כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    בְּכִי איתי ארגנטינה - רשימה מצולמת

    53 תגובות   יום ראשון, 8/3/15, 21:57

    בכתה אלף כמו בכתה אלף. כיוון שאני באלף מינוס בלימודי הערבית, עם החזרה מארגנטינה התבקשתי על ידי המורה לכתוב במספר משפטים במלים המועטות שבפי, תאור של ארגנטינה.

    "אַרגִ'נטין פוּטִת  לה קלְבִּי" פתחתי, או בלשונינו "ארגנטינה נכנסה לליבי".

    ואכן, זה בדיוק מה שארגנטינה עושה למבקריה וכפי הנראה, גם למי שחיים בה, אם כי ודאי פחות.

     

    ''

     

    היא נכנסת ללב, מיד, כהרף עין,  ומשם לעיניים. לפני שראית, לפני ששמעת, לפני שאתה יודע למה ואיך. הבזק, מכת ברק, כמו אהבה ממבט ראשון, שממיסה אותך. וכיוון שאין אהבות שמחות, למרות צבעוניותה, למרות המוזיקה והשירה, למרות הנופים והיופי, למרות האמנות, כרוכה החדירה בעצבות, במלנכוליה, בסוד, אפילו בבכי.

    אז בְּכִי איתי ארגנטינה, כי התאהבתי בך.

    אישית, היתה הפגישה עם ארגנטינה גם פגישה עם בן דודה שבאחרונה ראיתי אותו במלחמת ששת הימים, כשהתנדב ובא להציל אותנו כמו עוד הרבה מצעירי יהדות העולם באותה תקופה. 48 שנים לא ראיתי אותו, ובן דודה במשפחות פולניות ששרדו את שָּם, אינו דבר של מה בכך.

    כמה כאלו יש לי?!

    ''

     

    אז מה מעורר בכי בארגנטינה.

    הכל!

    החל בשמה, ארגנטינה, ארחנטינה בפי המקומיים, שכבר בו טמון החלום ושברו. השם בא לה מהמילה הלטינית ארגנטיום, כלומר כסף, והיא נקראה כך על שם הנהר הגדול "ריו דה לה פלטה" נהר הכסף, שם שנתן לנהר חואן דיאס די סוליס, שראה אותו  בשנת 1516, כשהגיע אליו מאירופה לחפש כסף וזהב.

    ארגנטינה, גשומה וירוקה, שאדמתה פוריה ורוייה אוצרות טבעיים בלי די,  הבטיחה לנוהרים אליה עושר, אבל בהיותינו אנושיים ובני חלוף, התאווה לעושר הכילה את אובדנו.

    מאז ימיו של די סוליס, דרך הכרזת העצמאות שלה משלטון ספרד ב-9 ליולי 1816 ועד ימינו, ארגנטינה סיפקה ועדיין מספקת עושר רב למתי מעט. לרוב תושביה, היא מספקת קדחת. רוב העובדים, קצת בדומה אלינו, לא גומרים את החודש. עדיין זכורים לה שנות השמונים עם חוב חיצוני רב ספרות ועם אינפלצית שיא של כ-200% לחודש. קרש ההצלה היה הפרטה והשוואת ערך הפסו לדולר. זה לא הועיל. עם המשבר העולמי ב-2008 התבררה הצמדת הפסו לדולר כטעות גדולה, כלכלתה של ארגנטינה שוב נפגעה קשות. היום יש שני שערים לדולר, שער רשמי ושער בלתי רשמי, אין לי מושג למה, אבל הם קוראים לו דולר כחול. ערכו של הדולר הכחול גבוה בכ-50% מהשער הרשמי. למי שיש דולרים כחולים -  ידו, כמובן, על העליונה, מי שמרוויחים בפסו, כלומר מרבית האזרחים, שווי כספם כחצי.

    רק על כך -  על העושר הטבעי העצום, שרוב אזרחיה של ארגנטינה אינם נהנים ממנו  בגלל הנהגתה -  אפשר לבכות ועוד איך אפשר לבכות,  ובאותה הזדמנות להזיל גם כמה דמעות עלינו, מדינה שמצב אזרחיה רע בשל מנהיגיה.

    ועל האמהות, MADRES DE PLAZA DE MAYO, אמהות כיכר דה מאז'ו, שצועדות בבואנס איירס, בכיכר מאי, מקיפות בשקט את PIRAMIDE DE MAYO , מאז 30 באפריל 1977 עד היום! 

    38 שנים, הן שם מידי יום חמישי בין השעות 15.30- 16.00 - איזו התמדה - נשים שהפכו לסמל של מלחמה אזרחית שקטה.

    על בניהם ובנותיהם שנעלמו, על אומץ ליבן, על סיפוריהן, על הקורבן שהקריבו, על שלוש מהן שנעלמו בתחילת פעילותן  (אסתר בז'יסטרינו, אסוסנה ויז'פור ומריה פונסה), על פרס סחרוב לחופש המחשבה ופרס האו"ם שזכו בו - כמה, כמה דמעות אפשר להזיל! כמה מלים אפשר להכביר וכמה מתרחב הלב לראות נשים שהעזו להפגין נגד שלטון החונטה הצבאית, ששלטה בארגנטינה מ-1976-1983 והטבילה אותה בדם.

    על אבני המרצפות  של כיכר מאיו (הכיכר הוקמה להנציח את הקמתה של המועצה המנהלית המאוחדת הראשונה של בואנס איירס ב-25 במאי 1810, ששמה כמה אירוני LA PRIMERA JUNTA)  מצוירות מטפחות לבנות, שהפכו לסמל של נשות כיכר מאי. הן חבשו וחובשות עד היום מטפחות לבנות מבד, ששימש פעם לחיתולים.


    ''לובן המטפחת כסמל

     

    לא, לא תם הבכי.

    בבואנס איירס, למשל, אפשר להכנס לקפה טורטוני, בית הקפה העתיק , שבו אהבו לשבת פרדריקו גרסייה לורקה וחואן קרלוס, מלך ספרד, ולהזמין שם קרואסון עם קפה, והנה אנחנו במה שיכול היה להיות ואכן כך נקרא "פריז של אמריקה הלטינית". ואם עוד מתחשק להמשיך ולבקר בפריז הלטינית הזאת, אפשר להמס בדמעות בהצגת אופרה בתיאטרון קולון, בשדרות הרחבות של ה-9 ביולי (חמישה מסלולים לכל כיוון, עצים בצדדים ובאמצע, רכבת קלה גם כן באמצע, ומבצע -  לוקח כחמש דקות לחצות אותן).

     

    ''

    "קפה טורטוני" כמו בפריז

    ''

    "קפה דורגו" ממש לא כמו בפריז

    ''

    האורחים הידועים והפחות ידועים רשאים ומוזמנים לחרוט את שמותיהם על הבר, אם יימצא שם עוד מקום.  על נטייתם של הארגנטינאים לבטא עצמם על כל משטח, אכתוב בפעם אחרת

    ''

    פאר והדר בתיאטרו קולון, למי שיכול להרשות לעצמו

    ''רוחב מלכותי של שדרות

    ''

    הפורטֵניוס, אנשי הפורט, הנמל, קרי תושבי בואנס איירס, תמיד ימצאו סיבה להפגין, למחות או להקים איזה אוהל. בכיכר מאז'ו, אלא מה

     

    ואם תבקשו עוד דמעות, בבקשה, סתם זמר רחוב, שמסתובב הלוך ושוב, בנדונאון מתרחב ומתכווץ בידיו הזריזות והוא ממיס את הלב ב-  POR UNA CABEZA -  טנגו שפעם בקע משפתיו של אליל שירת הטנגו קרלוס גרדל.



    ''

     

    ועל בורחס, חורחה לואיס בורחס, יליד פלרמו שבבואנס איירס, גדול סופריה של ארגנטינה במאה העשרים, גם כן אפשר לבכות.

    איך סופר ברוך כשרון  ובעל עוצמה והשפעה בארצו לא הרים  את קולו ולא נאבק בשלטון הגנרלים.

    יחד עם זאת, למרות בורחס האיש, ספריו וסגנונו  האובססיבי משקפים איכשהו את אוירת החידה שמשרה הארץ הגדולה והבלתי נתפסת הזאת.  כמו הקורא בבורחס,  גם ארגנטינה ובודאי בואנס איירס על שכונותיה השונות זו מזו לכאורה, משאירה את המתבונן בה פעור פה, נדהם, לא מאמין, אולי אף מרומה, עשו ממנו צחוק. משהו, לא ברור מה, לא נתפס שם, הסתתר בין השורות, הלך לאיבוד - וההחמצה גדולה!

    על ההחמצה הזאת מוכרחים שוב לבכות. אני מוכרחה.

     

    ''

    פינה ברחוב חורחה לואיס בורחס

    ''

    את הספריה הלאומית נהל בורחס שנים למרות עיוורונו,  והיא היתה לו מקור מידע והשראה

     

    זאת, אף שתושביה של ארגנטינה צחקנים בדרך כלל, סימפטים, נעימים להתרועע, רוקדים ברחובות טנגו, וכבר כבר רציתי לדמיין לי איזה גן עדן, איפה!

    הם מתפרנסים מזה, עוברים עם הכובע, כן אלו שרקדו קודם לכן ברחוב, מבקשים כסף.


    ''

    רוקדים ומצפים לתמורה

    ''

    וירטואוזיות בפעולה

    ''

    והיו לבשר אחד

    ''

    ולנוכח השמים האלה לא מתחשק לבכות ולהתפלל: "שמים בקשו רחמים עלי, ואם יש בכם אל..."

     

    אגב, כדי להכביר בכי, הגעתי לארגנטינה ביום הירצחו של התובע הפדרלי אלברטו ניסמן, מספר שעות לפני שצריך היה לשטוח את  טענותיו בפני הקונגרס. ניסמן עמד להוכיח, שנשיאת ארגנטינה, קריסטינה פרננדס דה קירשנר, טייחה את מעורבותה של איראן בפיגוע בבניין הקהילה היהודית (אמי"ה) בבואנס איירס ב-1994. אבל ניסמן נורה בראשו ומת. הנשיאה טענה, שניסמן התאבד. אחר כך, כתוצאה מלחץ ציבורי והפגנות, התחילה לזגזג ובסופו של דבר, התכחשה לטענתה.

    רגע, קריסטינה, אולי אני רצחתי אותו. מה לא יכול להיות, לא מאמינים לי, אז הנה, יש לי עוד סיבה טובה לבכות.

     

    עוד אחזור ואכתוב עליה על ארץ הכסף

     

    כתבה: באבא יאגה

    צילמו: שמואל פ. ובאבא יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/15 09:21:

      צטט: עJת ה0גולה 2015-04-28 11:41:56

      נפלא, מקיף וממצה. כל הכבוד!
      תודה רבה לך, ענת, טוב לשמוע
        28/4/15 11:41:
      נפלא, מקיף וממצה. כל הכבוד!
        3/4/15 11:53:

      צטט: YAANKI 2015-04-03 10:00:09

      תודה רבה באבא יאגא על התיאור החי של היבשת הזאת שאני מעולם לא הצלחתי להתחבר אליו. אבל את התיאורים והצילומים שלך אהבתי
      ואוו לכבוד הוא לי, בדיוק מה שרציתי, להאהיב את המקום מלא הסתירות הזה

       

        3/4/15 11:51:

      צטט: נסיכת החלונות 2015-03-29 16:02:37

      תודה גדולה!

      חלון של צילום.

       

      את מלכה :))

      איזה כייף, בעיקר בפורים

       

        3/4/15 10:00:
      תודה רבה באבא יאגא על התיאור החי של היבשת הזאת שאני מעולם לא הצלחתי להתחבר אליו. אבל את התיאורים והצילומים שלך אהבתי
        29/3/15 16:02:

      תודה גדולה!

      חלון של צילום.

       

      את מלכה :))

       

        27/3/15 09:52:

      ''

      הנה כאן חלונות במיוחד בשבילך מלכת החלונות

        26/3/15 23:47:

      צטט: נסיכת החלונות 2015-03-26 16:47:18

      לובן המטפחת והפינה ברחוב בורחס

      בין יתר התמונות הנפלאות. 

      תודה רבה, חבל שלא פרסמתי לכבודך איזה חלון, עוד אפרסם לך, נסיכה

       

        26/3/15 16:47:

      לובן המטפחת והפינה ברחוב בורחס

      בין יתר התמונות הנפלאות. 

        25/3/15 22:29:

      צטט: יסינראל 2015-03-25 17:17:42

      איתך בחליל בחלילי הקסם שלך. תודה

      הלואי וידעתי בחליל, אמנם ניסיתי בפסנתר, אבל התייאשתי מהמורה, או אולי היא ממני. תודה רבה וחג שמח

        25/3/15 17:17:
      איתך בחליל בחלילי הקסם שלך. תודה
        14/3/15 22:44:

      צטט: צלילי הלב 2015-03-14 16:22:31

      וכיוון שאין אהבות שמחות, למרות צבעוניותה, למרות המוזיקה והשירה, למרות הנופים והיופי, למרות האמנות, כרוכה החדירה בעצבות, במלנכוליה, בסוד, אפילו בבכי.

      אז בְּכִי איתי ארגנטינה, כי התאהבתי בך.

       

       

      לקרוא אותך ולהתענג אלאונורה, איך שאת יודעת בדיוק לגעת בלב, וכנראה בכולנו יש איזה ארגנטינה פרטית הרי.
      תודה יקרה על רשומה נהדרת. 

       

      תודה רבה, זה כל כך נכון, שלכל אחד יש את הארגנטינה שלו, צלילי הלב...

        14/3/15 22:37:

      צטט: שחר י 2015-03-14 16:37:22

      פוסט נפלא: הסטוריה, יהודים, מוזיקה ותקווה. עשית לי חשק לנסוע לשם כי בדיוק קבלתי תמונות מברלוצ'י (פטגוניה) שמזמן מהווה מושא לחלומות מסע.
      תודה, סע ומהר, ברילוצ'ה נפלאה, עוד אכתוב עליה או סתם אביא כמה צילומים ראויים
      הנה אחד מהם כדי שתזדרז
      ''


        14/3/15 22:22:

      צטט: Benj 2015-03-14 16:06:24

      ארץ יפה ועשירה שתושביה עניים ומנהיגיה מושחתים. הרבה סיבות לבכות. ראו הוזהרנו. ועוד איך הוזהרנו, נראה אם האזהרות תפעלנה בבחירות

       

        14/3/15 22:21:

      צטט: התרנגול 2015-03-13 18:57:31

      ממש כתבה עיתונאית אישית משובחת. חשבת פעם לעשות הסבה להיות תרנגולת?
      חשבתי, אתה צוחק עלי ,תרנגול, כל שנות חיי, וזה לא דבר של מה בכך, אני רק חולמת ודוגרת, חולמת ודוגרת, אני מזמן תרנגולת!
        14/3/15 22:19:

      צטט: חני.א 2015-03-12 14:28:47

      הייתי שם לפני 16 שנה, ארגנטינה המרגשת בהחלט. רק דבר אחד לא סיפרת באבא מי ניגב לך את כל הדמעות שלבטח הצטברו לנהר גדול צוחק ובוכה? כתבת נפלא וכל כך הרבה דמעות....
      מה זאת אומרת מי ניגב את הדמעות, זה אינטימי מדי לספר, עוד אעורר פה קנאה וכולן תרצינה שינגבו להן את הדמעות...

       

        14/3/15 16:37:
      פוסט נפלא: הסטוריה, יהודים, מוזיקה ותקווה. עשית לי חשק לנסוע לשם כי בדיוק קבלתי תמונות מברלוצ'י (פטגוניה) שמזמן מהווה מושא לחלומות מסע.
        14/3/15 16:22:

      וכיוון שאין אהבות שמחות, למרות צבעוניותה, למרות המוזיקה והשירה, למרות הנופים והיופי, למרות האמנות, כרוכה החדירה בעצבות, במלנכוליה, בסוד, אפילו בבכי.

      אז בְּכִי איתי ארגנטינה, כי התאהבתי בך.

       

       

      לקרוא אותך ולהתענג אלאונורה, איך שאת יודעת בדיוק לגעת בלב, וכנראה בכולנו יש איזה ארגנטינה פרטית הרי.
      תודה יקרה על רשומה נהדרת. 

        14/3/15 16:06:
      ארץ יפה ועשירה שתושביה עניים ומנהיגיה מושחתים. הרבה סיבות לבכות. ראו הוזהרנו.
        13/3/15 18:57:
      ממש כתבה עיתונאית אישית משובחת. חשבת פעם לעשות הסבה להיות תרנגולת?
        12/3/15 14:28:
      הייתי שם לפני 16 שנה, ארגנטינה המרגשת בהחלט. רק דבר אחד לא סיפרת באבא מי ניגב לך את כל הדמעות שלבטח הצטברו לנהר גדול צוחק ובוכה? כתבת נפלא וכל כך הרבה דמעות....
        11/3/15 20:40:

      צטט: eyalees 2015-03-11 18:13:14

      אני יודע שארגנטינה היא מדינה ענקית. ההתרשמות היחידה שלי יש באה רק מסיפורי האינקוויזיציה שרצחה את היהודים. גם אירועי "לה-פרלה" לא מחמיאים למדינה זו. אבל אם אתה נהנה, זה נחמד
      "לה פרלה" הוא בית הכלא שבו נכלאו וחוסלו כל אלו שלא יישרו קו עם שלטון החונטה , וזו אחת הסיבות לבכות על ארגנטינה, מי אמר שזה נחמד
        11/3/15 18:13:
      אני יודע שארגנטינה היא מדינה ענקית. ההתרשמות היחידה שלי יש באה רק מסיפורי האינקוויזיציה שרצחה את היהודים. גם אירועי "לה-פרלה" לא מחמיאים למדינה זו. אבל אם אתה נהנה, זה נחמד
        11/3/15 08:02:

      צטט: philia 2015-03-10 23:22:32

      ובעצם קבלי תוספת קטנה ליופי של התמונות והכתיבה המעולה והתמונות שצלמתם שניכם..

      כי איך אפשר בלי ה-שיר?

      ''

      תודה ענקית, טוב שהוספת

        10/3/15 23:22:

      ובעצם קבלי תוספת קטנה ליופי של התמונות והכתיבה המעולה והתמונות שצלמתם שניכם..

      כי איך אפשר בלי ה-שיר?

      ''

        10/3/15 23:19:

      נ.פ.ל.א.

       

        10/3/15 17:42:

      צטט: עמנב 2015-03-10 11:49:44

      כתבה מאלפת. אנו ביקרנו בבואנוס איירס ב-1996, אך ההתרשמות שלנו הייתה הרבה יותר שטחית. לא התעמקנו יותר מדי בבעיות ארגנטינה. השתתפנו עם אמהות "הנעלמים" בכיכר מאי, וכאבנו את כאב הקהילה היהודית, שבה שנינו שירתנו בשליחות מהארץ. כל הכבוד, מצפה להמשך, עמוס.
      ארגנטינה משכה אותי להעמיק
        10/3/15 11:49:
      כתבה מאלפת. אנו ביקרנו בבואנוס איירס ב-1996, אך ההתרשמות שלנו הייתה הרבה יותר שטחית. לא התעמקנו יותר מדי בבעיות ארגנטינה. השתתפנו עם אמהות "הנעלמים" בכיכר מאי, וכאבנו את כאב הקהילה היהודית, שבה שנינו שירתנו בשליחות מהארץ. כל הכבוד, מצפה להמשך, עמוס.
        9/3/15 23:21:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2015-03-09 22:46:32

      אכן, ארץ עם עבר והווה בעייתיים.

      לא לשכוח, משם חטף והביא לנו איסר הראל, את אייכמן למשפט בארץ.

      אני כשביקרתי שם, התמקדתי בטבע המופלא של פטגוניה - ארץ האש,

      אך גם אותי תפסה שם הפגנה מיוחדת, שהקדשתי לה פוסט:

      http://cafe.themarker.com/post/2657396/

       

      ישראל, אגיע לפטגוניה ולנופיה, וגם לצפון לאיגוואסו ועוד

      תודה על הקישור שלך

      אכן, ארץ עם עבר והווה בעייתיים.

      לא לשכוח, משם חטף והביא לנו איסר הראל, את אייכמן למשפט בארץ.

      אני כשביקרתי שם, התמקדתי בטבע המופלא של פטגוניה - ארץ האש,

      אך גם אותי תפסה שם הפגנה מיוחדת, שהקדשתי לה פוסט:

      http://cafe.themarker.com/post/2657396/

        9/3/15 18:34:

      צטט: אסתיגולדפלד 2015-03-09 18:13:32

      ארגנטינה יפיפיה , חוויה של שלל חושים, בליתי בה חודש לאורכה ולרוחבה. חוויה קולינרית אמיתית לא רק לאוהבי בשר ומתוקים...
      נכון, מסכימה עם כל מלה
        9/3/15 18:13:
      ארגנטינה יפיפיה , חוויה של שלל חושים, בליתי בה חודש לאורכה ולרוחבה. חוויה קולינרית אמיתית לא רק לאוהבי בשר ומתוקים...
        9/3/15 16:02:

      צטט: razam-דודי רצם 2015-03-09 13:40:36

      יש לי גיסה מארגנטינה ממנה למדתי לאהוב את השפה ואת התרבות. כך שכתיבתך על ארגנטינה... מעשירה. אהבתי את החתימות. תודה.

      טוב לך, היא בטח נחמדה מאד

        9/3/15 16:01:

      צטט: Vered C 2015-03-09 12:44:41

      נהנתי לקרוא, החכמתי. תודה :)
      בכייף!

       

        9/3/15 15:59:

      צטט: sbhsport 2015-03-09 15:41:06

      רגע? לרקוד זה לא עבודה? באבא, אז מה אם הם עוברים עם הכובע. צריך לשלם במכולת, לא ככה? יופי של סיור ערכת לנו, אשמח לשמוע עוד על המקום היפה והאומלל הזה, ידידה שלי גם חזרה משם, עם חוויות לא פחות מרגשות. מסקרן אותי להשוות.
      לרקוד זה בהחלט עבודה ועבודה קשה וצריך לשלם עליה, אבל אצלי בדמיון, טנגו זה בשביל הכייף והרומנטיקה לא בשביל העבודה, אז שברו לי את הדמוי .(אף שאני יודעת שמוצאו של הטנגו בבתי הזונות של בואנס איירס, עבודה הכי קשה וגם משולמת). אכתוב שוב, רק לא יודעת מתי

       

        9/3/15 15:52:

      צטט: תום1203 2015-03-09 11:25:31

      היי, באבא יקרה, יפה כתבת, כרגיל, והוספת תמונות וסרטים יפים, כרגיל. בתור יליד אותה ארץ רחוקה, (מה לעשות? אף אחד לא מושלם!...), אני די מבין את הבכי שלך, ולמרות שאני מאד רחוק משם, במרחב ובזמן, אני מאד כאוב על מה שקרה לארגנטינה ההיא, שיכלה להיות מעצמה, ודאי במרחב האזורי של דרום אמריקה, ובמקום זאת התדרדרה (דורדרה) כמעט לאשפתות... אפשר להציע לך ממחטה / מטליות נייר, ולבכות יחד? כמו כל היתר, מחכה כמובן להמשך
      הממחטה לא תועיל, מקווה שלא נצטרך לבכות את ישראל, אם כי בליבי אני כבר עושה את זה

       

        9/3/15 15:46:

      צטט: א ח א ב 2015-03-09 11:11:26

      בדרום אמריקה, ביליתי 7 וחצי חדשים. צ'ילה-ארגנטינה לא הספקתי. ארץ לבקרה
      ממש שווה, אחאב, החיים זולים שם לעומתינו גם לתייר  בכ-50% 

       

        9/3/15 15:44:

      צטט: דליהו 2015-03-09 10:49:39

      הוי ארגנטינה בוכים איתך ואיתה. בימים החשוכים היו שגלו והיו שנשארו. אלה שגלו לא שכחו. אינני יודעת, האם בורחס לא נלחם בשלטון? בספריו מיצטייר כלוחם.בספר החול למשל. הצלילים של גארדל לא נישכחו ושרו אותם גם הגולים שישבו בפריז. ורצח ניסמן תקופה עכשוית חשוכה של קירשנר הנשיאה. מארגנטינה הבכי הוא של האמהות בכיכר מאיו שלא שוכחות עד היום. תודה אולואונורה שהבאת ומחכה להמשך.

      תודה רבה, דליה, שבכית איתי ועם ארגנטינה. לגבי בורחס זה בדוק, הוא עורר עליו בגלל זה זעם של סופרים ואמנים רבים בארגנטינה, בסוף כשכבר הגיעו מים עד נפש, הוא הצטרף למגנים. ההמשך יגיע, לא יודעת אם נצחק איתו או נבכה

       

        9/3/15 15:41:
      רגע? לרקוד זה לא עבודה? באבא, אז מה אם הם עוברים עם הכובע. צריך לשלם במכולת, לא ככה? יופי של סיור ערכת לנו, אשמח לשמוע עוד על המקום היפה והאומלל הזה, ידידה שלי גם חזרה משם, עם חוויות לא פחות מרגשות. מסקרן אותי להשוות.
        9/3/15 15:38:

      צטט: דוקטורלאה 2015-03-09 10:46:03

      תודה רבה על כל החומר שהבאת על ארגנטינה. הטכסט, התמונות המגוונות והמוסיקה. זה מזכיר לי חוויה מלפני שנים לא מעטות. ישבתי בסמינר ( מצומצם במספר משתתפיו), ולידי ישב אדם צעיר, נאה, מלא מרץ. הוא התעניין בכל מה שדברנו וסקרנו, וגילה לנו כי עלה לפני ימים אחדים, עם משפחתו, מארגנטינה. "הסתערנו" עליו, רצינו לשמוע יותר על הארץ שהוא עזב, והוא סירב להשמיע ואמר "אני מאושר להיות כאן, איתכם". לא חקרנו יותר. לאחר שנים,ראיתי כתבה, בה השתתף וסיפר על ארגנטינה. כנראה נרגע מהארץ החדשה...כל הסמינר נהניתי מדבריו הנבונים, משאלותיו החכמות, ומגישתו הרצינית לנושא בו עסקנו. אינני זוכרת את שמו, אבל גם היום אני "רואה" את דמותו ונועם הליכותיו. כאשר קראתי את דבריך על ארגנטינה, בה לא ביקרתי, ראיתי לנגדי את הצעיר המקסים ההוא...
      תודה רבה, דוקטורלאה, שמחה שהזכרתי לך דברים נעימים

       

        9/3/15 13:40:
      יש לי גיסה מארגנטינה ממנה למדתי לאהוב את השפה ואת התרבות. כך שכתיבתך על ארגנטינה... מעשירה. אהבתי את החתימות. תודה.
        9/3/15 12:44:
      נהנתי לקרוא, החכמתי. תודה :)
        9/3/15 12:28:

      צטט: באבא יאגה 2015-03-09 09:59:06

      צטט: rossini 2015-03-09 09:47:30

      יומן מסע ניפלא.

      וקרלוס גרדל האגדי ...

      כן, הוא משהו, אגב, יש ספר מעניין שתורגם לעברית, נקרא  "זמר הטנגו" של טומאס אלוי מרטינס, שלא כתב על גרדל, אלא על זמר בדיוני המנסה להשתוות אליו. זה ספר מרתק על בואנס איירס ועל הטנגו.

       

      צריך להיות מעניין. אחפש את הספר.

      תודה רבה.

        9/3/15 11:25:
      היי, באבא יקרה, יפה כתבת, כרגיל, והוספת תמונות וסרטים יפים, כרגיל. בתור יליד אותה ארץ רחוקה, (מה לעשות? אף אחד לא מושלם!...), אני די מבין את הבכי שלך, ולמרות שאני מאד רחוק משם, במרחב ובזמן, אני מאד כאוב על מה שקרה לארגנטינה ההיא, שיכלה להיות מעצמה, ודאי במרחב האזורי של דרום אמריקה, ובמקום זאת התדרדרה (דורדרה) כמעט לאשפתות... אפשר להציע לך ממחטה / מטליות נייר, ולבכות יחד? כמו כל היתר, מחכה כמובן להמשך
        9/3/15 11:11:
      בדרום אמריקה, ביליתי 7 וחצי חדשים. צ'ילה-ארגנטינה לא הספקתי. ארץ לבקרה
        9/3/15 10:49:
      הוי ארגנטינה בוכים איתך ואיתה. בימים החשוכים היו שגלו והיו שנשארו. אלה שגלו לא שכחו. אינני יודעת, האם בורחס לא נלחם בשלטון? בספריו מיצטייר כלוחם.בספר החול למשל. הצלילים של גארדל לא נישכחו ושרו אותם גם הגולים שישבו בפריז. ורצח ניסמן תקופה עכשוית חשוכה של קירשנר הנשיאה. מארגנטינה הבכי הוא של האמהות בכיכר מאיו שלא שוכחות עד היום. תודה אולואונורה שהבאת ומחכה להמשך.
        9/3/15 10:46:
      תודה רבה על כל החומר שהבאת על ארגנטינה. הטכסט, התמונות המגוונות והמוסיקה. זה מזכיר לי חוויה מלפני שנים לא מעטות. ישבתי בסמינר ( מצומצם במספר משתתפיו), ולידי ישב אדם צעיר, נאה, מלא מרץ. הוא התעניין בכל מה שדברנו וסקרנו, וגילה לנו כי עלה לפני ימים אחדים, עם משפחתו, מארגנטינה. "הסתערנו" עליו, רצינו לשמוע יותר על הארץ שהוא עזב, והוא סירב להשמיע ואמר "אני מאושר להיות כאן, איתכם". לא חקרנו יותר. לאחר שנים,ראיתי כתבה, בה השתתף וסיפר על ארגנטינה. כנראה נרגע מהארץ החדשה...כל הסמינר נהניתי מדבריו הנבונים, משאלותיו החכמות, ומגישתו הרצינית לנושא בו עסקנו. אינני זוכרת את שמו, אבל גם היום אני "רואה" את דמותו ונועם הליכותיו. כאשר קראתי את דבריך על ארגנטינה, בה לא ביקרתי, ראיתי לנגדי את הצעיר המקסים ההוא...
        9/3/15 09:59:

      צטט: rossini 2015-03-09 09:47:30

      יומן מסע ניפלא.

      וקרלוס גרדל האגדי ...

      כן, הוא משהו, אגב, יש ספר מעניין שתורגם לעברית, נקרא  "זמר הטנגו" של טומאס אלוי מרטינס, שלא כתב על גרדל, אלא על זמר בדיוני המנסה להשתוות אליו. זה ספר מרתק על בואנס איירס ועל הטנגו.

        9/3/15 09:55:

      צטט: barir 2015-03-09 08:27:42

      תודה, אכן פוסט מעולה. מחכה להמשך
      אל דאגה, חברה, יגיע, רק להעלות פה תמונות ווידאו זה לוקח שעות

       

        9/3/15 09:53:

      צטט: זונות פוליטיות 2015-03-09 08:26:29

       

       

      ברוטוס:   כל כך יפה כתבת אבל להיות בארגנטינה ולא לכתוב על הסטייקים זה ממש לא אוכל

       

       

      נטוס:      בארגנטינה אכלתי סטייקים בכל ארוחה, כן גם בבוקר, לומו, צ'וריסו, תאוות בשרים

      ברוטוס, נטוס, ככה חושדים בכשרים, הרי הבטחתי שאכתוב עוד, תנו צ'אנס חברים! אני בדר"כ מקיימת

       

       

      ..

        9/3/15 09:47:

      יומן מסע ניפלא.

      וקרלוס גרדל האגדי ...

        9/3/15 08:27:
      תודה, אכן פוסט מעולה. מחכה להמשך

       

       

      ברוטוס:   כל כך יפה כתבת אבל להיות בארגנטינה ולא לכתוב על הסטייקים זה ממש לא אוכל

       

       

      נטוס:      בארגנטינה אכלתי סטייקים בכל ארוחה, כן גם בבוקר, לומו, צ'וריסו, תאוות בשרים

       

       

      ..

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין