כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    האיש בקהל

    "חופש הוא היכולת לקבוע ש2 ועוד 2 שווה ל4"
    ג'ורג' אורוול

    בחרתי לפתוח את הבלוג הזה כי אני מאמין שלכל אדם יש זכות להחזיק בדעתו ולהביע אותה, כי אני מאמין ויחד איתי כל השותפים לבלוג הזה שאי אפשר להשתיק את חופש הביטוי. חופש הביטוי גדול מאיתנו, חופש הביטוי הוא היכולת לקבוע ש2 ועוד 2 שווה ל4, הוא הדמוקרטיה והחיים עליהם אנו נשענים. אנו הם מגניה החדשים של חופש הביטוי, האנשים בשוליים שלא נכנסים לעיתון ושכותבים מתוך אמונה שיש למילים כוח. כלבי השמירה של הדמוקרטיה עסוקים במציצת עצמות שהממשל זורק להם ואילו אנו מתמקדים באמת ולא מפחדים להיות בעלי עמדה ברורה. אנחנו נראה את דעתנו ונודיע לכם כשנעשה זאת, אנו לא נתחבא מאחורי תדמית של אמת אלא נציג את האמת כמו שאנו רואים אותה.
    אנחנו לא נעצור ונמשיך ללכת, אנחנו לא נשתוק. חופש הביטוי הוא זכותנו וזכות הציבור לדעת היא זכותכם. אנחנו הגיס החמישי של הדמוקרטיה, אנחנו אנשי הצללים, אנחנו האיש שבקהל.

    לזכור להקיא ולשכוח/ אנונימי

    0 תגובות   יום שישי , 13/3/15, 17:48

    שיעור מסויים במהלך היום מוביל להודעה מסויימת.
    יש אנשים שישמחו, או שלא. בדרך כלל הודעה כזאת עושה עוד סדק קטן בנשמה שלך והלחץ וכל הרשע שבעולם עוטפים אותך מכל עבר. לפעמים המורים שלנו חושבים שזה בסדר להודיע על מבחן יומיים לפני התאריך שלו (באופן חוקי לפי התקנון- חובה להודיע שבוע לפני, אבל ?Who Gives A Shit) וחלק מהמורים חושבים שזה בסדר לאיים עם מועד ב' קשה יותר כי "הברזתם מהמועד המקורי".


    ואני שואלת את עצמי- לאן נעלמה האנושיות הבסיסית? מתי זה הפך למורה VS תלמיד? מתי ההקשה וההתחשבות איבדו את ערכן? אולי במקום לאיים עלינו עם מבחנים קשים המורות יבחרו לשאול את עצמן איפה הטעות בעובדה שחצי ויותר מהתלמידים לא יודעים את החומר?


    יש לי הרבה שאלות בקשר למערכת החינוך אבל לא תשובה אחת. המבחנים שלנו מבוססים על נטו זיכרון וניסיון להלחיץ, להוציא את התלמיד מגדרו ולבדוק אם הוא משתגע או לא. אם תשאלו אותי, החלק שלא משתגע הוא המטורף האמיתי. מערכת החינוך שלנו מחנכת אותנו לזכור, להקיא ולשכוח. האם מוסד שזוהי תורתו ראוי להיקרא "מערכת החינוך" בכלל?
    לדעתי לפחות- לא.


    אתם מבינים, יכולנו לפתח שיטה חינוכית טובה יותר. יכולנו ללמד נושא מסוים ולעשות עליו מבחן קטן, לצמצם את החומר הלא הכרחי (של"ח- באמת?) לדברים הכרחיים באמת. אולי במקום 7 שעות מתמטיקה בשבוע נקדיש שעתיים לפחות לתכנון העתיד, מתן כלים לבחירת מקצוע עתידי, הסברים על מיסים והלוואות, ניהול חשבון בנק, רכישת בית/רכב או אפילו כתיבת קורות חיים (אבל היי העיקר שלמדנו אי שוויון שיעזור לנו בעיקר בשום דבר בחיים). בכל מקרה, הטענה היא שמערכת החינוך יכלה להתחשב בנו קצת יותר. קצת יותר לעזור לנפש התלמיד וקצת פחות לחץ על המוח. אולי אני סתם עוד תלמידה ממורמרת עם מבחן שהיא לא מוכנה אליו אבל כולנו יודעים שיש אמת בדבריי. ואם יש פה מישהו שפרבולה או אי שוויון הפכו אותו למאושר/ מעושר אשמח לדעת באיזו עזרה אלוהית הוא השתמש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      AnonNymous
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין