בערך בארבע וחצי ליוויתי את אבי ואמי לקלפי בישוב בו נולדתי. ישוב ״מזרחי״ לא עני מאוד, אבל גם לא מבוסס מאוד. מרבית התושבים המקוריים הם מחמד בינוני נמוך רק חלק קטן, ״המשתכנזים״, למד ונטש. 

אנחנו עומדים בתור לקלפי ופוגשים כמה ממכרי ילדותי. אי אפשר לומר שהחיים האירו להם פנים,  אבל היום הם מחייכים.

״אנחנו פה בשביל ביבי״. לרגע קט אני מופתע, אבל אז אני נזכר. הם לא באמת פה בשביל ביבי. ביבי הוא כלי. הם פה בשביל להכניס, לתקוע לקרוע את האשכנזים המתנשאים האלה. את צפון תל אביב. הם פה בשביל להכניס לכל אוכלי הסושי והפרופסורים מהאוניברסיטה.

זאת לא תמיכה באף אחד. ולא מעניין אותם היום אם המקרר ריק או מלא, או אם ילדיהם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים. לא מעניין אותם מה הוא יעשה לעם ולמדינה. הדעה הפוליטית שלהם היא שנאה. 

ינקתי את השנאה הזאת יחד עם כולם ואני זוכר אותה טוב.

״אצל האשכנזים המקרר תמיד ריק״.

״אשכנזי כשהוא זקן הילדים זורקים אותו לבית אבות״.

״כוסאומו היטלר לא גמר את כולם״.

הם שונאים וכל והם יטיפו לדור הבא את השנאה שלהם. בכל מקום.

כך תוכל לקרוא ״שירה״ של ערס-פואטיקה מעל דפי העיתון האשכנזי, טורים נוטפי ארס ושנאה כלפי ה״אשכנזים״. כך תוכל לראות מזרחייות ״אינטלקטואליות״ משכנעות באותו עיתון להצביע לש״ס.  

מחר בבוקר הם יהיו מאושרים לראות את ה״אשכנזים״ אוכלים את הלב. רעש של אושר.

***********************************************************************************************************************

״אתן לך כל מה שתבקש״ אמר לו השד בבקבוק, ״אבל תזכור שהשכן שלך יקבל פי שניים״ 

״אם כך תוציא לי עין אחת!״