יתכן שזו אולי אחת הסיבות, אולי העיקרית שבהן, שכולנו סובלים מיוקר המחיה והדיור בהשוואה למדינות המערביות האירופיות.

קרנית פלוג הביאה את מחיר הכסף לאפס: עבור המוני האזרחים המתפרנסים מעמלם. אבל השאירה את אותו מחיר יקר מאד מאד עבור הבנקים, הקרטלים הבודדים של יצרני המזון, החברות הענקיות הבודדות של יבואנים, חברות ביטוח, חברות כרטיסי האשראי (שהבנקים לא יאפשרו לאף אחד (כחלון, לפיד התמימים) להוציא מידיהם, העסקים הגדולים. 

במילים אחרות: ממחיר הכסף המופקע שקבע בנק ישראל עבור העשירים בלבד, שום אזרח שכיר, גם מוכשר מאד שמשכורתו גבוהה מצרכיו השוטפים ויכול להשאיר מעט כסף בצד, לא יוכל ליהנות ממחירו. רק העשירים הגדולים יוכלו ליהנות ממחיר הכסף שנקבע על ידי בנק ישראל.

הדבר הזה מתאים לקפיטליזם שבו דוגל ביבי, קפיטליזם שדואג... רק לקפיטליסטים - אלה שהצליחו לצבור הון.

על כן משה כחלון, שטוען כי מפלגתו - עניינה היחיד הוא לבצע רפורמה חברתית למען ההמונים - לא יוכל לבצע אותה בממשלה הקפיטליסטית של מר נתניהו. הסיכוי היחיד שיוכל לבצע את מה שהוא טען בבחירות שהוא רוצה לבצע, הוא לחבור למחנה הציוני, ששם פעילים חברתיים עם קבלות: עמיר פרץ, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ ודומיהם. גם במפלגה של יאיר לפיד יש כאלה - דוגמת שר הרווחה לשעבר. 

על כן, אם כל הטוענים לרצון לרפורמות חברתיות לטובת ההמונים הם כנים בטענותיהם, הם צריכים להתאחד ולמנוע מהקפיטליסט החזירי להקים ממשלה. פירושו של דבר - בחירות חדשות עד שהבוחר יביע בצורה נחרצת וברורה את רצונו: קפיטליזם חזירי עם המוני עניים לעולם ועד או רפורמות חברתיות שתאפשרנה קיום בכבוד גם לחלשים בחברה.

נכון, בחירות עולות ביוקר אך הן תחזורנה שוב ושוב עד שהבוחר הישראלי יבין שבפתק אחד בקלפי אי-אפשר להביע שתי דעות חברתיות מנוגדות. או קפיטליזם או סוציאל-דמוקרטיה. 

ומה שנוגע למדיניות הביטחונית - ביבי כבר הכריע: הוא הביא את ישראל לפתרון כפוי על ידי האו"ם עבור הסכסוך הישראלי פלסטיני. ומה שנוגע לגרעין צבאי איראני: ישראל זניחה ביחס לנושא הזה שאמריקה ואירופה יקבעו. ביבי יוכל רק לנאום בנושא. דעתו לא קובעת בעולם.