כמה זמן לא הייתי מובטלת!!!

את שלוש השנים האחרונות העברתי בכזו אינטנסיביות שאפילו לא שמתי לב שהן עברו כל כך מהר... אז החלטתי לעשות מעשה שאני בטוחה שתמיד תמיד אברך את עצמי על שעשיתי אותו ואקלל כי לא עשיתי אותו קודם.

החלטתי שעכשיו תורי, בקצב שלי, בכייף שלי ורק כי באמת בא לי ולא כי אני חייבת. ולא , זה לא שזכיתי בלוטו ונגמרו לי החובות והגרוש ויתר על הבית, ממש לא אני עדיין שוכרת מפרנסת ושאר ירקות...

פשוט זכיתי בטיפה של אומץ שגרמה לי לעצור לרגע ולנוח, להבין שהמרתון יימשך גם בלעדיי ושאם אקח את הפאוזה הזו זה יעשה לי ולמי שיקבל אותי אחר כך (במסגרת עבודה כמובן..) רק טוב. למה?

כי מנוחה עושה את זה לאנשים. כמה אנשים שאתם מכירים יודעים לקחת רגע ולנשום? גם אלה שלכאורה יש להם הכל ו"אוהבים את מה שהם עושים" (וזה בסדר גם אני אהבתי מאוד) וכו' וכו'. זה קשה לנו, קשה לנו להבין שצריך לתת לבטריה קצת טעינה מידי פעם ואני לא מתכוונת לתקופת אבטלה ארוכת טווח שבה אשב לי בבית עם טרנינג מוכתם באקונומיקה, ממש לא! אין לי כוונה להתרגל כי שמעתי שזה יכול למכר.

אני עשיתי את זה באופן אישי כי רציתי אחרי כל הזמן הזה קצת לנוח מה-9:00 -17:00

לצאת מהמסגרת ולחשוב מה אני באמת רוצה לעשות כשאהיה גדולה.(כל עוד לא החלפתי קידומת אני מרשה לעצמי להתשעשע ברעיון שאני קטנטונת).

אז כבר החלטתי שאמשיך לעשות את הדבר שאני הכי טובה בו- שיווק, מכירות ויחסי ציבור הכל ביחד או לחוד מה שיבוא קודם ולמרות הצהרת החופש אני זמינה להצעות מעניינות בלבד!

זהו, כתבתי את מה שבא לי, עכשיו שיהיה לכולנו רק טוב:)