קאמבק הזוי (אולי) לאחר חודשיים, שכולל בצל במנה חמה למעבר דירה ללא כתובת מדויקת, במשאית ורודה.

0 תגובות   יום שישי , 6/3/15, 18:46

רואה לנגד עיניי רק שחור. האם זהו הפס ששירטטתי מתחת לעין יחד עם עפרון מחליף צבעים? פשוט ארזתי את האיילינר לחרדתי הרבה, וכיוצא בזאת נאלצתי להשתמש בו. מזל שיש תאורת איפור למקרה חירום! המנורה מהבהבת בניאון, אני בתוך איזה סרט אימה. לא לדאוג - פרדי קרוגר לא יבקר כאן.   למרות שעד לפני כמספר שנים הוא היה מופיע כל לילה בחלומי, כאילו אני ג'ייסון!
אבל הבטחתי שהוא לא יהיה, אז סליחה. לא מעירים שדים.

כשעברתי וניקיתי את חדרי המיועד, ברברתי לעצמי כמו דבורה באוזן - האם כתם הנזילה על הקיר נראה באמת כמו שד שיצא מהארון? איאלץ לצבוע את הקיר!
ופה כבר נכנסת השותפה הקודמת המקסימונת, שצבעה לפניי! כי מישהו חייב להקדים מישהו. אבל אין תחושות כעס כלפיה, להיפך! היא מעודדת אותי ברוחה לצבוע את קיר זה.
אויש, פתאום כשאני חושבת על כך - אני מעצבת את חדרי בדיוק כיצד היא איבזרה אותו בדירתנו הקודמת! האם היא משמשת לי כמודל לחיקוי?!

אוקיי, אז ניקח את הטוב מפה ונעבור הלאה. היישר לאריזת בגדים, החלק האהוב עליי, כי אני זוכה לקפל שנית אותם. אח"כ גם בפירוק הארגזים. ייאי!! אך מה, ישנה מלמלה שלא עוזבת אותי.

היא עברה איתי כל דירה אפשרית במשך השנים ולא נלבשה, עדיין עם תג מחיר. האם בגללה אני עוזבת? האם היא תככה לי מזימות מתחת למדף והחליטה עבורי לעבור? היא תישרף בפח לוהט,בתוך אש של הומלס,
שהדליק לחימום ידיו, בחורף בברוקלין או כי הוא הומלס וזהו תפקידו הטבעי, ראו פרק בסוציולוגיה.

אבל, נחרדתי לגלות שאין בגד שמפתיע אותי בקיומו, חוץ ממנו. אני לא מסוגלת לשחרר אותו לחופשי. עליי לעשות זאת! אחרת אישאר חסויה.

האם הוא מונע ממני משפחתיות? לא, כי יש בדירה.
"אבל קופיפה, את גרה עם שותפה ולא בן זוג.
אה, גרת, אה, נפרדתם.
מה? לא יהיו לך ילדים? אבל קופיפים משריצים כמו צפרדעים ונסיכות.
אה, את לא רוצה? טוב, ביררנו סוגיה זו. תיאלצי להיות הדודה המגניבה של האחייניות שלך ולנחש מתי כל מישהי מהשכבה שלך בהריון. אבל אנחנו לא תקועים על תקופת התיכון. את רק צריכה סוגר קצוות של הסדין למזרן, שלא יברח לו (או פיפי, ובשביל כך יש כבר סדין מיוחד וצמיגי). לנשום!  מזל שיש לי סופר מאמא
א-סימביוטית שמכינה לי קציצות עד שלא יהיה מקום במקרר, או עד שהוא ייסגר, מה שיקרה קודם.
בינתיים אסיים לפרוק את הארגזים, לבנות לי ארון בגדים ולא למוות (בתקווה), אשטוף כלים ואלך לנוח בחדרי החמודון. נעים שנקי פה. לא לדמיין חדר כמו של רשקולניקוב מה"חטא ועונשו", טוב?

נקי! לבן! שלשול! אשל! סיד!

דרג את התוכן: