צטט: kimchid 2015-04-09 12:02:43

יש לה את זה....:) לו יכולתי לצלמה....

>> כן, לצלם לה (בעיקר) את גומות החן בלחיים :)

**התמונה הזו נקטעה לי מקודם, אז הנה היא שוב בגודל מוקטן, הפעם בשלמותה :

צטט: kimchid 2015-04-08 17:42:28

חזק!!!! >> טרגדיה של ממש :( כשאני מקשיבה לשיר הזה אני במתח לכל אורכו, ולמרות שאני כבר יודעת את הסוף המר של הסיפור האכזרי - איכשהו אני מייחלת שיקרה איזה נס והוא יהיה סוף שונה ואחר רק הפעם, למרות שברור שאין שום סיכוי כזה.. עצוב כל כך.

+++ רק שתדע לך, דניאל, שתמיד כיף לי לכתוב לך תגובות, כי אני יודעת שאתה אשכרה מאזין לקליפים שאני מקדישה לך בדיאלוג שלנו, וזה ממש עושה לי טוב לדעת שאתה באמת מתעניין וקשוב, ובכלל שמתי לב שהעניין הזה ייחודי בך כי חשוב לך גם להגיב לתגובות שלי, זה טיפה יוצא דופן כי רוב האנשים לא טורחים לחזור לקרוא ולהגיב על התגובות שעונים להם, הם משאירים תגובה ולא חוזרים יותר או שהם רק קוראים בפסיביות את התשובה וזהו. אז מגניב שאתה ככה, אחר. אני ממש אוהבת את הקטע הזה אצלך, דניאל :)

וגם - תראה כמה יפה היא היתה פעם, סוזן , מעלפת :

צטט: kimchid 2015-04-07 16:39:36

טכניקה יפה, רעיון טוב ..וגם הרבה מסר... חג נעים ושמח.

>> תודה על המשוב דניאל, מאחלת גם לך שמחה בחג :) מאזינה  כעת לסוזן וגה (מאתמול התחלתי להקשיב לכמה מהאלבומים שלה ברצף והמשכתי הערב כששבתי מהעבודה, יש לה לא מעט, אולי אמשיך גם מחר ).

מכיר את הסיפור שלה על החייל והמלכה ? הנה, כאן :

צטט: רחלי בן-צור 2015-04-05 19:55:20

אהבתי. יש לקטע הזה הרבה משמעויות. לא אחת, ואפשר לפרש במובנים שונים...>> אכן רחלי. גם הטקסט שלו, שאמנם מתורגם לכותרות באנגלית אבל בצרפתית הוא יותר מדויק, פוצע וחתרני, ומוסיף מימדים שהאנגלית לא מצליחה להעביר כי הם אובדים בתרגום, וחבל. לתרגום שמופיע פה באנגלית יש יכולת מוגבלת לדייק את המסרים המקוריים שנכתבו במקור, (*אם מישהו ירצה ויבקש - אני מוכנה לתרגם לעברית בהרחבה, כדי שזה יהיה נגיש לכולם, גם למי שאינו דובר צרפתית או אנגלית.) והאנימציה עצמה אף היא מקפלת בתוכה מגוון מסרים ומשמעויות, בדיוק כפי שהערת כאן ושמת לב, נכון מאד. שווה לצפות בוידאו יותר מפעם אחת כדי לגלות יותר מהם מפעם לפעם. שיהיה חג שמח לכולם. >> גם לך רחלי, ותודה :)

צטט: גלית א' 2015-04-05 11:43:34

גם זה אנימציה לחג >> גלית, תודה :) האנימציה שהבאת ממשיכה היטב את זו שהבאתי, מתאימה לתמת הבדידות והניכור החברתי בעידן שלנו.  (*למען השם, מה עוד היה צריך להיאמר שעוד לא נאמר על מנת שהאנוכי הזה יעלה בדעתו להזמין את האומלל להצטרף אליו ארוחת החג.. כל הזמן חיכיתי בציפיה דרוכה שעוד רגע הוא נכנע ומרחם על הברנש ועומד כבר להציע לו - הייתי בשוק שבסוף זה לא קרה). לפחות למדתי מהסרטון איך מבדילים בין חולדה לעכבר כי עד היום באמת שלא היה לי מושג מה ההבדל בין השניים ואפילו כתבתי על הנושא פוסט שלם בשם " מה לעזזל ההבדל בין עכבר, עכברוש או חולדה ? " שטרם פורסם, ( - בתכנון להופיע מתישהו בבלוג -). הוא דן בהרחבה בחיות האלה דרך מקרים שקרו לי במציאות בארץ ובעולם בהקשר אליהן ובמפגש ישיר עימן.

 

גם זה אנימציה לחג: 

צטט: א ח א ב 2015-04-04 12:33:11

חג שמח :) >> תודה אחאב, מקווה שהוא אכן כזה בשבילך :) אני מבלה את השבת-חג הזו בקריאה : התחלתי אתמול בצהריים לפני שיצאתי לארוחת ערב החג לקרא את הספר החדש של צרויה שלו - "כאב" והמשכתי מהבוקר, כרגע אני באמצע. העלילה מתוארת מנקודת מבטה של אישה שלפני עשר שנים נכחה בפיגוע טרור בירושלים ונפגעה פיזית ונפשית (ממש כמו צרויה עצמה, היא נפצעה בפיגוע והיתה מרותקת כחצי שנה למיטה, כלומר יש אלמנטים ביוגרפים מציאותיים בספר), וברקע של הכאב הטראומטי שהיא סוחבת איתה מאז - היא פוגשת במקרה ברופא מומחה ל"כאב" (יש דבר כזה ברפואה - מרפאת כאב, התמחות בכאב. הם לא מתיימרים לרפא או להחלים את המטופל, המטרה שלהם היא רק להקל על הסבל של החולה, להפחית אותו), שמסתבר שהוא אהוב נעוריה המיתולוגי ששבר את ליבה לרסיסים ומאז לא התאחה למרות שמאז השבר ההוא היא נישאה לאחר, ילדה לו ילדים , הקימה עימו משפחה והפכה לא רק לאשת איש כי אם לאשת קריירה משגשגת בתחום החינוך (היא מנהלת בית ספר מצליחה). מהון להון, תוך כדי התמכרות למשככי הכאבים שיקלו על גופה הדואב מאז ימי השיקום שחלפו זה מכבר, היא כאמור פוגשת בצירוף מקרים את אהבת הנעורים ההיא, שלהבת שמעולם לא כבתה כי הרומן שלהם נקטע באיבו ונותר "unfinished business ". ברקע יש גם את היחסים עם הבת שלה - עלמה, (השם אינו מקרי, עלמה מלשון עלומים), ודרך הנערה שהיא הבת שלה היא גם משלבת את הכמיהה והגעגוע לנעוריה שלה עצמה מנקודת מבט של אישה בוגרת. קצת חבל לי שהספר כתוב בגוף שלישי יחיד ("היא") כי זה מרוחק מעט, אני רגילה שצרויה כותבת בגוף ראשון קרוב, אני מעדיפה את הכתיבה שלה כזרם תודעה בלשון יחיד, אבל זה עניין טכני בלבד, ולא החשוב ביותר.. כאמור אני רק בחצי הספר, לא יודעת מה יקרה בו ולאן זה מוביל, מנחשת שהבת שלה והיחסים איתה יהוו סוג של מקבילה שתוביל גם לפתרון משותף כי יש איזה סוד לא פתור בכאב של שתיהן זו עם זו וכל אחת עם עצמה, כאב נשי. אולי אני טועה, זו האינטואיציה שלי בכל אופן. מה שעוד מעניין פה זה שצרויה בחרה להקדיש את הספר למישהי אנונימית בשם ורד סלונים נבו. מובן שדבר ראשון, עוד לפני שהתחלתי לקרא, היה לבדוק מיהי אותה אישה מסתורית, וגוגל גילה לי שמדובר בפרופסור לעבודה סוציאלית, ככל הנראה המטפלת שלה בתקופת השיקום מהפיגוע ההוא, שוב - זו סברה בלבד, אין לי מושג אם אני קולעת כאן. לא יודעת אם אסיים את הספר עוד היום, אבל מה שבטוח זה שאני מאד מקנאה בעוצמה הזו של האהבה שהיא חשה לאותו יקיר, בעיקר כי אני עצמי מעולם לא חשתי משהו קרוב לרמות הללו של אהבה שלמה וחזקה ואמיתית כמו שמתוארת בספר, אהבה גדולה מהחיים עצמם, התמסרות מוחלטת למישהו ונתינה אינסופית, ורגש שלא התפוגג ונמוג גם שנים אחרי, אפילו שחלפו חיים שלמים עליה בנפרד ממנו, הכל חי ופועם אצלה כמו פעם, אותו געגוע ישן לאהובה מימי בחרותה. כי אצלי כשזה נגמר - זה נגמר וחולף, מת. זה הזכיר לי את השיר החדש של דקלה, (שגם כתבה את הטקסט והלחינה אותו יחד עם עידו אוחיון) - אותו געגוע שורף ומכאיב שלה לאהוב בשיר, מאד דומה לכמיהה העמוקה שצרויה מתארת בספר :

צטט: דוקטורלאה 2015-04-04 07:31:35

ראיתי ונהניתי מאד. חג שמח! >> תודה דוקטור לאה, שולחת לך "דרישת שלום" מירדנה ארזי, שיר חגיגי וממלכתי שמתאים לאוירה של מועדים לטעמי  - - 

צטט: עמי100 2015-04-03 12:52:25

חג אביב שמח לך.. >> "לי ולך עמי - שיר וברכה " 

ממליצה לך לצאת מוקדם מהבית כדי לא להיתקע בפקקים האיומים של ערב החג :(

+++

שיהיה חג שמח (?) גם לאלינור ריגבי ולכל הבודדים שחוגגים בגפם הערב