את יופיו וצחוקו
לא יוּכלוּ להבין,
בפטפוּטֵי היום יום
ובלילוֹת מפוּהַקים עד שֵינה.
ואני קִצרת רגעים
ממתינה.
לקרוא בּו את אותם הימים
שכּה היה לי,
רק שלי
ויפה בּכל מילה וְנער
שנוֹתר בּו,
לחש עוּבּרי
להתפרק לרסיסים קטנים זמניים
בין ירכַיי.
שניוֹת צוֹפנות סוֹד
ובגד מרשרש עדינוֹת,
חלקת עוֹר קטנה
צמודה אל עוֹרי
בּוהקת
חַמימה
כִּבראשית. |