כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    למה לא מקריבים דגים? - פרשת ויקרא

    0 תגובות   יום חמישי, 19/3/15, 22:54

    ­­בס"ד

    למה לא מקריבים דגים?
    פרשת ויקרא 

     

    תורת כוהנים ולויים
    הפרשה הראשונה מתוך חומש ויקרא, היא הראשונה, מתוך פרשיות תורת כוהנים. הרמב"ן כדרכו בקודש, בכל חומש, יש פתיח בפרשה. הספר הזה (ויקרא) הוא תורת כוהנים ולויים. כי עיקר החומש הזה עוסק בענייני כוהנים ולויים. יבואר בו ענייני הקרבנות כולם ומשמרת המשכן ששומרים על המשכן. מי יכול להתקרב, מי לא יכול, עד היכן וכו'. כי כאשר היה ספר אחד בעניין הגלות והגאולה ממנו, היות והחומש הקודם, שמות, קרא לו הרמב"ן, חומש הגלות והגאולה, היות ונכנסנו למצרים ויצאנו משם. והשלימו באוהל מועד וכבוד השם אשר מילא את המשכן, פרשת פקודי מסיימת, בעניין השראת השכינה שהייתה במשכן. בקרבנות ובשמירת המשכן. שיהיו הקרבנות כפרה להם ולא יגרמו העוונות לסילוק השכינה וציווה בכוהנים הניגשים להשם שיתקדשו, ציוה הקב"ה את הכוהנים, שיקדשו את עצמם, לפני שהם נכנסים לעבודה שהזהיר על טומאת מקדש וקֹדשיו וגם שלא יהרסו להעלות אל השם, כמו שאמר בפרשת אחרי מות, אומרת התורה: [ויקרא ט"ז ב'] " ויאמר יהוה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת". למה? כמו שנאמר במעמד הר סיני: [שמות י"ט כ"א] "יאמר יהוה אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל יהוה לראות ונפל ממנו רב" במעמד הר סיני הזהיר הקב"ה: לא כל אחד יכול להתקרב. ואח"כ יגביל המשכן, כהגבלת הר סיני, בהיות שם כבוד אלקי ישראל. ההגבלות שעשה הקב"ה במשכן, זה מעין מה שהיה במעמד הר סיני.

     

    ובענייני הקרבנות

    [הרמב"ן] רוב פרשיות הספר הזה, ידבר בהם עם הכוהנים: דבר אל אהרון ואל בניו, צו את אהרון ואת בניו. ובפרשת קדושים, יש בה מקצת מצוות מבני ישראל, רובם ענייני הקרבנות או בדומה להם  אומר שבפרשת קדושים, ישנם מצוות שנאמרו לא רק לגבי כוהנים, אבל הרוב נגרר ומסתעף, העניינים הקשורים לקרבנות. פותחת הפרשה בציווי להביא קרבנות, והתורה פותחת בקרבן עֹלָה.

    [הכלי יקר] שהתורה פותחת בקרבן עֹלָה תחילה, כיון שהעֹלָה באה לכפר על המחשבה, על הרהור הלב, והמחשבה באה לפני המעשה, אז היות והמחשבה, היא פועל יוצא לפני המעשה, לכן התורה פותחת תחילה בקרבן עֹלָה. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַהשם מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם." השאלה הראשונה שמיד נענים כאן רבותינו, גם במדרש.


    לאדם יש ארבע שמות

    [רש"י] למה התורה פותחת במילה אָדָם? [חז"ל] לאדם יש ארבע שמות, הוא נקרא בשם אדם, איש, גבר ואנוש. אדם הראשון מופיע בבראשית. מעבר לכך, לא מוזכר המילה אדם, למה לא נבחרה מילה איש, או גבר או אנוש, למה דווקא מילה אדם? [רש"י {מדרש}] אדם. מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכול היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל. [הגמרא, מסכת חולין] וְתִיטַב לַהשם מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס (תהלים ס"ט ל"ב), אדם הביא את הקרבן הראשון, והוא היה שור בעל קרן אחת. רק לאחר ההקרבה של הקרבן הזה, נולדו שוורים בעלי שני קרניים. ידוע שיש כמה שינויים שהיו בבריאה, אחד מהם היה אצל הבהמות, שהיו בעלי קרן אחת בגלל חטא השְנִיוּת. גם אצל האדם חלו שינויים, הוא נולד עם כפות ידיים, כמו כף של טרקטור. רק אחרי נֹח, שהיה הראשון בעל שינוי בבריאת האדם, שנחלקו האצבעות. עד נֹח, אומר המדרש, היה האדם עם אצבעות מחוברות. נֹח - זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו. אדם הראשון, הביא קרבן, לא מן הגזל, הכול היה שייך לו.

    [רש"י] מה זה קָרְבַּנְכֶם? פותח ביחיד: אָדָם כִּי יַקְרִיב. ומסיים ברבים: קָרְבַּנְכֶם? ללמדך ששניים יכולים להתנדב קרבן עֹלה. אם שניים רוצים להשתתף בקרבן עֹלה יכולים להביא. לכן נאמר בלשון רבים קָרְבַּנְכֶם.

     

    שלא יביא מן הגזל
    [הכלי יקר] [רש"י, בשם חז"ל] פתח באדם, כדי לומר לך, שלא יביא מן הגזל. אבל, הקרבן הטוב ביותר שהיה, הוא לא קרבנו של קין ולא קרבנו של הבל. כי, בכל אחד ואחד מהם היה חיסרון. מה היה החיסרון בקרבן של קין? קין הביא מפרי האדמה. [חז"ל] מן הירוד שבאדמה. מה הוא הביא? [חז"ל] הוא הביא זירעוני פשתן. והזוהר הקדוש מתלבט: למה הוא בחר להביא פשתן? יש לו את כל העולם. יש לו את כל הפירות שנמצאים בגן עדן, שהוא יכול היה להביא מהם להקב"ה. לא מצאת להביא דווקא מן הירוד שבאדמה? סופי תיבות של המילה קרבן במילוי זה פשתן. ק = קוף = פ,  ר = ריש = ש, ב = בית = ת, נ = נון = ן. מה קיבלנו? פשתן. הבל לעומתו, הביא מבכורות צאנו. הקרבן של קין היה הכי טוב, מהבחינה הזאת, שהוא הראשון שיוזם להביא קרבן. הוא מהפנימיות שלו אמר: אני רוצה להתקרב להקב"ה, אני רוצה להביא קרבן. אמנם הוא הביא את הירוד באדמה, אבל, זו הייתה יוזמה פרטית שלו. אם כך, מגיעה לו הערכה על זה שהוא הביא את הקרבן הפרטי שלו. לעומת זאת, הבל הביא מבכורות צאנו. [בראשית ד' ד'] וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא. אחרי שהוא ראה שקין הביא, אז גם הוא הביא. בכל אחד מהם יש חיסרון. מה החיסרון? זה הביא מן הירוד )קין), וזה העתיק מאחיו (הבל) אמנם הביא מבכורות צאנו. לכן כתוב: אדם הראשון, הביא את הקרבן הטוב ביותר. היה בו בקרבן הזה שלמות אמיתית, היכן? א. האדם הביא את זה מעצמו, הביא את הדבר הטוב ביותר מעצמו, לא היו צריכים להגיד לו. ב. הוא הביא מהבכורות, הביא מן הפר. הפר הראשון היה משובח ביותר. לכן פתחה התורה במילה אדם. אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. כי הקרבן הזה, היה הקרבן המעולה והמשובח ביותר, שנעשה ביוזמתו של אדם הראשון.

     

    קרבנות דגים

    הנושא הזה, של קרבנות דגים, הוא דבר פליאה. אין לנו קרבנות דגים. הקב"ה לא ציוה להביא קרבנות דגים. בפרשת השבוע נאמר שיש לך אפשרות להביא מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן. עני הרוצה להביא קורבן, יכול להביא עֹלת עוף, ואם אתה רוצה, אתה יכול להביא קרבן מנחה הנעשה מן הסֹלת. אבל, אתה לא יכול להביא דגים.

     

    הדגים הם לא בשר ודם?

    [מדרש תנחומא, ויקרא, אות ח'] ולמה מקרבים קרבן מן העוף מן הכבשים ומן הצאן ומן העיזים, ולא מן הדגים? אלא בשביל שהם (הבהמות והעופות) בשר ודם כמו האדם. הדגים הם לא בשר ודם. השאלה מה מונח כאן בעניין הזה, שאין בהם בשר ודם? פשוטם של דברים: הם לא נחשבים לבשר. אדם שנדר לא לאכול בשר, יכול לאכול דגים. כי הדגים לא נחשבים בשר. למרות, שיש מקור אחד האומר: שהדגים כן נקראים בשר. אבל, אנחנו יודעים, שדגים לא נקראים בשם בשר. ולכן הם לא מכפרים. למה? לפי שהדגים נולדים כביצים ולא נולדים כבעל חי ונושם, ויוצאים מהם וחיים, לכן הם לא יכולים לכפר על האדם. הא תגיד והעופות? כי התירו לך לקחת מהעופות. גם העופות לא נולדים כמו בן-אדם. אם ככה זה תמוה למה עופות כן ודגים לא. ועוד שאלה: סֹולת, היא לא בעל חיים. אתה צריך להביא בעל חיים. אתה צריך שיהיה לו דמיון לאדם.

     

    אז למה סולת כן?
    [סוכת דוד] איך אפשר להביא סֹולת, אם הוא גם כן לא בשר ודם? אמנם, הדגים באים מביצים וגם העופות באים מביצים, אבל יש שוני עצום בניהם. מהו? הדגים,אחרי שהדגה מטילה את הביצים, אין לה יותר חיבור אליהם בשום קשר שהוא. היא לא שומרת על הביצים. היא לא דוגרת עליהם. הטילה והולכת הלאה. לעומת זאת, העוף, מחובר אל הביצים בכל רגע ורגע. הוא הרי דוגר עליהם. התרנגולת דוגרת. העופות דוגרים. כתוב בתורה על מצות שילוח הקן, שאסור לך לנצל את החיבור שבין העוף לגוזלים. אתה רוצה לקחת את העוף? לקחת את הגוזלים? אומרת התורה (דברים כ"ב ז') שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם וְאֶת-הַבָּנִים תִּֽקַּֽח-לָךְ. אל תנצל את החיבור שיש בין הגוזלים לבין אמם. אתה רואה אותה יושבת, היא לא רוצה להתרחק מן הבנים, שלא תיגש ותיקח. זה החיבור שיש בין בעלי החיים לאדם. אדם מחובר לילד שלו, הפרה, להבדיל, מחוברת לעגל, העז מחובר לגדי, העופות מחוברים לגוזלים. הדגים, אין להם שום חיבור אל הביצים שלהם. היות וכך, אין להם שום חיבור לבני אדם. אולי לזה התכוון המדרש: אבל הדגים באים מביצים, הוא לא התכוון מביצים, כי גם העופות באים מביצים. אלא למה הוא התכוון? הוא התכוון לומר, שנכון שגם העופות באים מביצים, אבל, יש חיבור בין האמא לבין הביצה. הדגים באים מביצים, אבל, אין שום חיבור בין האמא לבין הביצה.

     

     למה אדם ולא איש
    [ליקוטים מפרדס, הקדמה מגמרא מסכת חולין כ"ז ב'] בהמה צריכה שחיטה של שתי סימנים, עוף מספיק לו שחיטה של סימן אחד. דגים לא צריכים בכלל שחיטה. דגים, הוצאתם מן המים, זהו שחיטתם. שנאמר (במדבר י"א כ"ב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם. אסיפתו זוהי שחיטתו. הוצאת אותו מהמים, הוא מת. זה שאתה רואה בסופר או בחנות דגים, שנותנים לו מכה בראש, זה רק בשביל שהוא לא יקפוץ על המשקל. לא בגלל שיש עניין להרוג אותו. אסיפתו זוהי שחיטתו. דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים דגים שנבראו מן המים הכשירן בלא כלום עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד.
    הסבר: בהמה שנבראה מן האדמה, צריכה שתי סימנים. העוף נברא חציו מן המים וחציו מן האדמה: צריך שחיטה של סימן אחד. הדגים שנבראו כולם מן המים אינם צריכים שחיטה. אם כך, המצריך את השחיטה, הוא החלק של האדמה. הדגים שנבראו כולם מן המים, אינם צריכים שחיטה, כי החלק שצריך שחיטה, הוא החלק שקשור לאדמה. אם כך, אם אתה אומר, שכל היסוד של השחיטה, מצריך את החיבור לאדמה, אז רק דבר שמחובר לאדמה יכול לכפר על האדמה, למה? כי מופיע בחז"ל (בראשית רבה, פרשה י"ז) בשעה שאמר הקב"ה נעשה אדם, שאלו מלאכי השרת את הקב"ה: מה יש לאדם הזה? אמר להם הקב"ה: האדם הזה הוא חכם גדול. במה חכמתו? שאלו המלאכים? אמר להם הקב"ה: הוא יודע לתת שמות לבעלי חיים. אמרו המלאכים, מה הבעיה תביא את החיות, כמה דקות אנחנו מסדרים להם שמות. הביא הקב"ה את בעלי החיים למלאכים, כדי שיתנו שמות, ולא ידעו לתת. זו לא חכמה לזרוק שמות באוויר, בלי שיש לך קשר. אמר להם הקב"ה: בֹאו תראו, אני ישים אותם לפני האדם, והאדם ייתן שמות. נתן האדם, לכל בעל חי שם, ולא סתם ככה השמות נלקחו באקראי, כל שם, יש לו משמעות שקשורה לאותו בעל חיים. ואכן, המלאכים, ראו שהאדם יודע לתת שמות. פנה אליו הקב"ה ואמר לו: מה שמך? אמר לו: אדם. שאל אותו הקב"ה: למה אתה קורא לעצמך אדם? אמר לו: כי נבראתי מהאדמה. אמר לו הקב"ה: ומה שמי? ענה לו: השם שלך הוא א-ד-נ-י. למה? כיון שאתה אדון לכול בריותך. אם כך, השם של האדם, אדם. למה? כי הוא נברא מהאדמה. רק מה שקשור לאדמה, יכול לכפר על אדמה, מה שלא קשור לאדמה, לא יכול לכפר. לפי כך, בהמה שנבראה כולה מהאדמה – יכולה לכפר. עוף שחלקו מן האדמה, וחלקו מן המים – יכול לכפר. לפחות את החלק של האדמה שלו. הסֹולת שהוא מנחת עני – יכול לכפר, כי גם הוא בא מן האדמה. אבל, הדגים, אין להם שום חיבור, לשום חלק שבאדמה. לכן, הם לא יכולים לכפר. אם ככה, אומרת התורה: אדם שמביא קרבן, למה הוא מכפר? מן הבקר ומן הצאן ומן הבהמה. יכול לכפר. אם הוא עני – הוא מביא עוף. ואם הוא יותר עני – הוא מביא סֹולת. למה? אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַהשם מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם" למה נאמר "אדם" ולא "איש"? התשובה פשוטה מאוד: כי הקרבן הזה, שייך לשם שנקרא אדם. למה השם, שנקרא אדם? כי נבראתי מהאדמה.

    אם כל היסוד הוא כי נבראתי מן האדמה, זה היסוד של האדם. לכן, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. כל הקרבנות, נובעות מהשורש של המילה אדם. אדם הוא יסודו מהאדמה, כל דבר מחובר לאדמה יכול לכפר על האדם.

     

    עוף החול לא אכל מעץ הדעת

    [אור התורה] חז"ל אומרים,על הפסוק [בראשית ג' ו'] וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. חוה, לאחר שנתנה לאדם לאכל מעץ הדעת, שואלים: מה זה גַּם לְאִישָׁהּ? תגיד וַתִּתֵּן לְאִישָׁהּ. [רש"י] ותתן גם לאישה. שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת גם. לרבות בהמה וחיה. הלכה חוה ונתנה לאכל מעץ הדעת, לכל הבהמות והחיות. שכולם אכלו, חוה אם כל חי, נותנת לאכול, כולם אכלו בשפע, רק אחד לא אכל. מה שכתוב במדרש (בראשית רבה, פרשה י"ט השם) עוף אחד, ששמו עוף החול. איוב מזכיר אותו, בספר איוב. העוף הזה חי אלף שנים, וגם באלף שנה הוא לא מת. הוא עושה "אוברול". הוא עולה למעלה, נשרפים לו הנוצות, הוא עושה חידוש, מה שנקרא מחליפים לו פלגים, והוא חוזר חזרה לעבודה. 'באוברול',הוא בעצם לא מת, כי הגזרה היא בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמֽוּת, אז אם מי שלא אכל, לא מת. ממילא העוף הזה נקרא אל-מוות. הוא נשאר חי כל הזמן, אז פעם באלף שנה הוא עושה מה שנקרא טיפול 10,000. (חז"ל עוד שואלים במדרש- למה דווקא אחרי אלף שנה הוא עושה את ההחלפה הזאת? פשוט מאוד, כי הקב"ה אמר כי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמֽוּת ויומו של הקב"ה, הוא אלף שנה, כמו שנאמר [תהילים צ' ד'] "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר וגו'.", לכן היות והוא לא אכל, אז כל אלף שנה, הוא עובר את ההתחדשות הזאת. כך מסבירים רבותינו במדרש.)
    [ר' צדוק הכהן מלובלין] גם דגים לא אכלו. חוה לא הוציאה את הבורי מהים ואמרה לו בא אני ייתן לך קצת, מעץ הדעת, גם לא את הלוקוס ולא את המושט, השאירה את כולם במים, לא דברה איתם בכלל. (ד"א, אדם הראשון נתן שמות לכל החיות, חוץ מהדגים, לדגים אין שמות. בתורה יש מי שיש לו סנפיר וקשקשת ומי שאין לו, הדבר היחיד שהתורה כותבת, זה התנינים, זה הכול. שמות של דגים, לא מופיעים. כל השמות, אלו שמות שניתנו להם בתקופה מאוחרת יותר, הדייגים נתנו או על שמם, או על שם חמותם, כל אחד בחר את הדג שלו, והוא נתן לו את השמות. אין שמות בתורה לדגים. חמה אין להם שמות: א. כי הם לא יצאו מהמים, לכן, האדם הראשון לא נתן להם שמות. ב. הם לא חטאו. אם הם לא חטאו, אז הם לא צריכים שמות. כי שם, מהווה תיקון, אדם שלא חטא, לא צריך תיקון. לכן, יש לאכֹל בליל שבת דגים, כי הם לא חטאו באכילה מעץ הדעת, ושבת זה מעין עולם הבא. אם זה מעין העולם הבא, לכן נוהגים לאכֹל דגים.

     

    החטא הראשון בבריאה לא היה של האדם
    [החזקוני, פרשת בראשית] החטא הראשון בבריאה, לא היה של האדם הראשון. החטא הראשון בבריאה, היה ביום שלישי. מה היה ביום שלישי? הקב"ה אמר לאילנות, להוציא טעם העץ וטעם הפרי שווה. האילנות לא עשו מה שהקב"ה ציווה. חוץ מעץ אחד. האתרוג. הוא היחיד שעשה את מה שהקב"ה אמר, ולכן (כ"ג מ') וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, אומרים חז"ל (מסכת סוכה) טעם פריו, וטעם עצו שווה. כל העצים שינו מציוויו של הקב"ה, לא עשו מה שהקב"ה ציוה. אם זה העצים, אם זה האדמה, אם זה המלאך הממונה על העצים, זה כבר דעות שרבותינו דנים בזה. אנחנו יודעים. אני רוצה להסביר לך, למה האילנות שינו מציוויו של הקב"ה. למה שהאילנות לא יעשו מה שהקב"ה אומר, יש להם יצר הרע? אמרו האילנות: לכל יצור חי, יש רצון קיום, כל יצור שחי, ומשביע לכל חי רצון. רצון החיים של כל נברא, הוא הרצון הכי חזק שישנו. הרצון הזה היה גם לעצים. אמרו העצים: אם אנחנו נעשה טעם העץ וטעם הפרי שווה, יאכלו בני האדם את הגזע ולא את הפירות. בשביל מה הוא צריך לטפס על הקוקוס בשביל להוריד אותו? אם הוא יכול להוריד חתיכה מהגזע ולאכל מהגזע. צריך לעלות למעלה על העץ, או לשלוח קוף שיוריד אותו, בשביל מה ? אוכל חתיכה מהגזע, ויש לו את אותו טעם. אמרו האילנות: אם אנשים יתחילו לאכל גזעים – אין אילנות. זה יוריד חתיכה, וההוא יוריד חתיכה, עד שלבסוף העץ קורס. אז אם אנחנו עושים, טעם העץ וטעם הפרי שווה, אנחנו מיצרים עבורנו מנגנון להשמדה עצמית. אמרו העצים: ריבונו של עולם, לייצר מנגנון להשמדה עצמית? ודאי שלא,אלא מה? נעשה טעם הפרי וטעם העץ שונה. העץ יהיה, לא טעים, אז לא יגעו בגזעים ויאכלו רק את הפירות.

     

    מליץ טוב על האדמה

    [אוהב ישראל מאפטא] אומר: רבותי, אני רוצה להליץ טוב על האדמה. יש עניין לדון את חברך לכף זכות, ובעיקר שבאתי משם. באתי מהאדמה, אז אני חייב להליץ עליה טובה. האדמה, ששנתה מציוויו של הבורא יתברך, עשתה את זה לצורך האדם. למה? האדם הראשון חטא, בא אליו בטענה הקב"ה ושאל אותו: תגיד, למה חטאת? למה אכלת מעץ הדעת, אמרתי לך לא  לאכל. למה אכלת? אמר האדם הראשון: ריבונו של עולם, אתה יודע ממה נוצרתי? מן האדמה. אתה יודע מה עשתה האדמה?   ביום השלישי לבריאה אמרת לה להוציא טעם העץ וטעם הפרי שווה, והיא לא שמעה בקולך. יוצא שהגן שממנו נוצרתי, הוא גן בעייתי ולכן לא עשיתי את מה שציווית. אם כך, חוה נתנה לכולם לאכול מעץ הדעת. לכל מי ששייך לחלק האדמה, מי שייך? הבהמות. אם הם שייכות לאדמה, גם להם יש את אותו גן בעייתי שסירב להקב"ה. אם יש להם את אותו גן, היא רוצה לתת לאכול לכל מי שנברא מן האדמה, ומי נמצא שם? החיות, הבהמות והעופות. אבל דגים, אין להם שום קשר לעניין הזה, למה? כי הדגים נבראו מהמים, לא הוציאו אותם מהמים כדי לתת להם לאכל, יוצא שהם לא מחוברים לחטא של אדם הראשון. ואם כך, ואם הם לא מחוברים לחטא אדם הראשון, אז הם לא יכולים לתקן. כל מי שהיה בחטא אדם הראשון, יכול לתקן, למה? מי לקחו בחטא אדם הראשון?

    לקחו את כל מי שנברא מהאדמה, וכל מי שנברא מן האדמה, יש לו את החיסרון של הגן.
    [החזקוני] שינו מציוויו של הקב"ה,למה? כי לא רצו לייצר מנגנון להשמדה עצמית.
    [ר' ישראל מאפטא] הם עשו את זה כדי שיהיה לאדם, ללמד זכות על עצמו.

    [תורת יעקב] הוא הפוך על הפוך, ממה שאמרנו עד עכשיו. [גמרא מסכת שבת ק"ח א'] בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור. דנה הגמרא האם אפשר לכתוב פרשיות של תפילין על גבי עור של דג. זה מאוד דק. אז השאלה שנשאלת כאן: האם מותר. אלא אם יבא אליהו ויאמר: אי פסקא זוהמא מיניה אי לא פסקא זוהמא מיניה. יבוא אליהו ויגיד אם פסקה זוהמתם או לא פסקה. מה זה אם הפסיקה הזוהמה? הריח של הדגים? תיקח את העור ותריח אם יש לזה ריח או לא. למה הכוונה?

     

     האם לדגים באמת לא היה חלק בחטא עץ הדעת?
    [הר"ן, רבנו ניסים מהראשונים] דבר חידוש פלא. (השפת אמת, החידושי הרי"ם, כולם נרעשים) מהחידוש הזה ודנים בזה מה כוונת הר"ן?) במסכת שבת: והנכון, שבא הנחש אל חוה והטיל בה זוהמה, הטיל זוהמה על כל הבריות שבעולם. ישראל שעמדו למרגלות הר סיני, פסקה זוהמתם (גמרא שבת קמ"ו) כולל כל הבהמות והעופות, חוץ מן הדגים, שלא היו במעמד הר סיני. ולכן צריך את אליהו הנביא שיגיד לנו, אם פסקה זוהמתם או לא. לא הכוונה לסירחון שיש בדג, אלא אם פסקה זוהמתם מחטא אדם הראשון. כאן כתוב הפוך על הפוך: מקודם כתבנו שאין להם חלק בחטא אדם הראשון. הוא אומר: לא. כי ברגע שירדה הזוהמה הזאת, היא קלקלה את כל הבריות כולם. כולם תוקנו במעמד הר סיני. הדגים לא תוקנו.

     

    למה העוף נחשב לגזלן?

    בפרשה שלנו עוסקת התורה בשלוש מקומות, בעוון החמור של גזל. הדבר הראשון הקראנו, אומרים חז"ל: אָדָם כִּי יַקְרִיב [רש"י] אדם. למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכול היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל. בפעם השנייה – מופיע בעניין שחיטת העוף. כאשר אדם מביא עולת עוף, אומרת התורה: (ט"ז) וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ ... למה? [רש"י, מדרש רבה, פרשה ג' ז'] וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר חֲנִילָאי הָעוֹף הַזֶּה פּוֹרֵחַ וְטָס בְּכָל הָעוֹלָם וְאוֹכֵל בְּכָל צַד – העוף הזה מסתובב בכל מקום ובכל מקום הוא לוקח וְאוֹכֵל מִן הַגְּזֵלוֹת וּמִן הַחֲמָסִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהַזֶּפֶק הַזֶּה מָלֵא גְזֵלוֹת וַחֲמָסִין אַל יִקְרַב לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ, אֲבָל בְּהֵמָה גְּדֵלָה עַל אֵבוּס בַּעֲלָהּ, וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת מִכָּל צַד לֹא מִן הַגְּזֵלוֹת וְלֹא מִן הַחֲמָסִין, לְפִיכָךְ הוּא מַקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ לְכָךְ נֶאֱמַר (ויקרא א' י"ג) וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הכולֹּל הַמִּזְבֵּחָה.

    [רבנו בחיי] אם הקב"ה לא מרשה להביא את מֻרְאָתה של העוף, בגלל שהיא גנבה כמה גרגירים, ללמדך שגזול לא עולה על גבי המזבח, וכמו שגזול לא עולה על גבי המזבח, גם אדם שגוזל לא יבוא לפני הקב"ה למעלה. בֹא וראה הדבר הראשון שאומר דוד המלך: מִי יַעֲלֶה בְהַר השם וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. מה הדבר הראשון? נְקִי כַפַּיִם, הדבר הראשון להתקרב להקב"ה, גזל, אין מה לדבר! אדם הראשון הביא קרבן שאין לו קשר לגזל. אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. הקב"ה אומר: אל תביא לפני אפילו את המוראה של העוף. למה? כי הוא לקח ממקומות אחרים. שלוש פעמים מזהירה התורה בעניין הגזל: אדם כי יקריב וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ ובסוף הפרשה אשם גזלות, חוזרת התורה פעם אחר פעם, לדבר על הנושא הזה של הגזלות.

     

    בעל החיים, שמבטא את הרצח בבריאה, הוא הדג

    למרות שכל בעל חיים, יש להם רצון הישרדות. אין בעל חיים שאין לו רצון הישרדות - האריה רוצה לשרוד, הנמר רוצה לשרוד, ותמורת ההישרדות הם "לא רואים אף אחד ממטר". הם לא רואים, בעל חיים טרי שנולד עכשיו, תן לו קצת לחיות, שום דבר. נולד עכשיו, בא אריה וטורף אותו. אבל דבר אחד הוא יודע – במינו הוא לא נוגע. אריה לא יטרוף אריה,נמר לא יטרוף נמר,ברדלס לא יטרוף ברדלס, במין שלו הוא נשמר. הוא יטרוף מין אחר, אבל במין שלו הוא לא יגע. שונים הדגים מכל הנבראים בבריאה, שטורפים אחד את השני. אין לך בנבראים מישהו שטורף את עצמו. מי שטורף את המין שלו, זה רק דגים. הגמרא מצטטת את ספר חבקוק (א' י"ד) וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם. אומר הנביא: תדע לך שהאדם הוא כמו דגי הים. אומרת [הגמרא מסכת עבודה זרה ג' ב' - ד' א'] מה דגים שבים, כל הגדול מחברו בולע את חברו, אף בני אדם. אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחברו בולע את חברו. בני אדם גם אין להם סנטימנטים, כשהם צריכים מרחבי מחיה, אלמלא מוראה של מלכות, הם מורידים מהדרך אנשים שמפריעים להם. צא לרחובה של עיר, בכמה מקומות ברחבי הארץ, תראה, שגם עם מוראה של מלכות ביחד, עכשיו מוראה של מלכות, היא ממוראת העבריינים, הם מפחדים מהם ומבקשים מהם להגיע לאזור. אבל כשהעבריינים רוצים לפעול, אין להם שום סנטימנטים, כמו דגי הים. כל הג'ונגל טורף מין שאינו במינו, בני האדם כדגי הים במינם הם טורפים.

    [פסיקתה רבתי כ"א] עשרת הדיברות, כנגד עשרת המאמרות שברא הקב"ה את העולם. אני רוצה להגיע אל הדיברה השישית – לא תרצח. לא תרצח, כנגד איזה מאמר שבו ברא הקב"ה את העולם? לא תרצח? כנגד המאמר וַיֹּאמֶר אלקים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. אמר הקב"ה: אל תהיו כדגים הללו, שהגדולים בולעים את הקטנים,שנאמר: וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם. מה הסמל ללא תרצח? הסמל ללא תרצח. זה דגים. אם ככה, אומר הקב"ה: בעל חיים שכל הסבל והמהות שלו זה רציחה, אני לא רוצה אותו על המזבח. אם גזל אסור, על אחת כמה וכמה, שרוצחים ודאי לא יעלו על המזבח.

     

    בזכות הקרבנות העולם ניזון

    [תורת יעקב, גמרא במסכת כתובות י' ב'] המזבח עושה ארבעה דברים. אמר רבי אלעזר מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר היינו מכפר היינו מזיח, מזיח גזירות ומכפר עונות. מה זה מזבח מזין? [רש"י] מזין. בזכות הקרבנות העולם ניזון. שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה. כלומר כל מה שאתה שָׂם על המזבח, המין שלו מקבל ברכה. שמת שור - השוורים מקבלים. שמת עז - העיזים מתברכים. [גמרא במסכת ראש השנה] אמר הקב"ה: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שאברך לכם תבואה שבשדות. הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שאברך לכם פירות האילן. נסכו לפני מים בחג, כדי שאברך לכם גשמי ברכה. מה שאתה נותן להקב"ה, אתה מקבל אותו בחזרה. כולנו צריכים לברכה: העופות הבהמות, הכול צריך ברכה. אחד לא צריך ברכה! הדגים. למה? כי הוא הבעל חיים היחיד, שהקב"ה ברך אותו באופן אישי. היות והוא ברך אותו באופן אישי, הוא לא נזקק לברכה. הם התברכו מהקב"ה, כבר מששת ימי בראשית. לכן, לא צריך להביא אותם על גבי המזבח. 

    [פרדס יוסף, ויקרא רבה, פרשה כ"ז] אמר רבי יהודה ברבי סימון אמר הקב"ה: עשרה בהמות נתתי לך לאכילה, שלושה מצויים ברשותך: שור, שׂה כבשים ושׂה עיזים. ושבעה אינם ברשותך. צריך לצוד אותם ביער: איל, צבי, יחמור, אָכּו, דישון, טאו וזמר. אמר הקב"ה: לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם להתייגע בהרים להביא קרבן. אתה לא עשו, אתה לא הולך לצוד.
    [רבנו בחיי] עשו הולך לצוד. עם ישראל לא צדים. עם ישראל הוא איש תם יושב אהלים. אמר הקב"ה: הביאו לפני מן התמימים שנמצאים אצלך בבית, לא מאלה שנמצאים במקום השממה. לא משם תביא קרבנות.

     

    צדיקים מגולגלים בדגים
    [פרדס יוסף] גם הדגים אינם ברשותו של אדם. אדם, כדי לאכול דגים, צריך לצאת לים, זה לא ברשותו. למרות שהם נמצאים בביברים. בריכות דגים. אבל, לא כל אחד יש לו בריכות דגים. אתה רוצה להביא קרבן של דג, אז צריך ללכת לים לצוד. אומר הקב"ה: אני לא אומר לך להביא קרבנות בשביל לצוד, אני אומר לך להביא קרבנות ממה שזמין אצלך, מה שלא זמין אני לא מבקש ממך.

     

    בשביל מה צריכים לפקֹד את כל יצורי קדם?

    [אוצרות התורה, {ליקוטי אנשי שם} (מתורת הקבלה)] פסוק שכולנו אומרים בראש השנה: אתה זוכר מעשי עולם ופֹקד כל יצורי קדם. בשביל מה צריכים לפקֹד את כל יצורי קדם בראש השנה? בראש השנה אתה צריך לפקֹד את אלה שחיים. ונפתחים ספרי חיים וספרי מתים. מה העניין בזה? בן אדם שחטא בעולם הזה, אחד מהאפשרויות לתקן, הוא באמצעות גלגול. כולנו היום נשמות של גלגולים, אף אחד לא נשמה מקורית. הנשמות המקוריות מזמן הסתיימו וכולנו גלגולים. זה מסביר את כל הצרות שבני אדם עוברים. מתקנים מגלגולים קודמים וכל מיני דברים.
    [גמרא במסכת חגיגה ג' א'] והא הנהו תרי אלמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש''ס...". היו שתי אילמים שישבו בשיעור, וכל הזמן היו מנענעים עם הראש, המגיד שיעור לא ידע אם הם מבינים או לא, בזה שהם מנענעים עם הראש. לימים אומרת הגמרא שהם התפקחו, שבו לדבר, ואז הבינו שהם הבינו הכול. יש סיפור יפה על זה, על ר' שפירא מלובלין שהגיע להתרים אנשים בניו-יורק, נתנו לו לדבר בערב שבת, שזה הזמן שנחשב הטוב ביותר, כי שבת בבוקר כל אחד מתעורר בשעה אחרת, בערב שבת כולם נמצאים. בקיצור, קיבל לדבר עשרים דקות, כל בית הכנסת מלא עד אפס מקום. אנגלית הוא לא ידע, ועברית הם לא ידעו, אז השפה היחידה שהוא יכול לדבר איתם זה באידיש. הרב התחיל לדבר. בקדמת הבית כנסת ישב ילד, בערך בן תשע וכל הדרשה שהרב מדבר, הילד מהנהן בראשו. הוא היה בטוח שאידיש הוא לא מבין. לאחר שסיים את הדרשה, מספר הרב,שהדבר הראשון שעשה הוא ניגש לילד. שאלתי אותו באידיש: אתה מבין אידיש? אמר לו לא. שאל אותו הרב: אתה הבנת מה אמרתי? אמר לו: כן. שאל אותו הרב: מה אמרתי? אמר לו הילד: אתה רוצה כסף. אמר לו הרב שפירא נראה לי שאתה היחיד שהבנת אותי כאן.

     

    מי היו האילמים הללו
    [הבן יהוידע] מי אלו שתי האילמים האלה שהתפקחו? האילמים היו אלדד ומידד, שדברו ארבע מילים שהיה אסור להם לדבר: משה מת ויהושע מכניס. היכן זה מופיע ב - והא הנהו תרי אלמי? אומר הבן יהוידע: א-ל – מאלדד, מ-י – ממידד. אז בני אדם חזרו לפה בתור אילמים, כדי לתקן ארבע מילים. אז יש דבר שנקרא תורת הגלגול. [ליקוטי אנשי שם] בני אדם מתגלגלים בכל מיני דברים. בעצים, בפירות, בעופות בכל מיני דברים. אומר הפסוק שאנו קוראים בראש השנה אתה זוכר מעשי עולם ופֹקד כל יצורי קדם, כלומר מביאים את כל היצורים שהיו כאן, כדי לגלגל בני אדם: אתה צריך לתקן את זה, אז אתה מתגלגל בשור, אתה צריך לתקן דבר כזה, אז אתה מתגלגל בציפור ועל זה הדרך. משה רבנו, לפני פטירתו, בפרשת וזאת הברכה, אמר להקב"ה: תכניס אותי בתוך ציפור. יש מושג של תיקון בתוך בעלי חיים, פירות ירקות וכד'. דרך אגב, ראיתי באחד המפרשים בגמרא, מסכת ב"מ – אומר שהעגל שרץ לרבי, ונכנס מתחת לגלימתו, כביכול ביקש הגנה מפני השוחט,אומר אותו מפרש, הוא ידע שהוא הולך להישחט. רבי יוחנן אמר סוף אדם למיתה וסוף בהמה לשחיטה. זה התפקיד של הבהמה, בשביל זה היא הגיעה לתכלית, אז מה היא בורחת? אומר אותו מפרש, לא שהיא ברחה כי היא לא רצתה להישחט, היא רצתה להישחט, אבל בקשה מרבי טובה. תעשה טובה, תאכל את הבשר שלי. אם אתה תאכל את הבשר שלי, אני יגיע לתיקון. כל מה שבאתי לפה זה בשביל לתקן, מה יהיה ישחטו אותי ויזרקו אותי כאן, מי יודע מי יקנה את הבשר שלי. יברך או לא יברך. [ליקוטי אנשי שם] ישנם גלגולים שמתגלגלים בכל מיני דברים ולכן, הקב"ה אוסף את כולם בראש השנה, ומחליט היכן נכנסת כל נשמה. כולם יש בהם תיקון, הדגים, זה הדבר שהתיקון אצלו הכי קל, ולכן הצדיקים נכנסים בתוך הדגים, ושם הם מתוקנים. למה? כי תלמידי חכמים נמשלו לדגים, היכן? [גמרא במסכת ברכות] שאמר ר' עקיבא לפפוס בן יהודה: הוא שאל אותו, למה הוא מקהיל קהילות ברבים. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה: משל לשועל שעמד על גב הנהר, וראה דגים קופצים ממקום למקום, אמר להם למה אתם קופצים? בֹאו תצאו החוצה. אמרו לו תגיד אתה נורמאלי? במקום חיותנו אנחנו מפחדים, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. כנסת ישראל, אומר רבי עקיבא, נמשלו לדגים בתוך המים. התורה היא מים. שנאמר (ישעיה נ''ה) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַיִם, שנאמר (בראשית מ"ח ט"ז) וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ. דגים שבמים, זה תלמידי חכמים שבתוך התורה. אומר [ליקוטי אנשי שם] אם כך, הצדיק, שנמשל לדג, מתגלגל בתוך דג ושם התיקון שלו. ולכן אוכלים אותו בליל שבת. כי השבת היא מעין עולם הבא. והדגים שהם לא צריכים שחיטה והם לא צריכים תיקון קשה מידי, כי הם לא חטאו בחטא אדם הראשון, לכן הצדיקים נכנסים בהם לתקן כאן. אם ככה, לכן הם לא עולים על גבי המזבח.

     

    דגים נתברכו ביום חמישי
    [אוזניים לתורה, {הדעה והדיבור, חלק א', מאמר י'] [גמרא במסכת כתובות] בתולה מתחתנים איתה ביום רביעי ונבעלת בחמישי, ואלמנה, מתחתנים איתה בחמישי ונבעלת בשישי. למה בתולה בחמישי? כי דגים נתברכו ביום חמישי. ואלמנה מדוע בשישי? כי האדם התברך ביום השישי. אם הברכה של הדגים כל כך טובה, אז שגם אלמנה תתחתן ביום רביעי ותבעל בחמישי. לא. הברכה של האדם עדיפה. נו, אז אם הברכה של האדם עדיפה, אז שגם בתולה תתחתן ביום חמישי. לחלק בין ברכת הבתולה לברכת האלמנה, בין דגים לבין ברכת האדם. (מובא בספר באריכות רבה) [גמרא במסכת תמיד] מה השיר של יום שאנחנו אומרים כל יום. כמובן שיש קשר בין השיר של יום, לבין היום עצמו. לדוגמה: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת - ברור. מזמור שיר ליום השישי: השם מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ השם עֹז הִתְאַזָּר". למה? המזמור הזה, אמר אדם הראשון, בפעם הראשונה בחייו,ביום הראשון שהוא נברא. הוא נעמד על רגליו, באו כל הבהמות להשתחוות לו. אמר להם מה אתם משתחווים אלי? בֹאו אני ואתם ונשתחווה למי שאמר והיה העולם. השתחוו לפני מי שאמר והיה העולם, ופתחו ואמרו: השם מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ השם עֹז הִתְאַזָּר וגו'." מתי הוא אמר את זה? ביום שהוא נברא. באיזה יום הוא נברא? ביום שישי. לכן זה שיר של יום שישי. ביום יום שלישי בשבוע, אמרנו מזמור. איזה מזמור? מִזְמוֹר לְאָסָף אלקים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אלקים יִשְׁפֹּט" על מה מדובר? הקב"ה נמצא עם הדיינים בשעה שהם שופטים. מה קרה ביום שלישי, שזה המזמור של יום? מה נברא ביום שלישי, שקשור מִזְמוֹר לְאָסָף? יום שני לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח" למה? כי ביום שני נבראה המחלוקת. אז מה היה ביום שלישי שקשור למשפט? אם היו שואלים אותנו, על מזמור ליום שלישי, נבראו בו האילנות, הדשאים. אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר" תפתח פרקי שירה, תראה מה מתאים, ותייצר מזה שיר של יום. מה קשור מִזְמוֹר לְאָסָף? פשוט מאוד - הקב"ה יצר בעולם מקום של אנרכיה, ויצר בעולם, עולם של סדר. הים, הוא עולם של אנרכיה. בים אחד אוכל את השני. אחד גונב מהשני. כל הדגים (מסכת ב"ב ע"ד) כולם פרוצים, אין שמה סדר. אם אתה רוצה לראות בבריאה מקום בלי סדר, זה הים. אף אחד לא רואה את חוסר הסדר. אתה מסתכל על הים, הדבר הכי מרגיע, אנשים שסובלים מעצבים, שולחים אותם לשבת על חוף הים, להסתכל איך נראים הגלים. מתחת לפני המים - האנרכיה הכי גדולה בבריאה. הכול "באלאגן" שמה. אומר הקב"ה: החלק הזה של המים, זה החלק של האנרכיה. למעלה, באדמה, אני רוצה סדר. אומר הקב"ה: בראתי את האדמה, בשביל מה? בשביל הסדר. אומרת המשנה (אבות א' י"ח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח') אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" העולם הזה עומד על דין, אם אין דין, יש אנרכיה. ברגע שאמר הקב"ה יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה,מתי זה היה?

    ביום שלישי. ביום שלישי נראתה בפעם הראשונה היבשה, אמר הקב"ה: אתה יודע בשביל מה עשיתי יבשה? כי כאן יהיה דין. כאן ידונו, כאן יהיה סדר. אם כאן יהיה דין, וכאן יהיה סדר, אז מה המזמור? [תהלים פ"ב א'] "מזמור לאסף א‍להים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט" כאן יהיה דינים, כאן ידונו.
    [משלי] אפילו אצל הנמלים, יש להם מושל. יש סדר. כאן על היבשה יש סדר. אבל, למטה – אנרכיה. הקב"ה שולח את יונה לנינווה, יונה לא רוצה ללכת. בשביל מה הקב"ה שולח אותו לנינווה? מה יש שם? בנינווה גונבים אחד מהשני. [יונה ג' ח'] "ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם" בנינווה גונבים כולם, לך תעורר אותם! אומר יונה: אני לא הולך. מה הוא עושה? הולך לעיר עכו, נכנס לספינה והולך לישון. הקב"ה מביא סערה. מפילים גורל. נופל הגורל על יונה. ויונה מודה, שבגללו הסערה. בודקים, מורידים אותו למים. ובאמת הים נרגע. זורקים אותו בים, בא הדג ואוכל אות. כל מה שכתוב בחז"ל.

     

    למה יונה נבלע בדג?
    [הלקח והלבוש] בשביל מה הקב"ה צריך להביא דגים? [חז"ל] כבר מששת ימי בראשית, קבע הקב"ה עם הדג הזה. בשביל מה הקב"ה שם את יונה בתוך הדג?
    [פרקי דרבי אליעזר, פרק ט'] איך יונה ראה מה נעשה שם? חושך! הקב"ה סידר בתוך העיניים של הדג, היו שני פנסים ואז כשהדג פתח את הפה היה נכנס האור. יש אומרים, שהייתה שם אבן יקרה שהאירה. יש ביטוי כזה בחז"ל, שיונה הסתובב במעיי הדג, כמו שאדם מסתובב בבית הכנסת. יונה מסתובב בפנים הדגים, ומה הוא רואה? שכל רגע נכנסים דגים שנטרפו ע"י הדג שהוא נמצא בתוכו. [הדעה והדיבור] למה זה? אם הקב"ה רוצה להעביר מישהו ממקום למקום, הוא לא צריך דגים. שהקב"ה רצה להוציא את מנשה מתוך הסיר הרותח בבבל, איך הוא העביר אותו לארץ ישראל? הביא רוח סערה. "ברוח סערה אחת, העביר אותו מבבל לארץ ישראל." אז גם כאן, יעמוד יונה על סיפון האנייה, תבוא רוח סערה ותיקח אותו עד נינווה. אנשים רואים איך הוא נוחת, יתעוררו לתשובה. לא. אומר לו הקב"ה: אתה תרד לים, ותראה מה נעשה שם. אחד אוכל את השני, מה זה, בשביל מה זה? יונה לא רצה ללכת לעורר אותם, על מה? על עוון של גזל, למה? אמר הקב"ה: הם גונבים אחד את השני, ואני ציוויתי שלא יהיה גזל. למה? כי אני רוצה שיהיה דין. למה עשיתי את היבשה? כי אני רוצה דין. מה המזמור של היום הזה? מִזְמוֹר לְאָסָף אלקים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, ואמר רבן שמעון בן גמליאל עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, אז אם אחד גוזל מהשני, ואין דין ואין דיין, מה זה? זה ים. בים אין דין ואין דיין. אתה לא רוצה לעורר אותם על גזל? אני יראה לך איך מתנהל העולם עם גזל. הוריד אותו הקב"ה לים, והראה לו. הנה תראה איך זה מתנהל! לכן הוא שם אותו, דווקא, בתוך המעיים של הדג, במקום להעיף אותו באמצעות הרוח. אם כך, שעולם הטורפים, שאחד טורף את השני, נמצא במים.

     

    הקב"ה עוזר לנרדף
    [מדרש בפרשת אמור כ"ז] דע לך שהקב"ה מבקש את הנרדף, בכל מקום שהאדם הוא נרדף, הקב"ה עוזר לו, שנאמר (קהלת ג' ט"ו) וְהָאלקים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" רשע רודף צדיק – אלקים יבקש את הנרדף. אפילו צדיק רודף רשע – אלקים יבקש את הנרדף. כל מי שנרדף, בסוף יצא מזה. אברהם נרדף ע"י נמרוד. הושלך לכבשן האש, ויצא החוצה. נח נרדף ע"י אנשי דורו וניצל. דוד המלך נרדף ע"י שאול – נבחר למלוכה. יוסף נרדף ע"י אחיו – נעשה מלך. ללמדך שהאלוהים יבקש את הנרדף.

    רבי אליעזר ורבי יוסי בן זימרה אמר אף בקרבנות כך. הקב"ה לא רוצה להביא אנשים שרודפים, הקב"ה רוצה להביא את הנרדפים. אמר הקב"ה: שור נרדף ע"י אריה, הוא יבוא למזבח. נמר טורף את העז, הוא יבוא על גבי המזבח. הזאב טורף את הכבש, תבוא הכבש על המזבח. הדגים רודפים ונרדפים. אמר הקב"ה: הם עצמם רודפים וטורפים גם אותם, זה לא יכול לבוא על גבי המזבח.

     

    חודש אדר, מזלו – מזל דגים
    דגים כידוע לכולם, רודפים אחד אחרי השני, זה המהות שלהם. הקב"ה לא רוצה להביא דגים על המזבח, כי הם רודפים. כל התורה של הָמָן, בניצחון על היהודים, היה בתורת הדג, למה? כשנפל מזלו, הוא אמר ניצחתי. אני גומר אותם.
    [הרוקח] מה הוא אמר? להשמיד ולהרוג, סופי תיבות דג. אני מחסל אותם, כמו שדגים אוכלים אחד את השני, אני אדע לחסל אותם. ונהפֹכו - במקום דג נעשה גד. גד כידוע לכולם – תרגום המילה זה מזל. ברגע שנולד גד אמרה – בא גד – בא מזל. חיש גד, זה הכול מזל. ממילא הוא אומר, בא גד, בא מזל. אמר הקב"ה אתה רוצה לטרוף אותם כדגים? אני יהפוך את זה. ונהפֹכו. אני יביא את המזל לעם ישראל. כי ברגע שיש רודף ויש נרדף, אלקים מבקש את הנרדף.

     

    יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך, בקרוב ממש, אמן ואמן.

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש, הרב שניאור אשכנזי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט" א, הרב אורי זהר שליט"א, הרב הרצל חודר שליט"א, הרב יצחק בצרי שליט"א,

     

    מקורות:

     זיקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין