כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      12/3/15 19:03:
    ניתוח מרשים
      10/3/15 21:16:
    הסכמים עם השכנים יתנו לנו חגורת הגנה שלאף אחד, בוודאי האירנים, לא תהיה הצדקה למוטט. הסכמים יקחו כמה שנים. הנורמליזציה הם הפלסטינים תהיה הרבה יותר מהירה מזו עם מצרים, כי הם ממש אתנו כבר. רק תהליכים כאלה, שהימין המטומטם לא מסוגל ליזום, יאפשרו למדינה להתקיים.
      10/3/15 21:12:
    באמת מעניין מאד שבדיוק לפני בחירות הפצצה האיראנית מתחילה לתקתק האיראנים כבר שכחו ממנה. ושוב ניכרת ידו המפוקפק של שלדון אדלסון שמושך בחוטים כנגד ממשל אובמה. בושה להיות ישראלי במעמד כזה.

    על העיוורון

    3 תגובות   יום שבת, 7/3/15, 22:51

    כבוד

    לפני הכל צריך לומר מילה טובה על ראש ממשלתנו שעמד על אחת הבמות החשובות בעולם, והגיש באופן מעורר השתהות טקסט מרגש ומדויק. זה כמובן מחמם את הלב לראות את נציגי העם האמריקאי מעטירים תשואות לראש ממשלתנו. בזכות יכול השכנוע שלו, גם אני הדל השתכנעתי מהצורך לעשות הכל כדי למנוע את איום הגרעין האיראני. אפס נדמה לי שהיכולות הרטוריות של נתניהו קצת התבזבזו עלי (ואני מניח שגם על המחוקקים האמריקאים), שכן מדובר במקרה של שכנוע המשוכנעים.

     

    על העיוורון

    יש מי שמזלזל בסכנת איום הפצצה. אני אינני נמנה עם אותו ציבור. בעייני הפצצה היא אכן איום קיומי, וזו הסיבה שעם כל הכבוד שאני רוחש לראש ממשלתנו, השימוש שלו בפצצה הוא בעייני אירוניה מרה. האמת העגומה היא שאם חלילה וחס תהיה לאיראנים פצצה, ראש ממשלתנו יוכל לדרוש אחוזים. אני כמובן לא מאשים את נתניהו בזדון, וגם לא אשתמש במטבע הלשון הבזוי "הדבר קרה במשמרת שלו”, כפי שתומכיו עושים השכם והערב. אין לי ספק שנתניהו עשה כמיטב יכולתו להתמודד עם התופעה. הסיבה שלנתניהו יש אחוזים בפצצה האיראנית היא פשוט עיוורון.

     

    א. רקע

    בשנת 2001 בעקבות אירוע הטרור המחריד פלשה ארצות הברית לאפגניסטן. שנתיים לאחר מכן היא הרחיבה את הלחימה לעירק במטרה לחסל את מאגר הנשק להשמדה המונית שכביכול יוצר בה. הפירות של מלחמת עירק היו קרוב למיליון הרוגים עירקים, כאוס פוליטי (שממנו נולד ארגון הטרור דעא"ש), דעת קהל מאוד שלילית כלפי ארה"ב (מקום שלישי במדד המדינות השנואות), אך מה שמעניין אותנו מכל הוא כחצי טריליון דולר (בהערכה ממעיטה) לשנת לחימה של ארה"ב בעירק. כאשר מוסיפים את הבור התקציבי הנ"ל (הערכות ממעיטות כ-5 טריליון דולר), למשבר הכלכלי שחוותה ארצות הברית, מקבלים את הנתון הבלתי נתפס: בשנת 2012 ארצות הברית כמעט ועמדה בפני כונס נכסים כמדינה שלא יכולה לפרוע את חובותיה. כאשר אלו הם פני הדברים צריך להיות בעל יכולת מופלאה בעיוורון כדי לא לראות שארצות הברית תעשה כל מה שביכולתה למנוע מצבאה לצאת למערכה ארוכה חדשה. כנראה שראש ממשלתנו ניחן ביכולת הזו, כאשר בשנותיו הראשונות הוא דרבן את האמריקאים ואף נזף בהם, על שאינם פותחים מערכה צבאית מול איראן.

     

    ב. המכנה המשותף

    לישראל יש סכסוך דמים עם העולם הערבי ואפילו המוסלמי, ובכל זאת יש מכנה משותף מאוד בולט בין ישראל למצרים, ירדן, עירק, סעודיה ובעצם כל המדינות הערביות (להוציא את סוריה). בשביל כל הארצות הללו גרעין איראני הוא סיוט. זו הסיבה שניתן היה לייצר חזית עולמית רחבה נגד הגרעין האיראני (ואולי זו גם המפתח להצלחה של נשיא ארה"ב ליצור בזמנו אמברגו בין לאומי על איראן – הצלחה מאוד תמוהה, לאור מצבה הבין לאומי הקשה של ארה"ב בזמן מלחמת עירק). חשוב לזכור שעם כל הכבוד למדינתנו, המפתח לעצירת הגרעין נמצא דווקא בשכנותיה עתירות הנפט של איראן. לנפט הייתה יכולת מכרעת בעצירת הגרעין. הרי אמברגו איראני דרש אספקת נפט ממקורות אחרים, חשוב מכך, כאשר השחקניות הראשיות בשוק הנפט מתאגדות למען מטרה משותפת יש סבירות גבוהה שהמעצמות ישמעו להן. כאן צריך לציין את ראש ממשלתנו כסיבה העיקרית שהפחד הקיומי של המדינות הערביות לא הבשיל לעצירת הגרעין. כדי למנוע חיכוך עם העולם הערבי האיראנים החצינו את העימות בינם לישראל, ועשו כל מאמץ לגרור אותנו לסבבים אלימים. אנחנו לא רק בלענו את הפיתיון, והבלטנו את אלימותנו, אלא גם סרבנו בכל תוקף להגיע לפשרות עם גורמים מתונים בעולם הערבי (שהרי כל הערבים הם אותו דבר). כך קרה שמנהיג ערבי היה צריך להתאבד פוליטית כדי לצאת בגלוי נגד איראן במלחמתה בישראל, והמפתח העיקרי לעצירת הגרעין שותק.

     

    ג. לכווץ את תקרת הזכוכית

    מלבד השכנות הערביות, גם לרוב צרכניות הנפט (כלומר רוב מדינות העולם) יש חשש כבד מגרעין איראני – הוא זה שמכניס "חבית של אבק שריפה" לבאר הנפט העולמית. זו כנראה סיבה נוספת שמדינות בעלות אינטרסים מנוגדים כמו רוסיה סין וארה"ב הצליחו להתאחד בסנקציות על הגרעין האיראני. זה הזמן להיזכר שוב בדבריו החכמים, ובכישרון הרטורי של ראש ממשלתנו, ולתמוהה כיצד הם לא הופכים לאורים ותומים של מתנגדי הגרעין הרבים בעולם. הסיבה לכך היא, שלעתים השאלה היא לא רק מה נאמר, ובאיזה כישרון הדברים נאמרים, אלא גם מי אומר את הדברים ובאיזה קונטקסט. למדינתנו יש בעיה מובנית כאשר אנו יוצאים נגד הגרעין האיראני. אחרי הכל על פי הפרסומים ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמחזיקה ארסנל של נשק גרעיני. מדינתנו כידוע גם מסרבת לחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני. אם לא די בכך מדינתנו מצטיירת (לעתים מבחירה) כבריון אזורי (ויש להניח שהגרעין שברשותנו מאפשר לנו לבצע פעולות אלימות מבלי חשש להיגרר למלחמה). בקונטקסט של הדברים הללו – כאשר ראש ממשלה ישראלי מדבר נגד הגרעין, אוזן לא ישראלית עלולה לשמוע ברקע את השאלה "תראו מי שמדבר?". זו הסיבה שלדבריו החכמים של ראש ממשלתנו יש תקרת זכוכית – אוהדי ישראל שמראש מסכימים לדבריו. אפס כאשר רוצים לעצור את הגרעין האיראני אסור לנו להסתפק בשום פנים ואופן במעגל המשוכנעים. כאשר ראש ממשלתנו בחר לשים את ישראל בחזית המאבק בגרעין האיראני עד כדי כך שלעתים נדמה שמדובר במאבק איראני ישראלי, הוא מכווץ את תקרת הזכוכית ולמעשה מזיק למאמץ הבין לאומי.

     

    ד. השימוש האינסטרומנטלי

    אם בסעיף הקודם נשאלה השאלה "מי הדובר", עתה שווה לשאול את השאלה מתי הדברים נאמרים. המועד של הנאום האחרון היה כידוע כשבועיים לפני הבחירות בישראל. לא צריך להיות פרשן גדול כדי למצוא את הקשר בין שני האירועים. לא רק שהנאום השפיע על סקרי הבחירות, הסיבה המרכזית שהממשל בארה"ב הסתייג מהנאום הייתה האיסור הפוליטי להתערב בבחירות במדינה זרה. גם הועדה לכשירות הבחירות הייתה ערה לקשר בין שני האירועים ובאופן סמלי (ואולי גם שטותי) דחתה את הנאום בישראל ב-5 דקות. הטענה של תומכי נתניהו היא, שדווקא סמוך לבחירות בישראל צצה הבעיה האיראנית במלוא חומרתה. אם מקבלים את הטיעון הנ"ל קשה להימנע מהמסקנה שלפצצה האיראנית יש חולשה לבחירות, שכן המאמץ הקודם של נתניהו נגד הגרעין התרחש גם הוא לפני בחירות – הבחירות בארצות הברית. אם כיום האיום הוא נורא מכיוון שתוך מספר חודשים עלול להסתיים המשא ומתן עם איראן, שיביא לכך שבין 10 ל-15 שנה יוסרו הסנקציות הכלכליות, אזי בהתערבות הקודמת נתניהו דיבר, נגד הסנקציות הכלכליות – מכיוון שהן אינן יכולים לעצור את הפצצה. רק קו אדום שאחריו התערבות צבאית יוכל על פי נתניהו מודל 2012 לעצור את אותה פצצה. איום הפצצה האיראני היה אז כל כך נורא (מספר חודשים על פי נתניהו) עד שההתערבות בבחירות האמריקאיות הייתה בלתי נמנעת. מאז אותו מופע נועז האיום הקיומי הזה נעלם באופן מסתורי – וכמעט לא התעסק בו בפומבי חוץ מבחתימת הסכם הביניים (אז הבטיח לנו נתניהו שבגלל ההסכם הפצצה מתדפקת על דלתנו) ועד ש... ניחשתם נכון הגיעו בחירות חדשות. אם חלילה וחס ראש ממשלתנו משתמש בגרעין האיראני למען שרידותו הפוליטית הדבר נותן מכה אנושה לניסיוננו להתנגד לפצצה. זה עשוי לגרום לנוגעים בדבר לשאול מהו האיום האמיתי הפצצה או שרידותו של נתניהו. אני מעדיף לא לחשוד באיש. אך גם אם נתניהו עשה את הדברים בתום לב – אם באמת האיום הגרעיני מדיר שינה מעיניו הוא היה עושה כל מאמץ שלא ניתן יהיה לקשור בין הגרעין לבין האינטרס האישי שלו.

     

    ה. לקרוא את מגילת אסתר

    בנאום המרגש הקפיד נתניהו לאזכר את מגילת אסתר, אולי מפני שכמו אז האיום מגיע מפרס. אפס אופן קבלת ההחלטות של נתניהו מעידים שהוא כנראה לא טרח לקרוא את המגילה. אם חלילה וחס מרדכי היהודי היה מאמץ את דרכו של נתניהו – הוא היה מגיע אל המלך אחשוורוש, נוזף בו ומסביר לו כיצד עליו לנהוג. לא צריך דמיון רב מדי כדי לנחש את גורל היהודים תחת מנהיג שכזה. מרדכי לחלופין נקט בשיטה הפוכה, היא השתדל בכל מעודו למצוא את הדרך לאוזנו של המלך, וכאשר מצא את הפרצה הוא השתמש (באמצעות אסתר) במשפט המחץ המקראי - "אם נא מצאתי חן בעיינך". כך בעזרת צניעות וחכמה הציל מרדכי את יהודי תקופתו. שווה לעשות השוואה למנהיג מתקופתנו. בפועל נתניהו עשה כמעט כל מה שביכולתו כדי להרחיק את עצמו ממעגל מקבלי ההחלטות. הוא יצא לעימות פומבי עם נשיא ארה"ב, הוא התערב בבחירות בארה"ב לטובת יריבו של הנשיא, שרי ממשלתו ביזו באופן פומבי גם את הנשיא וגם את חברי הקבינט שלו, וזה רק קצה הקרחון. במצב הדברים הללו, קטנה עד מאוד יכולתו של נתניהו להשפיע על מי שמחליט בפועל על מדיניות ארה"ב כלפי איראן. אם לא די בכך בפעמים שנתניהו יכול היה להשפיע על הנשיא, הוא בחר בגישה אדנותית על פיה נשיא ארה"ב אמור לציית להוראותיו. בגישה הזו נתניהו לא רק צמצם עד למאוד את יכולת ההשפעה שלו (או שלנו) על מדיניות ארה"ב, הוא נתן את אחד ממופעי הכפיות טובה הבולטים ביותר בשנים האחרונות. הממשל הנוכחי הרעיף על מדינתו טובה אחר טובה. לצד הסיוע הביטחוני המסורתי הוא מימן גם את כיפת ברזל, הוא נלחם עבורנו באו"ם בשלל מקרים ואף הפעיל לטובתנו את זכות הטלת הוטו. הוא חייב את האחים המוסלמים (לאחר שנבחרו במצרים) לאשר את הסכם השלום על ישראל, הוא נזף בטורקים על יחסם כלפינו, הוא הידק את שיתוף הפעולה הביטחוני וחשוב מכך המודיעיני. ואל מול הפעילות הזאת, ממשלנו ענתה בהתערבות בבחירות בארה”ב, בקריאות גנאי כלפיו, בהציגו כלפי אזרחי מדינתנו (בשופר הרשמי של נתניהו ישראל היום) כאידיוט במקרה הטוב וכמוסלמי השואף לחסל את ישראל במקרה הרע. והשאלה היא אם ככה נראית הכרת תודה של מדינתנו מי בדיוק ירצה לעזור לנו בעתיד?

     

    ''

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין