בדיוק החודש, לפני שנה עשיתי את אחת הטעויות שעשיתי אי פעם. 

אמרו לי לא להגיד לך כלום, אבל אני הרגשתי גיבורה גדולה, וסיפרתי לך מה אני מרגישה. 

אל תראו אותי ככה, בדרך כלל אני אומרת לגבר שאני מחבבת אותו כשזה נכון. אבל הפעם זה הרגיש לי פשוט לא נכון לעשות את זה. 

אני לא אשכח ששאלתי אותך אם אתה זוכר את הדבר ההוא שכתבתי לך, אמרת שלא. כבר אז הייתי צריכה לשקול שנית. אבל לא יכולתי להתאפק. ידעתי שאם לא אספר לך לא אפספס את ההזדמנות. 

אז סיפרתי לך שאני מחבבת אותך, והרבה זמן לא נהנתי ככה עם מישהו, ואתה הסמקת. או כמה שהסמקת והרגשת מובך. הנחתי שזה סימן טוב. הרגשתי שאתה פשוט מפחד להיות כנה ושאתה גם בעניין, אבל אז שיחתנו נקטעה, וכתבתי לך למחרת את המספר ואם אתה מעוניין תחזור אליי.

אז באמת חזרת אליי, ואמרתי לי שאתה ממש רוצה. גם הצלחתי לשמוע דרך הטלפון כמה זה מביך אותך. שוב הנחתי שאתה קצת חושש מזוגיות, אבל גם ידעתי כמה אתה רוצה את זה כי לא הפסקת לדבר על זה.

אבל אז מאותו רגע פשוט לא קרה כלום. ומשום מה הייתה לי איזה שהיא הרגשה שזה מה שיקרה. גם אחרי תקופה שהתראינו לא דיברתי איתי פרט להגיד שלום, ושכתבתי לך הודעה שהתרחקנו אפילו לא הגבת.

לבסוף שמתי לזה סוף וכתבתי לך כל מה שהרגשתי באותו רגע. על כמה יצאת חרא, ושמוק, וכמה אתה זבל. ועל זה שאני לא רוצה לראות אותך או לשמוע ממך לעולם. אבל זה לא שינה כלום. וממך הסברים לא קיבלתי. רק כתבת שאתה מצטער.

יצאת לי מהראש אחרי תקופה, כי למזלי זאת לא הייתה אהבה. אני לא אשקר אני מחכה לערב הזה שניפגש אחרי שחודשים שזה לא קרה. ככה עם כל החברה. כדי לראות מה אתה מרגיש, כדי לראות מה הפסדת. אני יודעת שכן רצית, אבל אני גם יודעת שפחדת. ואני לא מבינה מה הפחד הגדול מזוגיות. במקסימום זה לא יצליח. העיקר ניסית.

אז נתת לפחד לנצח,נשארת לבד, ועכשיו אחרי שנה שבה חשפתי את רגשותיי הפסדתי את הבחור שגרם לי לצחוק משטויות, שגרם לי ליהנות מסתם ערב שישי פשוט. ואתה פשוט הפסדת אותי. 

אני לא יודעת אם אתה לפעמים חושב עליי או לא, מצטער או לא, אבל אני עדיין מקווה שאולי יום אחד תיזכר בי ותגיד לי טעיתי.