צטט: רחלי בן-צור 2015-04-02 23:02:45

אהבתי את הפוסט שלך. הוא כנה וכתוב בצורה שוטפת. נהניתי לקרוא. גם נהניתי לקרוא את התגובה שלך לפוסט שלי בנושא רופאים ורפואה בישראל. מאחלת לך חג פסח כשר ושמח, ומעל הכל: בהצלחה בכל שאיפותייך ומאווייך, כי מגיע לך. >> תודה רבה, על הפידבק, על האיחולים והברכות - בחזרה אליך, רחלי, מגיע גם לך :) גם אני מאד נהנתי לקרוא את הביקורת החברתית שלך על הבירוקרטיה המתישה של המערכת הציבורית בארץ, נושא רציני וחשוב ביותר שכתבת עליו בהומור קולח ובשפה עשירה.

אהבתי את הפוסט שלך. הוא כנה וכתוב בצורה שוטפת. נהניתי לקרוא. גם נהניתי לקרוא את התגובה שלך לפוסט שלי בנושא רופאים ורפואה בישראל. מאחלת לך חג פסח כשר ושמח, ומעל הכל: בהצלחה בכל שאיפותייך ומאווייך, כי מגיע לך.

צטט: kimchid 2015-03-26 07:33:31

טוב לקחת פסקי זמן לעתים. עדיף באופן יזום לפני קרות משבר.... סופ"ש נעים.

>> תודה דניאל. מסכימה איתך מאד : כשאתה צודק - אתה צודק, חבל רק שלא תמיד הנסיבות מאפשרות.

צטט: P65 2015-03-23 20:57:06

תרגישי טוב

>> תודה פרץ, דווקא נחמד שאתה דואג לי :)

" עכשיו הכל בסדר, כהה הופך לבהיר. לאט, לאט, נמצא מקלט "

(מלים: יעקב גלעד, לחן וביצוע : יהודית רביץ)

צטט: שרגא ז. 2015-03-22 13:36:02

"השינה מפשיטה את מחלצות-הנסיבות ומציידת אותנו בחירות נוראה, כך שכל רצון קופץ לדרגת מעשה. אדם מוכשר פותר את חלומותיו כדי להכיר את עצמו; אם לא את פרטיהם, אזי לפחות את טיבם." ראלף וולדו אמרסון

>> יפה, שרגא חברי האינטלקטואל והאהוב, תודה על הציטוט ההולם - קראתיו כמה פעמים כדי לרדת כהלכה לסוף דעתו של רלף :)

צטט: מסתכל סביב 2015-03-22 11:10:48

אני עקפתי אותך בסיבוב. לי היה חום גבוה ויותר מיומיים במיטה על דיאטת אקמול ומים ולקינוח אנטיביוטיקה ואלרגיה לפניצילין שהתגלתה אחרי יום וחצי. בקיצור, יצאת בזול.

>> דודוש מסכן שלי, זה באמת נשמע רציני מה שעבר עליך.

צטט: 77777777 2015-03-22 09:27:52

צטט: קול קוראת 2015-03-22 07:27:21

צטט: 77777777 2015-03-21 22:52:31

מנוחה נכונה (אל תתני לעבודה לקחת לך את הבריאות)

"מנוחה נכונה" זה ביטוי מעולם המוות, אתה יודע, קברים וזה :)

למרות שלטעמי גם בקבר אין מנוחה אחרי שמתים, איזו נכונה ואיזו נעליים, התולעים/הרימות מתחילות לחגוג על הבשר הטרי שלנו, איך אפשר לנוח כמו שצריך ככה ?

אם כבר אז עדיף לתרום למדע את הגופה שלנו, לפחות הם עושים בה שימוש יעיל באמצעות תרומת איברים (אדי) וככה במובן מסויים אנחנו ממשיכים לחיות (או הגוף שלנו ממשיך לפחות) דרך אנשים אחרים, בגוף של מישהו אחר. זה מגניב אם חושבים על זה, תחשוב שהעיניים שלך והלב שלך וכל האיברים הפנימיים שלך יהיו נצחיים ולא תתכלה בזכות השימוש החוזר אצל בריות אחרות, זה עדיף מלהיות כרוך בבד לבן ולהיטמן מתחת לאדמה לבד בחושך, כי מישהו אחר מרוויח מזה וממשיך לחיות בזכותך וגם אתה או חלק ממך ממשיך לחיות באמצעותו.. למעשה המוות שלך מציל חיים של אדם אחר, ואין מתנה יותר גדולה שתוכל העניק בחייך (או במותך) לזולת.

ובחזרה לעניינינו :

 ! Thank God for Weekends 

איזו פרשנות הבאת פה..ראיתי איפשהו שמעצבים איטלקיים כבר הציעו או המציאו עציצים כאלו של עצים שניזונים משאריות המת. קצת מורבידי. התכוונתי לומר שהגוף יודע מה הוא צריך..מנוחה בזמן לפעמים זה הכי הכי :)

>> אני בסה"כ זרמתי עם האסוציאציה של צירוף המלים הנודע "מנוחה נכונה", אבל אם התכוונת לכך כפשוטו מילולית של מנוחה כהלכה, אז בסדר :) העניין עם העציצים שניזונים משאריות בני אדם זה באמת קצת קריפי, להתייחס לגוף שלנו כמו דשן איכותי או קומפוסט, למרות שזה הגיוני כי אנחנו חלק משרשרת המזון וכשאנחנו מוטמנים באדמה בסוף אנחנו הרי מתפרקים ונטמעים בה עד שלא נותר בנו זכר מלבד אפר ואבק - מעפר באנו ואל עפר נשוב. במקומות מסויימים בעולם הרי שורפים את הגופות ושומרים את האפר בתוך צנצנות או שמפזרים אותו ברוח לכל עבר, בחזרה אל הטבע. וזה בעצם שוב מחזיר אותי למסקנה שהכי יעיל יהיה להשתמש בנו שוב ושוב ולמחזר את האיברים שלנו בתוך אנשים אחרים. יש אנשים שמחכים שנים על גבי שנים בתור להשתלת כליות/לבבות/ריאות/מוחות/עיניים/כבד ומה לא - השתלה שתציל את חייהם או שתאריך ותשפר את האיכות של החיים שלהם, אולי אתה אפילו מכיר אנשים כאלה מקרוב באופן אישי - קרובי משפחה או חברים שלך, והם ממש מסכנים כי יש תור ארוך מפני שיש יותר ביקוש מהיצע. בחוצלארץ השיטה הרבה יותר חכמה כי שם החוק אומר שאם אתה לא מצהיר אחרת מפורשות ומתנגד רשמית לתרומת איברים אז אוטומטית החוק מחייב אותך לתת אישור והסכמה להשתלות אחרי מותך. אתה לא צריך לחתום על כרטיס "אדי" כמו כאן בארץ ולהצהיר שאתה מוכן. להיפך - רק אם אתה מתנגד אז אתה חותם שאתה מתנגד וממלא טפסים מיוחדים שבהם אתה מצהיר שאתה לא מעוניין לתרום. אצלנו בארץ זה הפוך. אסור להשתמש בגוף שלך ללא הסכמתך אחרי מותך ואתה חייב לחתום שאתה מסכים. החוק פה הוא שונה ממקומות אחרים בעולם מפני שהדת היהודית אוסרת על כך מפאת שלמות הגוף ועניינים שקשורים באמונות על נשמה. לטעמי חובה לשנות את החוק כי יש פה היבט אנושי רחב היקף וחשוב מבחינה הומאנית כי כאמור מדובר במצווה גדולה - הצלת נפשות וחיי אדם שתלויים על הכף זו מטרה נעלה - קדושת החיים חשובה יותר מקדושת המתים ובאופן הזה אנחנו הופכים לנצחיים ובני אלמוות כי אנחנו ממשיכים לחיות באופן מסויים דרך האנשים החיים האלה שמכילים חלקים מאיתנו - וזה מופלא ומקסים, כמו ניסים ונפלאות :)

צטט: גלית א' 2015-03-22 08:49:37

אני מקווה שהלחץ ירד ושלא תעברי חוויה כזאת שוב. שמתי לב לכל אורך הטקסט שעברת את זה נורא לבד. כבת אדם לא משופעת בחברים בכלל, אני חושבת שאלה הרגעים להיעזר באימא או בחברה קרובה.

>> יכול להיות שזה מתאים לך לאישיות להיעזר אבל במקרה שלי ממש לא. אני לא אוהבת להיות מסכנה וחלשה ליד אנשים, גם לא ליד הקרובים אלי. כולל לא ליד חברים/משפחה/בני זוג. אני שומרת על הפאסון שלי, זה אופי :) כשאני לא מרגישה טוב אני מעדיפה להיות לבד, ככה הכי נוח לי, עם עצמי.

אגב, לא סיפרתי להורים שלי שנעדרתי מהעבודה באותו יום - מבחינת אמא שלי זה ממש לא לגיטימי לא ללכת לעבודה. היא טיפוס מאד חזק עם משמעת ברזל ואצלה אין כזה דבר לא ללכת לעבודה גם לא כשחולים - מצידה לזחול על ארבע וללכת לעבודה כי זו אחריות ואין אצלה תירוצים כמו "מחלות". גם אבא שלי כזה, הם מאד דומים במוסר העבודה הגבוה שלהם, שניהם היו אנשי עמל חרוצים ונאמנים לעבודה. עכשיו היא כבר פנסיונרית, אבל היא סירבה לצאת לפנסיה בגיל הפרישה - היא משכה כמה שנים אחרי כן כי היא לא יכלה לדמיין את החיים שלה בלי העבודה.. עד כדי כך היתה מורעלת, לדעתי הפחיד אותה לצאת לגימלאות, זה היה משבר עבורה לפרוש ממעגל העבודה.. היא בחיים לא תבין אם אנסה להסביר לה איך זה מרגיש כי היא אוהבת את המתח והלחץ הזה, בשבילה זה אדרנלין, היא לא מבינה שיש אנשים שלחץ לא עושה להם טוב. והיא תבקר ותשפוט אותי אם היא תדע שלא הייתי בעבודה באותו יום כי היא תחשוב שזה פינוק מצידי והיא תגער בי שזה חמור מאד וששיקול הדעת שלי היה מוטעה כי יכולתי לסיים את היום הזה ואז לנוח בשישי שבת, מה הביג דיל. גם אבא שלי אותו דבר בדיוק. הם מאד דומים בקטעים האלה. 

צטט: א ח א ב 2015-03-22 08:18:25

יש גם ימים כאלו..!

>> מוטב שיופחתו לאלתר :)

צטט: קול קוראת 2015-03-22 07:27:21

צטט: 77777777 2015-03-21 22:52:31

מנוחה נכונה (אל תתני לעבודה לקחת לך את הבריאות)

"מנוחה נכונה" זה ביטוי מעולם המוות, אתה יודע, קברים וזה :)

למרות שלטעמי גם בקבר אין מנוחה אחרי שמתים, איזו נכונה ואיזו נעליים, התולעים/הרימות מתחילות לחגוג על הבשר הטרי שלנו, איך אפשר לנוח כמו שצריך ככה ?

אם כבר אז עדיף לתרום למדע את הגופה שלנו, לפחות הם עושים בה שימוש יעיל באמצעות תרומת איברים (אדי) וככה במובן מסויים אנחנו ממשיכים לחיות (או הגוף שלנו ממשיך לפחות) דרך אנשים אחרים, בגוף של מישהו אחר. זה מגניב אם חושבים על זה, תחשוב שהעיניים שלך והלב שלך וכל האיברים הפנימיים שלך יהיו נצחיים ולא תתכלה בזכות השימוש החוזר אצל בריות אחרות, זה עדיף מלהיות כרוך בבד לבן ולהיטמן מתחת לאדמה לבד בחושך, כי מישהו אחר מרוויח מזה וממשיך לחיות בזכותך וגם אתה או חלק ממך ממשיך לחיות באמצעותו.. למעשה המוות שלך מציל חיים של אדם אחר, ואין מתנה יותר גדולה שתוכל העניק בחייך (או במותך) לזולת.

ובחזרה לעניינינו :

 ! Thank God for Weekends 

איזו פרשנות הבאת פה..ראיתי איפשהו שמעצבים איטלקיים כבר הציעו או המציאו עציצים כאלו של עצים שניזונים משאריות המת. קצת מורבידי. התכוונתי לומר שהגוף יודע מה הוא צריך..מנוחה בזמן לפעמים זה הכי הכי :)

אני מקווה שהלחץ ירד ושלא תעברי חוויה כזאת שוב. שמתי לב לכל אורך הטקסט שעברת את זה נורא לבד. כבת אדם לא משופעת בחברים בכלל, אני חושבת שאלה הרגעים להיעזר באימא או בחברה קרובה.

צטט: 77777777 2015-03-21 22:52:31

מנוחה נכונה (אל תתני לעבודה לקחת לך את הבריאות)

"מנוחה נכונה" זה ביטוי מעולם המוות, אתה יודע, קברים וזה :)

למרות שלטעמי גם בקבר אין מנוחה אחרי שמתים, איזו נכונה ואיזו נעליים, התולעים/הרימות מתחילות לחגוג על הבשר הטרי שלנו, איך אפשר לנוח כמו שצריך ככה ?

אם כבר אז עדיף לתרום למדע את הגופה שלנו, לפחות הם עושים בה שימוש יעיל באמצעות תרומת איברים (אדי) וככה במובן מסויים אנחנו ממשיכים לחיות (או הגוף שלנו ממשיך לפחות) דרך אנשים אחרים, בגוף של מישהו אחר. זה מגניב אם חושבים על זה, תחשוב שהעיניים שלך והלב שלך וכל האיברים הפנימיים שלך יהיו נצחיים ולא תתכלה בזכות השימוש החוזר אצל בריות אחרות, זה עדיף מלהיות כרוך בבד לבן ולהיטמן מתחת לאדמה לבד בחושך, כי מישהו אחר מרוויח מזה וממשיך לחיות בזכותך וגם אתה או חלק ממך ממשיך לחיות באמצעותו.. למעשה המוות שלך מציל חיים של אדם אחר, ואין מתנה יותר גדולה שתוכל העניק בחייך (או במותך) לזולת.

ובחזרה לעניינינו :

 ! Thank God for Weekends 

צטט: דוקטורלאה 2015-03-21 19:28:09

קראתי את דבריך על העבודה, ומיד עלו במוחי מעבידות (ומעבידים)מהסוג שציינת. כנראה שהסוג הזה קיים בעבודות מגוונות. הם רוצים לקנות את הלבבות בהטבות (מסוגים שונים) ולדרוש מהעובדים מקסימום של פעילות בעבודה. אי אפשר לשנות התנהגות כזו, אבל חייבים לפעול בעבודה באופן סביר. מי שפועל כך - לא יסולק. כי יודעים שאי אפשר להשיג היום עבדים ושפחות...אני מקווה שתהיה אצלך הטבה , כפי שכתבת, ותרגישי טוב גם אחרי שעות העבודה.

>> תודה, גם אני מקווה :)

פסק זמן  / מלים וביצוע : אריק איינשטיין ז"ל, לחן : שם טוב לוי
 

לקחת פסק זמן ולא לחשוב 
לשבת מול הים ולא לדאוג 
לתת לראש לנוח מהפיצוצים 
לתת ללב לנוח מהלחצים 

אני יודע שזה לא הזמן 
בעצם גם אני עוד לא מוכן 
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה 
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה 

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף 
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף 

צטט: דוקטורלאה 2015-03-21 16:03:44

לי, כמי שאינה רופאה, היום הקשה נראה כהתקף של סוג מיגרנה. אולי כתוצאה מיום קשה ומלחיץ בעבודה. לא קבלנו פרטים על היום לפני, ולכן נותרו לנו רק השערות. ההינתקות מהיום-יום היתה הדבר הנכון ביותר, ואחריו - ההסתלקות בצורת שינה או צפייה בטלוויזיה. גם לדבר עם חבר/ה קרובים בטלפון או בפגישה יכולים לסייע. החשוב ביותר היא השורה התחתונה - לשוחח עם הבוס/ית על הלחץ בעבודה, אולי מגזימים ?

>> תודה דוקטור לאה, חברתי המקסימה בעלת חוכמת (וניסיון) החיים, את אכן צודקת, ובאמת כך פעלתי : דיברתי עם המנהלת (לא עם הישירה, אלא עם זו שמעליה - מנהלת המחלקה) על כל העניין כשהיא חזרה מחוצלארץ. היתה לנו פגישה סודית מסודרת ובה שיתפתי אותה בגילוי לב ישיר בכל העניינים שהתרחשו בהיעדרה. התחלתי את העניין כבר במכתב שכתבתי לה באותה שבת, והמשכנו לשוחח בארבע עיניים בפירוט ולעומק על הכל בשובה לארץ.

למזלי היא אישה משיכמה ומעלה ובכלל בזכותה החלטתי לעבוד בארגון, בגלל מי שהיא במהות. מאד התרשמתי ממנה כאדם בראיון העבודה שלנו וידעתי שאני יכולה לסמוך עליה, וזה חשוב לי מאד בעבודה, שיש סולידריות נשית ויש כימייה. הבעיה היא שהיא לא המנהלת הישירה שלי, וחבל שכך. מי שאני נותנת לה דין וחשבון בשגרה השוטפת בעבודה זו מישהי אחרת ואיתה העניינים יותר מורכבים : מצד אחד היא אישה נדיבה וחמה שתמיד תקנה כיבוד על חשבונה ברוחב לב ותביא למשרד פינוקים וקינוחים ועוגיות ועוגות וופלים לכולם, תמיד תכבד ותציע ותחלוק, היא לא אגואיסטית, להיפך - היא מאד שיתופית ונדבנית ותמיד תדאג ותושיט יד לכולם כמו אמא, טיפוס שמאד יודע לתת ולהעניק בלי חשבון, זה באופי שלה. מצד שני, כמה שהיא לארג'ית ומסורה ומאד חריפת שכל, מנגד היא יכולה להיות ביצ'ית מהגיהנום ומאד קשוחה וחמומת מוח ולוחצת ותובענית. היא תשב על הראש, היא דורשת, היא לוחמת, היא אגרסיבית. מאד קשה לעבוד איתה כי היא לא נותנת מנוח, בגלל שבאופי שלה היא מאד שאפתנית והישגית ופרפקציוניסטית היא אף פעם לא טועה. אין אצלה חצי עבודה - היא בולדוזר שבחיים לא עושה טעויות בכלום, פשוט סוס עבודה ומכונה שלא מתעייפת. מעולם לא ראיתי דבר כזה, אני אומרת לך, היא תופעה לא אנושית מרוב שהיא מושלמת בקטע פסיכי בעבודה שהיא עושה - הכל אצלה ללא רבב. כשיש לך בוסית כזו על הראש - אסור לך לעשות טעויות כי היא מצפה ממך להיות כמותה והיא לא תסבול פחות מזה ואת חוששת לאכזב אותה אז את נכנסת לסטרס רק מהנוכחות שלה. יש משהו מאד מלחיץ לעבוד עם אנשים כאלה, זה מאיים וגורם למתח ולחץ.

ברור שהיו סיבות והצטברות של אירועים שהובילו לשיא כלשהו ביום שלפני, לקונפליקט ולמחלוקת, אבל אני מעדיפה לא לפרט יותר מדי. נתתי לך רק רקע כללי ומושג כלשהו.

יש משהו בשליטה של מנהלים מהסוג שלה שאני מכירה עוד מהעבר שלי : היתה לי מנהלת בעבר שבכל יום שישי היתה מביאה לכל העובדים קופסת קרטון עמוסה בבורקסים טריים ולוהטים מהמאפייה ממול, ותמיד נהגה לומר בכל הזדמנות - אני האמא שלכם, אני אאכיל אתכם בסופשבוע ואפנק, והרגילה אותנו לכל הטוב הזה, סירבה בכל תוקף לקבל מאיתנו כסף או להשתתף איתה בקנייה - היא היתה משלמת על חשבונה ומאכילה אותנו, ובאמצעות המעשה הלכאורה פשוט הזה היא היתה מרשה לעצמה גם להתנהג אלינו לפעמים בסוג של התעמרות לא הולמת או הוגנת, להתפרץ עלינו כאילו יש לה זכות רק בגלל שהיא גם יודעת לפנק. אני לא בטוחה שהיא היתה מודעת לזה או שזו היתה טקטיקה מכוונת מצידה, אולי אני סתם מאשימה אותה פה, אבל מהצד זה היה נראה ככה לפעמים. היא גם הזמינה אותנו אליה פעם אחת לארוחה מפנקת ובלתי נשכחת בבית שלה בצפון תל אביב (היא עשירה) והכינה מטעמים כיד המלך והזמינה המון אוכל בנוסף למה שהיא בישלה ובאמת היתה ארוחת שחיתות, והיה כיף, האוירה ובכלל. אבל כמה שהיא היתה אמהית ומעניקה היא ידעה יפה מאד להיות מכשפה ולנהוג בנו בחוסר כבוד בפעמים אחרות. סוג של ניגודים וסתירות שבלבלו אותי ולא ידעתי כבר מה אני חושבת עליה אם אני אוהבת אותה או לא כי היה לי קשה להחליט אם זו מניפולציה או שזה פשוט מי שהיא, לטוב ולרע.

הבוסית הנוכחית שלי מזכירה לי בקוי האישיות שלה את ההיא, יש משהו משותף בשליטה של שתיהן בעובדים, בחוסר העקביות ההתנהגותית.

אחרי השיחה הפרטית שניהלתי עם מנהלת המחלקה והשיתוף שלי אותה בסוד העניינים, הרגשתי שיפור ניכר ביחס של המנהלת הישירה, היא הורידה הילוך והרבה יותר נעים לעבוד איתה. אין לי מושג מה היא אמרה לה, אולי היא ביקשה ממנה להרגיע קצת מהפושריות שלה, אולי היא ריככה אותה בזה שהיא אמרה לה שאני פוחדת לאכזב אותה ושאני חוששת שאני לא עומדת בציפיות המוגזמות שלה, (מה שנכון), בכל אופן בשורה התחתונה אני מרגישה שהיא הרפתה מעט וזה מעניק לי תחושת הקלה.

צטט: עמי100 2015-03-21 13:45:03

יקירתי..איני רופא אך לדעתי היית פשוט עיפה ושינה טובה היא מרפא טוב לגוף ולנפש...ככה זה בחיים לפעמים צריכים לעצור ולקחת אוויר...אגב למה לא סימסת לי?..רק בריאות!!

>> תודה עמי, רפואה שלמה לכולם והמלצה חמה ממני - לישון :)

אולי " זו רק תקופת מנהרות " 

 וגם : 

" לפעמים אני מעל הגלים ,
לפעמים אני מתחתם 
אבל בכל מקרה 
אני אוהב את הים. "

הציטוטים הם של יהלי סובול, (מלים, ביצוע ולחן)

מכאן :