0

10 תגובות   יום שבת, 28/3/15, 08:22

הדממה אחריך, כאוויר הדחוס.

הלב בתוכי לשתיים חצוי,

בלון האושר התפוצץ בשמים אפורים,

פרפרי אביב קיצרו יומם למות, כנשמתי.

עמה ארובות עיניי שוקעות מכאוב.

האושר הפך נר יתום,

באשר נגעתי מצאתי שאול -

תם לי מחר.

בנשימה חונקת, שאיפה וסבל ,

הנשיפה רוח סערה,

סתו חלף עתיד הפך עבר,

כדמדום ימיי.


יא. -

וילון עיני מתנדנד כרוח,

בין חושך לצל קבוע

מה לי,

אך ביקשתי לחדול מסבלי.

דרג את התוכן: