לפעמים אני סתם תוהה מהיוצא לאנשים מהפה. שמדובר באנשים זרים אני אומרת זה מה שהרגילו אותם בבית ואני פשוט מרחמת עליהם (זוכרים את אותה החברה הלא! מהממת). על אנשים כאלה ספציפיים אני מרחמת.

אבל כשזה מגיע למה שיוצא למשפחה שלי מהפה, אני מתביישת בשבילם.

הפרמטיביות הזאת שעדיין קיימת, ואנשים עדיין נגד נישואים חד מיניים, עדיין נגד קעקועים ונזמים, עדיין נגד כל דבר ש"יוציא אותך כילד רע".

כל הסטיגמות האלה שנתפסות כל הזמן בין אנשים מבוגרים, דתיים, ועוד כאלה ואחרים שעדיין לא התבגרו בחשיבתם. אני מתביישת בשבילם. 

שאימא שלי, בשר מבשרי, דם מדמי, מילא תהיה נגד קעקועים על ביתה, אבל לשפוט אחרים שיש להם קעקועים, ולקרוא להם עבריינים לפני שפגשה אותם. חתיכת סטיגמה אני חייבת לציין.

ומה יקרה אם זה יהיה הבחור שיעשה אותי מאושרת כמו שאת ואני רוצות? מה יקרה אז?

לטענתה אני עושה בדווקא. 

אז את זה לא אמרתי לך בפרצוף, אבל נמשכתי לאחד כזה. אחד כזה שיש לו קעקועים. המון. למען האמת מדובר בשרוולים.

וכן אימא הוא מוצא חן בעיניי, על אף שמעולם לא באמת דיברנו. אבל אני רואה אותו מידי פעם בבקרים. כשאני עובדת. אני המלצרית והוא הלקוח, ואני באמת מחכה לו שהוא יגיע, כי הוא מגיע רק בבקרים. הוא מוצא חן בעיניי אימא. ואמנם אני לא יודעת עליו דבר, פרט לשמו, אבל צוות הקפה מכירים אותו, והם אומרים שהוא בחור מדהים. 

אז אני מאמינה להם כי הוא נראה כזה באמת. אבל מצד שני בין זה לבין לנהל אתו אינטרקציה זה לא פשוט.

כבר נפגעתי בעבר מהמון גברים. כולם היו משכילים, ומלומדים, אבל אף אחד לא הרגיש בנוח שעשיתי את הצעד הראשון. זה רק מסמל לי על פחד. אבל זה לא הנושא כרגע.

מה שמטריד אותי זה מה היה קורה וכן הייתה מתפתחת אינטראקציה ביני לבינו והיינו מתחילים משהו, והוא היה עושה אותי מאושרת, עדיין היית שופטת אותו על המראה המקועקע שלו?

את יודעת הבת שלך לא רחוקה מלהראות ככה. זה עושה אותי עבריינית?

אני פשוט תוהה