נועה שוכבת מעליי, מתנשקים בלהט, לפתע היא עוצרת, נפרדת מהשפתיים שלי ומתכסה, "מה קרה?" אני שואל אותה, "אני מצטערת, מיכאל, לא בא לי... פשוט לא בא לי." היא אומרת והולכת לישון.

בוקר למחרת,

יושב במשרד, מוודא שהכל כשורה, מכנס את שאר המדריכים לתדריך, מסיים את התדריך ורק שני, המדריכה החדשה שהחליפה את נועה נשארת, "כן, שני? את צריכה משהו?" אני שואל אותה, "לא, סתם, פשוט... אתה לא נראה משהו היום, קרה משהו?" היא שואלת אותי, "אני בסדר גמור, תודה על הדאגה." אני עונה לה, "קרה משהו עם נועה?" היא שואלת, "שני, אמרתי לך שהכל בסדר, את לא צריכה לדאוג." אני עונה לה.

חוזר למשרד, אלי נכנס אחרי כמה שניות, אני מספר לו את מה שקרה אתמול בלילה, "נועה לא רצתה לתת לך?! אחי, היא לקחה את העזיבה של ניצן ממש קשה." הוא אומר, "אני יודע, זאת דפוק, אחי." אני עונה לו, "שמע, תעביר את זה, תן לה זמן." אלי אומר לי, "אתה חושב? טוב, אני אנסה." אני אומר לו.

נועה לא רוצה לקחת איתי הפסקה ואת כל ההתנהגות שלה במשך כל היום אני ממש לא מבין, היא מתעלמת ומתחמקת ממני וזה ממש נמאס עליי ואני מרגיש שאני לא מוכן לקבל את ההתנהגות הזאת.

חוזר הביתה, מדליק את הדוד ונכנס להתקלח, במקלחת אני מנסה לסדר את המחשבות למה נועה מתנהגת ככה, למה היא לוקחת כ"כ קשה את העזיבה של ניצן, אבל נקישה בדלת קוטעת את חוט המחשבה שלי, אני לובש מגבת ופותח את הדלת, שני מופיעה שם, היא בוהה בגוף שלי ארוכות, "וואו, אי אפשר לראות את זה מבעד לחליפה שאתה לובש כל יום." היא אומרת עם מבט מופתע, "שני, מה את עושה פה?" אני שואל אותה בכעס, "אני דאגתי לך." היא אומרת במגננה, "שני, אמרתי לך שאני בסדר, נכון? שוב, תודה על הדאגה, אבל לא מתאים שאת כאן, יש לי חברה." אני אומר לה, היא מהנהנת והולכת.

מתלבש, יושב על המיטה ואני פשוט מרגיש גרוע, נועה מתרחקת ממני ואני חושש שאני הולך לאבד אותה.