נשמה צוענית..
אתמול הייתי בהצגת הבכורה 'נשמה צוענית' בתיאטרון יידישפיל שהועלתה באולם אריסון לאמנויות.
זהו מחזה מוסיקלי המבוסס על האלבום שהוציא יוני אילת ביידיש ששמו 'נשמה צוענית' (ציגיינער נשמה) ובו גירסאות ביידיש לשירי אלבומה הצועני של ירדנה ארזי.
מטבע הדברים קל לנו להתחבר להצגה שהשפה המדוברת בה היא שפה המוכרת לנו מבית. והיידיש אינה השפה בה דברו בביתי. והנה מצאתי את עצמי מרותקת להצגה, ואפילו תהיתי בסיומה באם הייתה מועלית בעברית, האם הייתי נהנית כפי שנהניתי מההצגה ביידיש.
המחזה משלב שירים, סיפורים ודיאלוגים הבוחן את המשותף והשונה בין הצוענים ליהודים.
מחד, שתי התרבויות חוו מאות שנות נדודים במזרח אירופה כמיעוטים נרדפים בתוך רוב אירופאי נוצרי. הן מאופיינות בשמחה ועליצות אבל יש בהן זרמים מלאי עצב ויגון הבאים לידי ביטוי בנגינה בכינור. הכלי שבשתי התרבויות ממלא תפקיד מרכזי ואמצעי לפרוט על מיתרי הלב.
שתי התרבויות סבלו במלחמת העולם השניה מרדיפות והשמדה, וגם כיום שתי התרבויות סובלות מביטויי שנאה וגזענות.
מאידך, הצוענים הם ביסודם עם של נוודים, לעומת היהודים שאצלם הנדודים היו מתוקף הנסיבות. הצוענים לעיתים נטמעו בדת של הסובבים אותם בעוד היהודים שמרו על דתם. התרבות היהודית מבוססת על אלפי שנות כתיבה וכמעט כולם יודעים קורא וכתוב מגיל צעיר, הרי שהצוענים על פי רוב אנאלפביתים ולשפה המדוברת שלהם לא היה כתב עד לפני מאה שנה. לכן, המסורת שלהם מאוד עממית במובן שהינה עוברת מפה לאוזן.
ההצגה מאוד צבעונית, תוססת ושמחה אך מתחת לפני השטח כאמור העצב מסתתר.
השירים בה כוללים את להיטיה הגדולים של ירדנה ארזי כמו 'עיניים שחורות' ("אוצ'י צ'יצ'וניה").
אנסמבל צעירי יידישפיל המשחק בהצגה, כולל שמיניית שחקנים צעירים, ארבע נשים וארבעה גברים, בנוסף לתזמורת חיה של ארבעה נגנים המנגנים בכינור, טובה, קלרינט, כלי הקשה, אקורדיון ופסנתר.
ההצגה הינה ע"פ רעיון של יוני אילת ובהשתתפותו כשלצידו, רונית אשרי, יעל יקל, עינת סגל-כהן, מירי רגנדורפר, יונתן רוזן, יובל רפפורט, ניב שפיר.
ההצגה מתורגמת לעברית ולרוסית
מומלץ בחום..
נשמה צוענית
|