פסק זמן
 *** בוידאו מעל : " עד קצה המסלול " - ביצוע ולחן : יהודית רביץ, מלים : אסתר שמיר ***
החודש חוויתי משבר. יום קודם היה לי יום רע בעבודה, בעיקר מאד לחוץ אבל לא רק. בכל אופן, למחרת כשכבר עמדתי להחנות את הרכב החלטתי באבחה ספונטנית לחתוך. פשוט כך, לא להגיע אותו יום למשרד. הרגשתי שאני לא מסוגלת לעבור את היום הזה כרגיל, שאני חייבת פסק זמן מהעבודה ומהאנשים שם ומכל האוירה המתוחה הזו שיום לפני חוויתי כסוג של שיא מבחינת רמות הסטרס. היה זה יום חמישי, מזג האויר בחוץ היה מואר ושמשי, אביבי מאד. אנשים ברחובות הסתובבו מחופשים ועליזים, חלקם היו בדרכם לעדלאידע, רחובות נסגרו לקראת התהלוכות הפורימיות, ובכל הפסטיבל החזותי החיצוני מסביב הייתי עגמומית ושפופה. ברגע שהחלטתי שאני לא חונה ומשנה כיוון – מיד שלחתי הודעת טקסט למנהלת הישירה שלי שלא אגיע היום לעבודה "מסיבות אישיות".
לא רציתי לשקר לה או להמציא משהו מצד אחד ומצד שני גם לא הייתי מעוניינת לפרט.
קיוויתי והנחתי שהיא תעשה אחד ועוד אחד ותבין בעצמה שזה קשור למאורעות האתמול במשרד. בתגובה היא השיבה לי " אוקיי " סתמי ולא יספה. בדרך הביתה עצרתי בסופרמרקט כדי לקנות מצרכים לסופשבוע, וכבר שם התחלתי להרגיש ממש רע פיזית.
התפוצץ לי הראש, הרגשתי לחץ מסיבי ברקות וחולשה כללית. הייתי במצוקה.
בלילה הקודם ישנתי מספיק שעות כך שלא הייתי אמורה להיות עייפה, וגם לא הייתי במחזור, לכן לא הבנתי למה זה קורה לי.
אני סובלת לעיתים מכאבי ראש הולמים, ואם זה בזמן הוסת - אני נוטלת משככי כאבים כדי שאוכל להמשיך לתפקד בעבודה כרגיל, אחרת הכאב מנטרל אותי. אין לי ברירה. אני יודעת שלפעמים כאבי ראש נגרמים מחוסר נוזלים או חמצן שמגיע למוח אז אני שותה כוס מים בלגימות קטנות על מנת להזרים דם לראש, וגם הפעם עשיתי זאת דבר ראשון כשהגעתי הביתה, אבל זה לא עזר.
אחרי ששתיתי שתי כוסות מים מבלי לחוש בהטבה, לקחתי כדור לשיכוך כאבים – 400 מיליגרם. יש לי בבית גם 200 מיליגרם אבל הפעם הרגשתי שצריך מינון כפול כדי להפיג את הלחץ בראש. אני יודעת שכאבי ראש נגרמים גם ממתח, מעודף מחשבות, מלחץ, ולא רק מסיבות פיזיות אורגניות.
אצלי באופן אישי מסתבר יש גם בעיה ממשית של חוסר מלחים בגוף – הנתרן אצלי בגוף נמוך יחסית (כפי שבדיקות הדם שלי מעידות, אולי כתוצאה מבעיית ספיגה) ולכן משככי כאבים מאד יעילים במקרה שלי כי הם מכילים אחוז נתרן גבוה (יותר מכפית מלח יש בקפסולה אחת קטנה !) וגם ריכוז גבוה של קפאין - ושני החומרים הכימיים האלה מקילים משמעותית על הגוף בשיכוך כאבים. כדור נוגד כאבים אמור להשפיע בתוך עשרים דקות עד חצי שעה, אז בינתיים התפשטתי מבגדי העבודה שלי ונכנסתי להתקלח.
מים חמים זורמים גם תורמים להתרוממות נפשית ובה בעת ממריצים את זרימת הדם בגוף, לפיכך עיסיתי את הקרקפת בשמפו וקיוויתי שזה יטיב עימי וישמש זרז שישפיע על הפחתת הפטישים בראש. כשיצאתי מהמקלחת עדיין היתה זו שעת בוקר והשמש האירה את הבית היטב ובכל זאת היה לי מאד קר. מוזר, כי כשיוצאים מהמקלחת הגוף עדיין חם מהאדים וכמעט תמיד לא חשים בקור.
השתרעתי על הספה בסלון בבגדים נוחים וחמים של בית והתכסתי היטב בשמיכה מפנקת ועבה מפוך.
צפיתי בטלויזיה כדי להירגע : בד"כ צפייה בטלויזיה מצליחה להרגיע אותי, אני נהנית מהפעולה הזו, אבל מאחר שחשתי ברע - לא הייתי ממש מרוכזת ובשלב כלשהו עצמתי עיניים ורק הקשבתי לצלילים ברקע עד שהתערפלה הכרתי ונרדמתי. צללתי לשינה עמוקה של כמה שעות טובות, אולי ארבע, שזה המון.
כשהתעוררתי לא זוכרת אם הכנתי לי משהו לאכול או לא, נשארתי עד הערב על הספה וצפיתי בטלויזיה. לא היה לי כוח לקרא כלום או לדבר עם אף אחד בטלפון. מישהו צלצל בפעמון אצלי בדלת ואפילו לא קמתי לראות מי זה דרך העינית מרוב שהייתי באפיסת כוחות עצלה. זה בטח היה השכן או שזה סתם ילדים שמתרימים, לא יודעת. בשש בערב המנהלת הישירה שלי שלחה לי בהודעת טקסט מה שלומי ואיך אני מרגישה ואם הכל בסדר. עניתי לה בלקוניות "כן, תודה". היא הבינה את הרמז ולא הציקה לי או תחקרה, אבל חצי שעה אח"כ פתאום קיבלתי הודעת טקסט מפתיעה ממנהלת המחלקה שלי.
לא ציפיתי לזה בכלל, כי ידעתי שהיא לא בארץ (היא היתה בברלין לרגל תערוכה עסקית), והופתעתי שהיא יודעת שלא הייתי בעבודה. היא היתה חמודה ואיכפתית מאד בהודעה ושאלה מה קורה ואם הכל בסדר איתי, כי לא הייתי היום במשרד.
האמת שזו פעם ראשונה שאני לא מגיעה ככה סתם פתאום לעבודה מבלי לתת הסברים או לנמק ומבלי לתת התראה מראש או לבקש יום חופש וכו', אז אני מבינה שזה יוצא דופן ואולי הדאיג את המנהלת הישירה שלי עד שהיתה חייבת להטריד את מנהלת המחלקה בכבודה ובעצמה בחו"ל ולעדכן אותה על העדרותי. מאחר שעדיין לא הייתי במיטבי, השבתי לה קצרות שאשלח לה אימייל כבר מחר על כל העניין. למרות שישנתי רוב היממה, בערב הייתי מותשת וחלשה וכאב הראש לא חלף, אז לקחתי עוד כדור לשיכוך כאבים – הפעם "רק" של 200 מיליגרם כי לא רציתי להגזים עם המינונים – ונכנסתי למיטה מוקדם מאד, נרדמתי בסביבות שמונה בערב. בד"כ הכדורים האלה משפיעים עלי אבל הפעם זה היה אחרת כאמור כי התעוררתי מוקדם בבוקר שישי עם כאב ראש עמום, אמנם פחות חזק - אבל עדיין מאד מורגש. מזל שזה היה סופשבוע, כי ההפוגה היחסית ממושכת הזו אפשרה לי לאגור כוחות מחודשים ולהתאושש.
למעשה במהלך אותו יום השישי כמעט לא עשיתי דבר מלבד מנוחה נטו.
שתיתי הרבה, צפיתי בטלויזיה, האזנתי למוסיקה, דיברתי קצת בטלפון, גלשתי קמעה באינטרנט (בין השאר כתבתי למנהלת המחלקה שלי מכתב כפי שהבטחתי לה שאעשה),
ובעיקר המשכתי לישון בין לבין. לעצור הכל, לא לחשוב על כלום. להפסיק את זרם המחשבות הבלתי פוסק ולהניח לגוף לשקם את עצמו ולפוגג את המתח. בשבת כבר הרגשתי הרבה יותר טוב, גם נפשית וגם גופנית.
כאב הראש נעלם לו כשהתעוררתי בבוקר. קמתי מוקדם ושמעתי המון מוסיקה קצבית ואנרגטית - אין כמו מוסיקה לרומם את מצב הרוח ולעשות לי טוב על הלב, להחיות אותי ולהכניס אותי לפרופורציות. ועדיין, במהלך השבת המשכתי לישון ולנוח. ישנתי עוד קצת. ואז עוד קצת.
- לפעמים כל מה שצריך זה לישון.
כמה הייתי זקוקה לשינה הזו : שינה היא התרופה הכי טובה ויעילה. בשבילי לפחות.
 באודיו מעל : בועז בנאי (מלים, לחן וביצוע) בשיר - תנופה (**אפשר להאזין לו רק מדפדפן של אינטרנט אקספלורר. פיירפוקס וכרום לא תומכים בתוסף האודיו משום מה**) אני מרגיש שזה הזמן
עסוק מדי במשהו אחר
|
