פס הקול של החירות

רוק אנד רול נחשב עד לא מזמן כשם קוד לקוליות. להבדיל מהזמרים המיושנים שעלו על הבמה במיטב מחלצותיהם, מעונבים, מגונדרים והפיקו מגרונם קול שעבר התעללות בשיעורי פיתוח , זמרי הרוק עלו לשיר מגודלי שיער ומרושלים, בקולם הצרוד והסדוק. גם דברי המליצה הוחלפו על ידי הרוקיסטים בשפת היום יום, והכלים הקלאסיים הוחלפו בגיטרות חשמליות ותופים. אל מול הדור הישן שהחמיץ פנים ל"רעש", הרוק נתפס לא רק כ"מגניב", אלא כרוח הנעורים עצמה המתנגדת לשמרנות המסרסת של הדור הישן, ובעצם הרוק אנד רול ביטא את רוח החופש.

עם כל הכבוד למחוות האפנה שהוזכרו קודם, הרוק לא יכול היה לבטא את רוח החופש לולא הבסיס המוזיקלי שעליו הוא נבנה. הכוונה כמובן לריתם אנד בלוז, ובעצם למוזיקה השחורה המוקדמת בארצות הברית. מקצב שהחל את דרכו לצללי שלשלאות העבדים, ולצללי המקושים בעבודות הפרך. לדידם של העבדים החופש לא היה רק מרכיב בטקס התבגרות, אלא מושא כמיהה הדרוש לחיים כמו אוויר לנשימה.

 חופש או מוות, הגרסה הווקאלית למצדה

אחד המקומות בהם המוזיקה השחורה התפתחה הוא חלל הכנסייה. הנוצרים הרחמנים לא יכלו לשאת את האמונות המסורתיות של עבדיהם ולכן הנחילו להם בנדיבותם את דתו של ישו. האמונה התאימה לשחורים ככפפה ליד, משום שהיא נתנה להם משהו להיאחז בו בתנאי חייהם הקשים. כך קרה שהם התוודעו לסיפור הקדום על עם עבדים שיצא מעבדות לחירות – סיפור שכמובן עורר אצלם הזדהות גדולה. כך הפכה הקריאה של משה "שלח את עמי" לקריאה לבעליהם – שחררו.

הנס המקראי של יציאת מצרים שאנו מעבירים מאב לבן בכל ליל סדר, נקרא בתרגום היווני אקדסודוס. ההזדהות בין העבדים המקראים לעבדים של המאה השמונה עשר היה כל כך גדול עד שעבדים שברחו מהמצרים המודרניים (מדינות הדרום של ארה"ב) קיבלו את השם הסמלי : אקסודיסטים. כך קרה ששירי הספירטואלס שלהם הלכו שוב ושוב לסיפור יציאת מצריים כשם קוד לשאיפה לחופש.

המסע לארץ המובטחת

המסע לארץ המובטחת ב

אפס האזכור של ההליכה לכנען לא ביטא רק שאיפות כמוסות. באופן דומה לרבי עקיבא ורבי טרפון שהגו ביציאת מצריים כדי לשאול את עצמם איך להתמרד ברומאים, האזכור של יציאת מצריים במוזיקה השחורה כלל גם אלמנטים פרגמטיים. נהר אוהיו סימל את הגבול בין מדינות העבדות למדינות החופש והדרך לחופש (אולי בדומה לים שאבותינו חצו) הייתה לחצות את אותו נהר.

שכשכו במים והאל יחצה אותם

חלב ודבש (ואולי גם חופש) מאחורי הנהר.

אבל אם כל הכבוד לנהר אוהיו חציית נהר הפכה לסמל. היא חיברה בין החצייה של בני ישראל את את ים סוף, בין הכניסה לארץ המובטחת (במקרה זה ארץ החופש) על ידי חציית הירדן, בין ההטבלה של ישו (שעל פי האמונה נעשתה באותו מקום בו בני ישראל חצו את הירדן), וכמובן חציית הנהר בבריחה מהמעבידים שלהם. לכן לא פלא שחלק ניכר מהשחורים נמשכו לפלג הטבילה (הבפטיסטי) הנוצרי. ולא פלא שחציית נהרות הפך לסמל – לא רק לחופש, אלא גם למושאי כמיהה אחרים כמו שוויון בין בני אדם ואפילו לשלום.

האחות רוזטה נותנת בראש ליד הנהר ומזכירה מאיפה הגיע הרוק אנד רול

ולכן בפעם הבאה שאתם לועסים מצה עבשה, או נתקעים עם פיסה של גפילטע בגרון זכרו את התרומה שלהם לכמיהה לחופש ולרוק אנד רול.