כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      5/3/15 08:11:
    תודה על המידע.
    0

    הקץ ל"חוקי ההקפאה" בארנונה?

    1 תגובות   יום רביעי, 4/3/15, 14:28

    הקץ ל"חוקי ההקפאה" בארנונה?

     

    בעקבות עע"מ 867/11 ועע"מ 869/11 עירית תל-אביב יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, דיזנהויז יוניתורז בע"מ ואח', שפורסם ב-28 בדצמבר 2014 באתר נבו. בקשה לקיים דיון נוסף נדחתה ביום 9.2.2015.עפר בר-און, עו"ד, וליטל ברששת, עו"ד
    שביט בר-און גלאון צין יגור ושות' עורכי דין

     

    "ושוב פרשת ארנונה – עד מתי נכלה ימינו בפרשות ארנונה שונות ומשונות?" ... בטרוניה נוקבת זו פתח כב' השופט אליקים רובינשטיין את דבריו בערעור מנהלי שהגישה עיריית תל אביב על החלטת כב' השופטת מיכל אגמון-גונן. מה העלה את חמתו של השופט רובינשטיין, אשר הצטרף בהסכמה לפסק-הדין המפורט שכתב כב' השופט עוזי פוגלמן בעניין זה (עע"מ 867/11 ועע"מ 869/11 עירית תל אביב יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, דיזנהויז יוניתורז בע"מ ואח')? מה התיש את כוחו? ומהו הנושא שהצריך דיון בהרכב של חמישה משופטי בית-המשפט העליון ופסק-דין ארוך ומנומק היטב של השופט פוגלמן?

    שנים ארוכות מתמודדות הרשויות המקומיות בישראל עם מיטת-הסדום המכונה "חקיקת ההקפאה". חקיקה זו, שראשיתה בשנת 1985 נועדה להיאבק בתופעת ההיפר-אינפלציה שאפיינה את חיי הכלכלה באותן שנים, על-דרך צמצום חופש הפעולה של הרשויות המקומיות בקביעת תעריפי הארנונה לנכסים בתחומן. החוק לייצוב המשק, תשמ"ה-1985 "הקפיא" בין היתר את שיעור הארנונה של שנת 1985/6 לרשויות המקומיות. "חקיקת ההקפאה", כפי שהתפתחה עם כניסתו לתוקף של חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992, ותקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1993), התשנ"ג-1993 אשר נחקקו מכוחו, הגבילה את כוחן של הרשויות המקומיות להעלות ארנונה, בקובעה כי תעריפי הארנונה המתפרסמים מדי שנה בצו המיסים שכל רשות מקומית מתקינה, יחושבו כנגזרת של תעריפי הארנונה שנקבעו בצו המיסים של אותה רשות בשנה הקודמת. כמו-כן, התקנות אסרו למעשה על הרשויות המקומיות לשנות את קטגוריות הסיווג (אלא באישור השרים) ואת שיטת המדידה של נכסים בתחומן.

    מה שהחל כ"מיטת-סדום" של הרשות המקומית בקביעת תעריפי הארנונה שלה עם גבולות מינימום ומקסימום לתעריפי הארנונה בכל סיווג, הפך עד-מהרה ל"חרב-מתהפכת" המרחפת על ראשה של הרשות, אשר ספק רב אם אליה דווקא כיוון המחוקק. התופעה שהפכה רווחת בתחום זה היא שנישומים רבים, אשר סברו כי נפל פגם בקביעת תעריף ארנונה החל על הנכס שבהחזקתם, כללו בין יתר טענותיהם נגד חיובם בארנונה טענה בדבר "חריגה מחקיקת ההקפאה"; שהרי לכאורה פגם שנפל בקביעת תעריף פלוני בצו מיסים כלשהו של הרשות במהלך השנים מ-1985 ואילך שורשר גם לכל צווי המיסים של אותה רשות בשנים העוקבות. עורכי-הדין המתמחים בייצוג נישומים בתחום הארנונה מיהרו לכלול טענה בדבר "חריגה מחוקי ההקפאה" בעררים רבים ובהליכים מנהליים שנועדו לתקוף את חיוב הארנונה של מרשיהם, ודרשו לבטל את הסיווג הספציפי הקבוע בצו המסים או את התעריף שנקבע בו, מן הטעם ש"פגם" בלתי-ניתן לתיקון "דבק" לפני שנים בסיווג או בתעריף, עד שהפך לבלתי-חוקי ולכן גם בטל.

    וכך, מצאו עצמם בתי-המשפט נאלצים לדון לעתים דחופות למדי בסוגיות הנוגעות לחוקיותם של צווי מיסים לאור פגמים, שנטען כי נפלו בצוים במהלך השנים שמאז 1985 ואילך. במקביל, רשויות מקומיות רבות מצאו עצמן מנסות להוכיח כי השינויים הנטענים מלפני שנים רבות נעשו באופן חוקי ותקין, וכי לא נפל בהם כל פגם. הקושי אתו התמודדו הרשויות המקומיות הוא ברור: בחלוף הזמן לא נשמר מלוא התיעוד לשינויים שערכו בצווי הארנונה וברשויות רבות אף לא נשמרו אישורים שונים שהתקבלו מהשרים לשינויים שנקבעו בצו. חקיקת ההקפאה אילצה את כל המעורבים בדבר לעבודת בלשות והתחקות מורכבת אחר צווים ישנים ואישורים שניתנו, או לא ניתנו, אי-אז בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת.

    בירור המחלוקות הללו גזל זמן רב ממערכת המשפט ומשאבים ניהוליים וכספיים של הרשויות המקומיות, שאולי ראוי היה שיופנו ליעדים אחרים. כל זאת, כדי להגן על חוקיותם ותקפותם של צווי מיסים נושנים במסגרת הליכים משפטיים מרובים.

    מאליו מובן, גם שקביעה שיפוטית כי צו ארנונה של שנה פלונית לוקה בפגם או הותקן בחוסר סמכות, משמעותה המעשית היא שהרשות מנועה מלגבות באופן מלא או חלקי את הארנונה לפי אותו צו, או לפי הצווים העוקבים, מכלל הנישומים, ולא רק מידי הנישום המערער.

    בעע"מ 867/11 שופטי בית המשפט העליון, אשר נואשו ככל הנראה מלהמתין להסדרה חוקית הולמת של הנושא בידי המחוקק (למשל, על-דרך ביטול חלקי או מלא של "חקיקת הקפאה"....), החליטו לשים קץ למבול הבלתי-נגמר של העתירות והתובענות שהביאה עמה "חקיקת ההקפאה".

    כתב כב' השופט ס' גובראן בפסק דינו בפרשה זו-

    "חדשות לבקרים מגיעים לפתחו של בית משפט ערעורים בעניינים מנהליים הנוגעים לענייני הארנונה השונים. פעם אחר פעם יצאו מבית משפט זה קריאות למחוקק להסדיר את הוראות הארנונה השונות ולחסוך את ההתדיינות השיפוטית המיותרת.....ואולם, שוב אנו נדרשים להקדיש זמן ומשאבים לדון בסוגיות אלה. מורת הרוח מהמצב הקיים טרם הובילה בפועל לשינוי חקיקתי משמעותי, אלא רק להבטחות חוזרות ונשנות לכך, ונותרנו עם תסכולנו בידינו."

     

    בעע"מ 867/11 הסכימו כל שופטי בית המשפט העליון עם פסק-דינו המקיף והיסודי של כב' השופט עוזי פוגלמן, אשר ניתח בהרחבה את ההיסטוריה החקיקתית של "חוקי ההקפאה" ואת הרציונל שבבסיסם וקבע כי הכלי המשפטי המתאים להתמודדות עם המצב שנוצר הוא הפעלה של דוקטרינת השיהוי המנהלי. דוקטרינה זו מאפשרת לשופט לשקול את מכלול הנסיבות ולהחליט אם הכף נוטה להדרש לעתירה אשר לא הוגשה בסמוך למתן ההחלטה המנהלית, אלא בחלוף זמן. מירוץ השיהוי יחל להימנות מהמועד שבו התקבלה ההחלטה או שהמעשה המנהלי הנתקף.

    משהוגשה עתירה, קובע השופט פוגלמן, על בית המשפט לקיים בחינה דו-שלבית של שלושת רכיבי השיהוי: השיהוי הסובייקטיבי והשיהוי האובייקטיבי; בעוד שהשיהוי הסובייקטיבי בוחן את הסיבות לכך שהעותר הגיש את העתירה במועד שבו עשה-כן ואת אשמו בהגשתה המאוחרת; השהוי האובייקטיבי בוחן את הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו או עלולים היו להגרם לצד שכנגד (בענייננו, הרשות) אשר היו נמנעים אילו ננקט ההליך במועד. השיהוי המנהלי מבקש לאזן בין הזכות של הפרט לבין האינטרס הציבורי. לאחר בחינת השיהוי יש לאזן את משקלו מול השיקולים הנוגדים ולקבוע אם ראוי להדרש לעתירה חרף השיהוי בהגשתה. בשלב זה יבחן בית המשפט את הרכיב השלישי, הצלע הנוספת בבחינה של תוצאות השיהוי, והוא אינטרס ההגנה על שלטון החוק. לעיתים, מטה האינטרס של הגנה על שלטון החוק את הכף לעבר קבלת עתירה, חרף השהוי בהגשתה, מקום שנפל פגם קשה במעשה המנהלי, כגון החלטה שנתקבלה בחוסר סמכות או שהיא נגועה בשחיתות שלטונית. שהרי עקרון שמירת שלטון החוק טומן בחובו את האינטרס של הציבור שרשויות השלטון יכבדו את הדין ויקיימו אותו.

     

    בעתירה הלוקה בשיהוי המצדיק דחייתה, יבחן אם-כן בית-המשפט תחילה את רכיבי השיהוי הסובייקטיבי (האשם) והאובייקטיבי (הנזק), ורק אם ימצא שהכף נוטה לדחית העתירה מחמת שיהוי, תבחן סוגית האינטרס של ההגנה על שלטון החוק. אם גם רכיב זה לא יטה את כף השיקול לקבלת העתירה – תדחה העתירה מחמת שיהוי.

    יישום דוקטרינה זו של בחינת השיהוי במקרה של חקיקת ההקפאה משמעו, בכל הנוגע לשיהוי הסובייקטיבי – כי נוכח ההשפעה הרחבה שיכולה להיות לטענת פגם משורשר על התקציב השנתי של הרשות המקומית, על העותר להגיש את העתירה בהקדם האפשרי לאחר שידע או שהיה עליו לדעת על הפגם, בכפוף לחובתו למצות הליכים. על העותר לגלות בעתירתו מהן הסיבות שבעטין חל העיכוב ולפרט אם היתה לו שליטה על הסיבות הללו.

    בכל הנוגע לשיקול העיקרי, העוסק בשיהוי האובייקטיבי - לקביעה כי צו ארנונה אינו חוקי עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על תפקודן של הרשויות, משום שקביעה כזו מזמינה גל תביעות אזרחיות להשבת כספים ששולמו בעבר, ומשום שהיא מונעת בעד הרשות המקומית גבית ארנונה כסדרה למימון אספקת השירותים שעליהם היא אמונה. זו פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של הרשות המקומית, וכמובן גם בתושבי הרשות.

    אמנם התקנת צווי ארנונה בחריגה מחוקי ההקפאה מהווה חריגה מסמכות, ובכך קובע בית המשפט -נפגע עקרון היסוד של חוקיות מינהל, המושתת על עקרון שלטון החוק, אולם לא כל פגמי חוסר סמכות עשוים עור אחד, ודווקא פגמים משורשרים כבענייננו, שנפלו לפני שנים רבות בהליך החקיקה מצויים במדרג-חומרה נמוך יחסית. מה גם, שככל שחולפות השנים האינטרס הציבורי להדרש להם הולך ופוחת. בהקשר זה, מונה השופט פוגלמן טעמים שונים, המקנים אינטרס ציבורי מוגבל לדעתו לחקירה משפטית של הנושא. המעניין מכל הטעמים לדעתנו, והמובן ביותר מאליו, הוא שחקיקת ההקפאה נועדה להתמודד עם האינפלציה הדוהרת של שנות ה-80. בעיה זו פסה מן העולם לפני שנים, אך חקיקת ההקפאה נותרה על-מכונה ועמה הפגמים המשורשרים שלא ניתן לתקנם; לתיקון פגמים אלה – בהנתן שהרשויות השתמשו בכסף שנגבה והן מסתמכות על גבייתו בעתיד לטובת הציבור - אין דבר וחצי-דבר עם תכלית חוקי ההקפאה. אשר-על-כן קובע השופט פוגלמן כי -

    "האיזון בין השיקולים המתחרים... מקים חזקה שלפיה עתירה מנהלית המכוונת לפגם משורשר שנפל בצו הארנונה המוגשת בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום לוקה בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחית העתירה, חזקה זו ניתנת לסתירה במקרים המתאימים. הלכה זו תחול הן ביחס לעתירות התוקפות בתקיפה ישירה צווים שנפלו בהם פגמים משורשרים, הן ביחס לתביעות אזרחיות להשבה של סכומים שנגבו שלא כדין מחמת פגם משורשר"

     

    משמעות קביעה זו של בית המשפט היא – סוף להתדיינויות הבלתי-פוסקות בנושא השלכות "חוקי ההקפאה", והגבלת העתירות בנושא זה לתקופת ההתיישנות המקובלת (שבע שנים).

    יצוין, כי עוד בשנת 2008 הסתייג בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט יצחק עמית) -

    מעריכת "חפירות ארכיאולוגיות וחשיפת פגמים עתיקים בצווי ארנונה שנחקקו בעבר הרחוק והעלאתם לעין השמש כעשרים שנה בדרך של שרשור עד למועד הגשת התביעה" (ת"א (מחוזי חי') 813/04 מילגד נ' המועצה האזורית מטה אשר (פורסם בנבו) פסקה 42.

     

    עתה קבע בית המשפט העליון כללים ומסמרות בעניין זה בפסק דינו.

    יש לקוות כי החלטה זו של בית-המשפט העליון תקטין משמעותית את ההתדיינויות המשפטיות שעילתן ב"חקיקת ההקפאה" ותביא, סוף סוף, את הקץ לחוסר הוודאות שמתלווה לכל צו מיסים ולאיום המתמיד שמרחף מעל כל רשות מקומית מחשש שמא יבוא היום ועורך-דין "ארכיאולוג" ימצא פגם שנפל בצו מיסים ישן שלה.

     

    קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי

    השירות בפריסה כלל ארצית

     

    טל': 03-6990132 פקס: 6990134 - 03

    נייד- בן קלינגר

    0523-888813

    www.klinger.co.il

    cafe.themarker.com/user/144603

     

    klinger_b@bezeqint.net

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      benklinger
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין