בשבוע שעבר ממש לפני הגשמים, נסעתי לחוף פלמחים.

שם מתארגנת מחאה כנגד הפיכת החוף לעוד גוש נדל"ני.

רצועת החוף הזו נוגעת בי ותוקפת אותי בנוסטלגיה (למראית הדה ז'ווה).

חוף של קומזיץ, דייט עם בחורה על הגבעה הגדולה, מסיבת רווקים לחבר.

קבלות שבת, סיגריות גנובות (הפסקתי, נראה לי....), אה ויש גם את הפעם

 הזו שבה גרתי ועבדתי בקיבוץ.

 אף פעם לא הייתי איש של ים במובן של מים שמש וגלים.

תמיד שקיעה, שקט, צחוק, לילה.

בכל מקרה, הבטחתי לעצמי שהפעם אני משקיע.

עבודה - לא עבודה, אני מגיע לחזק את ההתנגדות ותורם את חלקי.

אולי בהשפעת הביוגרפיה של צ'ה גווארה ואולי בגלל שכנוע עצמי עמוק ומדוייק

חייב לעשות, חייב לתרום, לשנות.

נו... , שוב פידחתי, גשם, רוח

בסו"ש בכלל רציתי לנוח

 והטיסה כבר מחתיים, צריך להתכונן (ממש...)

אולי כשאחזור בשבוע הבא, אולי אז הרגש והכמיהה לשנות יגבר על קצת חול באוטו.