דרך האכילה המקרוביוטית מבוססת על החושים המולדים של כל אחד ואחד מאיתנו, יחד עם ההבנה האינטואיטיבית של היחס בין אדם לסביבתו ועקרונות המופיעים ברפואה הסינית העתיקה אשר השפיעה על התרבות היפנית ממנה צמחה המקרוביוטיקה. המקרוביוטיקה אינה מתייחסת רק לתזונה אלא כוללת בתוכה גישה שלמה לחיים המתבססת על הרמוניה בין האדם והעולם הסובב אותו.
הרמב"ם (28 במרץ 1138- 13 בדצמ' 1204),מגדולי הפוסקים בכל הדורות, ביסס את תורתו על תזונה ואורח חיים הבריאים ונכונים לאדם, המקבילים במידה רבה לעקרונות המופיעים במקרוביוטיקה. במאמר זה, נציג את שתי הגישות הללו וננסה להצביע על המשותף ועל השונה ביניהן.
תפיסת החיים של המקרוביוטיקה המקרוביוטיקה היא דרך לחיים בריאים ומאושרים עפ"י הסדר והחוקים לפיהם פועל היקום. יישום חוקי היקום מתחיל בנוהגי אכילה מותאמים לסביבה בה אנו חיים ולמהותנו האישית. מאחר והננו חלק מן הסביבה עלינו לחיות בהרמוניה עם הסובב, להיות קשובים לעצמנו ולאכול לפי נטיות הגוף תוך איזון הYin והYang. בישול ואכילת מזון בהתאם לסביבת מגורינו, לעונה, ולמצבינו האישי מקרבים אותנו אל הטבע ואל מצבנו הטבעי שהוא מצב של התפתחות ולמידה. לכל מקום יש מנהגי אכילה העוברים מדור לדור, ועלינו לכבד אותם. התאמת אופן הבישול לתקופה בשנה, אכילת מוצר בעונתו, אכילת מזון באזור גידולו, התאמת המזון לתנאים החברתיים ולאישיות – כל אלה מגבירים את יכולתנו ליהנות מתכולת המזון ולנצל באורח מרבי את מרכיביו. בדרך זו של הרמוניה עם הסביבה אנו משפרים את מצבנו הגופני, הנפשי, החברתי והרוחני. המקרוביוטיקה מכירה בכך שאנו חיים ביקום אשר את מרבית סודותיו טרם הכרנו. היקום נמצא בתהליך שינוי מתמיד על פי חוקי הYinוהYang המנוגדים והמשלימים. המקרוביוטיקה מכירה במחזוריות בה פועל העולם ולפיה מתקיימים החיים ובכך שכל הקיים ביקום מצוי בתנועה מתמדת של שינוי. אורח חיים מקרוביוטי משמעותו להתאים עצמנו לסדר היקום, לדעת להגיב לשינוי ולקבל את העובדה שהננו התגלמות מה שאנו מכניסים לתוכנו, אוכל, אויר, מים, קרינה וכד'.
דרך החיים המקרוביוטית- כללי התנהגות מומלצים לשיר בכל עת ובכל מקום. לאכול כאשר רעבים עד 80% לשובע. לאכול 2-3 פעמים ביום בנוחיות וברוגע. להודות על האוכל. ללעוס כל נגיסה 50 פעם לפחות. להשתמש בכלי חרס, זכוכית וברזל לבישול והגשת המזון כדי לא לפגוע בחיוניות המזון. לשתות כאשר צמאים ולהימנע מהגזמה בשתיה. להמעיט בצפייה בטלוויזיה ובישיבה מול מחשב. להפסיק לאכול 3 שעות לפני השינה ולישון לפני שעת חצות. להתרחץ כשרוצים, במים פושרים ובמקלחות קצרות. לא לאכול אוכל שבושל בגלי מיקרו. להימנע ממוצרי קוסמטיקה ריחניים או שאינם טבעיים. ללבוש בגדי כותנה ולא לענוד תכשיטים. לבלות זמן רב בחוץ וללכת יחפים על דשא, חוף ים או אדמה כדי ליצור קשר עם העולם סביבינו. לפתוח את חלונות הבית ולשים צמחים ירוקים בבית. לשמור על סדר בסביבת מגורינו, בעיקר באזור האכילה. לחזק את הגוף בריקוד או בהליכה ובכל פעילות גופנית מתונה.
הגדרת הבריאות עפ"י המקרוביוטיקה בריאות היא מצב חיובי של חיים. זהו מצב מתמשך של איזון עם הטבע, הנאה מהתקדמות ויצירה מתמשכת. בריאות אינה מצב של היותנו ללא מחלה, משום שחולי איננו ניתפס במקרוביוטיקה כגורם שלילי אלא כמצב בר שינוי המאפשר לאדם ללמוד, להתמודד עם קושי ולהתפתח.
הגדרת הבריאות עפ"י הרמב"ם "הבריאות הינה האיזון הנכון בין כוחות הגוף והנפש, בינם לבין עצמם וכן בין הגוף לנפש". מהגדרת הבריאות נובעת הגדרת החולי והיא בעצם הערעור של איזון זה. הגדרה נוספת של הבריאות, ניתן לקבל מדבריו של הרבי מיליובאוויטש: "הבריא אינו מרגיש את גופו". כוונת הדברים בפשטות הינה שהבריא, גופו נשמע לו באופן כזה שהוא אינו חש כבדות או הפרעה בביצוע פעילותו.
הרמב"ם כרופא בנוסף להיותו אחד מעמודי התווך של ההלכה והמוסר היהודי, ידוע הרמב"ם גם כרופא חכם ומפורסם ביותר. את ידיעותיו בענייני רפואה שאב הרמב"ם מתורת ישראל, ולהבדיל – גם מניסיונו האישי הרב בטיפול בחולים, ומכִתביהם של גדולי הרופאים של העת ההיא, שעברו תחת שבט ביקורתו מהספרות היוונית הקדומה, בעיקר מכתבי הרופא והסופר קלאודיוס גלנוס שתורגמו לערבית, ומרופאי מצרים העתיקה. כפי שנראה בהמשך, הרמב"ם ייחס חשיבות רבה לשמירת הבריאות על ידי מה שנקרא בימינו "רפואה מונעת". בכתביו השונים הוא נתן הנחיות מפורטות מאוד בנושא זה, והעובדה שהוא הקצה פרק שלם בספרו הכביר "משנה תורה", המהווה סיכום של כל התורה שבעל-פה, לנושא הבריאות – מלמדת על מידת החשיבות שהוא ייחס לנושא. חשיבות זו נבעה מתכליתה של שמירת בריאות הגוף בעיני הרמב"ם: שמירת תפקודו היעיל של הגוף ככלי לקיום תורה ומצוות על ידי האדם. גישתו הכללית של הרמב"ם ברפואה מונעת, רוח דבריו וכן רבים מפרטי הוראותיו נתקבלו על ידי גדולי ישראל והובאו בספרי ההלכה העיקריים. בנושא זה נרחיב בהמשך...
שלושת כללי היסוד של רפואת הרמב"ם שמירה על בריאותו של האדם הבריא. ריפוי החולים. חיזוק החלשים ובעלי הבריאות הלקויה. נראה זאת בדבריו:
"וזה כי מלאכת הרפואה כוללת על שלוש הנהגות: הראשונה והנכבדת: הנהגת הבריא, והיא הנהגת הבריאות הנמצאת, עד שלא תאבד. השניה: הנהגת החולים, והיא לקיחת העצה ולעשות, כדי להשיב את בריאות [הנאבדת], וזהו ידוע [כ"עצת] הרפואה" [כאמנות הרפואה]. והשלישית: ...והיא הנהגת מי שאינו בריא בריאות שלמה, [אולם גם כן] אינו חולה, כהנהגת החולים שנתרפאו אולם טרם נתחזקו [החלימו], ושל הזקנים." אלה הם שלושת כללי היסוד בשיטתו הרפואית של הרמב"ם.
רפואה מונעת- רפואת הרמב"ם מול המקרוביוטיקה הרפואה הקדומה עסקה בשמירת הבריאות לבריאים (רפואה מונעת) וסילוק המחלה מן החולים באמצעות טיפול רפואי. כל תכליתו של הפרק "שמירת הבריאות" רפואה המונעת, כדברי הרמב"ם: "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו, שאינו בא לידי חולי כל ימיו…" בהלכות דעות- פרק רביעי להרמב"ם - קיימת משנה סדורה בכל הקשור לרפואה המונעת בכל אורחות חייו של האדם. אחד העקרונות החשובים בתזונה נכונה הוא אכילת מזון באופן סדיר ומבוקר: 'ההרגל והמנהג, כי הוא נקרא- 'טבע שני'.
והרי הם העקרונות : חוסר הקפדה על אכילה בזמנים קבועים ואי שמירה על תפריט קבוע של מזון, עשויים להזיק לעיכול. כמו כן, יש להקפיד על סדר קדימויות במאכל: "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא"- אדם צריך לאכול רק כאשר הוא אכן רעב, היינו- שגופו זקוק למזון ומוכן לקליטת יש להגביל את כמות המזון ולהתאימה לצרכי הגוף בלבד. ועוד הוסיף ואמר הרמב"ם: "צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג יש להתנזר ממאכלים המזיקים לגוף או הקשים לעיכול. המזונות העיקריים שאותם מונה הרמב"ם: שומן מן החי- דברי הרמב"ם בגנותו של השומן המצוי בבשר הם חד-משמעיים: "ואלו מיני הבשר... והשומן כולו רע, ישביע, [אבל] ויפסיד הבישול הנזק שבמאכלים מעושנים, משומרים או מלוחים- חומר משמר - הרמב"ם מצא לנכון להתריע כבר בזמנו על הסכנה לבריאות בצריכתם של מאכלים משומרים במלח: "יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם, כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה... והבשר המליח הישן..." ההיגיינה האישית מוצאת את ביטויה בהתנהגות הבריאות באמצעות רחצה והפרשת הפסולת מן הגוף. רבנו סובר שהפרשות הגוף מזיקות לבריאות ויש להוציאן חלק נכבד מההנהגות עוסקות בשבח הפעילות הגופנית ואף כוללות הנחיות להרגלי שינה ויחסי אישות נאותים. דעת הרפואה המודרנית היא שקיימת חשיבות רבה יין ויאנג במקרוביוטיקה מול המזגים והליחות ברפואת הרמב"ם: יין: מסמל את האופי או הטבע הנשי ומקושר ללילה. מסמל את החלק הקר. יאנג: מסמל את האופי או הטבע הגברי ומקושר ליום. מסמל את החלק החם. המקרוביוטיקה מבוססת יותר על מזון יין וזאת משום שרוב המזון הצמחי הוא יותר יין מאשר המזון מן החי, מהסיבות הבאות: טמפרטורת הגוף של הצמחים קרירה יותר מזו של רוב החיות.כאשר אנו משתמשים במזון צמחי באזור או בעונה חמים יותר,
תורת היסודות, המזגים והליחות ע"פי הרמב"ם חכמת הרפואה בימיו של הרמב"ם היתה מבוססת על תורת היסודות, המזגים והלחויות. תורה זו התעצבה בסביבות המאה החמישית לפנה"ס ביוון, אם כי יש הסוברים כי מקורה בהודו.לפי תורה זו, שתוארה על ידי היפוקרטס (460 – 377 לפנה"ס), גדול הרופאים היוונים ומחבר 'השבועה ההיפוקרטית'. הגוף פועל באמצעות איזון של ארבעה סוגי נוזלים, המכונים 'ליחות'. בבסיס תורה זו ההנחה שהעולם וברואיו בנויים מארבע יסודות מנוגדים- (אש, אויר, מים, אדמה) המתקיימים באיזון מיוחד המאפשר להם לקיים את גוף הברואים בהרמוניה מלאה. ארבע היסודות האלו מגולמים בארבע תכונות (אותם ניתן להקביל לגפ"חים ברפואה הסינית): חום, יובש, קור ולחות הערוכות בזוגות ויוצרות את 'טבעו' של היסוד (למשל,כוח האש הוא חם ויבש). כל דבר ביקום ובכלל זה האדם - הינו תערובת של ארבעת היסודות על תכונותיהם, בכמויות וביחסים שונים ואותה תערובת היא זו המקנה לו את ה'מזג' (טמפרמנט). לכל אדם יש מזג אישי הנקבע ע"י הגורם התורשתי, אך גם עשוי להשתנות בהתאם לגילו, לתנאי האקלים, לעונות השנה ועוד. מלבד זאת, גופו של האדם בנוי מארבע ליחות יסודיות (דם, ליחה לבנה, מרה צהובה ומרה שחורה) המותאמות ליסודות ולתכונות היסוד שלהם. המזיגה בין הליחות ובין הרכבן היחסי בגוף משתנה מאדם לאדם ומכאן גם ההבדלים בין המזג של אדם אחד לזה של משנהו. בריאות האדם מבטאת למעשה את האיזון האידיאלי בין ארבע הליחות ובין תכונותיהן; מחלה הנגרמת לפי תורה זו כתוצאה מהפרת האיזון ביניהן. בתיאוריה של הרפואה היוונית- שבעקבותיה הולך רבנו נראתה הבריאות כמצב של איזון מושלם, ואילו המחלה- כהפרעה באיזון. תורת הליחות באה בעקבות דמוקריטוס שעסק בתורת האטומים. כשחקרו אבותינו, הובחנו בטבע ובגוף בעלי החיים ארבעת היסודות וארבע הליחות. ברפואה העתיקה סברו שהכמות היחסית של הליחות בגוף האדם הבריא- נוזלי הגוף- צריכה להיות קבועה, וקיימת הבחנה בין עודף למיעוט. עיקרה של תורה זו היא, שמזג האדם נקבע ע"י השתלטות אחת מארבע ליחות או מרות שבגופו: האבחנה המבדלת של תורת היסודות אדם שגוברת בו ליחה אדומה או דם (Sanguine)- תגובתו הרגשית מהירה, שקטה וחולפת; הוא עירני, אימפולסיבי עליז, אופטימי ואוהב חיים ותענוגות. (אלמנט האש) אדם שגוברת בו ליחה ירוקה או צהובה (Choleric) – תגובתו הריגושית מהירה, נמרצת ומתמדת; הוא עירני ותקיף, רצונו חזק והוא בעל כושר ביצוע; הוא רוטן ונוטה לפסימיות ולרגשות צער. (אלמנט העץ, מתכת) אדם שגוברת בו ליחה לבנה (Phlegmatic) – תגובה איטית ושקטה עד כדי סבילות; הוא נעדר יוזמה עד כדי אדישות, הוא אופטימי ונוח לבריות. כושר ביצועו רב. (אלמנט המים) אדם שגוברת בו ליחה שחורה (Melancholic)- תגובתו איטית וחזקה; הוא נוטה לפסימיות עד כדי מרה שחורה, שוקע בהרהורים, נוטה להתבודדות ואינו אהוד על הבריות. כושר ביצוע לקוי. (אלמנט מתכת, מים). תורת הליחות ההיפוקרטית מחלקת את עיכול המאכלים בשלושה 'בישולים': חומרי האוכל נתבשלים מן המאכלים שהוכנסו לקיבה ע"י ה'חום הטבעי', כמו שאש התנור מבשלת את המזונות בתוך סיר הבישול. אחרי שהבישול בקיבה בא לידי גמר ע"י הפרדת החומרים שטרם נתבשלו, הבלתי מבושלים שאי אפשר לעכלם, מן המעולים עוברים חומרי ההזנה ל'בישול השני' בתוך הכבד, ומשם לבישול השלישי בדם לכל איברי הגוף. איברי הגוף מסגלים להם את החומרים המועילים מן המזונות המטוהרים ע"י ה'חום הטבעי'. הסבר דומה לזה אנו פוגשים ברפואה הסינית המפרשת את תהליך העיכול עם תחילתו של ה Gu Qi- הלא הוא- 'הצ'י המזין' המופק ע"י הטחול עם כניסת המזון לגופנו. הקיבה אחראית על 'הבשלה והתססה'- (נוכל לכנות פעילות זאת כ'אש העיכול' ) של המזון ופירוקו ע"י מיצי עיכול ואנזימים. התחנה השניה נתונה למעי הדק העושה פעולת ה'הפרדה וספיגה' וחלוקה לנוזלים עכורים ולנוזלים טהורים. מה שטהור נדחף ע"י הריאות לתוך הלב לשם התמרת הדם, ולכבד לשם איחסון הדם. אסכם ואומר שלמרות הניסיון לגשר בין שתי ההשקפות השונות ומציאת מכנה משותף ביניהן, כל אחת רואה בצורתה האינדיווידואלית שלה את אורח החיים ודרך הנהגת הבריאות שלה. מטרת ההקבלה היא לאפשר לנו כמטפלים הבנה עמוקה יותר של הפיזיולוגיה של האדם, וניסיון להבין תורות עתיקות יומין. המלצה לקוראים: ספריית הרמב"ם, בית אריאלה, היא ספריה תורנית-מדעית ציבורית הגדולה בארץ המכילה מאגרי מידע רבים על הרמב"ם לכל המעוניין להרחיב אופקיו אודות תורת הרמב"ם. מקורות: שנאן א.\ (2009) פרקי אבות, פירוש ישראלי חדש, הוצאת ידיעות ספרים בשיתוף קרן "אבי חי". איזק י. וקליין א.\ (כסליו תשנ"ח ) פרקי רפואה שבהלכות דעות, הוצאת מכלול ט"ו. שה-לבן י.\ (1978) הרמב"ם, הוצאת אור-עם. ר' י. צהלון \ (2002) שמירת הבריאות להרמב"ם, הוצאת מרכז איינגבורג רנרט ללימודי ירושלים. שילת י.\ (תשנ"ב) הקדמות הרמב"ם למשנה, הוצאת מעלה אדומים. אלעזר א.\ (1997) פרקים במקרוביוטיקה, הוצאה עצמית. קושי מ.\ (1989) מקרוביוטיקה, הוצאת אור-עם. http://www.macrobioticcooking.com רינת שוחט- Lic.Ac- מטפלת ברפואה סינית מסורתית, צמחי מרפא סיניים ותזונה סינית. מומחית לתזונה סינית-מקרוביוטית. |