פלסטר? אני לא מעניקה לאף אחד. גם שיחות טלפון לעוברי אורח, אשר מבקשים לקיים אחדות שכאלו מהטלפון הנייד שלי - לא יינתנו. הם שלי בלבד! גם הפלסטר. אני רכושנית! כמו ילד קטן שאומר "זה שלי!" ולא מרשה לך לשחק עם בובת האפרו שלו. תקוע באיזשהו שלב התפתחותי של פיאז'ה. אה, כמוני! אני עדיין שם. יש אפילו כף למרק ששמי חרוט עליה, שאשתמש בה כשאגדל ואחדל מכלי פלסטיק, שהיא רק שליייי :). אך בינתיים אני בגיל כך וכך, ראו בפירוט הפרופיל שלי. עדיף שלא אציין פרט שאולי אטעה בו, כיוון שאני מזדקנת מדי שנה, וחוץ מזה שאין לי יומולדת בקרוב אזי זהו פרט לא הכרחי.
אבל בכלל, הם (עוברי האורח) רק רצו לחסוך 50 אגורות על סמס/מסרון ולא לקיים שיחה, כדי שלא יירד להם בכרטיס האשראי כמה אגורות יותר מדי בתאריך ירידת גיהוץ האשראי הסוכרתי.

יחד עם חיידק ביפילוס. כמובן שהמסרון היה מיועד לתכנית ריאליטי שיוצאיה חדורי מוטיבציה להיראות במיטבם מעל דפי גליון תעודה אם הם התלבשו כראוי או לא, פרט שמחר יישכח בעטיפת הדגים,

שרק הדייג יידע את סוד זה ועדיין ילבש את מלמלת העגורן ושק פתיונות נע.

על ראשו הנשי לא הייתה מחצלת.
לכן החלטתי להתעסק בקניית כובע קש בחנות האקססוריז עבורו.

זהו אייטם שלא משנה באיזו שנה אנחנו נמצאים - הוא עדיין עומד על תלו או מאידך על מעמד הקולבים, פריט נוסף  שרציתי לקנות לעצמי אך הכובע תפס זאת עבורי.

לא ניתן לראות את הזיעה המצטברת בפוני! אני זקוקה לרוח צפונית! כדי שהוא יעוף ממני ויבקר מישהי ששכחה לשים את שלה (הדייג נעלם כשם שהוא בא), או שאינה מעודכנת באקססורי השליט, או..שיצאה מהבית לאחר ששכחה לחפוף את שיערה במשך חודש (אין להעיד על קופיפה השכחנית את עובדה זו. כל העושה זאת יישא סל פירות על ראשו). הרגשתי את כובד הסל על ראשי, לכן אני מסירה אותו מעליי, אך לא את התמונה! כי אני צילמתי ואני צלמת גרועה ביותר. לא כשרון שקופיפה מעוניינת לרכוש לעצמה. אך תמיד אפשר לחשוב שיש שטן על כתפי, שמחליט מה מותר ללבוש, בוחן את כל היבטי הפיגורה ואוסר בכל תו ותו של תקן דלת פלדלת לחבוש מלפפון חמוץ, כי אני מתוקה הרי,
כמו סוכריה שהתבשלה בשמש הקופחת

וכעת היא עפה למחוזות בהם מותר לאכול סוכריות מבלי ללעוס אותן על ידי שן בינה וחול דביק מימי הביניים. לא רלוונטי לנו בכל מקרה! אבל השן נחצבה בחול!! כן, בכדי לשמור לי על כרטיס האשראי! כל כך חששתי שיגנבו אותו, הרי חסר להם 50 אגורות ומסיבה זו ירצו להשתמש בכרטיסי! לכן נכנסתי לחנות, ביקשתי מהמוכרת, אשר להערכתי היא בת 23 בלבד - לעזור לי ברכישת כובע, ואכן מצאתי אחד כזה!

התלהבתי!נחרט שמי עליו ופניתי לעמדת התשלום.

דסק כזה. מקדימה יושבת קופאית, יש שם מחשב (הגיוני), מכשיר לסריקת הברקוד, שקית עם שם החנות והפריט הזה. ואז נחרדתי להבין כי יש מישהו לפניי בתור,
וכמה שהתחננתי בפניו - הוא לא הסכים לתת לי את התור שלו. מלטתי את פניי בידיי והתחלתי לקפוץ במקום, רק כדי לעצבן אותו. הוא היה לבוש שחור, ולכן החלטתי להפסיק ולחכות לתורי. who's next? שאלה הקופאית בעברית עילגת, וקפצתי שוב,

כדי להבהיר לה שזו לא אני אלא מישהי אחרת שהסכמתי לתת לה את התור שלה רק כי היא הייתה לפניי ולא אני לפניה, כי עמדתי בצד הלא נכון של התור. אוקיי, היא מעבירה את כרטיס האשראי של הלקוחה. מחזירה לשולחנון. הקופאית שואלת אם הכרטיס שמונח על הדסק הינו שייך לה, הלקוחה מודה שכן. הלקוחה לוקחת אותו בחזרה. התבצעה עסקה! אני והמוכרת מביטות בקופאית ואז אחת בשניה, מחליפות מבטי הערצה, לא אחת כלפי השניה, אלא כלפי מה שקרה כאן הרגע. השיר הזה התנגן ברקע, נא לשים ולא להתעצל.

https://www.youtube.com/watch?v=JXRN_LkCa_o

 Chris brown-Loyal

כאשר אני והמוכרת שרות אותו יחדיו ומזמזמות אותו בשעמום וממשיכות אחת את דברי השניה, מגלות לחרדתינו שיש לנו את אותו שם. האם אנחנו הדוקות בלולאת הסרט שעל הכובע? 22 על חולצתה. אולי היא לא בת כמה שחשבתי, או שזוהי חולצה משנה שעברה. גם שלי! מנסה לשכנע את עצמי. מנגנון מעולה.

טהטה!