כותרות TheMarker >
    ';

    איך אנשים מתבזים תוך מרדף אחר פירורי כבוד? ולמה יוזמי פרוייקט מגמדים ומטשטשים את חלקם של שותפים לעשייה?

    0 תגובות   יום שלישי, 7/4/15, 21:55

     

    סרטוני "הישראלי המכוער" המציפים לאחרונה את הרשת כבר כונו "משמר אזרחי אמיתי". טרנד השיימינג {ביוש} באמצעות האינטרנט מגדיל את הפיתוי לנקמנות פומבית ולחשיפת כל סוג של עוולה. לא רק התנהגויות אלימות, פגיעות שריקען פוליטי ועניינים שבין גבר לאישה, אלא גם התחשבנויות  עם בוסים כוחניים,חשבונות לא סגורים בעקבות מיני קיפוח שספגנו בשתיקה. מגיע לעושי העוולות שחרפתם תיחשף.

     

    השיימינג אכן עשוי לשרת את חוש הצדק,אבל צפונות בו,כמובן, גם סכנות.הוא עלול להיות לבית-דין שדה. חוטאים יושלכו למשפט פומבי ללא מתן זכות להתגונן, וכך יוטבע בהם אות קלון סלולרי. על כך כתב טוקבקיסט המכנה עצמו "דן לב פועם": "בשביל מה צריכים ערכאות עם שיקול-דעת של שופטים, אם אפשר להקים טריבונה עממית במרחב הקיברנטי, וכל אחד ייטקבק את דעתו המלומדת במעמד צד אחד בלבד?" 

    והנה גם אני כמעט התפתיתי לנקוט בשיטת השיימינג בעקבות עוול מעצבן, אף כי די טריוויאלי, שספגו שני מכרים. מעצבים-שותפים שהשלימו לאחרונה פרוייקט עיצוב פנים של מבנה גרנדיוזי. השניים אסרו עלי לפרסם כאן שמות ופרטים מזהים. הם השקיעו בפרוייקט שתי שנות עבודה. אבל בפרסומים עליו בתקשורת אין שום זכר לשמותיהם ולחלקם בהצלחה . בפרסומים ובראיונות נזכרות רק יזמיות הפרוייקט.עיתונאים שהפליגו בשבחי "העיצוב המוקפד", "הצבעוניות הקסומה, האנרגטית, המהממת" , "האסתטיקה שלא נראתה כמוה בישראל",לא הבדילו, כנראה, בין יזמות-לעיצוב, ולא השכילו לברר מיה אותה "יד נעלמה" שתירגמה את הרעיונות המבריקים לפרטים, לצורות, לצבעים.זאת תופעה מוכרת: אינטרסנטים מרבים לנצל בורות של עיתונאים שאינם מתמחים בנושא הנידון. וכך נוצר רושם מוטעה שהיזמיות הן האחראיות הבלעדיות לכל הקסם הזה.

    עוולות דומים של הצנעת העושים במלאכה אגב האדרת חלקם של שותפים להצלחה נפוצים מאוד במקומותינו. בעולם התיאטרון מתהלכות אגדות על שחקנים שמתאמצים להסתיר קולגות כאשר הם קדים לקהל המריע עם סיום הצגה. "קרית-ספר" רוחשת שמועות על גניבת קרדיטים או העלמתם, על טשטוש חלקם של כותבים ועורכים בפרסומים שונים.

    הנה אזכור מספר מקרים אופיניים שחוויתי מקרוב. מעשה בחברה קרובה שערכה ספר עצות בענייני בית,מטבח וכ"ו.היא ממש בנתה אותו מחדש. שינתה את סדר הדברים, קיצרה, תימצתה, שכתבה כמעט כל משפט. עם הופעת הספר היא התלוותה אל המחברת להרמת כוסית בהוצאת הספרים. "תכירו את ר", הק ל ד נ י ת שלי" הציגה אותה המחברת. כך ביקשה, מן הסתם, לטשטש את העובדה שלא רק בזכותה הספר כל-כך רהוט וקריא. שמה של העורכת נשמט {או הושמט?}  במהדורה הראשונה של הספר. "נפלה טעות", התנצלה העורכת, ובעל-כורחה הכניסה את שם העורכת למהדורה השנייה.

    אני עצמי ספגתי כמה עוולות דומות. הרי אחת מהן: לפני שנים עבדתי על עריכה לשונית {לא מדעית} של ספר מאמרים עב כרס מאת רופאים גניקולוגיים. רוב הטקסטים היו עילגים למדי וטעונים שכתוב כבד, ניסוח משפטים מחדש. מנהלת הפרסומים של הפקולטה לרפואה שהפיקה את הספר, עברה אחרי על הטקסט והוסיפה תיקונים מזעריים, מתבקשים. עם הופעת הספר הופתעתי לגלות שהמפיקה ניכסה לעצמה גם את כתר ה"העורכת", בעוד שאני "התכבדתי" בתואר "עוזרת עריכה לטקסט". עד אז לא נתקלתי בתואר מעין זה. כשסיפרתי  על המקרה למכר שאייש אז תפקיד ניהולי בכיר בתקשורת, הוא העיר ממרום גילו ונסיונו:"אני מקווה ששתקת ולא עשית מזה עניין". הסבטקסט היה, כך הבנתי, משהו בנוסח: "אל תהייה צודק, תהייה חכם".

    ובאמת לא מצאתי טעם, גם לא אנרגיה, בעשיית עניין. מה עוד שהספר הנזכר לא הוסיף לי פרסום משמעותי ומוניטין. בעוד שפרוייקט העיצוב, הטריגר לכתיבת הפוסט הזה, הוא אחד מ"ספינות הדגל" בעשייתם של מכרי המעצבים.

    כאמור, העדפתי לשתוק. אבל עדיין אני נדהמת להיווכח, כל פעם מחדש, איך אנשים מתבזים במרוצת המרדף חסר הבושה אחר פירורי כבוד וקמצוץ תהילה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין