כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אסופת דברים ככתבם

    ירח (חלק שלישי ואחרון)

    0 תגובות   יום שני, 23/3/15, 23:45

    ככל שהלילות עומדים ומתמשכים כך התמונה לא משתנה, ומדעתו של השומר השאלה לא משה. אך מה לה שאלה בדעתו של אדם אחד, ובכל זאת הנה כך עתה היא עולה בו וגואה. לילה ככל לילה, גם כשאינו בתפקיד, הוא מסתובב מוכה גורל ברחובות העיר ועיניו נשואות לירח. לעתים, הוא אינו יודע מדוע, במקום לישון הוא פוסע ברחובות גם במשך היום. הולך והוגה, בוחן מחשבותיו, בעיניו הוא מחפש את הירח, תוהה האם הוא עדיין שם. מאז עלתה השאלה למה ומדוע חצי עיגול ירח תלוי בשמים, לילה בו לראשונה הוא וכולם זכו בתפאורת שמי לילה בה לא הבחינו מעולם, מעביר השומר התועה את לילותיו (ולפעמים גם את ימיו) בניסיונות שווא לפתור את הסוגיה. מגבלות יכולותיו הלשוניות מקשות עליו לנסח את מחשבותיו; היעדר דמיון והקיבעון הקל בו הוא לוקה דנים את הניסיון לכישלון צפוי. אין ספק כי השאלה יכולה הייתה לבחור דעת חריפה יותר, אולם מבין השומרים, היחידים שערים כדי לראות תמונת לילה, הוא המוצלח ביותר. לא הייתה לה לשאלה בחירה אחרת. צעד קדימה ושניים אחורה הוא ממשיך ללא לאות ובלי הצלחה להתמודד עם שאלה חסרת תשובה. דומה כי תקועים הם לעולם אחד עם השנייה, היא ללא פתרון והוא חסר מנוחה.

    כך באחד הימים בו הדירה שינה מעיניו, הלכו השניים בלא מטרה ובלי תשובה לשוטט ברחובות העיר. עוד רגליו נושאות אותם פגעו השניים בטרוד דעת אחר, מפינת רחוב הגיח פתאום בן דודו ולו מחשבה משל עצמו.

    "מדוע אינך שכוב במיטתך? כלום אין אתה שומר הלילה?" פתח החוקר.

    "לא שינה ולא מנוחה, והלילה גם לא שמירה." ענה השומר, ולא על מה שנשאל.

    בן דודו החוקר עסוק היה בשאלות ותהיות משל עצמו; הן למן ילדותו הרחוקה, והיום בו עמד מול הבאר שחצב סבו, מחפש הוא אחר תגלית שתמצא אותו. רבות קרוהו מאז והמון מחשבות ביקרו חלפו להן בימיו. שיחות שונות היו לו וגם עצות קיבל לרוב, הוא כבר יודע דבר או שניים אך מבין כי רב נסתר ועלום מברור וידוע. מול מגדל נטוש וראשו בשמיים ראה כי עשויה להיות תגלית ותרומה שאינן מועילות לאיש; מהנגן הזקן למד כי השאלה חשובה ולא התשובה, התרומה ולא הכבוד; עם החרש המחוספס, איש אשר יודע לאהוב עד מאוד, התלבט בשאלת קיומם ובאשר ידוע; הוא הכריע כבר כי גאווה צריכה להיות מופנית פנימה, אך לא מצא לעצמו צידוק במה שייעץ לאחרים – השרשראות אשר קושרות את החומה לקרקע אינן מעניקות לו וודאות בקיומו או שקט בנפשו. למן היום בו התחיל לזכור עצמו הוא מתחבט (ולעתים נשנק) עם ההגדרה שהעניקו לעצמם – "לא ידועים" - שהרי מן המוסכמות היא שמה שידוע הוא מה שקיים. כיצד יכול אדם לומר על עצמו ש"אינו ידוע", כלום אינו קיים; וכשהיו צריכים להחליט כיצד להתייחס לברכה המסוכנת היה זה הוא שלקח אותם למסע במחשבותיו, הוא שבישר להם כי עשויה להיות שאלה שאין לה תשובה, שהרחיב את גבולות השפה כשהטמיע מושג חדש. אך כל זאת כאין וכאפס עבורו, הוא עודנו מחכה לתגלית, אינו יודע כי זאת תגיע מדעתו הקודחת. עתה, ביום שטוף שמש זה, הוא עומד ומשוחח עם שומר לילה מוכה שאלה. עבור שומר הלילה יהיה זה המפגש אליו הוא מייחל, הגם שלא אמר או הכיר זאת. אם יש אדם בשבט אתו ראוי לדון בעניין מהותי להחריד, הרי שזה החוקר שנקלע בדרכו.

    "למה ירח בשמים, מדוע אינו נע, חצי עיגול תלוי כך סתם?" השומר התועה מפגין שוב את חוסר כישוריו, הוא אינו מצטיין בשיח אף לא במחשבה. במקום לספק רקע והקשר, להוביל שיחה ולטוות מחשבה, הוא מפריח לאוויר רצף מילים וסימן שאלה בסופן. תמונת השמים והשאלה מקבלות סוף סוף במה קטנה בין שני אנשים, הנה השתחררו השתיים מדעת שאיננה למידותיהן ועברו למחשבתו של אדם בעל סברה וטענה. החוקר השתהה אך רגע, עיניו של השומר נעוצות בו בלא מבע. הוא אינו יודע הרבה, אך זאת לו הבנה – גם חוקר חד דעת לא מחזיק באמתחתו תשובה. וכאשר ה"רגע" הנאחז ב"אך" נגמר, פתח החוקר ושח: "שמא ישנת עת הגיעה ברכה מסוכנת לעירנו, אולי שכחת כי הסכמנו כבר שעשויה להיות שאלה ללא תשובה. לא ארדוף אחרי כיוון שווא רק כדי להגיע למבוא סתום, אך גם לא אשאיר אותך להתייסר, אשיב אותך משאלתך כך – אם אין בכוחנו לתרץ תשובה, ננסה להחליף מסגרת ולהשתמש בשפה חדשה. במקום לפתור את השאלה נמוסס אותה כלא הייתה."

    החוקר עצר, לפני שתחל מחשבתו בתנועתה הוא מוודא כי שומעו אתו ומוכן לשלב הבא.
    ואכן, בדיקתו השתלמה, נדמה היה לו שבעיניו של השומר התשוש נדלק ניצוץ. זו היא רק פרשנותו, "הניצוץ" שראה איננו אלא קרן שמש מסנוורת שנחתה על פניו של זה. למעשה הפתיחה המורכבת שזה עתה נשא החוקר לא הייתה ברורה כלל ועיקר, בטח שלא עבור של שומר לילה איטי. יש וצריך הוא לחזור על הדברים, אולם אפשר (כדרכן של טענות) כי דווקא המשך דבריו הם שיבהירו את הנקודה. ומכל מקום, דברי פתיחה הם כהכנה אך בשבילו, שלב הכרחי לחימום המחשבה לפני שזאת אצה רצה אל עבר מסקנה.

    "ובכן," המשיך בין כה וכה, "שאלתך 'למה ירח שם?' כמוה כתהייה 'מדוע שמש בשמים', אם כך היא הנה לך צעד ראשון אל הנח דעת – שמש, הנקראת בפינו מאור, מחממת ומאירה. הירח מאיר את הלילה אך מניח לו להישאר חשוך. אם תרצה נחליט כאן ועכשיו כי השמש היא מאור גדול וירח הוא מאור קטן. ובתוך כך קיבל חצי עיגול ירח משמעות ותפקיד, הוא איננו 'תלוי כך סתם'.
    שאלתך 'למה' נעלמת ואיננה עוד. עבור 'מדוע אין הוא נע?' אין תשובה בנמצא. אולם זה הוא עניין של מה בכך, ולפיכך מה שחמור הוא לא היעדר תשובה אלא העבודה שזאת שאלה בלא תכלית.
    אם יש תשובה, במה תועיל לך ידיעה? כן מה לך צרה שהיא איננה בנמצא? המצב הוא כמו שהוא ואין בו תמיהה או הכרעה."

    החוקר הצעיר מרוצה, הוא הצליח לפתור סוגיה שאינו יודע כמה זמן היא חיכתה. תמונת השמים מרוצה אף היא (ואפילו יותר ממנו), באחת נעלמה השאלה אשר ליוותה אותה מאז ומעולם. עתה יוכלו הכול להתפעם מיופיה, מבלי שתצטרך היא לחשוש כי שאלה כה מיותרת תגנוב את ההצגה ותמלא את דעתם של הצופים.

    השומר חזר משאלתו ושב לנחת דעתו, הוא ביקש לסכם את הדברים בפשטות הראויה לו: "הירח שם כדי להאיר את הלילה ולהניס מעט מן השחור; כמוהו כמאור הגדול, רק שאיננו מחמם ועל כן הוא מאור קטן; הוא איננו נע ונמצא תמיד באותו מקום, זה הוא טבעו ואין בכך עניין."

    "יפה אמרת." החוקר חיזק אותו ואת עצמו.

    "אין יותר מילים בפי," המשיך השומר, "אני מניח כי אפשר לי עתה לשוב לשגרת חיי. רק שעתה לילותיי יפים מאי פעם, תחת תפאורת שמיים."

    בלי תודה וללא שלום, פנה השומר לדרכו. בכניסה אחרי הפנייה השנייה ימינה הוא נעלם מן החוץ אל תוך ביתו. בדממה מוחלטת, הן בפיו והן בראשו, הוא חלץ נעליו ועלה למיטתו, עצם עיניו ונרדם מתחת לחופת שמיים כחולים. החוקר המשיך בדרכו אף הוא, זאת עברה דרך קומה נוספת בבניין המחשבה. אחרי שהשתעשע מעט עם צירופי המילים החדשים "מאור גדול / מאור קטן", חזר כהרגלו לאותה ביצה בה מחשבתו תמיד טובעת – השאלה, הספק והתשובה.  וכשחשב שוב, בפעם השמונים ושתיים, על הטענה "קיימת שאלה בלי תשובה", עלה בראשו הרעיון להפוך את המשפט ולגרוס "קיימת תשובה בלי שאלה". כשעשה כן פתח צוהר למקבץ השלכות אשר יכו בו בהמשך דרכו. הראשונה שבחבורה תפרוץ למחשבתו כבר באותו לילה.

    תחת צבעי אדום-כתום עזים, ריקוד כחול-לבן וחצי עיגול ירח אשר שולט בשמיים, הוא יושב וחושב במקום לישון. עוד רצות להן מחשבות וטענות מתחמקות מקושיות בראשו, הירח לא זז אך זמן השינה שלו מתמעט. רגע לפני שהחליט כי עליו לקום ולישון כדי שייווצרו לו כוחות לצלוח את יום המחר, הציפה מחשבה את דעתו עם כוונה ברורה להישאר שם זמן מה – אם קיימת שאלה בלי תשובה ותשובה בלי שאלה, הרי שבאותה מידה יש קיום בלי ידיעה וידיעה בלי קיום.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      רשימה

      • The history of Isaac's story is much like the science approach to Trauma - a history of Isolating and Forgetting. If "we are all Abraham" (like Jacques Derrida said), then let us have the courage and decency to take a step forward and admit that we are Oppressors! From the day of the Akedah to our present, Isaac is in a perpetual state of trauma.
      • איך קורה שהמספר הכל-יודע פשוט לא יודע?!
      • That we cannot see how it could be done, does not necessarily mean that we are prevented of trying to do it anyhow. Let us invent the new and unknown way.
      • יומרנות, יהירות ולהט הם כוחות המניעים חוקר צעיר, להאשימו בחוסר צניעות זה כמו לקצץ כנפיו של גוזל המתיימר להצליח בתעופתו.
      • Oh death, sweet and dreadful death, you've been on my desk from the first word, staring at me with your white holes, as eyes piercing through one's soul. Oh death, my dear old friend, always Reminding me that we are to meet and I too shall be dead. You are witnessing my moments of joy and bearing silently my sorrow (but mostly my ashes). I know we share a final destiny, but until then let me live my glorious life.
      • While all in all 'to Be' is not but to stray, 'Not Being' might be not so far away.

      פרופיל

      Maor Shir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין