עכשיו זה כבר מתחיל להיות מדאיג באמת, החורף השני הכי חם בהיסטוריה של ההתיישבות הלבנה בבריטיש קולומביה, הוא לא משהו ממש חם במושגים שלכם. אנחנו עדיין צריכים ללבוש שתי שכבות בבוקר ושלוש בשעות הערב, אבל המחסור בגשם וימי השמש הארוכים הם משהו שממש לא מוכר כאן, ואפילו גורמים לתושבים רבים לשנות את התנהגותם הרגילה ופשוט לחייך בלי סיבה נראית לעין. פתאום אתה הולך ברחוב ורואה עוברים ושבים מסבירי פנים אחד לשני, מחייכים. ממש כאילו היינו מיאמי. הנפילה החדה במחירי הנפט, כבר נמחקה בתחנות הדלק היקרות שלנו, בועת הנדל"ן ממשיכה להתנפח בכסף זר שמגיע מסין ומלזיה, העיתונים אומרים שמחצית מעשירי סין מעוניינים לעזוב את המדינה. כי ככה זה בדיקטטורה, קח את הכסף וברח.

http://www.cbc.ca/news/business/almost-half-of-china-s-rich-want-to-leave-the-country-barclays-says-1.2766823

ההגירה הזאת מביאה לכך שאי השיוויון הכלכלי בבי. סי. רק הולך ומחריף. http://www.vancouversun.com/business/Richest+tenth+families+half+province+wealth+report/10194471/story.html

העשירון העליון בבריטיש קולומביה מחזיק יותר ממחצית ההון הפרטי בפרובינציה. אבל בכל זאת, אנשים איכשהו מבסוטים מהחיים. תן להם שמש כזאת כל הזמן, והם שוכחים מכל הצרות. באמת לפעמים החיים יכולים להיראות מוזרים במקומות אחרים של העולם.

**

אצלכם הולכים לבחירות השבוע וכמו תמיד מדד המתח והעצבים מאיים לשבור שיאים חדשים. כמו תמיד אני נושא מכאן רק תפילה אחת, שזה לא יגמר באלימות. שלא ירים אח על אח חרב. ההיסטוריה של העם היהודי מלמדת כי מלחמות אחים הן הסכנה הקיומית הגדולה ביותר. הרטוריקה שאני נחשף אליה בשבועות האחרונים מעוררת דאגה, זה לא רק שחזרנו אל ימי הפיצול של 12 השבטים, זו החברה שהולכת ומאבדת את סבלנותה ואת שפיות דעתה ובעיקר את היכולת לנהל דיאלוג פנימי וחיצוני בין בני אדם בעלי דעות שונות. בלי עקרונות ורעיונות משותפים, אין דמוקרטיה. תאוות בצע היא לא אידיאולוגיה אלא רעיון דורסני. תשאלו את המיליונרים מסין שרוצים להגר לקנדה. שעדיין מקבלת אותם בזרועות פתוחות, אפילו שהסטטיסטיקה מלמדת שלאורך זמן הם משלמים פחות מיסים מאזרחים שהגיעו לקנדה בתור פליטי מלחמה. מוזרים הקנדים.

http://www.cbc.ca/news/business/refugees-pay-more-income-tax-than-millionaire-investor-immigrants-1.2984982

**

גם אצלנו הולכים לבחירות השבוע, ראשי הערים של העמק התחתון רוצים לשפר את תשתית התחבורה ומבקשים מהציבור – הקורס תחת הנטל – להעלות את מס הקניה בחצי אחוז בשל המטרה הזאת. הפרוייקטים שבתוכנית הם כאלו שנדחו על ידי הממשלה הפדרלית והפרובינציונלית שקובעות את סדר העדיפויות. ראשי הערים – עם רוח גבית חזקה של התורמים שלהם – רוצים לקדם עיניינים ולהמשיך לחפור כאן ולהעלות אבק ומיסים על חשבוננו ועל חשבון איכות החיים שלנו. סקרים שפורסמו שבוע לפני המשאל מראים יתרון של 55 למתנגדים לעומת 33 לתומכים בתוכנית. התושבים הולכים להגיד "לא" להצעה. http://www.tricitynews.com/news/295627831.html  

התומכים בתכנית סבורים כי עיקר הכעס של התושבים הוא על תאגיד התחבורה המקומי, טרנסלינק, שצבר הרבה ביקורת שלילית על משכורות מטורפות ולא מעט בעיות של יעילות ותדירות, בעיקר בערי הפריפריה. לשם כך, גייסו ראשי הערים את ג'ים פטיסון, האיש העשיר ביותר בפרובינציה, עם הון עצמי של 9.5 מיליארד דולר, שהתנדב לעמוד בראש ועדת ביקורת בלתי תלויה שתפקח על כל סנט שיעבור מהתושבים לטובת הפרויקט. פטיסון הציל בעבר את בי.סי באירוח תערוכת אקספו 86' ששמה את וונקובר על המפה העולמית. מאז ההון שלו רק הלך ותפח, מעניין איך זה יעבוד הפעם.

http://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/jim-pattison-to-monitor-translink-transit-tax-spending-if-referendum-passes-1.2983426

**

בנתיים השבוע שלנו היה מלא ודחוס באירועים חברתיים. ביום ג' הגיעו למעלה ממאתיים איש לכנס ההיטק הישראלי של וונקובר, שאירח את שגריר ישראל בקנדה, רפאל ברק. http://www.vancouversun.com/business/Opinion+Israeli+innovation+comes+British+Columbia/10855274/story.html

ברק סיפר בראיון מיוחד לקהל (ולקוראי העיתון) על הקשרים העסקיים ההולכים ונרקמים בין ישראל וקנדה, ועל שיתוף הפעולה הטכנולוגי המתקדם בין שתי המדינות. אחריו עלו לפאנל הנרי רוטשילד הפילנטרופ, דיאן ווטס, ראשת העיר סורי, פרץ לביא נשיא הטכניון וד"ר ג'ון הפבורן סגן נשיא למחקר באוניברסיטת UBC. הרב שיח הפך לקראת הסיום לדואל משעשע בין שני האקדמאים, אבל בקנדה כמו בקנדה הכל הסתיים ברוח טובה והאורחים עברו להנות מהבופה. השמועה החזקה בחדר היא שיוסי ורדי בכבודו ובעצמו מגיע לביקור אצלנו (טוב, אצל הבן שלו) בחודש מאי. נקווה שהוא יוכל להתפנות לשוחח גם עם הפורום ההולך ומתרחב של ה VIT.

**

אחרי הפאנל הלכתי לראות את ג'וליאן מור בתפקיד שהביא לה את האוסקר "עדיין אליס". זהו עוד אחד מהסרטים הללו שאמורים ל "העלות את המודעות הציבורית לעניין זה וזה". אלצהיימר היא מחלה נוראה, כדי להדגיש את האכזריות של הטבע, מור מגלמת פרופסורית באוניברסיטת קולומביה שנפגעת מהמחלה כתוצאה מגנטיקה אומללה, כבר בגיל הצעיר של 50 שבו היא בשיא פריחתה המקצועית והמשפחתית. הסרט עוקב אחרי התהליך ההדרגתי שבו הפרופסורית הולכת ומאבדת את היכולות הקוגנטיביות שלה ואת הדילמות הנוראיות שהיא משאירה לבני משפחתה שצריכים להתמודד עם אכזריות הגורל ואימת הביולוגיה שלנו, שלא פעם היא רצחנית ונוראה, (אלצהיימר פוגע באופן חמור יותר במוחות מבריקים, היש בדיחה יותר אכזרית מזאת?). אלק בולדווין מספק בן זוג סביר למור, קריסטין סטיוארט היא הבת הצעירה והמורדת שגונבת את ההצגה, קייט בוסוורט היא הבת הגדולה והמוצלחת, שגונבת את המצלמה. הנטר פאריש הוא הבן האמצעי, ובתור שכזה הוא בקושי מורגש. בהחלט אהבתי את ההחלטה לתת לג'וליאן מור את האוסקר, אנחנו אוהבים אותה עוד מאז שחשפה את השיח האדמוני שלה ב "תמונות קצרות" של אלטמן (93'), אבל מי שראה את Away from her הקנדי של שרה פולי (2006) יודע כבר פחות או יותר מה לצפות מסרט אלצהיימר. באנגלית קוראים לסרטים שכאלו box of tissue, או הכינו את הממחטות. כי הרי טוב זה לא יכול להיגמר

**

בפורים לקחתי את הילדים לראות את הקראת המגילה ב "בית ישראל" עם עוד מאתיים משפחות, היתה באמת הצגה יפה. בדרך חזרה עצרנו בתיכון לראות את הבכורה שלי מופיעה עם להקת התיאטרון בהצגה "הנסיכה הקטנה" (ע"פ ספרה של פרנסס ברנט), נתנה הופעה מרשימה הילדה, הרבה נחת לאבא ביום הולדתו. הרבה נחת. אחרי שהם הלכו לישון סחוטים, עוד הספקתי לקפוץ למסיבה של הכולל (ביחד עם הילל) ולפגוש עוד אנשים שמחים ורוקדים בשלל תחפושות מרשימות. השמועה שרצה חזק באולם היא שהכולל נכנס לבניה מחודשת שבסופה יעמוד בניין בן ארבע קומות לטובת הקהילה.

**

ואם אנחנו כבר בענייני נדל"ן, הרי שהלישכה לשירות המשפחה (JFSA) שנמצאת ממש ליד הכולל, עוברת בסוף החודש לכתובת חדשה : 475 מזרח ברודווי, בצד השני של העיר. שלא תגידו שלא ידעתם. במוצ"ש קינחנו את החג עם עוד מאתיים ישראלים (בעיקר) שבאו למסיבה המסורתית של Yossilinks. "החשודים הרגילים" הרקידו את הקהל וכרגיל הקדישו לנו את הלהיט של הביטלס get back to where you once belong, באמת תודה רבה. הייתה אחלה מסיבה, כל הכבוד למארגנים. השמועה החזקה שרצה באולם הייתה שמיכה ביטון יבדר אותנו בערב העצמאות. מעניין איך כל השמועות מגיעות תמיד אלי? http://micha-biton.com/  

**

ביום שישי ה 13 (בלי עין הרע) עולה "גט: המשפט של ויויאן אמסלם" למסך של המרכז לקולנוע בינלאומי (Seymour 1181) לשבע הקרנות, סרטם של רונית ושלומי אלקבץ זכה בארבע פרסי אופיר 2014, כולל הסרט הישראלי הטוב ביותר. גם להתגרש יותר קשה בישראל.

 http://www.viff.org/theatre/films/fc8413-gett-the-trial-of-viviane-amsalem

ביום ג' 24 לחודש, מועדון העסקים של הכולל חוזר למפגש נוסף. בחמישי, 26 לחודש, המוישה האוס ואקסיס מארחים "בירה ותורה" עם ארבע מומחים שיענו לשאלות הצעירים בפאב הריפיינרי (1115 Granville). ביום ג' 31 לחודש הקרנה חינם באחת בצהריים של הסרט "נשואים מאורגנים" (Arranged) במרכז פרץ, לפנסיונרים וחבריהם. ליל הסדר מגיע כבר ביום שישי השלישי באפריל, אז כדי שיהיה לכם נושא לשיחה ליד השולחן – איפה שלא תשבו – הנה משהו חביב בשבילכם. https://www.jccgv.com/content/canada-israel-hockey 

**

כן, אני יודע שאני לא מושלם, אבל כן, אני מכיר את עצמי, מבפנים ומבחוץ, ואני יודע את מה שאני יודע, וסקרן לדעת את מה שאני עוד לא יודע. בדבר אחד אני בטוח, ממש כמו שג'ן גרנט שרה "אף אחד לא יאהב אותך כמוני". באחריות. בחירות נעימות וחג חירות שמח חברות וחברים.