כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    למה חרבו שני בתי המקדש? - פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל

    0 תגובות   יום רביעי, 11/3/15, 21:29

    ­בס"ד

    למה חרבו שני בתי המקדש?
    פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל

     

    מתי התחילו לעשות את המשכן?

    עוסקת התורה בציווי שציוה משה רבנו את בני ישראל לעשות משכן.

    הזכרנו כבר כמה פעמים, שינה מחלוקת בין רש"י לבין הרמב"ן – האם הציווי על עשיית המשכן, היה גם אלמלא חטא העגל, או שחטא העגל הביא את הסיבה לעשיית המשכן.

    [הרמב"ן, פרשת תרומה] הציווי, על עשיית המשכן, אין קשר לחטא העגל. מיד לאחר מעמד הר סיני, ציווה הקב"ה לעשות משכן והרצון של הקב"ה היה, שאותו סוג, של השראת השכינה, שהיה במעמד הר סיני יהיה על המשכן תמיד. ולכן מיד אחרי פרשת משפטים וסיום מעמד הר סיני, ציוה הקב"ה לעשות משכן. דבריו של הרמב"ן מבוססים, על תנא דביי אליהו, שכתוב, שברגע שאמרו ישראל נעשה ונשמע, מיד ציוה הקב"ה לעשות משכן.

    [רש"י (וגם הספורנו)] חולק עליו. המחלוקת מופיעה בכמה וכמה ספרים, שהציווי על עשיית המשכן, הוא תוצאה מחטא העגל. אלמלא חטא העגל, הקב"ה לא היה מצווה לעשות משכן. הגדיל לעשות הספורנו שכותב: לפני חטא העגל, הייתה השראת שכינה על כל יהודי, שנאמר [שמות כ' כ"א] "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" אם כן, כל הסיבה, לעניין של עשיית המשכן, היא שהקב"ה סילק את שכינתו לאחר חטא העגל, והוא הסכים לעשות מקום מסוים, שבו תהיה השראת השכינה.
    [ר' ירוחם ממיר] כל ההכנות האלה, היו כדי להכין פינה אחת מנוקה מחטא העגל, ששם תהיה השראת השכינה.

    [רש"י (וגם הרמב"ן)] נאמרה המצווה, לעם ישראל, למחרת יום הכיפורים. [שמות ל"ה א'] "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'." ויקהל משה. למחרת יום הכפורים, כשירד מן ההר. הקב"ה ציוה את משה רבנו עוד בשמים, לאחר שהקב"ה מחל על חטא העגל, ביום הכיפורים, לצוות את עם ישראל, לעשות משכן. ועל כן, נצטו, עם ישראל, למחרת יום הכיפורים.

    [הגאון מוילנה, בביאור לשיר השירים] למחרת יום הכיפורים, ציוה אותם משה רבנו ביום י"ב וי"ג הביאו תרומות למלאכת המשכן, ביום י"ד עבר קול במחנה, לא להביא יותר תרומות למלאכת המשכן, כי התמורה הייתה דיה והותר. ביום ט"ו בחודש תשרי, מסר משה רבנו את כל התרומות, למלאכת המשכן, לעושי המלאכה, כדי שיתחילו את מלאכת המשכן. וההכנות התחילו ביום ט"ו לחודש תשרי. זאת הסיבה שאנו יושבים בסוכה בט"ו בחודש תשרי, כיון שביום הזה, חזרו ענני הכבוד.


    חירם מלך צור

    [מדרש פרשת צו] אנחנו בשבת הזאת ובשבת הבאה עלינו לטובה, נקרא למעלה ממאתיים פסוקים, שהם חזרה על פרשת תרומה / תצוה. אילו התורה הייתה רוצה לחסוך במילים, כידוע לכולם, שהתורה תמיד חוסכת במילים, כל הלכות שחיטה, לומדים במילה אחת: "וזבחת". אבל, בשני מקומות התורה מאוד מאריכה: מעשה אבות, [בראשית רבה פרשה ס' ח'] " א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים וגו'." התורה מספרת מה אליעזר עבר ומה הוא אמר לאברהם, למה התורה צריכה לחזור על זה? דברים שקשורים להררי עולם, נאמרו במילה אחת וכאן התורה חוזרת ארבעה וחמישה דפים. התורה חוזרת על הדברים משום חביבותה. התורה הייתה יכולה לכתוב במשפט אחד: תרומה תצוה. התורה מצווה על עשיית המשכן. יכלה התורה לומר בפרשת השבוע "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'" לעשות כמו שכתבתי בפרשת תרומה/תצוה. ואז התורה תסכם ויעשו בני ישראל כאשר ציוה הקב"ה את משה. התורה מקדישה, עשרות פסוקים למעלה ממאתיים לחזור על עשיית המשכן. משה רבנו מצבה אותם על עשית הכלים, עשית הבגדים, יש לנו בפרשת שבוע הבא, סיכום של כל הדברים האלה גם יחד. שמונה עשרה פעמים, התורה חוזרת על כל פרט ופרט, שבני ישראל עשו כאשר ציוה השם את משה. התורה יכולה לקצר ולסכם את זה במילה אחת, אבל חוזרת על זה.

    [מדרש תנחומא, פרשת צו י"ד] "ואם רצונך לידע וגו'." אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות. אלא, הזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים וגו'."
    [גמרא במסכת מנחות] כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה. "ואם רצונך לידע, וגו'." כמה חשוב, להקב"ה, שנתעסק בקרבנות ובבניין בית המקדש.

    "בא וראה, כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, וגו'." יחזקאל הנביא נמצא בבבל, הוא מתנבא בנהר. מה הוא אומר: "הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית". הקב"ה נותן ליחזקאל את התכנית של בניין בית המקדש. אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו (יחזקאל מ"ג י"א). וכי יכולין הן לעשות" שואל יחזקאל את הקב"ה, ריבונו של עולם, בשביל מה אתה נותן לי את זה? אנחנו נמצאים בבבל. מה אני יכול לעשות עם התכניות האלו? אני אתן לעם ישראל, כדי לספר להם מה אמור להיות. מה אני אמור לעשות עם זה? אין בית המקדש. הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל, ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל" בגלל שהם נמצאים בגלות, לכן לא יתעסקו בבניין בית המקדש? מה זאת אומרת לא יתעסקו? יתעסקו. עכשיו, יש תכניות מפורטות איך בונים את בית המקדש. מה זה משנה, גם ככה אי אפשר להיכנס לשם, אז למה זה רלוונטי? אמר לו הקב"ה: "גדול קריתה בתורה כבנינה" הגדוּלה שאנו מתעסקים בעניין בית המקדש, זה כאילו שאנו בונים את בית המקדש. "לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קריתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית". פירוש: ברגע שאנו הולכים לעסוק בדברים הקשורים בענייני המשכן, ומתעסקים בדברים הקשורים למקדש, מעלה עלינו הכתוב, כאילו אנו בונים אותו בפועל.

     

    איך ידעו עָבַדִים לעשות מלאכות עדינות
    [שמות ל"ה כ"א] "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש". אנשים שנדבה אותם רוחם ונשא אותם לבם, הם באו לעסוק במלאכת המשכן.

    [הרמב"ן] תדע לך, ממצרים לא יצאו אומני זהב, ממצרים לא יצאו אומני נחושת, ממצרים לא יצאו אומני כסף, ממצרים לא יצאו אנשים שיכולים לעבוד במוטוריקה עדינה. כדי לעשות עבודות בשיבוץ אבנים. צריכים היו מוטוריקה מאוד עדינה וצריכים היו כלי עבודה כדי לעשות את זה. ממצרים לא הוציאו כלי עבודה, לא יצאו אמני כסף זהב ונחושת. אמר הקב"ה למשה רבנו: מיניתי אדם אחד, שאין בו שום ידע. [שמות ל"א ב' – ג'] "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ג ואמלא אתו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". למה?

    לדעת לעשות בכסף ובזהב ונחושת וחרושת אבן, למלאות הכול. תדע לך שאין לו את היכולת, הוא ילד בן שניים עשר, אבל אני ממלא אותו בדעת, הוא ידע לעשות הכול.

    [הרמב"ן] לא רק בצלאל בן אורי בן חור אלא, כל מי שנדבה אותו רוחו, כל מי שהרגיש שהלב שלו נמשך לעשות את העבודה הזאת, יקבל סיעתה דשמיא מיוחדת, לעשות את המשכן, למרות שאין לך את הכלים. אנשים שעבדו במצרים, לא עבדו במוטוריקה עדינה, אנשים התעסקו עם לבנים. אנשים התעסקו בתבן, כדי ליצר לבנים. הידיים שלהם היו ידיים גסות של פועלים שעובדים בעמל כפיים מפרך. תיקח פועל כזה, ותבקש ממנו להשחיל מחרוזת של זהב עדינה, אחת בתוך השנייה, היד שלו היא גסה, היא לא מסוגלת לעסוק במוטוריקה עדינה. אבל מי שנשאו ליבו, שהרגיש שהלב שלו משתוקק לעשות את הפעולה הזאת ויש לו רצון לעשות את הפעולה הזאת, הקב"ה נתן לו סיעתה דשמיא מיוחדת לעשות את זה.

     

    מי זה חירם?

    בהפטרה שקוראים בשבת בשנה מעוברת, פרשת פקודי. עוסקת ההפטרה בילד יתום, ששמו חירם. הוא היה גר בצור, אביו היה משבט נפתלי, ואמו הייתה משבט דן. אביו היה מומחה לנחושת, היה עובד בנחושת, עבד גם באבנים, והבן ירש את התכונה הזאת והיה מומחה בנחושת ובעבודת האבן. בנוסף הקב"ה, מילא אותו בחכמה ובתבונה, כדי שיוכל לעסוק במלאכת המקדש. כמו שהיה חירם וד"א חז"ל אומרים שזה השלמה כשם שמצאת בבניין המשכן, מצאת את בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואיתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן. במשכן הממונים היו מהגדול שבגדולים, על הגדולים ומהקטן שבקטנים, על הקטנים. לקחו את בצלאל בן אורי בן חור ואיתו את אהליאב בן אחיסמך, משני השבטים הקוטביים שיש בעם ישראל: יהודה ודן. כך גם היה גם בעניין המקדש, מי שהתעסק בבניין בית המקדש, היה שלמה, שהיה משבט יהודה, ואיתו ביחד, היה חירם, שאבא שלו היה משבט נפתלי ואמו הייתה משבט דן, לתת שותפות גם לגדול וגם לקטן. כמו שהיה במשכן, כך היה גם במקדש.

    [ספר דברי הימים ה'] מסופר על חירם היהודי ובפרק ז' על חירם הגוי.

    על חירם הגוי נאמר בתורה [מלכים א' ה' ט"ו] "ישלח חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה כי שמע כי אתו משחו למלך תחת אביהו כי אהב היה חירם לדוד כל הימים" חירם היה ידיד של דוד המלך, כשהוא שמע ששלמה המלך, בנו, התמנה תחתיו, הוא שלח שליחים להביע את הכרתו ותמיכתו.

    [מלכים א' ה' ט"ו] "וישלח שלמה אל חירם לאמר". הוא ידע שלא הייתה לו את היכולת לבנות, למה?" [י"ז] "מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת השם אתם תחת כפות רגלו [רגלי]" האמת היא, שלא זאת הסיבה למה הוא לא בנה, הרי דוד המלך רצה לבנות, אבל הקב"ה שלח לו את נתן הנביא ואמר לו אל תבנה. אבל לא זו הסיבה, בכל אופן הסיבה היא, שהוא היה במלחמות ולא יכול לבנות את בית המקדש. [יח] "ועתה הניח השם אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע" אני הגעתי למלכות שלי, ואין בה שום דבר רע, לא שטן ולא פגע רע, אין לנו מלחמות. [יט] "והנני אמר לבנות בית לשם השם אלהי כאשר דבר השם אל דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי" יש לשלמה המלך בקשה, מחירם מלך צור. יש לו בקשה שיורידו ארזים מלבנון, אין בישראל עצי ארז, הוא צריך עצים גבוהים מאוד ואין לו כאלה בארץ ישראל [כ'] "ועתה צוה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון ועבדי יהיו עם עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת עצים כצדנים" העבדים שלי ישתפו פעולה עם העבדים שלך ואני אממן את כורתי העצים אין לנו את המומחיות הזאת, שיש לצידונים בצידון. [כ"א] "ויהי כשמע חירם את דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך השם היום אשר נתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה" ברוך השם, שיושב שלמה במלכות, נתן לדוד בן חכם כזה שיבנה את בית המקדש. [כ"ב] " וישלח חירם אל שלמה לאמר שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים" בנוסף בונוס, ביקשת ארזים, תקבל גם ברושים. [כ"ג] "עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי כד ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו" שלמה שילם על זה, הוא לא ביקש בחינם. מה התשלום שהוא שילם? [כ"ה] "ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה יתן שלמה לחירם שנה בשנה". עד כאן הפסוקים שנוגעים אלינו.

    חברות מימים ימימה
    מניין החברות הגדולה הזאת? חירם עם דוד המלך, חירם עם שלמה. מהיכן הם מכירים אחד את השני? השאלה הזאת מעסיקה את חז"ל בפרשת וישב, כאשר יהודה, נתן את העצה למכור את יוסף, אשתו נפטרה, בניו נפטרו והאחים הורידו אותו מגדולתו. בפרשת וישב [בראשית ל"ח א'] "ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה" החבר של יהודה, קוראים לו חִירָה. [בראשית רבה, פ"ה ד'] האיש הזה שקוראים לו חִירָה, הוּא חִירָם המלך וזה אותו מלך שהיה מיהודה, הוא חי בזמן דוד המלך והיה חבר שלו. כשנפטר דוד, עלה שלמה למלכות, הוא היה גם חבר של שלמה. הוא חבר של שבט יהודה, כי כל האנשים המוזכרים, הם משבט יהודהף דוד, שלמה ויהודה. "רבי יהודה ב"ר סימון אמר חירם אחר היה על דעתהון דרבנן חיה קרוב לאלף ומאתים שנה ועל דעתיה דר' יהודה חיה קרוב לחמש מאות שנה" לא יכול להיות. החשבון פשוט מאוד, למה? בגלל שיהודה פגש את חירה, מתי שיוסף הורד למצרים, 22 שננים עד שהוא פגש את יעקב. מהרגע שיעקב אבינו ירד למצרים, עד שבני ישראל נגאלו: 210 שנים. הגענו ל-232 שנים. מהזמן שיצאו ממצרים, עד שבנו את בית המקדש, נאמר בספר מלכים, לקח 480 שנים. אז יש לנו כבר 480+232=712. זמן בית ראשון 410 שנה, נוסיף 410+712=1122. חירם, כתוב בפסוק שהוא מת, 4 שנים לאחר חורבן בית ראשון. אז תיקחו בחשבון שחירה פגש את יהודה, הוא כנראה לא היה ילד בן שנה, הוא היה מבוגר, אז תוסיפו לחשבון הזה, יוצא שהוא חיי בין 1000 ל- 1200 שנה כדברי חז"ל. ר' יהודה אמר לא יכול להיות, זה חירם אחר. "הוּא חִירָם שֶׁהָיָה בִּימֵי דָּוִד הוא חירם שהיה בימי שלמה. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיָה קָרוֹב לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה". אם כן, החשבון פשוט מאוד, אם הוא הכיר את דוד המלך, דוד המלך התמנה למלך שהוא היה בן שלושים שנה, הוא מלך ארבעים שנה, אז אם הוא היה חבר של דוד המלך, אז תיקח את זה מארבעים שנה שדוד מלך, אז הוא בערך, היה בן גילו. היה חי גם תקופת שלמה, 410 שנים בית ראשון, עוד ארבע שנים, אחרי בית ראשון הגעת לטווח של בין 450 ל-500 שנים. לפי שיטתו של ר' יהודה. קיצור זה חירם . הוא החבר של שבט יהודה, עוד מתקופת יהודה, הוא היה חבר של דוד המלך וחבר של שלמה.

    חירם נכנע להיפך הטוב

    [משבצות זהב, על הנביא בספר מלכים {מצטט זוהר}] הזוהר הזה מופיע בהרחבה גדולה. הוא מדבר על חירם וידוע (ספר יחזקאל), שחירם הרי החשיב את עצמו לאלוה. דוד המלך, היה חבר שלו למרות זאת. שלמה המלך החזיר אותו בתשובה. הוא נשאר גוי, אבל לפחות, הוא ירד מהרעיון שהוא אלוה. שלמה המלך, ברגע שהוא הכיר אותו, בחכמתו "הוריד אותו מהעץ". יוצא שבשנותיו של שלמה המלך, הוא זכה להכיר בהכרת מלכותו של הקב"ה, ולכן ששלמה ביקש ממנו ארזים. הוא עשה זאת בשמחה גדולה. "ב"ה הוא יזכה לבנות בית, להקב"ה למה לא, בשמחה גדולה".

     

    משה ופרעה פנים ועורף

    [קהילת יעקב, ר' יעקב פרדו] מדבר על נושא שקשור לתורת הקבלה. הוא מביא בשם האריז"ל, משה ופרעה, זה יסוד הפנים ויסוד העורף. כך כותב האריז"ל. משה רבנו זה יסוד הפנים, פשוט מאוד, משה רבנו, דיבר עם הקב"ה פנים אל פנים. פרעה הוא יסוד העורף. אותיות פרעה, הן אותיות העֹרף.

    שלמה וחירם, הוא היסוד של פרעה ומשה. שלמה המלך, הוא יסוד הפנים וחירם הוא יסוד האחור (כאן בא חידוש עצום) וכשם שפרעה סייע בבניין המשכן, סייע חירם בבניית המקדש. נסביר את הדברים בשפה שלנו: אין ספק, שההשגחה העליונה סיבבה, שהמשכן, שנקרא עליו בשבת זו, בא מהכסף ,שהיה בידיו של פרעה. נרצה או לא נרצה, הוא המשלם עבור זה. כל אחד מעם ישראל, אומרת הגמרא במסכת בכורות, יצא עם תשעים חמורים לובים, טעונים מביזת מצרים. הקב"ה הבטיח לאברהם [בראשית ט"ו י"ג] " ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה", "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול".
    [מדרש שיר השירים] אמנם כל אחד יצא עם תשעים חמורים לובים, אבל תדע לך, שהשלל שהוציאו מביזת הים, היה הרבה יותר, מהשלל שהוציאו ממצרים. ממצרים: נקודות כסף והשלל שהוציאו מהים תורי זהב. ז"א שעל התשעים החמורים הלובים, בנו עוד שתי קומות של שלל שפלט הים החוצה. [משבצות זהב] האמת שאתה אומר את זה, כל יום בשירת הים, אתה לא שם לב מה אתה אומר. אמר פרעה [שמות ט"ו ט'] "אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי" תבואו איתי, כל מי שבא יקבל את כל השלל. שׂם פרעה את כל השלל שלו על הסוסים ואמר מי שבא מקבל. אָמַר אוֹיֵב אֶרְדּוֹף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל. הם נכנסו לתוך הים. מה הייתה התוצאה? תוך כדי שירת הים, עם ישראל מבטיח להקב"ה (שמות ט"ו י"ז) "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת השם מקדש אדני כוננו ידיך" שיבנו לו את בית המקדש. ממה? (שמת ט"ו י"ט) "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב השם עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" אז הים פלט החוצה את כל השש מאות אלף בחור מלאים שלל, עם ישראל לוקחים מזה, טורי זהב, ומעמיסים על תשעים החמורים. עוד שתי קומות של שלל. מהיכן יש להם כסף לתת? [שמות כ"ה ב'] " דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת"? מה [שמות ט"ו י"ט] "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב השם עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" היה להם לתת תרומה. אז למעשה מהיכן התרומות באו? מפרעה. פרעה הוא למעשה, זה שבנה להקב"ה את המשכן. לא באופן ישיר, אבל באופן עקיף. אומר הקב"ה, אתה אומר: [שמות השם ב'] "ויאמר פרעה מי השם אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את השם וגם את ישראל לא אשלח" אני יראה לך, שלא רק תדע את השם, אתה בסוף גם תבנה את ביתו. דבר נוסף, העֹרף של משה רבנו זה פרעה, העֹרף של שלמה זה חירם. אם העֹרף של שלמה זה חירם, כמו שפרעה בנה להקב"ה, את המשכן, כך חירם בנה להקב"ה את המקדש. יוצא, שזה הפנים וזה העֹרף. הוא בנה את המשכן וזה בנה את המקדש.

     

    בכל זאת היה הבדל

    בשונה מבצלאל, חירם היהודי, היה בעל מומחיות בנחושת. אבא שלו כבר היה מומחה בנחושת והוא ירש זאת. אבל, אומר הנביא, שהקב"ה מילא אותו בדעת, כדי לעשות את העבודה. בשונה ממנו בצלאל, לא היה בו שום דעת לעשות את המלאכה. הוא היה חכם. "ואמלא אותו בחכמה" אומרים חז"ל הקב"ה לא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה. אז לא הייתה לו חכמה, לא לעסוק באבן ולא בזהב ולא בנחושת, שום דבר לא. לחירם היהודי, כן הייתה חכמה, [מלכים א' ז' י"ד] "בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחשת ויבוא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו" ז"א הייתה לו חכמה יסודית. בצלאל לא הייתה בו שום חכמה. הבדל נוסף מצאנו, בין המשכן לבין המקדש. במשכן לא לקחו תרומות, רק בעם ישראל ורק בנדבת הלב. אע"פ שהרמב"ם כותב, בהלכות בית הכנסת, שעשרה שבאו להתגורר במקום אחד, יכולים לכוף אחד את השני, כדי לבנות בית כנסת, אבל משכן הקב"ה, לא התיר לכפות [שמות כ"ה ב'] "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" רק בנדבת הלב. בלי שום כפיה ובלי שהאמנים או שיבואו גבאים ויגידו: למה אתה לא מופיע ברשימות שתרמת? שום דבר. מי שרוצה לתרום, יתרום. אין כפייה. במקדש שבנה שלמה המלך, האמת היא שדוד המלך הכין את כל מה שצריך, כדי להקים את המקדש.

    [דברי הימים א' כ"ב י"ד] "והנה בעניי הכינותי לבית יהוה זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל כי לרב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף". כולם שואלים: איך הוא יכול היה, בעֹניו, להכין למקדש כסף וזהב? אומרים חז"ל במדרש, ברגע שחזר דוד המלך, לאחר הריגת גוליית, זרקו עליו תכשיטים. כמו שיש מנהג כזה: שאדם שחוזר עטור ממלחמה, זורקים עליו אורז. בעניו הכין את הדברים לבית המקדש. אבל דוד המלך אומר, שלא רק בעניו הוא הכין, אלא גם בשלב מאוחר יותר שנאמר [דברי הימים א' כ"ט א' – ב'] "ויאמר דויד המלך לכל הקהל שלמה בני אחד בחר בו אלקים נער ורך והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי להשם אלקים" "ככל כחי הכינותי לבית אלהי הזהב לזהב והכסף לכסף והנחשת לנחשת הברזל לברזל והעצים לעצים אבני שהם ומלואים אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שיש לרב" אומר דוד המלך, הכול מוכן. למעשה הוא הכין את הכול. אבל למעשה, לא השתמשו עם שֹם תרומה של דוד המלך, למה לא השתמשו? [רש"י] שתי סיבות: משום שחלק מהדברים, שהכין דוד המלך, בעֹניו, זה היה בסדר לכאורה. אבל בשלב מאוחר, דוד המלך הכין עוד, שזה היה השלל שנילקח במלחמה. אמר הקב"ה אני לא רוצה שישתמשו בזה ,למה? כי יגידו אומות העולם, כשיחרב בית המקדש, יגידו שאלוהים שלהם, תבע את בית המקדש, של הקב"ה בגלל "הגנבות" שעשה דוד המלך, מהשלל שלנו. מותר לו על פי דין לקחת את השלל. אבל, היות והוא לקח את זה מאומות העולם, הם יכולים לטעון שהסיבה שנחרב הבית, זה מהסיבה הזאת. אמר הקב"ה: אני לא רוצה להשתמש במה שלקחת במלחמות. במה בעֹנייך עשית, שזה כסף נקי, כי זה כסף שעם ישראל זרק עליו, לאות כבוד, על זה שהוא ניצח את גלית, גם בזה אמר הקב"ה- אני לא מרשה להשתמש, למה? משום שבתחילת כוהנתו של דוד המלך, אומרת הגמרא בתחילת מסכת ברכות, שהיה עוני גדול, ובאו לדוד המלך ואמרו לו, שאין מה לאכל. אמר להם דוד, לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אדוני המלך, אין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם אם ככה, לכו פשטו ידיכם בגדוד. לכו תלחמו, תביאו שלל ואת זה תמכרו. אמר הקב"ה לדוד המלך, היה לך כסף. הכנת לבית המקדש כסף, למה אתה מחזיק את זה? תעשה התרת נדרים ותן לאנשים לאכל. לא עשית את זה, אני לא רוצה שיענו מהכסף הזה.

     

    אז באיזה כסף, כן השתמשו?

    השתמשו מהכסף של שלמה המלך. שלמה המלך, היה עשיר גדול. ממה שעם ישראל תרם, מזה השתמשו. אבל, דבר אחד היה כאן, האמנים שכרתו את העצים לבית המקדש, היו גויים. אומנים מצור, אמנם שלמו להם, אבל, גויים עשו את העבודה. בית המקדש השני, כולו נבנה ע"י גויים והכסף בא מכורש, מלך פרס. יד ישראלי לא הייתה בו. לכן, כתוב [גמרא במסכת יומא] השראת השכינה הייתה מאוד מופחתת. כבר לא היה בו ארון הקודש (הוא היה מוצפן), לא היה בו לוחות (שהיו בארון), ובסך הכול חמישה דברים היו פחות מאשר בבית ראשון. כל הכסף לבניין הבית, בא מהכסף של כורש וכל האמנים שבנו אותו, היו אמנים מצור וצידון. אמר הקב"ה לא תהיה השראת שכינה בידיים של כורש, כי הבטחתי, אומר הנביא: [בראשית ט' כ"ז] "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו" רק באוהל של שם, [גמרא מסכת יומא י' א'] [רש"י] שזכו הפרסיים לבנות בית שני, אין שכינה שורה, אלא, במקדש ראשון, שבנה שלמה המלך, שבא מזרעו של שֵׁם.

     

    למה המשכן מחזיק לנצח?

    [ספורנו, פרשת פקודי] [שמות ל"ח כ"א] "אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן". במשכן לא היה שום בלאי. כל שהות המשכן עד בניית בית המקדש, גם בשלֹה וגם בנוב, שום פחת לא היה במשכן. המשכן עמד לנצח נצחים. צריך לזכור ארבעים ושניים מסעות פירקו והרכיבו את המשכן. ארבע מאות ושמונים שנים עומד המשכן הזה, עד שבנו את בית המקדש. איך זה יכול להיות? חמש סיבות: נדגיש בעיקר את החמישי: א. שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות. ב. אשר פקד על פי משה בבית ראשון היה שלמה אחראי. ג. שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר הייתה. ד. ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה. ה. שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור. ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית ונפל בסוף הכול ביד אויבים. אבל, בית שני, שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים, לא שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים. כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד, כי אם על פי כורש ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו: ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם. ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא, החלוקה בין מקדש ראשון, למקדש שני.

    ידוע לכולם, שכל החלקים שלא נצרכו למקדש, כמו העצים, כמו היריעות, נכנסו במחילות מתחת לבית המקדש. איך יכול להיות שזה שורד, כ"כ הרבה זמן?
    [תנא דבי אליהו, כ"ה] מפני מה זכו שנטמן המשכן, עד היום הזה? מפני שעשוהו כשרים מנדבת ליבם וקשה לפני הקב"ה, להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת ליבם.

     

    ונעבור להפטרה

    [ים דרך, על ההפטרה] אם הקב"ה יכול היה למלאות חכמה בבצלאל [שמות ל"א ג'] "ואמלא אתו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" הקב"ה לוקח את חירם, שיעשה את העבודה במשכן. הקב"ה לא יכול היה למנות עוד אחד, שיהיה כורת עצים? ולא ייתן לחירם מלך צור, לקחת חוטבי עצים מצידון? למה הוא שולח את שלמה המלך לבקש מחירם, מלך צור? אין חוטבי עצים כצידונים? הוא היה אומר לו: אין שום בעיה. למה אי אפשר להכשיר עבד שיכרות את העצים? ואז ממילא, לא יהיה לחירם יד בבית המקדש. למה צריך לתת לחירם, שתהיה לו יד בבית המקדש? היו נוסעים לשם היו אומרים לחירם: תשמע, אתה לא יכול לגעת! (כמו שאומרים לגוי בעניין ענבים), בבית המקדש יד גויים לא נוגעת. תן לנו לעבוד. תכשיר אותנו שבוע או שבועיים. היהודים הם עם חכם. היו לומדים איך לעשות את זה. ואם תאמר: שהמשכן יותר קדוש מהמקדש. אולי יעלה על דעת לומר לא. המשכן שהוא יותר קדוש. אז ממילא, שם צריך שהאמנים יהיו הצדיקים והחסידים שבדור. אבל, אולי, בית המקדש קדושתו פחותה משל המשכן, וודאי שלא כך. וודאי שקדושתו של המקדש, גדולה יותר מקדושתו של המשכן.
    [בעל התניא, פרשת ויגש, בתורה אור] כותב יסוד נפלא ביותר: נביא את דבריו בקצרה: המשכן מורכב מארבע יסודות: דומם צומח חי מדבר. הדומם זה הזהב הכסף והנחושת. הצומח של עצי שיטים. החי זה הכיסוי, יריעות העיזים, היריעות של התחש והיריעות של האילים. המדבר אלו האומנים.

    [הלשם, בע"ה עוד שבועיים חומש ויקרא] כל קרבן מורכב מארבע יסודות, כמו שאת המשכן עשו מארבע יסודות. היכן זה נמצא? הדומם: המלח. הצומח: העצים שנמצאים על המזבח כדי להקריב את הקרבנות. החי: הקרבן. המדבר: הכהן שמקריב את הקרבן. אם כן, גם בהקרבת הקרבנות, יש לך חלק של החי, צומח דומם, ומדבר. ככל שיש יותר קדושה, הקדושה יורדת לרבדים נמוכים יותר. במשכן, הקדושה הייתה צריכה לרדת. קודם כל מדבר הוא זה שעשה את המלאכה. משם זה ירד לחי. היריעות, משם זה ירד לקרשים. ומשם זה ירד לדומם. ככל שהקדושה גדולה יותר, אתה נצרך פחות, לדברים גבוהים. מספיק לך, שיהיה הכול מדומם, כי ככל שהקדושה גדולה יותר, היא שורה על דברים הפחותים ביותר. בבית המקדש, גם התקרה וגם הקירות היו מדומם, הם היו מאבנים. את התקרה ציפו מעצי ארזים, שאותם ביקש שלמה המלך. אם זה היה בנוי מאבנים, אז הקדושה היא הרבה יותר חזקה, כי היא יורדת עד הרובד הכי נמוך שהוא האבן, הדומם.

    [המשך חכמה, במדבר, פרשת נשא] בקרקע של המשכן, אין קדושה. כי המשכן היה מתנייד ממקום למקום. במקדש, הקדושה היא בקרקע שלו. זה המקום שבו נעקד יצחק אבינו. המקום שהקריבו כולם את הקרבנות שלהם. המקום עצמו קדוש. מקום שהוא קדוש, הקדושה שלו באה מלמטה למעלה. היא מקדשת גם את הקירות וגם את התקרה. במשכן, הקרקע מתנידת ממקום למקום, אז, הקדושה היא בקרשים, ביריעות. אם כן, הכול תלוי בדבר אחד, ככל שהדבר דומם יותר, כך יש בו יותר קדושה. אם כך, בבית המקדש ישנה הרבה יותר קדושה, מאשר במשכן.
    [ים דרך] אם לבית המקדש יש יותר קדושה, אז איך יכול להיות שלמשכן לקחו אומנים קדושים וטהורים המיוחסים של ישראל, ולמקדש לקח הקב"ה את חירם מלך צור שיישלח לו את הקרשים?

     

    סוגרים פינות

    [שמות ל"ה כ"ז) " והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן" כתיב חסר, למה? [רש"י, מדרש רבה, פרשת נשא] הנשיאים אמרו, משה רבנו מצווה להביא קרבנות, להביא תרומות, נחכה עד שעם ישראל יביאו את הכול, ומה שיחסר אנחנו נמלא. לכאורה מגיע להם צל"ש. באמת אדם עושה מגבית מיליון דולר, באים לעשירי הקהילה. שואלים אותם: רבותי, כמה אתם תורמים? עונים להם: תיקחו מכולם, כמה שיחסר לכם עלנו. מה יכול להיות יותר טוב מזה?
    [חז"ל, פרשת נשא] היה בזה עצלות. אתה רוצה לתת? דבר ראשון, תיתן את התרומה שלך. אם יחסר, תתרום שוב. כשנחנך המשכן, הראשונים להביא את הקרבנות, היו הנשיאים. מה אתם ממהרים?

    קודם התעצלנו, עכשיו בזריזות.

     

    מה עושים שלא תשכח תורה מישראל?
    [המאור שבתורה, ויקהל] א. [מדרש הגדול, פרשת תרומה] אמר שמואל, בשעה שבא משה אצל ישראל ואמר להם: אמר לי הקב"ה עשו לי מקדש. אמרו הנשיאים למשה רבנו משלנו נעשה את המשכן ואל ישתתפו בו ישראל. אמר להם משה: אני לא יכול לעשות את זה, כך ציווני הקב"ה [שמות כ"ה ב'] "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" הוא לא אמר לי נשיאים, הוא אמר: "דבר אל בני ישראל". אני לא יכול. הוא נתן לי ציווי. שכל עם ישראל משתתף. מיד דרשו הנשיאים: אמרו הנשיאים משה, אתה נותן לנו, טוב, אם לא, אנחנו לא עושים כלום. ישבו מן הצד ולא עשו כלום. אם כן, פלא מופלא, נשיאי ישראל עושים אולטימאטום למשה רבנו? או שאתה נותן לנו לעשות, אם לא, אנחנו לא בקטע? לא רוצים, לא צריך. מה אתם בדיוק עושים?! אומרים הנשיאים: אנחנו לא עושים. ב. [אבות דרבי נתן] בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן, לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל. נשיאי ישראל המתינו שמשה רבנו יבוא לבקש מהם עצה לבניית המשכן. הוא לא בא. והיו נשיאי ישראל יושבים ושותקים ואומרים עוד יצטרך לנו. משה רבנו עוד יבוא לשאול אותנו עצה. כיון שהעבירו קול במחנה, והמלאכה הייתה דיה ביותר. הם ידעו שהם "איחרו את הרכבת", ביומיים הכול נתרם. אמרו: אוי לנו, שאין לנו שותפות במלאכת המשכן. עמדו והוסיפו מעצמם ואמרו אנחנו נביא את האבנים שנאמר: [שמות לה כז] " והנשאם הביאו את אבני השהם וגו'." מה הולך כאן? מה הראש של הנשיאים אומר? רק אנחנו נעשה, או שאנחנו יושבים מן הצד, או שמשה רבנו יבוא לבקש מאתנו עצה. לא מדובר כאן באנשים פשוטים. מדובר כאן בנשיאים. נחשון בן עמינדב, על אנשים גדולי עולם שמונו על עם ישראל. דבריו [עץ יוסף, מדרש תנחומא בפרשת נשא] בקצרה: א. הגאון מוילנה, גמרא במסכת בבה מציעה] ספרת אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. מה הוא יעשה? כדי שהתורה לא תשתכח מישראל? מיצרים יריעות, שעליהם כתוב ספר תורה, שמראשיתו נעשה בקדושה. הלך רבי חיא, קנה חלקת אדמה, זרע בה כותנה, מהכותנה הוא עשה רשתות, את הרשתות הוא פרש במקומות הפקר. נתפסו בתוכם צבאים. הוא שחט את הצבאים. את הבשר, הוא נתן לעניים, את היריעות, הוא שם בתוך סיד, כדי להשיל את השיער ולבד ישב וכתב חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה. באף מקום, לא כתוב כמה זמן זה לקח לו. שנים לוקח לכתוב דבר כזה. ספר תורה, לוקח לכתוב שנה, משנה, לוקח יותר משנה, יש בזה יותר אותיות מספר תורה. הוא גם שוחט וגם צד צבאים וגם טווה רשתות וכו'. מה עושה רבי חיא? "אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מיּשראל". מה הסוד, שלא תשתכח תורה מישראל? דבר אחד: אם הדבר נעשה בקדושה מראשיתו, הוא נצחי ואין יד אויבים שולטת בו. ומי שלומד מהתורה הזאת, לא ישכח את התורה שהוא למד. עם ישראל, לא עשה את העגל. מי עשה? ה"ערב רב". הבאנו ארבע ראיות מרש"י. נשאלת השאלה: אם עם ישראל, לא היה בחטא העגל, אז למה, שמשה רבנו בא ואמר מי להשם אלי, רק שבט לוי בא? עם ישראל כולו היה צריך לבוא ולהגיד למשה: אנחנו איתך. עם ישראל נקרא בשפה שלנו: פסיבי. הוא אמר, אנחנו לא מתערבים עכשיו. לא יודעים מה קורה כאן. מי בא? שבט לוי.

     

    נשאי השבטים לא היו בחטא העגל
    [פרקי דרבי אליעזר, פרק מ"ה]  במוסף לשבט לוי, גם הנשיאים הצטרפו למשה רבנו. הם לא היו קשורים לחטא העגל. הם לא היו פסיביים. אם כן, אמרו והנשיאים למשה רבנו: אתה אוסף כסף לעשות משכן. ממי אתה אוסף? מאנשים שהיו שותפים לחטא העגל?! אמנם לא שותפים אקטיביים,

    לגבי ה"ערב רב" אמר הקב"ה למשה רבנו: אני לא רוצה מהם תרומות. [שמות ל"ה א'] "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה השם לעשת אתם". למה? "עדת בני ישראל"?
    [הזוהר הקדוש] "עדת בני ישראל", זה לא "ערב רב". אני לא רוצה תרומה מה"ערב רב". בפרשת תרומה, לפני חטא העגל, כתוב [שמות כ"ה ב'] "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו'." את התרומה, אתם לוקחים מכל אחד ואחד. בפרשת השבוע, הקב"ה אומר: לא. רק מעדת בני ישראל. אם כן, אמרו הנשיאים: הקב"ה לא מרשה לקחת מה"ערב רב", כי הם עשו את העגל. לעם ישראל הייתה לו שותפות בזה, כי הם לא מיחו. אם הם לא מיחו, אז הם חלק מהעניין. אם הם חלק מהעניין, איך אתה יכול לבקש מהם לעשות משכן?! ממי אתה יכול לבקש לעשות משכן? אתה יכול לבקש מהנשיאים. משבט לוי. אומרים הנשיאים: אם אתה רוצה שהכול יעשה בקדושה ובטהרה, מיהו המקור של קדושה וטהרה? או משבט לוי, או מהנשיאים. אומר הקב"ה: אתה יודע מי הממונה? [שמות ל"א ב'] "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". אני רוצה את חור, את זה שמת בעגל, אני רוצה את הנכד שלו, שהוא יעשה. הוא לא אמר לי נשיאים ולא שבט לוי. אני עושה מה שהקב"ה אמר. אמרו הנשיאים: ניתן למשה רבנו לעבוד, הוא יאסוף את הכסף, ייתן לאומנים לבנות ואתם תראו ששכינה, לא תשרה במקום. העצה שהם רצו לתת למשה רבנו כבד את העצה שלנו, תן לנו לבנות והשכינה תשרה במקום. אמר משה רבנו: עם ישראל עשה תשובה. הקב"ה מחל להם. לכן אני עושה בדיוק מה שהקב"ה ציוה.

     

    למה דוד המלך לא בנה את המקדש?

    [ילקוט שמעוני, ספר שמואל ב', אות קמ"ה] אמר הקב"ה לדוד המלך: אני רוצה לגלות לך מה הסיבה שאני לא אקח מהאוצרות שלך, כדי לעשות את המקדש. [ספר דברי הימים א' כ"ב ח'] "ויהי עלי דבר השם לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני" אמר הקב"ה לדוד המלך: אתה לא תבנה את בית המקדש. למה? "כי דמים רבים שפכת" אמר דוד המלך: ריבונו של עולם, נפסלתי מלבנות בית המקדש, בגלל זה?! אמר הקב"ה לדוד המלך: אל תדאג, "דמים רבים שפכת" אבל, הכול נעשה עפ"י דין. אם הכול נעשה עפ"י דין, אז למה אני מנוע לבנות את בית המקדש? אמר לו הקב"ה: אם אתה בונה את בית המקדש, הוא לא יחרב לעולם. למה? כי [גמרא במסכת סוטה ט'] במעשה דוד המלך ובמעשה משה רבנו, אין להם שום שליטה על אויבים והם קיימים לנצח. אם אתה תביא את התרומות למלאכת המקדש, גם זה יהיה קיים לנצח. לכן, פסל הקב"ה, את כל מה שהכין דוד המלך לבית המקדש. גם כשהוא הכין בעֹניו וגם מה שהוא הכין כשהוא היה מלך. אבל אני לא רוצה שהוא יהיה חייב לבית המקדש. אמר הקב"ה לדוד: אם אין לך יד בבית המקדש, אני יכול להחריב אותו. בשביל מה? אדרבה, תן לי לבנות והוא יישאר לנצח. אמר לו הקב"ה: גלוי וידוע לפני, שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בבית המקדש, ומחייבו. ועם ישראל ניצולים בו. שנאמר [איכה ב' ד'] "דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו". אמר לו הקב"ה: היות וחשבת לבנותו, קנית גם את גורן ארוונה היבוסי, חייך, שלמה בנך בונהו והוא נקרא על שמך. שנאמר [תהלים ל' א] "מזמור שיר חנכת הבית לדוד" אם כך, אם דוד המלך היה בונה את בית המקדש, זה היה נשאר לעולם. אומרים חז"ל: משה רבנו בנה את המשכן. המשכן נשאר קיים לנצח. עשו אותו עושי מלאכה, צדיקים וחסידים שבדור. מי הקים את המשכן? משה רבנו הקימו.
    [האור החיים הקדוש, בפרשת דברים]  [דברים ד' כ"א] "והשם התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר השם אלקיך נתן לך נחלה" אומר משה רבנו: אם אני הייתי נכנס לארץ ישראל, הייתי בונה את המקדש. אם הייתי בונה את המקדש, הוא היה נשאר קיים לנצח. אם היה נשאר קיים לנצח, עם ישראל היה מתכלה. כשהקב"ה היה שופך את זעמו. "ווהשם התאנף בי על דבריכם" כדי שאתם תישארו לנצח. לכן, הקב"ה לא נותן לי להיכנס לארץ ישראל. אם כך, מעשה דוד ומעשה משה, אומרת הגמרא, קיים לעד ולנצח נצחים.

    [גמרא מסכת קידושין {על תהילים ע"ט א'}] "מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלם לעיים". שואלים חז"ל מזמור לאסף? היה צריך לומר קינה לאסף.
    [רש"י] ומהו מזמור והלא קינה היא. אלא לפי שנאמר (איכה ד') "כלה השם את חמתו" ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו למדנו מכאן, שמעשה דוד ומעשה משה, קיימים לנצח. אם כך, נוכל להבין טוב מאוד, המשכן שקיים לנצח, שנכנס במחילות, מתחת לבית המקדש, עשה אותו משה רבנו. לכן הוא קיים לנצח. האומנים שעשו אותו, היו צדיקים וחסידים, שבעם ישראל. האיש שעמד בראש הבניין היה בצלאל, שהיה נכדו של חור, הוא לא ידע שום דבר והשם מילא אותו בחכמה ובדעת.
    [הרמב"ן] אין דבר כזה, הוא פלא. עם שלא יודע שום דבר, לא במלאכת אומנים, לא במלאכת בנייה, ילד בן שניים עשרה שמלמדים אותו לעשות הכול. פתאום. למה? כדי שתדע שהכול הוא של הקב"ה. אין לך שום כוחות משלך. אם אין לך שום כוחות משלך, אז ממילא תבין, שלא תייחס לעצמך שום דבר. את הבית הראשון בנה שלמה המלך. שלמה המלך, הוא תחילת הפנים של משה רבנו. אבל, צירפו לזה גם עֹרף. מה היה העֹרף? חירם. מה חירם מבחינת העֹרף? חירם הוא היה המלך בצור. הוא היה עוד חבר של יהודה. חבר של דוד המלך וחבר של שלמה המלך בנו. כמה שנים הוא מלך? עפ"י החשבון שעשינו, הוא חיי בערך, אומרים חז"ל, בין אלף מאה לאלף מאתיים שנים.
    [ילקוט שמעוני, ספר יחזקאל] אמר חירם, תגידו, אני לא אלקים?! כמה מלכים ממלכי בית דוד כבר קברתי? כמה מלכים ממלכי יהודה כבר קברתי? כמה כוהנים גדולים כבר קברתי? ועדיין אני חי. אז אני אלקים. אם כך, סיבבה ההשגחה העליונה, שחירם יהיה לו חלק בבית המקדש, כדי שהקב"ה יוכל להחריבו.

    הבית השלישי, שיבנה הקב"ה, כבר לא יהיה לנו יד בזה בכלל. הוא ירד משמים. מלמעלה. כי זה בית מקדש נצחי, שלא יחזיקו בו אויבים. אף אחד לא יכול להגיד על הכסף שלו, היום, שהוא כסף כשר. [מסכת בבא בתרא] מיעוטן בעריות, רובם בגזל וכולם באבק לשון הרע. גזל לא חייב להיות שוד מזוין, גזל יכול להיות, שאתה פשוט לוקח דבר שלא שלך.

     

    אמר הקב"ה, מלמעלה אני אוריד אותו, כי הוא קיים לנצח. אי אפשר לבנות אותו, ולכן צריך להביא את הכול מלמעלה שלם כדי שיהיה נצחי. אנחנו עוסקים בפרשיות שעוסקות במשכן,

    יהי רצון שבזכות זה נזכה בקרוב ממש, לבניין הבית השלישי במהרה בימינו אמן ואמן.

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש, הרב שניאור אשכנזי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט" א, הרב אורי זהר שליט"א, הרב הרצל חודר שליט"א, הרב יצחק בצרי שליט"א,

     

    מקורות:

     זיקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין