שעות של היום, מי מגיע? יָנוֹס ויָמְברוֹס וארבעים אלף.

     

    השטן מראה להם את הלווית משה

    [הכלי יקר] יסוד נפלא ביותר. משה רבנו לא יורד מן ההר. השטן מראה להם בהצגה אורקולית את מיטתו של משה רבנו, פורחת באוויר [גמרא מסכת שבת פ"ט] מה היה צריך להיות בעם ישראל? אם עם ישראל מאמין שמשה רבנו איננו, אם עם ישראל רואה את מיטתו פורחת באוויר, מה הוא צריך לעשות? קריעה! משה איננו! שום דבר לא. מסתכלים על המיטה ושואלים יש סנדוויץ'? הכול בסדר גמור. למה אתם רגועים? עם ישראל לא בלחץ. כי משה רבנו השאיר הנחיות: במקרה ואני לא חוזר, יש כאן ממלאי מקום: אהרון וחוּר. בדיוק לאחר שש שעות, מגיעים "הערב רב" "קום עשה לנו אלֹקים!" מה קרה? מה אתם בעצבים? בעם ישראל כולם רגועים. מה הפאניקה? פשוט מאוד, "הערב רב". ידעו עם ישראל מחכה להוראות מאהרון וחוּר. ידעו "הערב רב" שאם אהרון מתמנה להיות מנהיג על ישראל, כשמשה רבנו לא מגיע, כל הערב רב עושים אחורה פנה ומתפנים חזרה למצרים. שולחים אותם לחיים טובים ולשלום. שאלו "הערב רב" מי מגן עלינו? משה רבנו היחידי שמגן עלינו. הוא לקח את התיק על עצמו. הקב"ה אמר: למה אתה מגייר אותם? משה אמר לו למה לא? אומר לו הקב"ה: [שמוץ ל"ב ז'] "וידבר השם אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" ה"חבר'ה שלך", אלה שאתה אמרת שאתה אחראי עליו. הם עשו את הבלגן. אמרו "הערב רב": תדע, שאם משה רבנו איננו ומי שעולה אחריו זה אהרון הכהן, אחרי חמש דקות, הוא קורא: יָנוֹס ויָמְברוֹס ואומר להם, אתם, בבקשה, אחורה פנה קדימה צעד למצרים לחיים טובים ולשלום. אמרו "הערב רב": אוי לנו, אם עם ישראל יתעשת ויגיד שמשה מת. אנחנו חייבים לתפור תיק, עוד לפני שמשה רבנו מגיע, או לא מגיע. עוד לפני שממנים את אהרון הכהן. דבר ראשון בבוקר איך שמגיע שש וחצי שעות, מגיעים יָנוֹס ויָמְברוֹס, שני הבנים של בלעם, ראשי הקוסמים, לאהרון הכהן ואומרים לו: אהרון, תעשה משהו במקום משה. למה שאני יעשה משהו במקום משה? מה קרה? אהרון הולך איתם ביחד. אומר: אין בעיות. רוצים עגל? בקשה. תביאו כולם את העגילים תשימו אותם בתוך הדלי.

     

    התכנית של אהרון הכהן

    מה רוצה אהרון? מה המטרה שלו? פשוט מאוד. רצה אהרון להבדיל אותם ולהפריש אותם מעם ישראל. אחת ולתמיד. משה רבנו הוא המנהיג שלהם. אם קרה משהו חס ושלום למשה. ואני המנהיג, הדבר הראשון שאני עושה, אני שולח אותם בחזרה למצרים. אני לא רוצה אותם איתי ביחד. משה רבנו יורד מן ההר. [שמות ל"ב כ"ה] "וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם" [רש"י] פָרֻעַ. מגולה, נתגלה שמצו וקלונו, כמו ופרע את ראש האשה. אהרון אמר: רבותי, תראו מי זה. "הערב רב". זה לא אנשים שדבקים בהקב"ה, זה אנשים שדבקים במשה רבנו. בגלל הקוסמות. ברגע שמשה איננו. הם מייצרים עגל. הוציא החוצה אהרון את כל הזוהמה שנמצאת בתוך "הערב רב" בפנים. [רש"י] [שמות ה' ד'] "ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם" מלשון נרחק ונתעב, הרחיק אותם אהרון מעם ישראל. זה מה שכתוב בפסוק [שמות ל"ב כ"ה]  "וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". [הזוהר] הוא עשה את זה בכוונה, להבדיל אותם מעָם ישראל.

     

    האם היה מותר לאהרון לעשות ע"ז?
    [הכתב והקבלה] איך מותר לאהרון לעשות עבודה זרה? כדי להבדיל אותם? הוא מתרץ: האיסור של עשיית עבודה זרה, אז, היה רק למי שעובד אותו. ליהודי אסור לעבוד אותו. בין בשיתוף ובין שלא בשיתוף. לבן נֹח, אסור לעבוד עבודה זרה, בלי שיתוף. אבל עבודה זרה בשיתוף, לא נאסר לבני נֹח. היות ו"הערב רב" עדין נחשבים לבני נֹח, הלך ועשה להם את העגל. כדי שיעבדו אותו עם השיתוף ביחד עם הקב"ה. אם כך, כל מה שעשה אהרון, רצה להפריש את "הערב רב" מעם ישראל. אומר הקב"ה: אתה כך עשית? אתה תהיה הכהן שלי. הקב"ה ציווה להבדיל את אהרון ובניו ולהקדישו קֹדש קֹדשים. אתה רצית להבדיל את "הערב רב" מעם ישראל? רצית להפריש אותם? אני מפריש אותך, להיות כהן לעבודת יתברך שמו. אם כך, דווקא בגלל שהוא עשה את המעשה הזה, אתה תהיה הכהן שלי.

     

    אם כך, למה דווקא עגל?

    [אבן עזרא] אם כך, איך עשה את זה אהרון? איך הקב"ה בחר בו? איך הוא המכפר? התשובה היא: דווקא שהוא עשה. כדי להרחיק את ה"ערב רב" מישראל. להרחיק אותם כרצונו של הקב"ה. משה גייר אותם, בלי לשאול את הקב"ה. [רש"י] רצונו של הקב"ה היה שהם לא יצטרפו לעם ישראל. ומשה רבנו צירף אותם. מה אהרון רצה לעשות? רצה להפריש אותם להבדיל אותם מעם ישראל. למה רצו ה"ערב רב" דווקא לעשות עגל? מה הם מחפשים דווקא בעגל?
    [זרע ברך, מתוך "ציוני" {החיד"א}] יש בו סודות נוראים, בשנת צ"ב ליעקב אבינו, המליכו עליהם המצרים קוסם אחד ושמו אָפִּיש שעשה עצמו לאלוה. אָפִּיש עשה בקסמיו עגל אחד. ועל עין ימין שלו סימן לבנה והעגל היה עולה בכל יום פעם אחת מהיאור. בד' שעות ביום היה פורח באוויר והיו המצרים מהללים ומשבחים לפניו, עד שהיה נמס באוויר. לכן, הם עשו דווקא צורה של העגל. כנגד אותו אָפִּיש. עפ"ז זה נבין, כאשר הם הצליחו לייצר את העגל הזה. הם אומרים לבני ישראל [שמות ל"ד ד'] "ויאמרו אלה אלקיך ישראל וגו'.". מה זה "ויאמרו אלה אלקיך ישראל"? היו צריכים להגיד אלו אלוקיכם בני ישראל" הכוונה, שהאלוה הזה היה עוד מתקופתו של יעקב אבינו, "אלקיך" שהיה בשנת צ"ב לחיי יעקב. אמרו לו מה אתם רוצים מהעגל הזה, הוא היה עוד בימי יעקב אבינו. יעקב אבינו חשש מהעגל הזה. היכן זה מוזכר? בפרשת ויחי, כאשר יעקב אבינו קורא לכל הילדים שלו, כ"ש [שמות מ"ט ב'] "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" אומר המדרש, אומר התרגום ירושלמי במקום: שאל אותם יעקב אבינו, פן יש בכם מישהו שלבבו פונה לעבודה זרה? פתחו כולם ואמרו: "שמע ישראל השם אלקינו השם אחד". [הזרע ברך] למה שיחשוש שילכו אחרי עבודה זרה? אחרי עבודה זרה של אָפִּיש? יעקב אבינו חשש שמא הם הולכים אחרי הע"ז הזאת. אם כך, "הערב רב" עשו את העגל. כנגד מה שעשה אָפִּיש. הם עשו אותו, כיון שהם רצו שאהרון לא יתמנה ואז לא ישלחו אותם מעם ישראל.

     

    ביאור נוסף, למה הם עשו דווקא צורה של עגל

    בדברי רבותינו, לאור פסוקים בפרשת מקץ שיוסף הצדיק מתמנה להיות משנה למלך במצרים. הוא פותר את החלום ואומר לפרעה: שבע פרות שבע שנים. הפרות השמנות שאוכלות את הרזות, אלו שבע שנות שֹׂבע. אחרי זה יבואו שבע שנות רעב. [בראשית מ"א ל"ג] "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים". הוא ממנה את יוסף להיות המשנה למלך. יוסף מפרסם בכל מצרים. יוסף מפרסם הודעה: "בעוד שבע שנים מהיום, יתחיל רעב, מבקשים מכולם לארוז אורז' אפונה, טונה, שימו בצד אוכל. ראו הוזהרתם! וככה בכל שנה ושנה. מתחיל הרעב. [בראשית מ"א נ"ה] " ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו" מה קרה? הזהירו את כולם שיכינו אוכל. מה קרה? התחיל הרעב כולם באים לפרעה. אין אוכל! [רש"י] כל האוכל שהם שמו בצד, הכול נרקב. רצו ליוסף, שייתן להם אוכל, אומר להם יוסף בקשה, יש ממול משרד הדתות, כנסו למעלה, תמולו את עצמכם, תביאו אישור, תקבלו שתי ק"ג קמח. למול? למה מה קרה?! אתם רוצים חיטים? רק אישור עם ברית מילה. אין ברית מילה אין חיטים! רצו כולם לפרעה. אמרו לו: כפייה דתית! לא נותן אוכל! אומר להם פרעה: רגע, לא שמתם אוכל? הכול התקלקל. נו, אז מה אתם רוצים? שייתן תבואה! אומר להם פרעה: אתם רוצים תאכלו את האוכל שלכם. אתם רוצים את שלו, לכו ותמולו.

     

    למה ברית מילה?

    [הכלי יקר] למה לעשות הברית מילה? אתה רוצה לשים להם חותמת שהם קיבלו, תוריד להם את האף, למה דווקא ברית מילה? אז כמובן שאנשים יגידו: יוסף הצדיק. תיקון יסוד. הכול מתקבל על הדעת. ערלה נקראת חרפה. בשעה שבני יעקב אומרים לשכם שהם לא יכולים לתת את אחותם [בראשית ל"ד י"ד] "ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו" גם רעב [יחזקאל] נקרא בשם חרפה. (חרפת רעב). אם אתם רוצים להסיר את חרפת הרעב, תסירו את החרפה מהגוף.

    [המהר"ל (רבו של הכלי יקר)] ברית נקראת בארמית קִיוּמַה, כך קוראים לברית. ברית עולם נקרא בתורה לקים עולם. אמר להם יוסף: התבואה שלכם נרקבת? אתם רוצים שהיא תתקיים? תמולו! כי ברית נקראת קיום. מי מהמצרים שרצה לאכול, לא הייתה לו ברירה. היה חייב למול את עצמו. עד

    [שם משמואל, פרשת בשלח שנת תרע"ז] [שמות י"ג י"ז] "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה". מי זה העם הזה ה"ערב רב"? או עם ישראל? הוא מתפלפל ומאריך בזה ובתוך הדברים שלו, הוא מביא את האריז"ל שנמצא בשלוש מקומות: פרשת מקץ, פרשת ויגש ופרשת שמות. ובביאור אגדה של פסח "הֵא לַחְמָא עַנְיָא". הנה קטע אחד בלבד: ''הֵא לחמא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם". כל הצרות שהיה לעָם ישראל, מה"ערב רב", מהעגל, כל הצרות של כל השנים, שהיה עם ישראל במדבר, היה בגלל דבר אחד: כי יוסף הצדיק מל אותם בתוך מצרים. כשהוא מל אותם בתוך מצרים. הוא נתן להם אחיזה בעם ישראל. באותו רגע הם יכלו להתחבר לעם ישראל ולצאת איתם ממצרים. ומפני שחטא יוסף במצרים. שנאמר [בראשית מ"ז כ"ג] " ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה", שגזר עליהם שימולו את עצמם. גרם שיהיה: "הֵא לַחְמָא עַנְיָא" בגלות מצרים. ואעפ"י שנתגיירו, מכל מקום, מסמכתה שאמרו [גמרא יבמות מ"ז] "קשים גרים לישראל כספחת" שכל הצרות שעברו על ישראל בצירוף חטא העגל ועד סוף הגלות המרה הזאת, עד קץ הימים, מה"ערב רב" הוא. מהיכן זה מתחיל? מברית המילה.

     

    פשט חדש מדוע הם עשו עגל

    מי שגייר אותם, היה משה רבנו. אבל, [האריז"ל] הגיור לא התחיל ברגע שהם דבקו במשה רבנו, כי ראו שהוא עושה כישופים בבוקר. משה רבנו עושה מכת כינים, והם לא מצליחים לעשות. התפיסה שלהם, להידבק בעם ישראל ולצאת איתם ממצרים, נובעת מהברית מילה, שיש לאותם מצרים שנימולו. אם כך, נוכל להבין טוב: הם לא דבקו במשה רבנו, אלא, כי משה רבנו יצא ממצרים, עם העצמות של יוסף הצדיק. [שמות י"ג י"ט] "ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלוקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה" יוסף נלקח על הגב של משה. אמרו ה"ערב רב": אנחנו נצמדים למשה רבנו משתי סיבות: א. כי הוא זה שלקח אותנו ונצמדנו אליו. ב. הוא יודע לעשות פעולות גם בבוקר. הוא יודע לעשות פעולות גם בכינים והוא גם לוקח על הגב שלו את עצמות יוסף, שהוא זה שגזר עלינו למול, ובגלל זה, יכולנו להיצמד לעם ישראל. ברגע שמשה רבנו לא נמצא כאן. מי המגן עליהם? למי הם נצמדים עכשיו? לעצמות של יוסף הצדיק. באותו רגע שמשה איננו, אומרים לו: תשמע [שמות ל"ב א'] "ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". איזה אלקים? עגל מסכה. מה עגל? כי כל מה שבאנו להתקרב לעם ישראל, לא התחיל ממשה רבנו, מהיכן זה התחיל? מיוסף הצדיק. מה הסמל של יוסף הצדיק? פרשת וזאת הברכה [דברים ל"ג י"ז] "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה" סמלו היה שור. "קום עשה לנו אלוקים". איזה אלקים? לא בגלל אָפִּיש, כי יוסף נקרא שור. "בכור שורו הדר לו". כל מה שה"ערב אב" התקרב לעם ישראל היה בגלל ברית המילה. זה יוסף. זה שור. אז "קום עשה לנו אלוקים". אם כן, הם רצו להידבק ביוסף הצדיק.

     

    מנחה גדולה, מנחה קטנה וערב רב

    [הגאון מוילנה, בתיקוני הזוהר] כותב דבר נורא ואיום: שחרית, אין גדולה וקטנה. יש שחרית כוותיקין, עד שלש שעות. ערבית, אין גדולה או קטנה. מצאת הכוכבים עד וכו'. התפילה היחידה, שיש גדולה וקטנה, זו תפילת מנחה. [הזוהר] למה? מנחה, משש וחצי שעות ביום, עד שקיעת החמה, למה יש מנחה קטנה וגדולה? כי זמן המנחה, הוא זמן תוקף הדינים. את המנחה תיקן יצחק אבינו ויצחק אבינו הוא מידת הגבורה. מידת הדינים. ה"ערב רב" מתי עשו את העגל? "ויּרא העם כי בֹשֵׁשׁ משׁה לרדת מן ההר". מה זה "כי בשש"? שש שעות. מתי הם עשו את זה? בזמן מנחה גדולה.

    אם כך, מי עשה את ה"ערב רב"? אמרנו בשלוש שעות הראשונות, עושים יָנוּס ויָמבּרוֹס. אחרי תשע וחצי שעות מי בדין? המכשפים הקטנים. אז שלוש שעות הראשונות של זמן מנחה, נקראים בשם מנחה גדולה. ואחרי זה נקראת המנחה, מנחה קטנה. התקופה הזאת, שבין שניהם, נקראת "בין הערביים". בין שני התקופות שה"ערב רב" עושים כישופים. כשהם עושים כישופים בין הערביים, התיקון לזה, בתפילת מנחה. כי מנחה בגימטרייה =103 ועגל בגימטרייה = 103. אז מה מכפר על חטא העגל? תפילת המנחה. שגם היא 103. ובמנחה גדולה, הזמן שבו עשו את העגל עד מנחה קטנה. זה הזמן שמכפרים בו, על חטא העגל.

     

    אליהו בהר הכרמל
    בהפטרה של פרשת כי תשׂא קוראים: אליהו בהר הכרמל. אליהו אומר לנביאי הבעל: אתם אומרים שיש לכם כוחות, בואו נראה. בבקשה. נתאסף כולנו בהר הכרמל, נביא שני פרים (רש"י מאמא אחת), אתם תיקחו אחד ואני אקח אחד ונקריב אותו. אומר להם אליהו: אתם בוחרים ראשונה, הם לוקחים. ארבע מאות נביאי בעל. וחמישים נביאי אשרה [מלכים א' י"ח כ"ו] "ויקחו את הפר אשר נתן להם ויעשו ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין ענה ויפסחו על המזבח אשר עשה". נו, אף אחד לא עונה. אני לא מבין, הם קוראים כבר מהבוקר [מלכים א' י"ח כ"ז] "ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלוקים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ". למה הוא לא שואל אותם על הבוקר? אולי הוא עוד לא התעורר? למה הוא חיכה לצהרים כדי לשאול? תגידו האלקים שלכם חורפּ בצהרים או לא?! מה התשובה? כי אתם בעל ואשרה. באיזה שעות עובד הבעל והאשרה? משש וחצי שעות עד הערב. מזמן מנחה גדולה ועד שקיעת החמה. עד הצהריים, הוא נתן להם לקרוא. הוא ידע שלא יקרה שום דבר. כיון שהכישופים לא עובדים בשעות האלה. תצעקו עד מחר בבוקר. לא יעבוד. מגיע הצהריים. נו, זה הזמן שאתם עובדים, זה הזמן של העגל. מהצהריים מתחיל אליהו לצחוק עליהם: "תגידו, האלקים שלכם ישן שנת צהרים?! יושן או לא?! כיון שראה שזה לא עובד, מה עשה? [מלכים א' י"ח כ"ח] "ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלוקים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ". ואז אליהו פונה לקב"ה ואומר [מלכים א' י"ח ל"ז] "ענני השם ענני וידעו העם הזה כי אתה השם האלקים ואתה הסבת את לבם אחרנית". ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים, למה? כי אם זה היה בבוקר, הם לא יכולים להגיד שזה מעשה כשפים. כי בבוקר אין עבודה זרה.

    אליהו הנביא מושך את זה עד אחרי צהריים, כדי לצחוק עליהם. עכשיו הם יגידו: אוו, אחרי צהריים זה מעשה כשפים. כי כשפים עובדים אחרי צהריים. אליהו הנביא קורא לשם: "ענני השם ענני" שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים. כי הכשפים עובדים משש וחצי שעות, עד שקיעת החמה. מתי אליהו הנביא פונה? "ויהי בעלות המנחה".

    [גמרא מסכת ברכות ו' ב'] לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שלא נענה אליהו, אלא בתפילת המנחה. אומר המהרש"א: מה זה לעולם יהא זהיר בתפילת המנחה? שיראה להתפלל אותה כמה שיותר מוקדם.

     

    חטא העגל, מתחיל במכירת יוסף

    אהרון הכהן, רצה להפריש אותם. להבדיל אותם. הוא עשה עגל או שהוא רצה בגלל אָפִּיש או כנגד יוסף הצדיק, שנקרא "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ"

    [חן טוב, {ר' טוביה הלוי, בן דורו של הבית יוסף}] דע לך כל חטא העגל, מתחיל במכירת יוסף. אם יוסף לא היה נמכר, לא היה חטא העגל, למה? [רש"י] איך נהיה עגל? בא מיכה וזרק את הפתק "עלה שור" לתוך האש ויצא החוצה. [חז"ל, פרשת וישב] (בראשית ל"ז ז') "הנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי". האחים אמרו ליוסף: אתה חייב מיתה! שאל אותם יוסף: מה קרה? אמרו ל: אנחנו רואים ברוח הקודש, שיצא ממך ילד, שיעביד את כל עָם ישראל, בעבודה זרה. מי זה? שואל יוסף. אנחנו רואים ירבעם בן נבט, הוא יעמיד שני עגלים: אחד בדן, ואחד בבית אל. וכולם יעבדו עבודה זרה. ירבעם בן נבט שייך לשבט אפרים. אפרים יצא מיוסף. אתה חייב מיתה. נהרוג אותך ונחסוך מעם ישראל עבודה זרה!

    אמר להם יוסף: עוד לפני שתהרגו אותי, עוד לפני שיעבדו עבודה זרה,  הנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה" כולנו נעבוד עבודה זרה! אתם יודעים למה? כי אתם שונאים אותי. תמכרו אותי למצרים. ומה תהיה התוצאה? אני יתמנה למלך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין