כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    אלומית ישי: פגיעות מוח והלם קרב

    37 תגובות   יום שני, 18/2/08, 19:54

    הפרעת דחק פוסט טראומטית היא תסמונת חרדה הנובעת כתוצאה מחשיפה לארוע טראומטי כגון תקיפה, אונס, התעללות בילדות, תאונות דרכים, אסונות טבע ומלחמות. רבים מהאנשים שחוו התנסות טראומטית מפתחים סימפטומים רפואיים ופסיכולוגיים שכוללים פלשבקים, סיוטי לילה, חרדה, בהלה, דיכאון, רגזנות ואגרסיביות. בארה"ב מעריכים כי כ-30% מהחיילים שההשתתפו במלחמת וייטנאם וכ-15 מיליון אנשים ברחבי העולם סובלים מתסמונת דחק פוסט טראומטית. רבים מהחולים מתמכרים לסמים ואלכוהול ושכיחות ההתאבדויות בקרב הסובלים מהתסמונת גבוהה. במקרים קלים פסיכותראפיה או טיפולים התנהגותיים מקלים על הסימפטומים, אך לרוב החולים נזקקים לתרופות נגד חרדה ודיכאון.

    בדמם של חולים הסובלים מתסמונת דחק פוסט טראומטית נמצאו רמות גבוהות של כימיקל המכונה corticotrophin releasing factor, המופרש במצבי דחק (stress).

    ד"ר ג'ורדן גרפמן מהמכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב, שבמשך שנים רבות חוקר את אוכלוסיית יוצאי מלחמת וייטנאם, סרק את מוחם של 193 חיילים לשעבר שסבלו מפגיעות ראש וכן את מוחם של 52 חיילים שהשתתפו בקרבות אך לא נפצעו בראשם, ששימשו כקבוצת הביקורת. יש לזכור שהחיילים נפצעו בצעירותם וכי 40 שנה לאחר המלחמה מרביתם עדיין חיים את מוראותיה ביום יום.

    כאשר חולקו החיילים לשעבר לקבוצות על סמך הימצאות תסמונת הדחק הפוסט טראומטית, הסתבר כי במוחם של אלה שלא סבלו מהתסמונת נמצאו פגיעות בשני אזורים: האמיגדלה, אזור במערכת הלימבית שמתווך תגובות אמוציונליות (קרי, פחד וחרדה) ואת תגובת ה- fight or flight, ואזור בקליפת המוח הפרה-פרונטלית המכונה vmPFC, המתווך חשיבה ותכנון, ומעורב בויסות התגובות הרגשיות. כלומר, הפגיעות בשני האזורים האלה היוו הגנה מפני פיתוח תסמונת הלם הקרב. למרות שחיילים אלה זוכרים את הטראומות שעברו במלחמה, "בזכות" הפגיעות באמיגדלה וב-vmPFC אינם חווים מחדש את הסיטואציה ואינם סובלים מהתקפי חרדה ודיכאון.

    מן הראוי לציין כי מחקרים קודמים שנערכו בקרב חולים הסובלים מ-PTSD הראו כי דגם הפעילות העצבית במוחם שונה (עליה בפעילות העצבית באמיגדלה, ירידה בפעילות בקליפת המוח הפרה-פרונטלית, וירידה בנפח ההיפוקמפוס), אך לא ברור אם שינויים אלה הם תוצאת או סיבת המחלה.

    הממצאים החדשים חשובים כי האפקט ממוקד וספציפי: לפגיעות מוח באזורים אחרים לא היה אפקט מגן מפני התפתחות תסמונת הלם הקרב. מחקרו של ד"ר גרפמן מוכיח, אם כן, כי שני אזורים במוח מעורבים ישירות בהתפתחות התסמונת וכי פגיעה בשני אזורים אלה מהווה מנגנון הגנה המונע את התפתחות התסמונת. התקווה: תרופות חדשות שישנו את רמת הפעילות העצבית בשני אזורים אלה יעכבו או ימנעו את תסמונת הלם הקרב.

    ברצוני להעיר כי התגלית מבוססת על סריקות מוח באוכלוסיה ספציפית של בני 60 ומעלה שחזרו מוייטנאם. לא ברור אם ניתן להכליל ממצאים אלה על נשים, ילדים, ואפילו חיילים שחוו טראומות במלחמות אחרות (בוייטנאם סבלו רבים מפציעות ראש חודרניות ואילו במלחמה הנוכחית בעיראק פגיעות הראש האופייניות הן concussion brain injuries).

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/10 20:16:

      המלחמות בעירק ואפגניסטן מספקות הרבה הוכחות על הקשר בין PTSD ל TBI-
      הינה לינק לכתבה מעולה בניוזוויק

        28/7/10 01:41:
      אני נכה צה"ל והלום קרב ומעשן כבר למעלה משנה מריחואנה רפואית, במסגרת ניסוי שעורך משרד הבריאות.

      אני חייב לציין שאין תרופה טובה יותר להלומי הקרב, מאשר מריחואנה רפואית.

      מחכה את הדופאמין, הסרוטונין וכל מה שבצדדים גם כן.
        19/2/08 23:48:
      לתפקוד תקין (לא רק של המוח, אגב) נדרש מאזן ביוכימי מאד עדין.  ויסות רמות הדופאמין, לדוגמא, לוקח זמן רב.  לאנשים רבים שצורכים תרופות נגד דיכאון וחרדה  מה שאת קוראת 'קהות חושים' זה המצב האופטימלי...
        19/2/08 22:44:
      בהמשך למה שדניאלה שאלה, אני חושבת שזו נקודה למחשבה, שבעצם יש דור של תרופות שנועדו להקהות את המוח ולא לחדד אותו. דהיינו עודף רגישות של קליטה ועיבוד בעצם מזיק לנו? העולם שייך לאטומים וקהי-החושים?
        19/2/08 22:31:

       צטט: אלומית ישי 2008-02-19 21:46:46

       צטט: el_greco 2008-02-19 21:16:44


      במוח באמת אין דבר מלבד תאים, כימיקלים ואימפולסים חשמליים, בנפש האדם יש עולמות קסומים ואפשרויות אינסופיות.

      נאה דרשת!

      כשהייתי סטודנטית לפילוסופיה למדתי אצל פרופ' ישעיהו לייבוביץ ז"ל ועבודה סמינריונית שכתבתי על הבעיה הפסיכופיסית צויינה על-ידו לשבח. מאז חלפו כמעט ח"י שנים והפכתי למטריאליסטית כי אני מבלה שעות ארוכות בהתבוננות במוחות אנושיים וטרם מצאתי רוחניות שאינה חומר לבן או אפור...

       כמו שנאמר- על כתפי ענקים :)

      רגע נדיר- אני ממש מקנא, אשריך. זכיתי להצצה אל האיש היקר הזה רק דרך המילים שבכתב... 

      עכשיו ניכר שאת גם אופה (פרופ' לנוירו זה בקטנה, אבל תלמידה של ליבוביץ' זה ממש שווה).

      צוחק, צוחק :) 

        19/2/08 21:16:

      צטט: אלומית ישי 2008-02-19 08:56:33 

      צטט: el_greco 2008-02-19 00:20:25

      לשם שינוי, לא אעיד על תופעה זו מניסיוני ונסיונם של רעי לנשק, אלא אתקוף (ברשותך) מהזווית הפילוסופית האידאליסטית.

      תמיד מצחיק אותי הכשל הנטורליסטי הגלום בנטיתם של חוקרי מח לראות את האבר הגשמי הזה כמהות וכחזות הכל, תוך דילוג קליל מדי מעל המשוכה שבין הגשמי לנפשי.

      הארועים הגשמיים במוח הם תולדה של התרחשות נפשית, כשהם שהשמנה, עלית דופק הלב, חיבוק ואף מעשה אהבים הם תולדה גשמית של ארועים נפשיים מובהקים... 

      לא אלמנה הנפש, לא נוותר לכם המטריאליסטים בקלות כה מרובה!

      אתה באמת רוצה לדון בבעיה הפסיכופיסית?
      כשהייתי סטודנטית אמר לי חוקר מוח מפורסם: ברור לנו מדוע מאוורר מייצר אויר קר כי אנו מבינים את הפיסיקה שלו. כשנבין את הביופיסיקה של המוח, נבין את התודעה.

       

       

      כן, אנחנו חוטאים ברדוקציוניזם, אך מה יש במוח מלבד תאים, כימיקלים ואימפולסים חשמליים?

       

      ואולי הנפש אינה אלא The Windmills of Your Mind? 

       אולי לדון בבעיה הפסיכופיזית נראה לך קצת מיושן, אבל אין בכוונתי לפתוח בדיון ראוי זה מעמדת התגוננות.אכן, אנו חיים בזמנים חומרניים ומטריאליסטים להחריד, אך לא נוכל להחריש ולקפל את דגלי הרוח האנושית בפני ההסברים הביוכימיים הלא מספקים.

      לא סתם נאמרו דבריו של החוקר בלשון עתיד, שכן עדין ההסברים המכאניים והפיזיקאליים  לוקים בחסר ואינם מצילחים להניח את ידם על יישות מופלאה ונשגבת זו, המכונה בתואר "רוח האדם". עד שיציגו המטריאליסטים הוכחות ודאיות, אין באמתחתם יותר מאשר השערות בדבר מהות האדם ורוחו, השערות שאינן עולות על ההסברים האידאליסטים או הדואליסטים.

      במוח באמת אין דבר מלבד תאים, כימיקלים ואימפולסים חשמליים, בנפש האדם יש עולמות קסומים ואפשרויות אינסופיות. 

        19/2/08 16:09:

       

      צטט: ר ו נ י ת 2008-02-19 16:00:07

       

      כרגיל, מעניין מאוד !

      ממה שלמדתי עד כה, יודעת כי אנשים אשר חוו ארוע טראומטי, [ תאונת דרכים, אונס, חטיפת מטוב וכו'... ולא מתייחס לחיילים שחוו הלם קרב] וכחלק מהתהליך, לוקחים אותם למקום הארוע, ושם מקבלים הם טיפול ראשוני. כמובן שטיפול זה צריך להיות במרחק זמן לא גדול מידי מהארוע עצמו, כך קראתי מקווה שלא טועה.

       

      *

       היי רונית -- הטכניקה שציינת מקובלת כטיפול התנהגותי יעיל בתסמונות דחק רבות.  במקרה של מיליון חולי ה-PTSD שחזרו מוייטנאם, שחזור הקרבות 40 שנה אחרי המלחמה לא ממש יעזור...

        19/2/08 16:06:

       

      צטט: דניאלה לונ 2008-02-19 10:09:18

      נשמע כאילו התגובה הטבעית של המוח היא לחוות הלם קרב ורק פגיעה בשני האיזורים מונעת אותה. הייתי מניחה שזה בדיוק הפוך, כלומר שנטייתו של המוח היא לא לחוות טראומה.

       היי דניאלה -- שני האזורים שהשפעתם המגנה התגלתה בפגועי המוח מוייטנאם הם חלק מרשת עצבית שמתווכת תגובות רגשיות וזיכרון. PTSD זו מחלה שבה משתבש האיזון בפעילות העצבית התקינה ברשת.

        19/2/08 16:00:

       

      כרגיל, מעניין מאוד !

      ממה שלמדתי עד כה, יודעת כי אנשים אשר חוו ארוע טראומטי, [ תאונת דרכים, אונס, חטיפת מטוב וכו'... ולא מתייחס לחיילים שחוו הלם קרב] וכחלק מהתהליך, לוקחים אותם למקום הארוע, ושם מקבלים הם טיפול ראשוני. כמובן שטיפול זה צריך להיות במרחק זמן לא גדול מידי מהארוע עצמו, כך קראתי מקווה שלא טועה.

       

      *

        19/2/08 11:17:

       

      צטט: אלומית ישי 2008-02-19 08:56:33

       

      צטט: el_greco 2008-02-19 00:20:25

      לשם שינוי, לא אעיד על תופעה זו מניסיוני ונסיונם של רעי לנשק, אלא אתקוף (ברשותך) מהזווית הפילוסופית האידאליסטית.

      תמיד מצחיק אותי הכשל הנטורליסטי הגלום בנטיתם של חוקרי מח לראות את האבר הגשמי הזה כמהות וכחזות הכל, תוך דילוג קליל מדי מעל המשוכה שבין הגשמי לנפשי.

      הארועים הגשמיים במוח הם תולדה של התרחשות נפשית, כשהם שהשמנה, עלית דופק הלב, חיבוק ואף מעשה אהבים הם תולדה גשמית של ארועים נפשיים מובהקים...

       

      לא אלמנה הנפש, לא נוותר לכם המטריאליסטים בקלות כה מרובה!

       

      אתה באמת רוצה לדון בבעיה הפסיכופיסית?

      כשהייתי סטודנטית אמר לי חוקר מוח מפורסם: ברור לנו מדוע מאוורר מייצר אויר קר כי אנו מבינים את הפיסיקה שלו. כשנבין את הביופיסיקה של המוח, נבין את התודעה.

       

       

      כן, אנחנו חוטאים ברדוקציוניזם, אך מה יש במוח מלבד תאים, כימיקלים ואימפולסים חשמליים?

       

      ואולי הנפש אינה אלא The Windmills of Your Mind?

       

       

      ואולי ה-Mind הוא יותר מסך התאים, העצבים והרקמות שבמוח?

      בסוף המאה ה-19, התאגדה קבוצה של מתמטיקאים סביב פרופ' וויינשטראס והכריזה שזה רק עניין של זמן עד שאפשר יהיה להסביר את כל היקום והקיום בעזרת המתמטיקה. ב-1921 פירסם קוּרט גֶדֶל את "משפט אי-השלמות" אשר מספק הוכחה מתימטית שקיים גבול ליכולת ההוכחה של המתימטיקה.

      כשמתעמקים בפיסיקה - ביולוגית או מכנית - מגיעים למכניקת הקוואנטים המתארת יחסי גומלין בין תהליכים והוויות אשר לא ניתן למדוד באופן דיסקרטי, כלומר אי אפשר להפריד פרמטרים אחד מהשני (כפי שהמדע הקלאסי רגיל). אחד המרכיבים המרכזיים הוא עיקרון אי-הוודאות, וההשלכה של עיקרון זה לתפיסה האנושית הוא ש"המציאות היא בעיני המתבונן".

      התודעה היא בדיוק משהו חסר מאסה, משהו תחושתי, והביטוי הביוכימי שלו הוא רק פן אחד שלו, בדיוק כמו צל דו-מימדי של גוף תלת-מימדי. ה-בינה היא לא-גשמית ותמיד תהיה גדולה מסך חלקי המוח הפיסי. לכן למידת הפן הפיסי של המוח צריכה להיות בלתי-נפרדת מלמידת הפן נפשי/תודעתי שלו.

      לגבי תרופות המדכאות מרכזי מוח: צריך להזהר מאוד מגישת "הפרד ומשול" בבריאות בכלל ובמוח בפרט. המוח היא רשת מקושרת של נוירונים ואני בטוח שאלומית יכולה להפליג בהסברים כיצד כל חלקי המוח משתתפים למעשה בכל תפקוד שלו. גם הטיפול במוח פגוע צריך להיות כוללני.

        19/2/08 10:41:
      מענין מאוד. התגובה שמעליי באמת מעוררת מחשבה.
        19/2/08 10:09:

      נשמע כאילו התגובה הטבעית של המוח היא לחוות הלם קרב ורק פגיעה בשני האיזורים מונעת אותה. הייתי מניחה שזה בדיוק הפוך, כלומר שנטייתו של המוח היא לא לחוות טראומה. 

        19/2/08 08:56:

       

      צטט: el_greco 2008-02-19 00:20:25

      לשם שינוי, לא אעיד על תופעה זו מניסיוני ונסיונם של רעי לנשק, אלא אתקוף (ברשותך) מהזווית הפילוסופית האידאליסטית.

      תמיד מצחיק אותי הכשל הנטורליסטי הגלום בנטיתם של חוקרי מח לראות את האבר הגשמי הזה כמהות וכחזות הכל, תוך דילוג קליל מדי מעל המשוכה שבין הגשמי לנפשי.

      הארועים הגשמיים במוח הם תולדה של התרחשות נפשית, כשהם שהשמנה, עלית דופק הלב, חיבוק ואף מעשה אהבים הם תולדה גשמית של ארועים נפשיים מובהקים...

       

      לא אלמנה הנפש, לא נוותר לכם המטריאליסטים בקלות כה מרובה!

       

      אתה באמת רוצה לדון בבעיה הפסיכופיסית?

      כשהייתי סטודנטית אמר לי חוקר מוח מפורסם: ברור לנו מדוע מאוורר מייצר אויר קר כי אנו מבינים את הפיסיקה שלו. כשנבין את הביופיסיקה של המוח, נבין את התודעה.

       

       

      כן, אנחנו חוטאים ברדוקציוניזם, אך מה יש במוח מלבד תאים, כימיקלים ואימפולסים חשמליים?

       

      ואולי הנפש אינה אלא The Windmills of Your Mind?

       

       

        19/2/08 03:27:

       

      צטט: michael-ballak 2008-02-18 21:59:19

      אלומית,

      אילן צודק, בארץ יותר מקרי הלם קרב מאשר ידוע, יש הדחקה, בחברה מצ'ואית

      התחרות קשה ואין זמן ללוזרים. אני נתקלתי במקרים ראשונים של הלם קרב במלחמת

      יום-כיפור, רק אז התחילו לטפל ולהבין בארץ, שקורה משהו נורא במח בעקבות אירועים כאלו. האם המח מסוגל לרפא את עצמו גם כאשר הבעיה היא בעצם רגשית?

      ( ולמה קוראים לך הלומית? )

       

      לא רק הלומי קרב החברה שלנו לא סובלת, בכלל קרבנות טראומות מכל סוג שהוא עוברים פה טראומה שנייה מצד החברה הקהה, הדורסנית

      נפגעות (ונפגעי) תקיפה מינית סובלים מסטיגמות קשות והיחס החברתי המכחיש, המפיל אשמה על הקרבנות, המייחס כל כשלון או פגם לבעיה הרגשית ול"בכיינות" ונאלצים להסתיר, להדחיק ו.. בקיצור המכה ה-81

      כחברה עדיין לא למדנו לכבד, להקשיב, ולהפסיק להכות

       

      תודה על הפוסט

       

        19/2/08 00:20:

      לשם שינוי, לא אעיד על תופעה זו מניסיוני ונסיונם של רעי לנשק, אלא אתקוף (ברשותך) מהזווית הפילוסופית האידאליסטית.

      תמיד מצחיק אותי הכשל הנטורליסטי הגלום בנטיתם של חוקרי מח לראות את האבר הגשמי הזה כמהות וכחזות הכל, תוך דילוג קליל מדי מעל המשוכה שבין הגשמי לנפשי. 

      הארועים הגשמיים במוח הם תולדה של התרחשות נפשית, כשהם שהשמנה, עלית דופק הלב, חיבוק ואף מעשה אהבים הם תולדה גשמית של ארועים נפשיים מובהקים...

       

      לא אלמנה הנפש, לא נוותר לכם המטריאליסטים בקלות כה מרובה! 

       

       

      והאם נעשה שימוש מחקרי - רפואי - בחומרים מלאכותיים (חשיש) שיכולים לחקות את פעולת האנאנדאמיד שנוצר במוח?
      אלומית, האם נחקר כבר עד כמה החומרים האנדוקנבידואידים שהמוח מייצר יכולים לתת מענה להלם קרב, פגיעה מוחית, חרדה, דיכאון וכיוצ"ב? 
        18/2/08 22:59:

      מעניין כרגיל

      מעבירה גם לקוראים מחוץ לקפה

      שבודאי ימצאו עניין

       

      כוכב- אם יש (בספק)

      :)

      איילת

        18/2/08 22:33:

      אני  דפקא  משוכנע  שאת

       

          סוכנת  מוח   וחוקרת  מוסד..

            נשיקהמגניב

        18/2/08 22:14:

       

      צטט: michael-ballak 2008-02-18 21:59:19


       האם המח מסוגל לרפא את עצמו גם כאשר הבעיה היא בעצם רגשית?

       בעיה רגשית אינה בעיה בלב, שהוא בעצם משאבה, אלא בעיה במוח המתבטאת בשינויים בהפרשת כימיקלים (כגון דופאמין וסרוטונין) ובשינויים בפעילות העצבית במערכת הלימבית ובקליפת המוח הפרה-פרונטלית. במקרים רבים יכולת "הריפוי העצמי" מוגבלת ולא בכדי מיליוני אנשים ברחבי העולם צורכים תרופות נגד דיכאון וחרדה, שתי בעיות "רגשיות" ששכיחותן ממשיכה לעלות...

        

        18/2/08 21:59:

      אלומית,

      אילן צודק, בארץ יותר מקרי הלם קרב מאשר ידוע, יש הדחקה, בחברה מצ'ואית

      התחרות קשה ואין זמן ללוזרים. אני נתקלתי במקרים ראשונים של הלם קרב במלחמת

      יום-כיפור, רק אז התחילו לטפל ולהבין בארץ, שקורה משהו נורא במח בעקבות אירועים כאלו. האם המח מסוגל לרפא את עצמו גם כאשר הבעיה היא בעצם רגשית?

      ( ולמה קוראים לך הלומית? )

        18/2/08 21:46:

       

      צטט: s_foltyn 2008-02-18 21:36:51


      אבל בכל זאת יש אנשים שלא נפגעו במוחם ובכל זאת לא הלומי קרב. מהי ההגנה שלהם?!

      תודה,

      שושי

       

      מאחר והמחקר התמקד בחיילים שסבלו מפגיעות מוחיות, איני יכולה לענות על שאלתך, שהיא שאלה אמפירית.  אציין רק שמחקרים רבים נערכים במטרה לגלות את גורמי הסיכון לתסמונות הפוסט-טראומטיות.

        18/2/08 21:36:

      "הפגיעות בשני האזורים האלה היוו הגנה מפני פיתוח תסמונת הלם הקרב. למרות שחיילים אלה זוכרים את הטראומות שעברו במלחמה, "בזכות" הפגיעות באמיגדלה וב-vmPFC אינם חווים מחדש את הסיטואציה ואינם סובלים מהתקפי חרדה ודיכאון"

      ברור אם כך שאתה או פגוע מוח או פגוע הלם קרב, אבל בכל זאת יש אנשים שלא נפגעו במוחם ובכל זאת לא הלומי קרב. מהי ההגנה שלהם?!

      תודה,

      שושי

       

        18/2/08 21:22:

      עוד פוסט מדהים.

       

      פשוט בלתי נתפס איך גוף האדם הוא מכונה מתוחכמת - יצירת מופת! 

        18/2/08 21:13:

      מידע מעורר מחשבות.

      האם את מכירה את המחקרים שנעשים בציריך בטיפולים במח ע"י אולטרהסאונד ממוקד מונחה MR?

        18/2/08 20:53:
      תודה על המידע החשוב ...
        18/2/08 20:48:

      לכל מי שמתעניין,

      יש בארץ בהוצאת ספריית פרולוג - אינציקלופדית בריאות.

      בינינהם 3 ספרים בנושא: דיכאון, חרדה ודיכאון, ודיכאון (גרסה נוגדת)

      ניתן להשיג בסטימצקי, משהו כ 50 ש"ח לספר +/- 

        18/2/08 20:36:

      בישראל יש יותר הלומי קרב ממה שהציבור יודע.

       =========

       

      אם היתה לך גם אזרחות כלל-אירופית, היית שידוך לא רע... 

      ומורניה, זו עבודה שלך ?  

        18/2/08 20:34:

       

      צטט: יניב אלטרס 2008-02-18 20:23:29

       

      שאלת תם:

       

      האם ה"פגיעה" היזומה באיזורים אלו במוח, האחראים בין השאר לתפקודים אינסטנקטיביים חשובים ונדרשים לגוף בעת מצוקה לא תיצור נזק גדול יותר למטופל ?

       

       

       

      יניב, תודה על השאלה ועל ההזדמנות להבהיר עניין חשוב:  הפגיעות שהתגלו בקרב החוזרים מוייטנאם בשני אזורי המוח הספציפיים לא היו פגיעות יזומות והקשר בינן לבין הלם קרב התגלה כמעט במקרה, ארבעה עשורים לאחר הפציעה, בעקבות סריקות המוח שעברו המשתתפים במחקר. פגיעות כירוגיות מכוונות באזורים אלה אינן טיפול בהלם קרב!

        18/2/08 20:23:

      ברור לך שהסיפור הקטן על החשד להיותך סוכנת מוסד גונב את כל ההצגה לשאר הפוסט?

       

      קורץ

       

       

      תודה.

        18/2/08 20:23:

       

      שאלת תם:

       

      האם ה"פגיעה" היזומה באיזורים אלו במוח, האחראים בין השאר לתפקודים אינסטנקטיביים חשובים ונדרשים לגוף בעת מצוקה לא תיצור נזק גדול יותר למטופל ?

       

       

        18/2/08 20:22:

      תמיד נהנית לקרוא את הרשימות שלך

      מעשיר ומעניין

       

       

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין